סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תֵּיתֵי מִבֵּינַיָּיא
אִם כֵּן לֹא יֵאָמֵר בִּזְרִיקָה וְתֵיתֵי מִבֵּינַיָּיא
וְתֵיתֵי מִשְּׁחִיטָה מָה לִשְׁחִיטָה שֶׁכֵּן נִפְסֶלֶת שֶׁלֹּא לְשֵׁם אוֹכְלִין בַּפֶּסַח תֵּיתֵי מֵהַעֲלָאָה מָה לְהַעֲלָאָה שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בַּמִּנְחָה וְתֵיתֵי מִבֵּינַיָּיא
לְהָכִי כְּתִיב קְרָא לְמֵימַר דְּלָא אֲתָא מִבֵּינַיָּיא
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ שָׁחַט וְזָרַק לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל חַיָּיב אַחַת לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חַיָּיב שְׁתַּיִם
אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ [לְדִבְרֵי] רַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת דְּאָמַר קְרָא שָׁם תַּעֲשֶׂה הַכָּתוּב עֲשָׂאָן לְכוּלָּן עֲבוֹדָה אַחַת
זָרַק וְהֶעֱלָה לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל חַיָּיב שְׁתַּיִם לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת
אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ [לְדִבְרֵי] רַבִּי עֲקִיבָא חַיָּיב שְׁתַּיִם לְהָכִי פַּלְגִינְהוּ קְרָא שָׁם תַּעֲלֶה וְשָׁם תַּעֲשֶׂה
שָׁחַט וְזָרַק וְהֶעֱלָה לְדִבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב שְׁתַּיִם
תָּנוּ רַבָּנַן בַּמַּחֲנֶה יָכוֹל הַשּׁוֹחֵט עוֹלָה בַּדָּרוֹם יְהֵא חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
יָכוֹל חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת (תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה) מִנַּיִן אַף בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּמַּחֲנֶה
אִי בַּמַּחֲנֶה יָכוֹל הַשּׁוֹחֵט עוֹלָה בַּדָּרוֹם יְהֵא חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
מָה חוּץ לַמַּחֲנֶה מְיוּחָד שֶׁאֵין רָאוּי לִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים וְלִשְׁחִיטַת כׇּל זֶבַח יָצָא דָּרוֹם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רָאוּי לִשְׁחִיטַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים רָאוּי לִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים
אָמַר עוּלָּא הַשּׁוֹחֵט עַל גַּגּוֹ שֶׁל הֵיכָל חַיָּיב הוֹאִיל וְאֵין רָאוּי לִשְׁחִיטַת כׇּל זֶבַח מַתְקֵיף לַהּ רָבָא אִם כֵּן נִיכְתּוֹב קְרָא (אֶל) מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְלָא בָּעֵי אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לְמָה לִי לָאו לְמַעוֹטֵי גַּגּוֹ
וּלְרָבָא אִם כֵּן נִכְתּוֹב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד בַּמַּחֲנֶה (וְאֶל) מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לְמָה לִי לָאו לְאֵתוֹיֵי גַּגּוֹ
אָמַר רַב מָרִי לְאֵיתוֹיֵי כּוּלָּהּ בִּפְנִים וְצַוָּארָהּ בַּחוּץ
[צַוָּארָהּ] בַּחוּץ פְּשִׁיטָא אַמַּאי קָפֵיד רַחֲמָנָא אַשְּׁחִיטָה וּשְׁחִיטָה בַּחוּץ הִיא אֶלָּא לְאֵיתוֹיֵי כּוּלָּהּ בַּחוּץ וְצַוָּארָהּ בִּפְנִים
אִיתְּמַר הַמַּעֲלֶה בִּזְמַן הַזֶּה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא
נֵימָא דְּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָמִיפַּלְגִי דִּתְנַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּשֶׁהָיוּ בּוֹנִין בַּהֵיכָל הָיוּ עוֹשִׂים קְלָעִים בַּהֵיכָל קְלָעִים בָּעֲזָרוֹת אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִין מִבַּחוּץ וּבָעֲזָרָה בּוֹנִין מִבִּפְנִים
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת וְאוֹכְלִים קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא
לָאו מִכְּלָל דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לֹא קִידְּשָׁה
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי מִמַּאי דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא וּמָר מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר וּמָר מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר וְכִי תֵּימָא קְלָעִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמָה לִי לִצְנִיעוּתָא בְּעָלְמָא
אִיתְּמַר הַמַּעֲלֶה וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת וְעֶצֶם מַשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב חִיבּוּרֵי עוֹלִין כְּעוֹלִין דָּמֵי רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר חִיבּוּרֵי עוֹלִין לָאו כְּעוֹלִין דָּמוּ
בָּעֵי רָבָא הַמַּעֲלֶה

רש"י

תיתי מבינייא. משחיטה וזריקה דכי פרכת מה לשחיטה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח זריקה תוכיח מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה שחיטה תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שהן עבודה וחייבין עליהן בחוץ אף אני אביא קמיצה וקבלה שהן עבודה ויתחייב עליהן בחוץ: אם כן. דמייתי מבינייא לחייב בחוץ על עבודות שאינם מפורשות בפרשה ויש להביאן במה הצד לא יאמר בזריקה ותיתי מבינייא משחיטה והעלאה: ה''ג להכי כתבה קרא דלא אתיא מבינייא. למימר דאע''ג דאתיא מבינייא לא תיתי מבינייא: שחט וזרק בהעלם אחד לר' ישמעאל. דנפקא ליה זריקה מדם שפך בעונש של שחיטה: אינו חייב אלא אחת. דחד כרת וחד לאו הוא: לר''ע. נפקא ליה מאו זבח דכתיב (ויקרא יז) גבי העלאה: חייב שתים. משום דשמות מוחלקין: שם תעלה ושם תעשה. הזכיר העלאה לבדה והשאר כללן בעשיה אחת למימרא דלא מחייב אכולהו אלא חדא: פלגינהו קרא. הוציא העלאה מכלל שאר עשיות למימרא דמחייב עלה באפי נפשה ואשארא באפי נפשייהו: שחט וזרק והעלה לד''ה. בין לר' ישמעאל בין לר''ע חייב שתים לר' ישמעאל כיון דכולם בהעלם [אחד] מחייב בהעלאה חדא דאית לה קרא בהדיא ואשחיטה וזריקה חדא דמחד קרא נפקי ולר''ע אשחיטה מיחייב חדא והעלאה וזריקה חדא ובהא לא פליג אביי אדר' אבהו דלאביי נמי לדברי הכל חייב שתים חדא אהעלאה וחדא אשאר עשיות: ת''ר או אשר ישחט מחוץ למחנה יכול עד שישחט חוץ לשלש מתנות. ונילף גז''ש מפרים הנשרפים כדילפינן בהרוגי ב''ד בסנהדרין (דף מב:): ת''ל. ברישיה דקרא או עז במחנה: אי במחנה יכול אף במחנה שכינה. אלא ששינה מקום שחיטתו כגון שחט עולה בדרום יהא חייב: ת''ל מחוץ למחנה. דמשמע חוץ לשלש מחנות: מה להלן. מיוחד שאינו ראוי לשחיטת שום זבח אף במחנה כגון במחנה לויה שאינו ראוי לשחיטה לשום זבח: נכתוב קרא במחנה ואל מחוץ למחנה. חוץ למעוטי עולה בדרום ובמחנה לפרושי דלא בעינן חוץ לשלש מחנות ואל פתח אהל מועד לא הביאו למה לי: לאו למעוטי גגו של היכל. דהכי משמע שלא הביאו לפתח אהל מועד יצא זה שהביאו לעזרה: ופרכינן ולרבא. דפטר אגגו דמשמע כל חללה של עזרה קרי אל פתח: ניכתוב אל פתח. למעוטי גגו ולמעוטי עולה בדרום שהרי באו אל פתח וממילא משתמע חיובא במחנה לויה שלא הביאו אל פתח: מחוץ למחנה ובמחנה ל''ל לאו לאיתויי גגו. אתא