|
טקסט הדף מנוקד
רש"ישל בית הכסא. מתוך יסורין: של פירות. כגון ריח חרדל: הכסלים. ליפלאנק''ש : והצלעות. שהן שומרין בני המעיים וחיותו של אדם וסוגרין בעדם: אלו שוקיים. שכחו של אדם נסמך עליהם: לבי אבידן. מקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים עם ישראל במקראות: טור תלג. ההר נעשה שלג כלומר ראשי לבן: סחרוני גלידין. סביבותיו של הר מלאו קרח כלומר שפמי וזקני הלבינו: כלבוהי לא נבחין. קולי אינו נשמע: טחנוהי. השינים: אדלא אבידנא בחישנא. אחר מה שלא אבד ממני אני מפשפש מרוב זקנה אני הולך שחוח ומנענע ונראה כמי שמבקש דינר הנאבד לו: תרתי טבא מתלת. טובים ב' הרגלים של ימי בחרות מג' של זקנה שצריך משענת עם רגליו: ווי לה. חבל עליה כלומר יש לו להתאונן ולצעוק ווי ההולכת ואינה חוזרת: כלילא דוורדא. נזר של וורד: חילפי. אורטיא''ש : דוק בככי ותשכח בניגרי. אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך דוק כמו אכלה מדקה (דניאל ז) לשון כוסס: שרי שקיך. פתח פיך: גוזא. סריס וצדוקי היה: מהכא לקרחינא כמה הוי. כמה מהלך יש מכאן עד הקרח ולהקניטו על קרחתו נתכוון: כמהכא לגוזניא. כמו שמכאן עד הסריס: אמר ליה צדוקי ברחא קרחא בארבעה. שהקרח לקוח בארבע. ברחא קרחא הוא עז על שם שאינו מלובש בצמר כרחל קרוי קרחא: אמר ליה. רבי יהושע: עיקרא שליפא. שה שביציו עקורים ונתוקין לוקחין בשמנה: חזייה. צדוקי לרבי יהושע דלא סיים מסאניה: קרחא מצויינא. אתה הקרח במריבה אתה באת עמדי בתמיה: אמר לו רבי יהושע עיקרא שליפא תוכחה. אתה הסריס להקניטני ולהתווכח עמי באת: לא הקבלנו פניך לא הקבלת פני ודרך ענוה קאמר ליה: סלעים. קטנים נעשו גבוהים שזקנתי: קרובים. נדמין לי כרחוקים: שתים נעשו לי שלש. שצריך אני משענת: משים שלום בבית. אבר תשמיש: לישנא אחרינא קרובים נעשו רחוקים מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה מזה: שאינו טוחן. שאין בני מעיו טוחנין אכילתו: קורקבן. הוא המסס שקורין צינפי''ל: כל בנות השיר. כל קולות של שיר הויין ליה שוחה: שדעתן של זקנים משתנות. דכתיב האדע בין טוב לרע ובזקנה מרובה קאמר: מתרפטות. מתבקעות כמו מנעל המרופט (לעיל דף קמא:): מתכבדות. כמו ואזניו הכבד (ישעיה ו): שטוף: כמו סוס שוטף במלחמה (ירמיה ח) להוט אחר הדבר ורודף: וטעם זקנים יקח. וע''כ מדקשי קראי אהדדי. חד מתוקם בחכמים וחד בזקני השוק: מגבוה ייראו. יראים הם הזקנים מגבשושית שבדרכים ואומרים גבוהים הם: תוהים. פחדים: וינאץ השקד. אילן של שקדים יציץ ויהיו בולטין נצים שלו: זו קליבוסת. עצם של הנק''א שהירך תקוע בו בולט ויוצא מרוב תשות כחו: ויסתבל החגב. דומה עליו כסבל משא כבד: ותפר האביונה. תבטל התאוה חמדת תשמיש: פסיק סידרא. מסדר פרשיות של פסוקים: נגיד ואיתנח. רב: חמדיה. תאותו: זו אשה. אם לא על פי גזרת המלך לא היתה ראויה להתאוות לה שהיא כחמת מלאה מיאוס והכל רצים אחריה: מדור לפי כבודו. מדלא כתיב אל בית העולם ש''מ כל אחד ואחד לבית המוכן לו: בשער אחד . אף כאן הכל מתים בענין אחד: שאדם עושה בילדותו. רוב תשמיש: משחירים פניו. מתיש כחו: שאין לו מנחמים אין לו אבלים שיהו צריכין לנחמו: במקומו. במקום שמת שם: תוספותאין פירוש לקטע זה הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|