|
טקסט הדף מנוקד
לְהָבִיא עוֹר בֵּית הַבּוֹשֶׁת חוּץ לִמְקוֹמוֹ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת חוּץ לִזְמַנּוֹ פִּיגּוּל וְחַיָּיבִים עָלָיו כָּרֵת
מַתְנִי' וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף נְקוּבַת הַוֶּושֶׁט וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה נִיקַּב הַקּוּרְקְבָן נִיקְּבוּ הַדַּקִּין נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ אִם יְרוּקִּים פְּסוּלִים אִם אֲדוּמִּים כְּשֵׁרִים דְּרָסָהּ וּטְרָפָהּ בַּכּוֹתֶל אוֹ שֶׁרִיצְּצַתָּה בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ כְּשֵׁרָה גְּמָ' רַב וּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי דְּאָמְרִי מַכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים וּבוֹדֵק אִם מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה טְרֵפָה וְאִם לָאו כְּשֵׁרָה הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַד דְּמִנְּקִיב קְרָמָא תַּתָּאָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אִינְּקִיב עִילָּאָה אַף עַל גַּב דְּלָא אִינְּקִיב תַּתָּאָה נֵיחוּשׁ דִּלְמָא עִילָּאָה אִינְּקִיב תַּתָּאָה לָא אִינְּקִיב אִי אִיתָא דְּאִינְּקִיב עִילָּאָה תַּתָּאָה אַגַּב רוּכְּכֵיהּ מִיפְקָע פָּקַע אָמַר זְעֵירִי אֵין בְּדִיקָה לְחוּלְדָּה מִפְּנֵי שֶׁשִּׁינֶּיהָ דַּקּוֹת וְכִי שִׁינֶּיהָ דַּקּוֹת מַאי הָוֵי אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא מִפְּנֵי שֶׁשִּׁינֶּיהָ דַּקּוֹת וַעֲקוּמּוֹת כִּי סְלֵיק לִנְהַרְדְּעָא שְׁלַח לְהוּ דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בּוֹדְקִין לְחוּלְדָּה בַּיָּד אֲבָל לֹא בְּמַסְמֵר וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בְּמַסְמֵר וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד בָּדֵיק בִּידָא וְחַד בָּדֵיק בְּמַחְטָא מַאן דְּבָדֵיק בִּידָא אָמַר לֵיהּ לְמַאן דְּבָדֵיק בְּמַחְטָא עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָמַר לֵיהּ מַאן דְּבָדֵיק בְּמַחְטָא לְמַאן דְּבָדֵיק בִּידָא עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִיל לְיִשְׂרָאֵל נְבֵלוֹת נְבֵלוֹת וְהָא שְׁחוּטָה הִיא אֶלָּא טְרֵפוֹת שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוּדָה הוּא דְּבָדֵיק בִּידָא דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בּוֹדְקִין לְחוּלְדָּה בַּיָּד אֲבָל לֹא בְּמַסְמֵר נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ תִּסְתַּיֵּים הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ בּוֹדְקִין לְחוּלְדָּה בַּיָּד אֲבָל לֹא בְּמַסְמֵר אַלְמָא אִית לֵיהּ בְּדִיקוּתָא וַהֲדַר תָּנֵי נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ אַלְמָא לֵית לֵיהּ בְּדִיקוּתָא סֵיפָא אֲתָאן לְעוֹף שֶׁל מַיִם הוֹאִיל וְאֵין לוֹ קְרוּם אֵין לוֹ קְרוּם סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא הוֹאִיל וּקְרוּמוֹ רַךְ אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב עָנָן מָר אָמַר שְׁמוּאֵל בָּדֵיק בִּידָא וּמַכְשַׁר וְהוּנָא חַבְרִין אָמַר רַב בָּדֵיק בִּידָא וּמַכְשַׁר וְהָתָנֵי לֵוִי טְרֵפוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּבְהֵמָה כְּנֶגְדָּן בָּעוֹף יָתֵר עֲלֵיהֶן עוֹף נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ אֲמַר לֵיהּ הָהוּא בְּעוֹף שֶׁל מַיִם הוֹאִיל וְאֵין לוֹ קְרוּם אִין לוֹ קְרוּם סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא הוֹאִיל וּקְרוּמוֹ רַךְ הָהִיא תַּרְנְגוֹלְתָּא דַּהֲוַאי בֵּי רַב חָנָא שַׁדְּרַהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב מַתְנָא נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְלֹא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ הֲוַאי וְאַכְשְׁרַהּ אֲמַר לֵיהּ וְהָתָנֵי לֵוִי טְרֵפוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּבְהֵמָה כְּנֶגְדָּן בָּעוֹף יָתֵר עֲלֵיהֶן עוֹף נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ אֲמַר לֵיהּ הָתָם בְּעוֹף שֶׁל מַיִם הוֹאִיל וְאֵין לוֹ קְרוּם אֵין לוֹ קְרוּם סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא הוֹאִיל וּקְרוּמוֹ רַךְ רַב שֵׁיזְבִי בָּדֵיק בְּשִׁימְשָׁא רַב יֵימַר בָּדֵיק בְּמַיָּא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בָּדֵיק רש"ילהביא עור בית הבושת. להכי מפרש ואמר להביא עור בית הבושת משום דאין להביא אלא זה לבדו שהרי כל המנויין שם הראויין להיות בעולה שנויין כאן חוץ מזה עור השליל אינו ראוי להיות בעולה דאין שליל לזכרים: בית הבושת. בית הרחם של נקבה: מתני' ואלו טריפות בעוף. אע''ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף הני אצטריכו ליה למיתני נקובת הוושט משום פסוקת הגרגרת וההוא איצטריך דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תיטרף במשהו והכתה חולדה משום דקתני מקום שעושה אותה טרפה דהיינו נקיבת הקרום דלא תימא תיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת קרום כדאמרי' לקמן בעוף של מים וניקבו הדקין משום דקבעי למיתני סיפא גבי אלו כשירות יצאו בני מעיה ולא ניקבו ולא תימא עוף שחיותו מועט תיטרף ביציאה לחודה: הכתה חולדה על ראשה. חיישינן לנקיבת קרום: הכתה. נשכתה בשיניה דאילו ביד אמרן לעיל (דף נג.) יש דרוסה לחולדה בעופות וכל כנגד החלל מיטרפה בה: נחמרו. כווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן לשון (איכה א) מעי חמרמרו: אם הוריקו. מפרש בגמרא לב וקורקבן אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו: אם אדומים. הלב והקורקבן כמשפטן שלא נשתנה מראה שלהן: דרסה. אדם ברגליו: או שטרפה בכותל. הכה בה בכותל: או שריצצתה בהמה. דאיכא למיחש להני תלתא משום ריסוק איברים ועדיין מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובדיקה בעיא כדאוקמינן בפירקין (דף נא:): גמ' מכניס ידו. בפיו של עוף שנשכתו חולדה בראשו ובודק דוחק אצבעו כלפי חיך העוף והמוח נדחק למעלה אם המוח מבצבץ ויוצא דרך נקב המכה: טרפה. שמא ניקב הקרום: הניחא למאן דאמר. לעיל (דף מה.) גבי ניקב הקרום עד דמינקיב עילאה ותתאה שפיר: אלא למאן דאמר. דטריף עילאה לחודיה כי לא מבצבץ אמאי כשרה דלמא עילאה אינקיב ותתאה קיים: תתאה מיפקע. בדחיפת אצבע כשדוחפו למעלה: אין בדיקה לחולדה. לנשיכת חולדה: מפני ששיניה דקות. ואפילו ניקב הקרום פעמים שאין המוח יוצא על ידי דחיפת אצבע בחיך: מאי הוי. אי אפשר דלא מבצבץ פורתא: ועקומות. ונוקב באלכסון וכשהמוח נדחף למעלה העצם סותמו ועומד כנגדו שנקב העצם אינו כנגד נקב הקרום: כי סליק זעירי. מבבל לנהרדעא: ביד. כדמפרש לעיל מכניס ידו כו': אבל לא במסמר. מלמעלה מוליכו על הנקב לראות אם יחגור בקרום ופותח את הגולגולת תחלה לאחר שחיטה ופעמים שאינו נקוב והמסמר נוקבו ומפסיד ממון ישראל: אף במסמר. בודקין ולא חיישינן לדלמא איהו נקיב ליה בידא כדמפרש: במחטא. כדפרישית במסמר: ניקב קרום. מתוך ששיניה דקות ועקומות אינו מבצבץ: אבל לא במסמר. מפני שמכלה ממונן של ישראל: נשבר העצם. לקמיה פריך: וקרומו רך. הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום: אמר ליה רב נחמן לרב ענן. תמהני בזאת: מר אמר. אתה אמרת לי שראית שמואל שהוא בודק לנשיכת חולדה אלמא לא מטרף בעצם לחודיה ואף הונא חברין אמר לי דאיהו חזייה לרב דבדיק בידא וקשיא לי והא תני לוי כו': כנגדן בעוף. במידי דאיתיה בעוף המסס ובית הכוסות ליתנהו בעוף: בדיק בשימשא. נגד השמש מסתכל אם יראה נקב שהאור יפה לבדיקה: תוספותלהביא עור של בית הבושת. לקמן בהעור והרוטב (דף קכב.) פירש רש''י הא דלא חשיב ליה בהדיא בהדי אינך בברייתא משום דבעולה מיירי שהוא זכר ומיהו איכא מאן דתני זבח בפרק כל הזבחים שקיבלו (זבחים כח. ושם) ולא קתני עולה ויש לומר דלא חשיב אלא מידי דהוה בכל הקרבנות ועור שתחת האליה אע''ג דאינה קרבה אלא בכבש מ''מ איתיה או באכילת אדם או באכילת מזבח וא''ת אמאי לא קאמר נמי להביא עור השליל דחשיב לקמן במתניתין בהעור והרוטב (דף קכב.) בהדי אלו שעורותיהם כבשרן ואומר ר''ת משום דאין מפגלים בשליל כדאיתא פרק כל הפסולין (זבחים לה.) פיגל בשליל לא נתפגל הזבח ואף השליל לא נתפגל: ורבי יוחנן אמר אף במסמר. וליכא משום מכלה ממונן של ישראל ובפלוגתא לאו דוקא דרבי יוחנן דאמר אף במסמר לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה: נבלות והא שחוטה היא. וא''ת והא שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר פרק חטאת העוף (זבחים סט: ושם) דשחיטת העוף אינה מטהרת טריפתה מטומאתה דקאמר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה טרפה למה נאמרה להביא טרפה ששחטה (שחלבה טהור מכלל שהיא מטמאה) וכן ריש מסכת טהרות גבי י''ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור שחיטתה ומליקתה מטהרת טרפתה מידי נבלה רבי יהודה אומר אינה מטהרת וי''ל דמ''מ כיון דלר' נחמיה מטהרת לא הוה ליה למימר שהיה מאכיל נבילות ועוד דלא מסיק אדעתיה תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא: מר אמר שמואל בדיק בידא וכן רב. ואף על גב דכבר אמרינן לעיל רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק מ''מ אשמועינן הכא דמעשה נמי עבד: והא תני לוי טרפות שמנו חכמים וכו'. בחנם מקשה מברייתא ארב ושמואל דאלוי גופיה הוה מצי למפרך דאמר לעיל מכניס ידו לפנים ובודק: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|