במחנה והדר אתא מחוץ דלא תימא מבמחנה איתרבי נמי שוחט עולה בדרום ת''ל מחוץ למידרש דבעינן מקום שאינו ראוי לשחיטת שום זבח ואל פתח איצטריך לדרשא אחריתי הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ יצאו פרת חטאת וקדשי בדק הבית: (לאו) לאיתויי [כולה] בפנים כו'. לעולם גג היכל לא מיחייב דלא קרינא ביה ואל פתח אהל מועד לא הביאו שהרי הביאו אלא לאיתויי היא בפנים וצוארה בחוץ דלא תימא פתח אהל מועד היא לכך נאמר במחנה לאיתויי לחיובא והדר אתא מחוץ דלא תרבי מבמחנה שוחט עולה בדרום ומהו אל פתח אהל מועד לא הביאו שלא הביאו כדרך הבאת קדשי קדשים בצפון תלמוד לומר מחוץ דלא חייב אלא משום חוץ דאינו ראוי לשום זבח יצא זה ואתא אל פתח למעוטי גגו דלא תרבייה כדקאמרת שהוא מקום שאינו ראוי לשחיטת כל זבח דכיון דאשמעינן מחוץ דעולה בדרום פטור שמע מינה אל פתח אהל מועד לא אכדרך הבאתו קפיד אלא אהבאה כל דהו ובלבד שיהא כולו לתוך חלל העזרה: שחיטה בחוץ היא. והרי לא הביאו לבית השחיטה אל פתח ומאל פתח נפקא: המעלה בזמן הזה. בחוץ: וקידשה לעתיד לבא. והויא לה ירושלים בית הבחירה ושעת איסור הבמות היא: כשהיו בונין בהיכל. בימי עזרא: לאו מכלל דר' אליעזר סבר לא קידשה. הלכך עושין קלעים במקום חומה וחזרו וקדשו בקידוש המפורש במסכת שבועות (דף יד.): עצם. אין מצוה להעלותו אם פירש כדאמרן בפרק המזבח מקדש (לעיל דף פה:):

תוספות

להכי כתביה קרא דלא תיתי מבינייא: תימה על סוגיא זו דבפ' בתרא (דף קטו:) דרשינן אשר יעלה עולה מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהיא גמר עבודה למעוטי קומץ ומקבל והיוצק והבולל והפותת והמולח כו': יכול חוץ לשלש מחנות. ונילף גז''ש מפרים הנשרפים כדילפי' בהרוגי ב''ד בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף סב:) ואפי' אינה מופנה ילפינן בגילוי מלתא כיון דלא אשכחן מחוץ למחנה אלא חוץ לשלש מחנות: ולא בעי אל פתח אהל מועד. אע''ג דאיצטריך לקמן (דף קיג:) למעוטי רובע ונרבע ופרת חטאת וקדשי בדק הבית טובא פתח אהל מועד כתיבי: ה''ג ולרבא נכתוב רחמנא ואל פתח אהל מועד מחוץ למחנה ובמחנה למה לי. וקא קשיא ליה לרבא ל''ל דכתב רחמנא כלל מחוץ למחנה ובמחנה וכן פי' הקונט': המעלה בזמן הזה. לעיל פירשתי בריש קדשי קדשים (דף ס.) גבי מזבח שנפגם ופירשתי מ''ט [נקט] הכא המעלה ולא נקט השוחט: ריש לקיש אמר פטור קדושה ראשונה כו'. תימה דלא פריך עליה מהנך משניות דפריך בפ''ק דמגילה (דף י.) אר' יצחק דאמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו: רבי יוחנן אמר חייב חיבורי עולין כעולין דמו. וא''ת למה לי חיבורי הא שמעינן ליה לר' יוחנן דאמר בפ' הקומץ רבה (מנחות דף כו:) יש הקטרה בפחות מכזית וכיון דחשיב הקטרה בפנים מחייב בחוץ כדאמר לקמן (דף קח:) גבי מוקטרי פנים שחסרו דחייבין עליהם בחוץ כיון דבפנים הויא הקטרה דמהדרינן פוקעין וי''ל הא דחשיב ליה לר' יוחנן הקטרה היינו לענין מקטיר לחצאין שמשלים אח''כ ואע''ג דבפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נח.) חשיב ליה הקטרה גבי שאור ודבש דאמרי' יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחות מכזית שאני התם דכתיב קרא ועוד דבשחוטי חוץ מיפטר טפי כדדרשינן הכא על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר ועוד דהא איתקש מחשבות זו לזו אכילת מזבח לאכילת אדם ומדחשב על מנת להקטיר חוץ למקומו לא מיפסלא בפחות מכזית ש''מ דמקטיר בחוץ לא מחייב בפחות מכזית:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר