|
טקסט הדף מנוקד
הָתָם חַד קְרָא כּוּלֵּיהּ לְגוּפֵיהּ וְחַד לִסְכָכָה אֲתַאי הִלְכְתָא וּגְרַעְתַּהּ לִשְׁלִישִׁית וְאוֹקֵימְתַּהּ אַטֶּפַח
אֶלָּא מֵעַתָּה וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם שִׁבְעִים אַהֲנִי קְרָא וְאַהֲנַי מָסוֹרֶת אַרְבְּעִים וּתְרֵין בָּעֲיָא לְמֵיתַב שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב כְּנִדָּתָהּ וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא וְכִפֶּר וְכִפֶּר וְכִפֶּר מִפְּנֵי הַדִּין שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּה וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה מָה מַתַּן דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת כִּיפֵּר אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת כִּיפֵּר אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ נֶאֶמְרוּ דָּמִים בִּפְנִים וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים בַּחוּץ מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים בִּפְנִים חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם אַף דָּמִים הָאֲמוּרִין בַּחוּץ חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה דָּנִין חוּץ מִחוּץ וְאֵין דָּנִין חוּץ מִבִּפְנִים אוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דָּנִין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת מֵחַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת וְאַל יוֹכִיחַ חוּץ שֶׁאֵין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֶּר וְכִפֶּר וְכִפֶּר (מִפְּנֵי הַדִּין) וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שָׁלֹשׁ וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁתַּיִם וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא אַחַת וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ אָמַר רָבָא בַּר אַדָּא מָרִי אַסְבְּרַהּ לִי אָמַר קְרָא וְכִפֶּר וְנִסְלַח זוֹ הִיא כַּפָּרָה זוֹ הִיא סְלִיחָה אֵימָא וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שָׁלֹשׁ לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁתַּיִם לְמַטָּה וּשְׁתַּיִם לְמַעְלָה וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לְמַעְלָה אֶלָּא לְמַטָּה אָמַר רַב אַדָּא בַּר יִצְחָק אִם כֵּן בִּיטַּלְתָּ תּוֹרַת אַרְבַּע קְרָנוֹת וְאִי רַחֲמָנָא אָמַר לִיבַּטְלוּן אָמַר רָבָא אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שָׁלֹשׁ הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ קְרָנוֹת אֵימָא וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא אַחַת לְמַעְלָה וְשָׁלֹשׁ לְמַטָּה לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה וְלָא וְהָתְנַן הִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה כְּמַצְלִיף מַאי כְּמַצְלִיף מַחְוֵי רַב יְהוּדָה כִּמְנַגְּדָנָא הִזָּה עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים רש"י
התם דל חד לגופיה. פש להו ארבע: וחד לסכך. מאחר שהתחיל לפרש תבניתה פירש סכך עם דפנותיה פשו תלת: אתאי הילכתא. שנאמרה למשה מסיני וגרעתה לשלישית כך נאמרה הלכה שהשלישית דייה בטפח היינו דתנן שתים כהלכתן שלישית אפי' טפח: וטמאה שבועים שבעים. כתיב נימא נמי אהני מסורת לטפויי פלגא דתוספ' שבעים על שבועיים ואהני מקרא לבצורי פלגא נמצאת מוסיף על שבועי' כ''ח חציו של נ''ו: בעי' למיתב. ימי טומאה יולדת נקבה: שאני התם דכתיב כנדתה. משמע שלא ירד הכתוב למנין ימים אלא למנין שבועות שהנדה שבוע אחת והיולדת שבועים שאם אתה אומר שבעים הפלגת מתורת נדה הרבה אבל כשאתה אומר שבועים קרבת' לתורת נדה: ותנא. דמתני' לא מייתי להא דב''ה כרב הונא אלא מהכא: וכפר וכפר וכפר. בשעיר נשיא ושעירה וכשבה שכולן על המזבח החיצון: מפני הדין. שחזר חלילה ומלמד על החטאת החיצונה שכל מתנותיה מעכבות לכך נאמרו אלו להכשיר אם חיסר: והלא דין הוא. להכשירה במתנה אחת וקרא למה לי: נאמרו דמים למטה. מחוט הסיקרא כל הדמים חוץ מחטאת ונאמרו דמים למעלה מחוט הסיקרא חטאת מה תחתונים כפר במתנה אחת דכתיב ודם זבחיך ישפך ומיהו חטאת מהאי קרא לא יליף דלא שייכי ביה לשון שפיכה כי אם זריקה שהיא במתנת אצבע אלא בבנין אב למד מן התחתונים דאף הוא כפר במתנה אחת: בפנים. בחטאות הפנימיות: בחוץ. בחטאות החיצונות: לא עשה ולא כלום. בפירקין ילפינן לה: חוץ מחוץ. חטאת מעולה: דנין חטאת. החיצונה שהיא חטאת וכתיב בה ארבע קרנות כמו שאמרנו למעלה קרנת קרנת קרנות מחטאת הפנימית שהיא חטאת ונאמרו בה ארבע קרנות כדלקמן למעלה הוא אומר קרן קרנות בפר כהן משיח הרי שתים למטה הוא אומר בפר העדה קרן קרנות ארבע: ולא יוכיח חוץ. דשאר דמים חוץ ולא נאמר בהן קרנות: מיבעי ליה לגופיה. בכל חד וחד ללמדך שכפר על החטא: אימא וכפר כו'. אבל למיעקרינהו לגמרי לא: א''כ. דדרשינן כפר אע''פ שנתנן כולן למטה מן החוט: בטלת תורת קרנות. הכתובים בחטאת ועל חנם כתיב בה קרנות דהיינו למעלה: ופרכינן ואי דרחמנא אמר. דליבטלון בדיעבד מוכפר ליבטלון וכי כתבינהו למצוה כתבינהו: איזהו דבר שצריך שלשה. וכפר הוי אומר אלו קרנות וכדאמרינן דכל חד וחד מיעט חדא קרן וקם ליה אקרן אחת לעכב דאי כדקאמרת לאשמועינן דאי יהיב כולהו למטה כשר (למטה) ארבע וכפר הוה ליה למיכתב להכשיר ארבע המתנות למטה: ואימא וכפר אף ע''פ שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטן. ולהכי לא כתיבי ארבעה משום דחדא מיהא (לא) מעכבא בלמעלה ותלת איתכשרי למטה אבל למיעקרינהו לא: הזה ממנו. מדם פר יום הכפורים בסדר יומא: אחת למעלה ושבע למטה. כדכתיב על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים (ויקרא טז) וקא ס''ד אחת מחצי עביו של כפרת ולמעלה ושבע מחציה ולמטה: ומשני ההוא כמצליף. כדמפרש ואזיל: כמנגדנא. כאדם המכה מלקות ארבעים ברצועה זו למטה מזו בסמוך ולא שכיון אחת מחציו ולמעלה והשאר מחציו ולמטה והא דקתני האחת חלוקה מהשבע לענין צידוד ידו קתני כדמפרש התם כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה: הזה על טהרו. והתנן התם הזה על טהרו של מזבח הפנימי כדכתיב והזה עליו מן הדם וגו' (גם זה שם):
תוספות
