סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בִּדְגִנּוּנְיָיתָא
זֶרַע גַּרְגִּיר לְמַאי חֲזֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁכֵּן רִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן פִּלְפְּלִין שׁוֹחֲקִין אוֹתוֹ וּמַטְבִּילִין בּוֹ אֶת הַצָּלִי
רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה חֲלִישׁ מִגִּרְסֵיהּ הֲוָה אָזֵיל וְיָתֵיב אַפִּיתְחָא דְּרַב יְהוּדָה בַּר אַמֵּי אָמַר כִּי נָפְקִי וְעָיְילִי רַבָּנַן אֵיקוּם מִקַּמַּיְיהוּ וַאֲקַבֵּל בְּהוּ אַגְרָא
נְפַק אֲתָא יָנוֹקָא דְּבֵי רַב אֲמַר לֵיהּ מַאי אַגְמְרָךְ רַבָּךְ אֲמַר לֵיהּ כְּשׁוּת בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה חֲזִיז שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ אֲמַר לֵיהּ אַדְּרַבָּה אִיפְּכָא מִיסְתַּבְּרָא הַאי מֵאַרְעָא קָא מִרַבֵּי וְהַאי מֵאַוֵּירָא קָא מִרַבֵּי
וְהִלְכְתָא כְּיָנוֹקָא דְּבֵי רַב מַאי טַעְמָא הַאי גְּמַר פֵּירֵי וְהַאי לָאו גְּמַר פֵּירֵי וּמַאי דְּקָאָמְרַתְּ הַאי מֵאַרְעָא קָא רָבֵי וְהַאי מֵאַוֵּירָא קָא רָבֵי לָא הִיא כְּשׁוּת נָמֵי מֵאַרְעָא קָא רָבֵי דְּהָא קָא חָזֵינַן דְּקָטְלִינַן לַהּ לְהִיזְמְתָא וּמָיְיתָא כְּשׁוּתָא
וּבְכַפְנִיּוֹת אֵין מְעָרְבִין וְהָתַנְיָא קוֹר נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְאֵין מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין וְכַפְנִיּוֹת נִקָּחוֹת בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּמִטַּמְּאוֹת טוּמְאַת אוֹכָלִים
רָבֵי יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹר הֲרֵי הוּא כְּעֵץ לְכׇל דְּבָרָיו אֶלָּא שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְכַפְנִיּוֹת הֲרֵי הֵן כִּפְרִי לְכׇל דִּבְרֵיהֶם אֶלָּא שֶׁפְּטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר
הָתָם בִּדְנִיסְחָנֵי
אִי הָכִי בְּהָא לֵימָא רַבִּי יְהוּדָה פְּטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר וְהָתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֹא הוּזְכְּרוּ פַּגֵּי בֵיתְיוֹנֵי אֶלָּא לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר בִּלְבַד פַּגֵּי בֵיתְיוֹנֵי וַאֲהִינֵי דְטוֹבִינָא חַיָּיבִין בְּמַעֲשֵׂר
אֶלָּא לְעוֹלָם לָאו בְּנִיסְחָנֵי וּלְעִנְיַן טוּמְאַת אוֹכָלִין שָׁאנֵי כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוֹאִיל וְרָאוּי לְמַתְּקָן עַל יְדֵי הָאוּר הָכָא נָמֵי הוֹאִיל וְיָכוֹל לְמַתְּקָן עַל יְדֵי הָאוּר
וְהֵיכָא אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַהָא דְּתַנְיָא שְׁקֵדִים הַמָּרִים קְטַנִּים חַיָּיבִין גְּדוֹלִים פְּטוּרִין מְתוּקִים גְּדוֹלִים חַיָּיבִין קְטַנִּים פְּטוּרִין רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו זֶה וָזֶה לִפְטוּר וְאָמְרִי לַהּ זֶה וָזֶה לְחִיּוּב אָמַר רַבִּי אִילְעָא הוֹרָה רַבִּי חֲנִינָא בְּצִיפּוֹרִי כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר זֶה וְזֶה לִפְטוּר
וּלְמַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה לְחִיּוּב לְמַאי חֲזֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוֹאִיל וְרָאוּי לְמַתְּקָן עַל יְדֵי הָאוּר
אָמַר מָר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹר הֲרֵי הוּא כְּעֵץ לְכׇל דְּבָרָיו אֶלָּא שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא
אָמַר אַבָּיֵי שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ לָא וְהָתַנְיָא הָעוֹר וְהַשִּׁילְיָא אֵין מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין עוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ וְשִׁילְיָא שֶׁחִישֵּׁב עָלֶיהָ מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין
אֶלָּא אָמַר רָבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בְּרָכָה דְּאִתְּמַר קוֹר רַב יְהוּדָה אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ
רַב יְהוּדָה אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אוּכְלָא הוּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ כֵּיוָן שֶׁסּוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת לָא מְבָרְכִינַן עִילָּוֵיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה
אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא כְּווֹתָיךְ מִסְתַּבְּרָא דְּהָא צְנוֹן שֶׁסּוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת וּמְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה
וְלָא הִיא צְנוֹן נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְפוּגְלָא דִּיקְלָא לָא נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְקוֹרָא וְאַף עַל גַּב דְּקַלְּסֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל:
גּוּפָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כְּשׁוּת וַחֲזִיז מְעָרְבִין בָּהֶן וּמְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה כְּשׁוּת בְּכַמָּה כִּדְאָמַר רַב יְחִיאֵל כִּמְלֹא הַיָּד הָכָא נָמֵי כִּמְלֹא הַיָּד
חֲזִיז בְּכַמָּה אָמַר רַבָּה בַּר טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב כִּמְלֹא אוּזִילְתָּא דְאִיכָּרֵי
אֲמַר רַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִיָּה מְעָרְבִין בְּקִלְיָא בְּקִלְיָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא בְּיַרְקָא דְקִלְיָא וְכַמָּה אָמַר רַב יְחִיאֵל כִּמְלֹא הַיָּד
רַבִּי יִרְמְיָה נְפַק לְקִירְיָיתָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מַהוּ לְעָרֵב בְּפוֹלִין לַחִין לָא הֲוָה בִּידֵיהּ כִּי אֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי מְעָרְבִין בְּפוֹלִין לַחִין וְכַמָּה אָמַר רַב יְחִיאֵל כִּמְלֹא הַיָּד
אָמַר רַב הַמְנוּנָא מְעָרְבִין בִּתְרָדִין חַיִּין אִינִי וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא סִילְקָא חַיָּיא קָטֵיל גַּבְרָא חַיָּיא

רש"י

בדגנונייתא. בחזיז שגדל בגינה דכולי עלמא אכלי להו: כשות. גדל בהיזמי ואין לו שורש בקרקע אלא מהיזמי צמח: כשות גמר פרי. ונקרא פרי: דקטלי להיזמתא. שקוצצין ההיזמי ומייתי כשותא אלמא אי לא ינקא מארעא לא רביא: קור. דבר רך הנוסף על הדקל בכל שנה וקודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה ויעשה עץ קרי ליה קור וטוב למאכל הוא: ניקח בכסף מעשר. דפרי מפרי וגדולי קרקע הוא: ואינו מטמא טומאת אוכלין. ואפילו חישב. עליו להאכילו דלאו אוכל הוא: קור הרי הוא כעץ כו'. לקמן פריך היינו ת''ק: אלא שפטורות מן המעשר דלא נגמרה מלאכתן ולתנא קמא חייבות דלכל מילי פירות נינהו ומדקתני מטמאות טומאת אוכלים אלמא אוכל נינהו: התם. דקתני מטמאות: בדניסחני. דקלים זכרים שעושין כפניות ואינם נעשים תמרים לעולם וכפניות הוא גמר פירן ולוקטים אותן בניסן והנהו אוכלא נינהו וכי קאמר רב בדקלים נקיבות שכפניות שלהן נעשים תמרים הלכך אכתי לא גמר פרי הוא: לא הוזכרו וכו'. בתוספתא דשביעית (פ''ז) היא ומייתי בגמרא דפסחים בפרק מקום שנהגו אוכלים בתאנים עד שיכלו פגי ביתוני רבי יהודה אומר כו': ביתוני. מקום: פגי. תאנים הן שלא נתבשלו: אהיני. הן כפניות והנך דטובינא כולם זכרים הן ומשום הכי חייבין במעשר דגמר פירא. הוא וכל שכן דגמר פירא הוא לשאר מילי: ויכול למתקן. אף על פי שעכשיו בקטנותן מרין הן אבל לענין עירוב בעינן מידי דחזי בההיא שעתא והני הא לא מתקינהו ולענין מעשר משום דלא גמר פירא הוא: קטנים חייבין. משום שהוא גמר פרי שלהן שכשגדלין נעשין מרים: וגדולים פטורין. ממעשר דלאו אוכל נינהו: מתוקין קטנים פטורין. דלא נגמרו: זה וזה לפטור. מרים בין גדולים ובין קטנים גדולים דלא אוכלא קטנים דלא פירא: שלקו. מבושל הרבה: וטיגנו. בשמן פרי''ט בלע''ז לרבי יהודה אפי' שלקו וטיגנו אינו טמא ותנא קמא אם שלקו וטיגנו מטמא דלא אמרי הרי הוא כעץ: עור ששלקו מטמא. אבל במחשבה גרידתא לא: ושיליא. אפי' במחשבה גרידתא וכיון דמהניא שליקה לעור כ'''ש לקור דחזי לאכילה מעיקרא: ברכה איכא בינייהו לתנא קמא בורא פרי האדמה לרבי יהודה שהכל דסופו להקשות: אדעתא דפוגלא. לאוכלו כשהוא רך: כשות בכמה. הויא לה מזון ב' סעודות דאמרינן לקמן (דף פ:) מזון שתי סעודות לעירוב: אוזילתא. ווי''ל בלע''ז אגודות ירק שכורכין האיכרים: קליא. קלח של עשב וקשה כעץ: לקרייתא. כפרים לראות בתבואתו:

תוספות

ראשונים שלא היה להן פלפלין. הקשה ה''ר שמעון א''כ מהאי טעמא נמי פלפלין חייבין במעשר ואם כן מטמאין טומאת אוכלין דהא בהא תליא כדאמר בפ' בא סימן (נדה דף נ:) והתם בגמרא מייתי נמנו וגמרו שאין פלפלין מטמאין טומאת אוכלין וי''ל דהא דגרגיר חייב במעשר לאו משום דמטבילין בו אלא משום כששוחקין אותו חזי למיכל בעיניה אבל אין רגילות לשוחקו כדי לאוכלו בעיניה אלא כדי לטבל בו אבל פלפלין גם כי נשחקו לא חזו בעינייהו ופטורין מן המעשר: והאי לאו גמר פירא הוא. והא דאמר רב יהודה אמר רב כשות וחזיז מברכין עליהן בפה''א הא אוקימנא בדגנונייתא: קור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלים. תימא דבפ' בא סימן (נדה דף נא:) פריך גבי קושט וחימום וראשי בשמים אי נקחין בכסף מעשר ליטמאו טומאת אוכלין ומסיק דנמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין והכא קתני דקור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלין וי''ל ודאי התם אי חזי לאכילה הוי אוכל ושפיר קרינן ביה מכל האוכל אשר יאכל אבל הכא קור לא מיקרי אוכל כיון דסופו להקשות ולא נטעי דיקלא אדעתא דקורא ומכל מקום ניקח בכסף מעשר דהשתא הוא רך והוי פרי מפרי אע''ג דלא הוי אוכל: הואיל וראוי למתקן ע''י האור. וקור אף על גב דחזי ע''י שליקה וטיגון לא מטמא טומאת אוכלין משום דהוי כעץ בעלמא אלא דחזי ע''י שליקה כמו עור דבסמוך אבל הכא דבקל יכול למתקן חשיב אוכל ואף קודם מיתוק מטמא טומאת אוכלין: זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב. אמרים גדולים וקטנים קאי אבל אין לפרש דקאי אקטנים מרים ומתוקים דבסוף פ''ק דחולין (דף כה:) גרסינן ברוב ספרים ולמ''ד זה וזה לחיוב גדולים למאי חזו: איכא בינייהו ברכה. דלתנא קמא מברך בפה''א ואע''ג דלענין ברכה מיקרי פרי מכל מקום לא חשיב לטמא טומאת אוכלין:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר