שבת קמט ע"א

לעמוד הבא

מסכת דף חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

גְּמָ' מַאי טַעְמָא רַב בִּיבִי אָמַר גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִמְחוֹק אַבָּיֵי אָמַר גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּכְתִיב אַכּוֹתֶל וּמִידְּלֵי לְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִמְחוֹק לָא חָיְישִׁינַן וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִקְרָא חָיְישִׁינַן וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִמְחוֹק נֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יִקְרָא וְתוּ לְשֶׁמָּא יִמְחוֹק לָא חָיְישִׁינַן וְהָתַנְיָא לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר וְאָמַר רַבָּה אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה לֹא יִקְרָא אֶלָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּכְתִיב אַכּוֹתֶל וּמִיתַּתֵּי לְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִמְחוֹק חָיְישִׁינַן לְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִקְרָא לָא חָיְישִׁינַן גּוּדָּא בִּשְׁטָרָא לָא מִיחַלַּף וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִקְרָא לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יִמְחוֹק אֶלָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דַּחֲיִיק אַטַּבְלָא וְאַפִּינְקָס לְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִמְחוֹק לָא חָיְישִׁינַן לְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִקְרָא חָיְישִׁינַן וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁמָּא יִמְחוֹק לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יִקְרָא וְכִי תֵּימָא טַבְלָא וּפִינְקָס בִּשְׁטָרָא לָא מִיחַלַּף וְהָתַנְיָא מוֹנֶה אָדָם כַּמָּה מִבִּפְנִים וְכַמָּה מִבַּחוּץ וְכַמָּה מָנוֹת עָתִיד לְהַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם מִכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַכּוֹתֶל אֲבָל לֹא מִכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי טַבְלָא וּפִינְקָס הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דִּכְתִיב מִיכְתָּב מַאי שְׁנָא הָכָא וּמַאי שְׁנָא הָכָא אֶלָּא לָאו דַּחֲיִיק וְקָתָנֵי מִכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַכּוֹתֶל אֲבָל לֹא מִכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי טַבְלָא וּפִינְקָס אֶלָּא לְעוֹלָם דִּכְתִיב אַכּוֹתֶל וּמִידְּלֵי וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ דְּרַבָּה דְּרַבָּה תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב רַבִּי אַחָא מַתִּיר מִכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַכּוֹתֶל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דִּכְתִיב וּמִתַּתַּאי לִיחוּשׁ שֶׁמָּא יִמְחוֹק אֶלָּא לָאו דִּכְתִיב וּמִידְּלֵי וּשְׁמַע מִינַּהּ דְּרַבָּה תַּנָּאֵי הִיא שְׁמַע מִינַּהּ וְהָנֵי תַנָּאֵי כְּהָנֵי תַנָּאֵי דְּתַנְיָא אֵין רוֹאִין בְּמַרְאָה בְּשַׁבָּת רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר בְּמַרְאָה הַקְּבוּעָה בַּכּוֹתֶל מַאי שְׁנָא הַקְּבוּעָה בַּכּוֹתֶל דְּאַדְּהָכִי וְהָכִי מִדְּכַר שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ נָמֵי אַדְּהָכִי וְהָכִי מִדְּכַר הָכָא בְּמַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת עָסְקִינַן וְכִדְרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהַשִּׁיר בָּהּ נִימִין הַמְדוּלְדָּלִין תָּנוּ רַבָּנַן כְּתָב הַמְהַלֵּךְ תַּחַת הַצּוּרָה וְתַחַת הַדְּיוֹקְנָאוֹת אָסוּר לִקְרוֹתוֹ בְּשַׁבָּת וּדְיוֹקְנָא עַצְמָהּ אַף בַּחוֹל אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר רַבִּי חָנִין אַל תְּפַנּוּ אֵל מִדַּעְתְּכֶם מֵפִיס אָדָם עִם בָּנָיו וְכוּ' עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ אִין וְעִם אַחֵר לָא מַאי טַעְמָא כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִין זֶה עַל זֶה עוֹבְרִין מִשּׁוּם מִדָּה וּמִשּׁוּם מִשְׁקָל וּמִשּׁוּם מִנְיָן וּמִשּׁוּם לוֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב

רש"י

גמ' מ''ט. אבל לא מן הכתב: שמא ימחוק. מן האורחין שיראה שלא הכין להם כל צרכם ויתחרט שזימן יותר מן הראוי וימחוק מן הכתב כדי שלא יקראם השמש: כל הני שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מקח וממכר קאמר: דכתב. מניינא אכותל בדיו: ומידלי. שאינו מגיע לשם למחוק: (אפילו גבוה שאינו מגיע לשם למחוק): אפילו גבוה. שאינו מגיע שם להטות הנר אסור דהואיל ונמוך אסור גבוה נמי אסור שלא תחלוק: ומיתתי. שנמוך ויכול להגיע שם ולמחוק: ולמ''ד שמא יקרא. היכא דליכא למיחש לשמא יקרא ליחוש לשמא ימחוק: דחייק. בסכין בתוך העץ בטבלא שאין נוחה למחוק ואדהכי מדכר וליכא למיחש למחוק: גודא. כותל: פינקס. כעין לוחות של סוחרים: כמה בפנים וכמה בחוץ. את מי ומי אושיב בפנים במקום המכובד ואת מי ומי אושיב בחוץ שאינה כל כך ספונין: אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס. דגודא בשטרא לא מיחלף אבל טבלא ופינקס מיחלף: [דכתיב מיכתב. כתב של דיו]: אלא לעולם דכתב אכותל ומידלי. שאינו יכול למחוק ולשמא יקרא לא חיישינן דגודא בשטרא לא מיחלף ודקשיא לך דאע''ג דמידלי ליתסרי כדרבה דאמר גבי נר אפילו י' בתים: דרבה תנאי היא. דאיכא דחייש לשלא תחלוק באיסור שבת דרבנן ואיכא דמפליג: ליחוש לשמא ימחוק. דהא ר' אחא כותל דוקא נקט ואי מתתי מה לי כותל מה לי אגרת: אין רואין במראה. מירואיי''ר לפי שהרואה במראה אינו צריך אלא לתקן שערות ראשו וזקנו הלכך חיישי' שמא יראה נימין המדולדלות שאינן שוות עם שאר השער ויגלחן: דאדהכי והכי. שילך להביא תער או מספרים: מדכר. שהוא שבת: של מתכת. שאינו צריך להביא מספרים שהיא עצמה מגלחת השער: כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות. כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות או דיוקנות של בני אדם של מעשים כגון מלחמת דוד וגלית וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית וזו דיוקנית פלוני ופלונית: אסור לקרותו בשבת. שמא יקרא בשטרי הדיוטות: אל מדעתכם. אל אשר אתם עושי' מדעת לבבכם וחלל שלכם. אלילים לשון חללים: עם בניו ובני ביתו אין עם אחר לא. מדלא תנא ומפיס על המנות: משום לווין ופורעין. דגזור בהו רבנן שמא יכתוב: המקפידין. שאין מוחלים ומוותרין זה לזה:

תוספות

ולמ''ד שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא. ולא מסיק אדעתיה גודא בשטרא לא מיחלף: בשטרי הדיוטות. פי' בקונט' של מקח וממכר ולעיל בפרק כל כתבי (דף קיז: ושם) פירש איגרות השלוחות למצוא חפץ: אלא איכא בינייהו דכתיב אכותל ומתתאי. ולא ידענא אמאי נקט מתתאי כיון דס''ד דכ''ע אית להו דרבה: אילימא דכתיב מיכתב מ''ש הכא מ''ש הכא. פירוש תרוייהו יהא אסור שמא ימחוק: לעולם דכתב אכותל ומידלי ודקשיא לך דרבה דרבה תנאי היא. לפירוש הקונטרס צ''ל דהשתא דמוקי לה דכתיב אכותל ומידלי למ''ד שמא ימחוק איכא דאית ליה דרבה ולמ''ד שמא יקרא לית ליה דרבה והשתא מיבעיא לן למימר דבדרבה פליגי תנאי כי היכי דפליגי אמוראי דהכא וברייתא קמייתא מיתוקמא שפיר דכתיב מכתב אכותל ומידלי דכולהו אמוראי גודא בשטרא לא מיחלף וקשה לפירוש זה דהשתא לא הוה פלוגתייהו כדהוה מוקמת לה מעיקרא למאן דאמר שמא ימחוק לא חיישינן למאן דאמר שמא יקרא חיישי' וה''ר פורת פירש דאביי ורב ביבי תרוייהו לית להו דרבה דפליגי בכתב אכותל ומידלי למאן דאמר שמא ימחוק לא חיישינן כיון דמידלי ולית לן דרבה ולשמא יקרא נמי לא חייש קסבר גודא בשטרא לא מיחלף ולמ''ד שמא יקרא חייש דקסבר גודא בשטרא מיחלף ואביי לא הוה מוקי פלוגתייהו דרבי אחא ורבנן כרבה דא''כ ר' אחא ע''כ לית ליה דאביי דשרי בכותל אלמא קסבר גודא בשטרא לא מיחלף וא''כ כמאן סבירא ליה דאפילו רבנן לא פליגי עליה דר' אחא אלא משום דאית להו דרבה וגזרינן שמא ימחוק אלא הוה מפרש אביי דכ''ע לית להו דרבה ולא חיישינן לשמא ימחוק במידלי ובגודא בשטרא מיחלף פליגי והא דקאמר ש''מ דרבה תנאי היא הו''מ למימר ודאי לכ''ע לית להו דרבה כדמפרש לאביי אלא דלא מצי למוכח הא בהדיא ולהכי קאמר דתנאי היא וליכא לאקשויי לרבה והא לא מצי למימר דפליגי בחייק מיחק רבי אחא ורבנן ובגודא בשטרא מיחלף פליגי אבל כ''ע אית להו דרבה משום דסברא הוא כיון דחייק ואיתא נמי בכותל פשיטא דבהא לא הוי אמרי רבנן דגודא בשטרא מיחלף וצריך לאוקמא השתא ברייתא דלעיל דחייק מיחק למאן דסבר גודא בשטרא מיחלף וקשה קצת לפירוש זה דה''ל למימר דכ''ע לית להו דרבה ואביי ורב ביבי בגודא אי מיחלף בשטרא פליגי: ודיוקני עצמה אף בחול אסור. נראה דבשויה לשם עבודת גלולים אמר אבל לנוי מותר כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע''ז דף נ.) מכלל דאחריני הוו מסתכלי: בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום משקל ומשום מדה ומשום מנין. פירוש לפי שמקפידין זה על זה עוברין אפילו על מה שאין שאר בני אדם עוברין משום מדה כדאמרינן בביצה (דף כט.) יכול אדם לומר לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה פירוש כלי שמודדין בו אסור דדמי למקח וממכר והם כיון שהם מקפידים כל כלים הוי לגבייהו מדה לפי שמקפידין לידע שיעורו לשלם להם הכלי וכן משקל ששוקלים ומכוונים זה כנגד זה ביד ואמרינן בביצה אין משגיחין במאזנים ביום טוב ומשום מנין כדאמר בביצה (דף כט:) הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כו' ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח שאם היו נותנים מאה אגוזים בדינר ולקח כבר תשעים לא יאמר לו תן לי עשרים . אגוזים שאתחייב לך עשרה אגוזים שנראה שעושה להשלים הדינר אבל יכול לומר לו תן לי כ' אגוזים סתם ובבני חבורה המקפידים אסור שיבא לידי איסור שיזכירו להשלים וכדברי בית הלל אף משום רבית דכשהם מחזירין זה לזה הם מקפידים מה ששוות יותר וקשה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,

מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC

לעמוד הקודם

שבת קמט ע"א

לעמוד הבא