התם חד קרא כוליה לגופיה. לא דמי לקרנות דדרשינן תחילות דקרנות משמע מניינא אבל סוכות לא משמע מניין דפנות אלא משמע שתי סוכות הלכך אין לנו לדרוש תחילות וצ''ע גבי אלהים (סנהדרין דף ג:) דמשמע נמי מניין ולא דרשינן תחילות: ארבעין ותרתין. חצי שבעים וחצי ארבעה עשר: דכתיב כנדתה. פי' כשיעור נדתה יש לך להוסיף אנקבה יותר מן הזכר ובפ' קמא דסנהדרין (דף ד.) לא מייתי ליה להאי כנדתה: דנין חטאת וארבע קרנות. תימה דאפילו חוץ מפנים בעי למילף משום חטאת וארבע קרנות כל שכן פנים מבפנים ולקמן מצריך קרא לכל הפנימים דמעכבי ולא ילפי מהדדי דדריש לפר זה הפר כהן המשיח להקישו לפר העלם דבר של ציבור לומר דמעכבי וביום הכפורים צריך קרא: וכפר אע''פ שלא נתן למעלה אלא למטה. תימה אמאי איפסיק מסדר שהתחיל לדרוש דהוה ליה למימר וכפר אע''פ שלא נתן למעלה אלא אחת ושלש למטה וי''ל דלא משמע ליה לדרוש שיעשה למטה אלא בהכשר דמים הניתנין למטה ושתים למעלה וב' למטה דקאמר היינו שיעשה למטה אחת שהיא שתים וכן וכפר אע''פ שנתן כולן למטה היינו כדין שאר דמים הניתנין למטה אבל אי אמרת אחת למעלה ושלש למטה הוי למטה אחת שהיא שתים ואחת שהיא אחת פוסל והיינו תרי שינויי שרובה למטה וגם האחת אינו כמשפט דמים של מטה אבל שלש למעלה ואחת למטה אע''פ שאותה אחת אינו כמשפט אין קפידא כיון שהרוב למעלה ע''כ ומשני רבא איזהו דבר שצריך שלש וכפר הוי אומר זה קרנות פירוש דלדידך בתרי וכפר סגי דכיון דלא בעינן קרא לאחת למעלה ושלש למטה לפי שאינו כדין דמים הניתנין למטה אם כן שלש למעלה ואחת למטה נמי אע''ג דרובן למעלה לא ליבעי קרא דאין זה כדין הניתנין למטה שכל הניתנין למטה ממתנות ארבע הויא אחת שהיא שתים ופריך ואימא וכפר אע''פ שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה ולא כולן למטה ולא אחוש בסברא זו דטוב להכשיר אחת למעלה מכולן למטה: (הגה''ה תוספת ודברי רש''י יש לפרש דסבירא ליה כיון דוכפר שלישי אתי לשלש למטה כיון דהרוב למטה כשר הוא הדין כולן למטה ומשני איזהו דבר שצריך שלש וכפר כו' ולדבריך ארבע וכפר היה לו ליכתוב והוא הדין שלך אינו טוב והדר פריך ודילמא שלש למטה דוקא כשר ולא כולן מיהו לישנא דצריך שלש דמשמע ולדבריך אינו צריך שלש משמע כפי' התוס'. ע''כ הגה''ה) וצריך לדקדק אמאי לא דרשינן להני וכפר אע''פ שלא נתן לקרנות כלומר בחודה וכפר אע''פ שלא נתן באצבע וכפר אע''פ שלא נתן ארבע מתנות אלא שתים שהן ד' וזה אין להקשות דהכא דרשינן וכפר לגמרי ואפילו בשר שרי באכילה ולעיל בפרק שני (דף כו:) דרשינן לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר דיש לחלק בין לכפר בין לוכפר: כמצליף. תימה ומאי ס''ד דמקשה הא בהדיא קתני הכי בסיפא ביומא פ' הוציאו לו (דף נג:) דתנן לא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וי''ל שבא לתרץ דהאי כמצליף כמנגדנא והכל במקום אחד וכמו שמפורש בערוך כמנגדנא שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד ירושלמי מצליף כמטברר פי' בערוך שמטה ידו עד טיבורו: מאי לאו אפלגיה דמזבח. ואם כן מצינו דמים חציין למעלה וחציין למטה דמתחלה נתן אקרנות ואחר כך לחצי המזבח. תוספות. ורש''י מפרש בע''א:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|