|
טקסט הדף מנוקד
מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי עֲבוֹדָה דִּמְעַכְּבָא כַּפָּרָה אֲבָל עֲבוֹדָה דְּלָא מְעַכְּבָא כַּפָּרָה לָא קָא מַשְׁמַע לַן
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי אִילְפָא לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין לִינָה מוֹעֶלֶת בְּקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מֵי כִיּוֹר מַהוּ שֶׁיִּפָּסְלוּ מִי אָמְרִינַן הָנֵי לְמַאי לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם גּוּפַיְיהוּ לָא פָּסֵיל בְּהוּ לִינָה אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּקְדוּשׁ לְהוּ בִּכְלֵי שָׁרֵת מִיפַּסְלִי כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲדַר פָּשֵׁיט אִילְפָא כְּמַחְלוֹקֶת בָּזוֹ כָּךְ מַחְלוֹקֶת בָּזוֹ אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא רַבִּי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן [מִשְּׁמֵיהּ דְּאִילְפָא] כִּיּוֹר שֶׁלֹּא שִׁקְּעוֹ מִבָּעֶרֶב מְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדַת לַיְלָה וּלְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ וְהָוֵינַן בַּהּ לְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ דְּלָא צְרִיךְ לְקַדּוֹשֵׁי אוֹ דִלְמָא אִיפְּסַלוּ בְּלִינָה וְלָא פְּשִׁיט לַן וּמָר קָא פָשֵׁיט לֵיהּ מִיפְשָׁיט תָּא שְׁמַע בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר אַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה מַאי לָאו רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא לָא רַבִּי הִיא וְהָא מִדְּרֵישָׁא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סֵיפָא נָמֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּקָתָנֵי רֵישָׁא בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ וּפַר הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וּלְמִזְבֵּחַ רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ צָפוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא אֵיזֶהוּ צָפוֹן מִקִּיר מִזְבֵּחַ צְפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל עֲזָרָה צְפוֹנִי וּכְנֶגֶד כׇּל הַמִּזְבֵּחַ כּוּלּוֹ צָפוֹן דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹסִיף אַף בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ רַבִּי מוֹסִיף אַף מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים וּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל אֲבָל מִן הַחֲלִיפוֹת וְלִפְנִים הַכֹּל מוֹדִים שֶׁפָּסוּל וְתִסְבְּרָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְלָא רַבִּי [הַשְׁתָּא רַבִּי] אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מוֹסֵיף אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא מוֹסֵיף אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי הִיא לוֹקְמַהּ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי כֹהֲנִים וּבִמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא מַאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא לוֹקְמַהּ מִקִּיר מִזְבֵּחַ צְפוֹנִי עַד כּוֹתֶל עֲזָרָה צְפוֹנִי אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְמָחָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ שֶׁכְּבָר קִידֵּשׁ מִתְּחִילַּת עֲבוֹדָה לְמַאן אִי לְרַבִּי הָאָמַר פָּסְלָה לִינָה אִי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָאָמַר אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֲפִילּוּ מִיכָּן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם לְרַבִּי וְלִינָה דְּרַבָּנַן הִיא וּמוֹדֵי דְּמִקְּרוֹת הַגֶּבֶר וְעַד צַפְרָא לָא פָּסְלָה לִינָה רָבָא אָמַר לְעוֹלָם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן [הִיא וְרָאָה רַבִּי יוֹחָנָן דְּבָרָיו] בִּתְחִילַּת עֲבוֹדָה וְלֹא בְּסוֹף עֲבוֹדָה מֵיתִיבִי רָאוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁיָּרַד וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ מִיהֲרוּ וְקִידְּשׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מִן הַכִּיּוֹר רש"י
מהו דתימא ה''מ. דבעינן קידוש שחרית בעבודה דמעכבת כפרה כגון דם וקמיצה אבל כל הקטרת אימורין דלא מעכבא אימא לא תיבעי קידוש: מהו שיפסלו. בלינה אם לא שקעה בבור (בני הגולה) דאמרי' בסדר יומא (דף לז.) דמשקע להו: או דילמא כיון דקדוש בכלי שרת איפסלו. דלא דמי לקידוש ידים שהמים ניגבו ואין לינה על מי לחול: ה''ג כי אתא רבין אמר כו' ול''ג ת''ש: אמר לפניו רבי יצחק בר ביסנא. לפני ר' אמי וכולה רבין אמר לה: שלא שקעו. בבור: לעבודת לילה. להקטר חלבים: והוינן בה. קמיה דרבי אסי ולא פשט לן: דלא צריך לקדושי. וכרבי אלעזר בר' שמעון דלא פסל לינה בקידוש או דילמא אין ראויות לקדש דאיפסלו להו בלינה ואפי' לר' אלעזר דאי לרבי ליכא למיבעי אין צריך דהא אפילו בקידוש פסל: ולא פשט. ר' אסי הך בעיא למימר דאין צריך לקדש קאמר ולא לפוסלה בלינה כדקאמרת כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ומר פשיט מיפשט דלר' אלעזר לא פסלה בלינה: שנים עשר דד. שמוציאין מימיו ואמרינן בסדר יומא שיהו שנים עשר כהנים העסוקים בתמיד מקדשים בבת אחת: מוכני. מפרש התם גלגלים שמעלין אותו בגלגלין מן הבור שחרית שלא יהא מימיו נפסלים בלינה לפיכך משקעין אותו ערבית בבור שיהו מימיו מחוברים למי המעין ובטלה לינתן: מאי לאו. אפילו ר' אלעזר קאמר לה דאף על גב דפליג בקידוש שניגב מודה במים: בא לו. כהן אצל פרו להתוודות עליו ביום הכיפורים דכתיב וכפר בעדו וגו' (ויקרא טז): ראשו לדרום ופניו למערב. מצפון לדרום היה עומד ופניו למערב והתם מפרש לה בעוקם את ראשו והתם פריך לוקמיה להדיא ממזרח למערב ומשנינן לה: והכהן עומד. אחוריו למזרח המזבח ופניו למערב כלפי ההיכל: ואמרינן טעמא התם: מאן שמעת ליה [דאמר] כו'. דקתני בפירקא דבתריה (דף מג:) שחטו וקיבל במזרק את דמו סמוך לוידויו מיד אלמא בין האולם ולמזבח צפון הוא לשחיטת קדשי קדשים דהא פר חטאת הוא: כנגד כל המזבח. כנגד צפונו ולא מן המזבח והלאה לא לצד מזרח ולא לצד מערב ואע''פ שהוא בחצי חלק עזרה הצפוני לאו כשר הוא לשחיטת חטאת דבעינן על ירך המזבח וליכא: ר' אלעזר מוסיף אף בין האולם ולמזבח. שהוא מערבו של מזבח ובלבד שיהא (כל) חלק צפונו של עזרה אבל מזרחו של מזבח לצד שער נקנור שבו נכנסין לעזרה לא מכשר אפי' חלק צפוני דקילא קדושתיה דהוא מקום דריסת ישראל וכהנים י''א אמה מקום דריסת ישראל מן השער ולפנים וי''א אמה עד לצד המזבח מקום של דריסת רגלי הכהנים: רבי מוסיף. אף צפון שבאותן עשרים ושתים אמה של צד מזרח שהן דריסת ישראל וכהנים: ה''ג אבל מן החליפות ולפנים הכל מודים שפסול ומיהו בית חליפות האולם עודף רוחבו על רוחב ההיכל ט''ו אמה לצפון וט''ו לדרום והוא נקרא בית החליפות שהיה בכותל האולם מאחריו חלונות שהכהנים מצניעין שם את סכיניהם [וסכין קרי חילוף בלשון ערבי] הכי תנן לה במסכת מדות ואשמועי' דמאחורי האולם לאו צפון הוא לשחיטת קדשי קדשים דכיון דלא מתחזי מזבח התם לא קרינן על ירך אע''ג דמכשרינן ליה לקמן (דף כו.) לשחיטת קדשים קלים לקדשי קדשים פסול: ותסברא דר' אלעזר היא ולא רבי. דלא מודה רבי בבין האולם ולמזבח דליהוי צפון: השתא רבי כו'. האי מוסיף דקתני אדר' יוסי קאי אדר' אלעזר לא קאי והא [ע''כ] אדר' אלעזר [נמי] אמרה למילתיה דעל כרחך כיון דמכשר מקום קדושה קלה לשחוט שם מקום קדושה חמורה לכ''ש: אנן הכי קאמרי'. הא דשקליה ליה מרבי לאו משום דרבי לא מכשיר בין האולם ולמזבח לשחיטת חטאת אלא הכי קשיא לן כיון דרבי נמי מכשיר (צפון) לצפון שבמזרח למה לו לשוחטו אצל האולם לוקמיה בצפון המזרחי סמוך לכניסתן לעזרה דהא לאו אורח ארעא לאקרובי להיכל: אלא מאי ר''א היא. ומשום דלא מכשר מקום דריסת ישראל וכהנים ושחיטת חטאת ממטי ליה להתם אכתי תקשה לך דהוה מצי לאוקמי מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני דהוי צפון לדברי הכל: אלא מאי אית לך למימר. עליה: משום חולשה דכ''ג. שכל עבודות (פנים) של יום הכיפורים עליו ותש כחו להכי ממטינן ליה להתם לפי שהוא צריך להכניס דמו להיכל ולהזות ולא יכבד עליו משוי המזרק והדם: ה''נ. כי מוקמת ליה כרבי הא טעמא איכא: תרומת הדשן. דכתיב והרים את הדשן בכל בקר היה נוטל מחתה מן הגחלים המאוכלות הפנימיות ויורד ונותנה במזרחו של כבש בדרומו של מזבח כדכתיב ושמו אצל המזבח ושם היה נבלע במקומו והיא היתה בכל יום ראשונה לכל העבודות: מתחילת עבודה. שזו תחילת עבודת יום הוא: הא אמרת פסלה לינה. ולינה בעמוד השחר תליא דכתיב עד בקר: הא אמר מכאן ועד י' ימים. ואת תלית טעמא משום דקדיש בתחלת עבודת יום זה: ולינה דרבנן. לינה זו שתועיל בקידוש שאין המים בפנינו מדרבנן הוא דגזור בה שלא תזלזל בלינה ומודה רבי שכשהעלו לכיור מן הבור מקרות הגבר שהוא זמן תרומת הדשן כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף כ.) דמשום האי פורתא לא פסלה לינה בקידוש דלא מסקי אינשי אדעתייהו דדמי כמה שקידש ביום: וראה רבי יוחנן דבריו. של ר' אלעזר נכונים במקדש ידיו בתחלת עבודת היום דלא פסל בה לינה ולא במי שקידש בלילה להקטיר חלבים שהוא סוף עבודת יום אתמול: ראוהו אחיו שירד. משנה היא במסכת תמיד (פרק ב מ''א) בתורם את הדשן שירד מן המזבח והמחתה של תרומת הדשן בידו: מיהרו וקידשו כו'. להוציא את הדשן שבמקום המערכה או לסלקו לתפוח שבאמצע המזבח והכי תנן בה התם החלו מעלין באפר על גבי התפוח וקא סלקא דעתך בכהנים שעבדו כל הלילה קאי ומקודשי ידים ורגלים היו וצריכין לחזור ולקדש עכשיו שתמשך עבודה זו עד היום ויפסל קידוש הלילה בלינת עמוד השחר ויועיל להם קדוש זה של אחר קרות הגבר:
תוספות
מיתיבי ראוהו אחיו הכהנים כו'. למאי דס''ד דלא מיירי בכהני חדתי יש תימה דלא פריך מרישא דתני קידוש בתורם את הדשן ויש לומר דפשיטא דההוא דתרומת הדשן הוי בכהני חדתי וקצת קשה דאמאי ס''ד דלא הוו חדתי דבמתניתין דתמיד (דף לג.) משמע דכולהו הוו חדתי שהעזרה היתה ננעלת והם היו באין ממקום שהיו ישנים שם בבית המוקד [הג''ה ויש לומר דסלקא דעתיה דמאן דלא פסיל בלינה לא פסיל בהיסח הדעת ומאן דפסיל בהאי פסיל בהאי והני כהני הוה להו היסח הדעת שהיו ישנים בבית המוקד. ע''כ הג''ה]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|