|
טקסט הדף מנוקד
גְּמָ' מְנָא לַן דְּבָעֵי צָפוֹן דְּתָנֵי רַבָּה בַּר רַב חָנָן קַמֵּיהּ דְּרָבָא וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת מָה חַטָּאת בַּצָּפוֹן אַף שַׁלְמֵי צִבּוּר בַּצָּפוֹן
אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְכִי חַטָּאת מֵהֵיכָן לָמְדָה מֵעוֹלָה דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ אֶלָּא מִדְּתָנֵי רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם מָה עוֹלָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מָה עוֹלָה בַּצָּפוֹן אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר בַּצָּפוֹן אֶלָּא הֶיקֵּשָׁא קַמָּא לְמַאי אֲתָא כִּי חַטָּאת מָה חַטָּאת אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר לְזִכְרֵי כְהוּנָּה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי גַּבֵּי אֵיל נָזִיר דִּכְתִיב וְהִקְרִיב אֶת קׇרְבָּנוֹ לַה' כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ [תְּמִימָה] לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד [תָּמִים] לִשְׁלָמִים הָכִי נָמֵי נֵימָא דְּהִקִּישׁ הַכָּתוּב לְחַטָּאת מָה חַטָּאת אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה אַף אֵיל נָזִיר נָמֵי אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם כֵּיוָן דִּכְתִיב וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל מִכְּלָל דְּכוּלֵּיהּ בְּעָלִים אָכְלִי לֵיהּ זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִיהָא לָא לִיתְאֲכִיל אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה קַשְׁיָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא קׇדְשֵׁי אִקְּרִי קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים לָא אִיקְּרוּ וְאֶלָּא לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ אָמַר רָבָא שֶׁאִם גִּלַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלׇשְׁתָּן יָצָא מַתְנִי' הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל הָעִיר לְכׇל אָדָם בְּכׇל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת הַמּוּרָם מֵהֶם כְּיוֹצֵא בָּהֶן אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה וְכִי רִאשׁוֹנִים בְּטוּמְאָה אֲכָלוּם אֶלָּא טָהוֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא טָהוֹר מִטּוּמְאַת מְצוֹרָע וְטָמֵא מִטּוּמְאַת זָב וְאֵיזֶה זֶה זֶה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְאֵימָא טָהוֹר מִטּוּמְאַת זָב וְטָמֵא מִטּוּמְאַת מֵת וְאֵיזֶה זֶה זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ אוֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלֹא אַחֶרֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ אַפְּקַהּ לְמַחֲנֵה לְוִיָּה הֲדַר כְּתִיב בְּמָקוֹם טָהוֹר אַפְּקַהּ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל רָבָא אָמַר אוֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלֹא אַחֶרֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ אַפְּקַהּ לִגְמָרֵי הֲדַר כְּתַב רַחֲמָנָא תֹּאכְלוּ בִּמְקוֹם טָהוֹר עַיְּילַאּ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְאֵימָא עַיְּילַאּ לְמַחֲנֵה לְוִיָּה לַחֲדָא מְעַיְּילִינַן לְתַרְתֵּי לָא מְעַיְּילִינַן אִי הָכִי אַפּוֹקֵי נָמֵי לַחֲדָא מַפְּקִינַן לְתַרְתֵּי לָא מַפְּקִינַן וְעוֹד לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ כְּתִיב אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְאַבָּיֵי מַתְנִי' שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל הָעִיר לְכׇל אָדָם בְּכׇל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָּהֶם אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁחַט אוֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לְהַכְשִׁיר אֶת כׇּל הָרוּחוֹת בְּקָדָשִׁים קַלִּים קַל וָחוֹמֶר לַצָּפוֹן וּמָה קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בְּכׇל הָרוּחוֹת הוּכְשְׁרוּ בַּצָּפוֹן קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהוּכְשְׁרוּ בְּכׇל הָרוּחוֹת אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בַּצָּפוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא נֶאֱמַר הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַכְשִׁיר צָפוֹן שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהוּכְשְׁרוּ בְּכׇל הָרוּחוֹת לֹא הוּכְשַׁר מְקוֹמָן אֵצֶל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ אֶלָּא בַּצָּפוֹן אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא הוּכְשַׁר מְקוֹמָן אֵצֶל קָדָשִׁים קַלִּים תַּלְמוּד לוֹמַר אֹהֶל מוֹעֵד רש"יגמ' ועשיתם שעיר עזים וגו'. גבי שתי הלחם וכבשי עצרת כתיב וסיפיה דקרא ושני כבשים וגו': ועל זבחי שלמיכם וגו'. על כרחך בשלמי צבור כתיב שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר שאין אומרים שיר על קרבן יחיד כדאמר בערכין (דף י:): קדשי קדשים. נפסלים בטבול יום וביוצא (ובלינה): היקשא קמא. דאיתקש לחטאת: ה''ג מה חטאת כו': כיון דכתיב ולקח הכהן את הזרוע. סיפיה דקרא קדש הוא לכהן ש''מ השאר לבעלים: קדש איקראי. זרוע בשלה ומדלא כתיב קדשי קדשים ש''מ לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי עלי' חומרא דקדש קדשים דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש ולא כתיב קדשים וגבי שלמי צבור אע''ג דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה' לכהן (ויקרא כג) ולא כתיב קדשי קדשים כיון דכתיב לה' לאו למעוטיה הוא מהיקשא דאיכא למימר כמאן דכתיב קדשי קדשים דמי: אלא למאי הלכתא איתקש. איל נזיר לחטאת: שאם גילח על אחת משלשתן יצא. וחטאת הוא דילפא משלמים מה איל נזיר אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב (במדבר ו) ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר בסיפרי אחר מעשה יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו שהרי הוזקקו לו לשלח שערו תחת הדוד כדכתיב (שם) על האש אשר תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר גילוחו של נזיר ע''י דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד והיינו שלמים בויקרא או אינו אלא כמשמעו שיגלח פתח אהל מועד ממש אם אמרת כן דרך בזיון כו': מתני' קדשים קלים. אין (לך) מועלין בהן: בכל מקום. אין טעונין צפון: ונאכלין בכל העיר. בגמ' מפרש: לכל אדם. לזרים: ליום ולילה. בתודה כתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר: המורם מהן. מן התודה חזה ושוק כשאר שלמים דהא איתקש לשלמים כדאמרן זבח השלמים אם על תודה (ויקרא ז) וארבע חלות מד' מינין שבה כדכתיב אחד מכל קרבן וגו' לכהן הזורק וגו' (שם) ומורם מאיל נזיר זרוע בשלה וחזה ושוק נמי ביה כתיבי וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחד כיוצא בהן ונאכלין בכל העיר ליום ולילה: אלא. שאינו לבעלים אלא לכהנים: ולנשיהם. כדכתיב (ויקרא י) ואת חזה התנופה וגו' אתה ובניך ובנותיך: גמ' תאכלו במקום טהור. בפרשת ויהי ביום השמיני כתיב: וכי הראשונים בטומאה אכלום. קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין כגון שעירים ומנחה: טהור מכלל שהוא טמא. מדלא כתיב קדש ש''מ טהור במקצת קאמר ולא מן הכל הא כיצד במחנה הטהור מטומאת מצורע שאין מצורע נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובית עולמים תוך ירושלים דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לג' מחנות זב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות בבית עולמים הר הבית וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות יג) עמו במחיצתו: אותה. במנחה כתיב בההוא ענינא: ואין אחרת. ואין לחמי תודה במקום קדוש: אפקה. ממחנה שכינה שקרבה בתוכה למחנה לויה הדר כתיב במקום טהור להקל ולומר טהרה כל דהו דלא איצטריך פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה: אפקה לגמרי. ואפי' חוץ לחומה במשמע (בשעריך) חוץ לירושלים: ועוד לא תוכל לאכול בשעריך כתיב. והיכי אמרינן אפקיה לגמרי: מתני' בכל מקום. אף בדרום ובגמרא יליף לה: בכל העיר. כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום שמיני: לשני ימים ולילה אחד. דהכי כתיב בהו ובגמרא מייתי לה: גמ' ושחטו כו'. כל שלש פרשיות בשלמים חדא בבן בקר וחדא בבן כשב וחדא בעז בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד: להכשיר כל הרוחות שבעזרה. דלפני משמע כל שלפני ההיכל ושבצדדין לקמיה יליף ומפרש לה: קל וחומר לצפון. לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים ומשום פלוגתא דפליג רבי אליעזר עלה ואמר צפון איצטריך קרא בהדיא לרבויי לשחיטת קדשים קלים איצטריך לת''ק למימר האי קל וחומר לצפון: לא בא אחד מן הכתובין הללו אלא להכשיר צפון. לקמיה מפרש מאי פלוגתייהו: שיכול והלא דין הוא. שלא יהא צפון בכלל לפני אהל מועד להכשירו לשחיטת שלמים: לא הוכשר מקומן. שלשה הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים: תוספותזבחי שלמי צבור מנא לן. לעיל (דף נ. ד''ה לא) פירשנו אמאי לא אתי בבנין אב: מה חטאת בצפון כו'. ולענין מתנות ליכא לאקשויי לחטאת כדדרשינן לעיל פרק קמא (דף י:) אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה: מה עולה בצפון. וא''ת עיכובא מנא לן דבעולה לא ידעינן עיכובא אלא מק''ו דחטאת כדקאמר רב אדא בר אהבה לעיל (דף מח:) שלא יהא טפל חמור מן העיקר ודבר הלמד בקל וחומר אינו חוזר ומלמד בהיקש (לעיל נ:) אם לא נאמר דס''ל כרב פפא: אלא היקשא קמא למאי אתא. לא מצי למימר לענין ארבע מתנות על ארבע קרנות כדפרי' וכי תימא לענין פיסוק מתנות דנותן וחוזר ונותן כדקאמר רבי ישמעאל בעולה לעיל (דף נג:) כיון דאיתקש נמי לעולה אין לנו לשנות מעולה: מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה. תימה דלקמן פ' דם חטאת (דף צז:) ופ' התודה (מנחות דף פב:) נפקא לן מקרא אחרינא וא''ת כיון דאיתקש לחטאת אם כן יפסלו שלא לשמה כחטאת ולרבנן דדרשי בפ''ק (לעיל דף י:) אותה ניחא אבל לר' אליעזר קשה וצריך לדקדק בפ' התכלת (מנחות דף מח:) דגמר שלמי חובה משלמי נדבה ולא מקשינן לחטאת: שאם גלח על אחת משלשתן יצא. תימה דצריך קרא בנזיר המשלח שערו תחת הדור של חטאת תיפוק לי מהך היקשא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|