|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת לֹא יָבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת בְּמַרְחֶשֶׁת לֹא יָבִיא בְּמַחֲבַת מָה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ כִּיסּוּי מַחֲבַת אֵין לָהּ כִּיסּוּי דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁין (רַכִּין) מַחֲבַת צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁין
גְּמָ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי אִילֵּימָא מַרְחֶשֶׁת דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי הַלֵּב כְּדִכְתִיב רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב וּמַחֲבַת דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַפֶּה כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי מְנַבַּח נַבּוֹחֵי אֵימָא אִיפְּכָא מַחֲבַת דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַלֵּב דִּכְתִיב לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ מַרְחֶשֶׁת דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי [הַפֶּה] כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי הֲוָה מְרַחֲשָׁן שִׂיפְווֹתֵיהּ אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּ' מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה דִּכְתִיב וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת מַחֲבַת צָפָה דִּכְתִיב וְעַל מַחֲבַת תָּנוּ רַבָּנַן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מַרְחֶשֶׁת יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ מְסַפְּקָא לְהוּ אִי עַל שׁוּם כְּלִי נִקְרְאוּ אוֹ עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶן וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּלִי הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ וּמַרְחֶשֶׁת שְׁמֹה וְדוֹמֶה כְּמִין כַּלְבּוֹס עָמוֹק וּכְשֶׁבָּצֵק מוּנָּח בְּתוֹכוֹ דּוֹמֶה כְּמִין תַּפּוּחֵי הַבָּרָתִים וּכְמִין בִּלְוָטֵי הַיְּווֹנִים וְאוֹמֵר וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת אַלְמָא עַל שׁוּם הַכֵּלִים נִקְרְאוּ וְלֹא עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶם מַתְנִי' הֲרֵי עָלַי בְּתַנּוּר לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רָצָה מֵבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא קׇרְבָּן אֶחָד גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן מַאֲפֵה תַנּוּר וְלֹא מַאֲפֵה כוּפָּח וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים וְלֹא מַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תַּנּוּר תַּנּוּר שְׁנֵי פְּעָמִים לְהַכְשִׁיר מַאֲפֵה כוּפָּח רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תַּנּוּר תַּנּוּר שְׁנֵי פְּעָמִים אֶחָד שֶׁתְּהֵא אֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר וְאֶחָד שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן בַּתַּנּוּר וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי סְבָרָא וְהָתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי רָגִיל לוֹמַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֵׁרוֹת בָּעֲזָרָה וּכְשֵׁרוֹת בְּבֵית פָּאגֵי אָמַר רָבָא אֵימָא שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן לְשׁוּם תַּנּוּר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֵה לֹא יָבִיא מֶחֱצָה [וְכוּ'] תָּנוּ רַבָּנַן וְכִי תַּקְרִיב כְּשֶׁתַּקְרִיב לַעֲשׂוֹת דְּבַר רְשׁוּת קׇרְבַּן מִנְחָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִנַּיִן לְאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה שֶׁלֹּא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּן מִנְחָה קׇרְבָּן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה קׇרְבָּנוֹת אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן רש"ימתני' רוחשין. שהכלי עמוק והיה כל השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה נד השמן בתוכה: מרחשת. לשון רמש דמתרגמינן רחשין: צפה. שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי ולהכי קשה וכמו (שבת דף ה:) צף על פני המים: גמ' מאי טעמא דר''י. דמרחשת יש לה כיסוי ומחבת אין לה כיסוי: אי נימא. דממשמעותא דמדנקראת מרחשת דמשמע דאתיא ארחושי הלב שהוא דבר מכוסה לפיכך מעשיה מכוסין ומחבת באת אמחבואי הפה לשון ניביה שהוא בגלוי: רחושי הלב. הרהור עבירה: מחבואי הפה. נבוחי הפה כגון שהרכיל: נחבאת. טמונה ולב חבוי וטמון הוא: אלא גמרא. דזו מכוסה וזו מגולה: במרחשת. משמע בתוכה אלמא יש לה תוך: ועל מחבת. משמע עליה ולא בתוכה דאין לה תוך: האומר הרי עלי מרחשת. דלא אמר במרחשת: יהא מונח. הנדר עד שיבא אליהו: מספקא להו. אי על שם כליין נקראו מחבת ומרחשת שיש כלי ששמו מחבת ויש כלי ששמו מרחשת: או על שם מעשיהן. נקראו שזו מעשיה רוחשין וזו מעשיה קשין הילכך איכא למימר מנחה נדר ואיכא למימר לא התנדב מנחה אלא כלי שרת עצמו אי על שם הכלי קרי לה קרא מנחה הנעשית במרחשת אבל מנחה גופה לא איקראי מרחשת האי כלי נדר ואינו מביא מנחה אלא א''כ אמר הרי עלי מנחת מרחשת או הרי עלי במרחשת ואיכא למימר נמי על שם מעשיה איקראי מרחשת ולא על שם כלי אלא המנחה עצמה זה שמה וזה מנחה התנדב ולא כלי יהא מונח עד שיבא אליהו: כלבוס. גלואו''ן שם כלי עשוי כעין מחבת שלנו והדופן באמצעות כלפי פנים כזה ומצוייר תוכו גומות גומות וכשהבצק מונח בתוכו הבצק בגומות: דומה כמין תפוחי הברתים. בלווטי גלני''ץ הגדילים באלונים שקורין קשטני''א כדמתרגמינן (ישעיהו ו) כאלה וכאלון כבוטמא וכבלווטא: ואומר וכל נעשה וגו'. אלמא מדהכא כתיב במרחשת והכא כתוב על מחבת ש''מ על שם כליין נקראו דזו צפה וזו עמוקה: מתני' כופח. מין תנור קטן מקום שפיתת קדירה אחת: רעפים. טיבל''ש: יורות הערביים. יורות של אותו מקום ומסיקים אותן ואופין בהן חלות: רבי יהודה אומר כו'. דכופח מין תנור הוא: מנחת מאפה. כתיב בה חלות ורקיקין בויקרא: לא יביא מחצה חלות כו'. דאמרינן בפרק אלו מנחות (לקמן עו.) כל המנחות באות עשר וזה לא יביא ה' חלות וה' רקיקין אלא הכל חלות או הכל רקיקין: מפני שהן קרבן אחד. ששניהם כתובים במנחה אחת: גמ' תנור תנור. ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט חד בויקרא קרבן מנחה מאפה תנור ובצו את אהרן כתיב וכל המנחה אשר תאפה בתנור: הקדישן בתנור. שהתנור מקדשן: ומי אית ליה לר' שמעון. דתנור מקדש שום קרבן: כשרות בעזרה וכשרות אבית פאגי. חוץ לחומת העזרה חומה אחת וכן שמה ואי ס''ד תנור מקדש איפסלו ביוצא: לשם תנור. שכשיקדישנה לסולת יאמר על מנת לאפותה בתנור אני מקדישה: וכי תקריב. קרבן מנחת מאפה תנור כשתרצה לעשות מדעתך: דבר רשות. כלומר דבר זה רשות הוא ולא חובה שאם לא ירצה לא יקריב מנחה: תוספותדאורייתא אם כן יכול לסמוך אבראי וי''ל דבפרק כל הפסולין דף לג.) מסקינן דתיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא: מספקא להו. אי על שם כליין נקראו מחבת ומרחשת שבמרחשת בעי לאיתוייה ונפיק או על שם מעשיהן על שם רחישה (רחישת הלב או רחישת שפתים) וכיון דלא ידעינן . להי נתכוין אי ארחושי הלב או ארחישת שפתים יהא מונח עד שיבא אליהו כך פירש בקונטרס ועל חנם נקט לפירושו אי על שם כליין נקראו דאפי' פשיטא ליה לשם מעשיהן איכא לספוקי אי ארחושי הלב נתכוין ומביא במרחשת אי ארחושי הפה ומביא במחבת לפיכך נראה דנקט על שם כליין למימר דמספקא לן אי כלי נדר או למנחה נתכוין וא''ת ואמאי יהא מונח יביא מרחשת ומנחת מרחשת מספק כדאשכחן לקמן (דף קז.) פירשתי ואיני יודע מה פירשתי שיש לו להביא כל הספקות לפטור עצמו מנדר וי''ל דמיירי כגון דאמר מעות הללו או סולת זה למרחשת ומיהו קשה דלתקן מעות הללו יביא מעות של חולין ויקנה מרחשת ויאמר דאם כלי נדר יהא הכלי קנוי בהן ויש לומר כגון שהפריש מעות והקדישן למרחשת כמו שידרשו חכמת הלשון: או על שם מעשיהן. ולית להו לבית שמאי הא דאמר רב אשי בריש מכילתין (דף ג:) מחבת לשם מרחשת במנא קא מחשב ומחשבה במנא לא פסלה: וכשרות אבית פאגי. פירש בקונטר' אלמא דאין תנור מקדש מדכשרות אבית פאגי ואין נפסלות ביוצא ואין נראה לפרש כן כדפי' בפ''ק (לעיל ט. ד''ה ר''ל) ויש לתמוה מאי קא מדמיא אפיית שתי הלחם ולחם הפנים לאפיית מנחת מאפה תנור הא אמר בסוף התכלת (לעיל נא.) אמר רבא על מחבת מלמד שטעונין כלי ואי אפי לה מאתמול איפסלה לה בלינה וה''נ מאפה תנור כתיב מלמדך שטעון כלי ולימא דתנור של מנחות מקדש אבל של שתי הלחם ולחם הפנים לא מקדש וי''ל דבפ' דם חטאת (זבחים צה:) מוכח דלא הוה במקדש אלא אחד תנור של מתכת שהיה לשתי הלחם ולחם הפנים ולמנחות ולא דמי לההיא דתכלת דגבי מנחות לא אמר רחמנא עשה במחבת עשה בתנור עשה במרחשת אבל בחביתין אמר רחמנא על מחבת בשמן תעשה (ויקרא ב): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|