|
טקסט הדף מנוקד
נִידּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה
אֲבָנָיו עֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין כְּשֶׁרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּנִדָּה שֶׁנֶּאֱמַר תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ מָה נִדָּה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא גְּמָ' וְהָא קָא מַרְוַוח לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא דְּעָבֵד לֵיהּ בֵּית הַכִּסֵּא וְהָא בָּעֵי צְנִיעוּתָא דְּעָבֵד לֵיהּ בֵּית הַכִּסֵּא דְּלַיְלָה וְהָא אָמַר מָר אֵיזֶהוּ צָנוּעַ הַנִּפְנֶה בַּלַּיְלָה בְּמָקוֹם שֶׁנִּפְנָה בַּיּוֹם וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקֵימְנָא בִּכְדֶרֶךְ מִיהוּ צְנִיעוּתָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד דְּעָבֵד לֵיהּ לְתִינוֹקוֹת אִי נָמֵי דְּגָדַיר לֵיהּ בְּהִיזְמֵי וְהִיגֵי מַתְנִי' שְׁלֹשָׁה בָּתִּים הֵן בַּיִת שֶׁבְּנָאוֹ מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי זֶה אָסוּר סִיְּידוֹ וְכִיְּידוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִידֵּשׁ נוֹטֵל מַה שֶּׁחִידֵּשׁ הִכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹצִיאָהּ הֲרֵי זֶה מוּתָּר גְּמָ' אָמַר רַב הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבַיִת אֲסָרוֹ אַלְמָא קָסָבַר תָּלוּשׁ וּלְבַסּוֹף חִבְּרוֹ כְּתָלוּשׁ דָּמֵי וְהָאֲנַן בְּנָאוֹ תְּנַן בְּנָאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ הִשְׁתַּחֲוָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בְּנָאוֹ אִי הָכִי הָנֵי שְׁלֹשָׁה אַרְבָּעָה הָווּ כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן בִּיטּוּל בָּנָה וְהִשְׁתַּחֲוָה חַד קָא חָשֵׁיב לֵיהּ מַתְנִי' שָׁלֹשׁ אֲבָנִים הֵן אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לְבִימוֹס הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה סִיְּידָהּ וְכִיְּידָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נוֹטֵל מַה שֶׁסִּיֵּיד וְכִיֵּיד וּמוּתֶּרֶת הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וְסִילְּקָהּ הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת גְּמָ' אָמַר רַבִּי אַמֵּי וְהוּא שֶׁסִּיֵּיד וְכִיֵּיד בְּגוּפָהּ שֶׁל אֶבֶן וְהָא דֻּומְיָא דְּבַיִת תְּנַן וּבַיִת לָאו בְּגוּפֵיהּ הוּא וּמִיתְּסַר בַּיִת נָמֵי אִיכָּא בֵּינֵי אוּרְבֵי מִי לָא עָסְקִינַן דְּשִׁייעַ וַהֲדַר שַׁיְיעֵיהּ אֶלָּא כִּי אִתְּמַר דְּרַבִּי אַמֵּי לְעִנְיַן בִּיטּוּל אִתְּמַר וְאַף עַל גַּב דְּסִיֵּיד וְכִיֵּיד בְּגוּפָהּ שֶׁל אֶבֶן כִּי נָטַל מַה שֶּׁחִידֵּשׁ שַׁפִּיר דָּמֵי דְּמַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן שֶׁסִּיֵּיד וְכִיֵּיד בְּגוּפָהּ שֶׁל אֶבֶן כְּאֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה דָּמְיָא וְתִיתְּסַר כּוּלַּהּ קָא מַשְׁמַע לַן רש"ינידון מחצה על מחצה. אותו חלק של עבודת כוכבים אינו עולה לו בכניסת ד' אמות אבל חלקו עולה לו שאם היה עביו שתי אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג' אמות לתוך שלו: אבניו ועציו ועפרו. של אותו כותל מטמאין כשרץ אפילו חלקו לפי שאין ברירה. שרץ אין מטמא במשא: שקץ. לשון שרץ: נדה מטמאה במשא. דכתיב וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו אלמא טמיתיה לכלי אשר נשא אותה ואע''פ שלא נגעה שאפילו היו עשרה כלים זה על זה כולן בכלל אשר תשב עליו הן: תזרם כמו דוה. בעבודת כוכבים מישתעי: גמ' דעביד ליה בהכ''ס. שנפנה שם: והא בעי צניעותא. ואנן תנן דאסור לבנות כותל להפסיק בינו ובין עבודת כוכבים לפי שבונהו לעבודת כוכבים: במקום שנפנה ביום. שצריך צניעות ואע''ג דשנינו בפ' הרואה (ברכות סב.) לא תימא במקום שיהא צריך להתרחק בלילה כביום אלא אימא כדרך שנפנה ביום שיהא נפרע מיושב וכשיעור שנתנו חכמים טפח וטפחיים מ''מ ש''מ דבעינן נמי בלילה צניעות והכא ליכא צניעות דחזו ליה בני עבודת כוכבים: היזמי והינגי. קוצים וברקנים: מתני' שלשה בתים הן. לענין ביטול עבודת כוכבים: בית. שתחלת בניינו לעבודת כוכבים והיו עובדין את הבית עצמו: הרי זה אסור. דכל הבית הוי עבודת כוכבים ואם העובד כוכבים בנאו אסור עד שיבטלנו שיתוץ ממנו קצת ואם של ישראל הוא אסור עולמית אבניו עציו ועפרו: סיידו וכיידו לעבודת כוכבים. שהיה בית בנוי לדירת אדם והקצהו לעבודת כוכבים וטחו בסיד ועשה בו ציורין לעבודת כוכבים: נוטל מה שחידש. אם בא ישראל לבטלו נוטל מה שחידש ומותר הבית ואע''פ שלא ביטלו עובד כוכבים או אפילו היתה של ישראל מומר שאין עבודת כוכבים שלו בטילה הכא בטיל שאין נאסר אלא חידוש וההוא חידוש שבטל אסור בהנאה לעולם ובגמרא מוקי לה כגון שלא נעבד הבית מעולם אבל אם השתחוה לה עובד כוכבים אחרי כן נאסר כל הבית ובעי עובד כוכבים לבטלו ואם השתחוה לה ישראל אסורה עולמית: הכניס לתוכו עבודת כוכבים. ואת הבית עצמו לא נתכוין לעבוד ולא הקצהו לתשמיש עבודת כוכבים אלא לפי שעה הכניס לתוכו עבודת כוכבים: גמ' תלוש ולבסוף חברו. אבני בית תלושין ובנאן וחברן בקרקע: אע''פ שלא השתחוה. וקסבר תנא דידן עבודת כוכבים אסורה מיד ואע''פ שלא נעבדה: לענין ביטול בנה והשתחוה חד חשיב ליה. דבין בנה בין השתחוה כולו אסור אם של עובד כוכבים היא צריך עובד כוכבים לבטלו ואם של ישראל היא אין לה בטילה עולמית: מתני' שלש אבנים הן. לענין ביטול עבודת כוכבים: אבן שחצבה. מן ההר: מתחלה לבימוס. מקום מושב עבודת כוכבים שמושיב הצלם עליה ועובדין את הבימוס כעבודת כוכבים עצמו: הרי זו אסורה. ואפי' לא העמיד עליה ואם עובד כוכבים חצבה צריך עובד כוכבים לבטלה ולחסר ממנה מעט עד שתפגום ואם ישראל חצבה לעבוד עליה עבודת כוכבים אסורה עולמית: סיידה וכיידה לעבודת כוכבים. והיא היתה חצובה ועומדת: נוטל. ישראל מה שחידש העובד כוכבים וזורה לרוח והאבן מותרת שלא נעשה עבודת כוכבים אלא החידוש: העמיד עליה עבודת כוכבים. לפי שעה ולא הקצה את האבן לבימוס וסילקה הרי זו מותרת ואין צריכה ביטול: גמ' והוא שסייד וכייד בגופה של אבן. שחקק בה צורה בברזל אבל סייד וכייד עליה ע''י טיח מותרת בלא ביטול הואיל ולא עבדה עובד כוכבים: והא בית. סיוד וכיוד שלה אינה נעשה ע''י חקיקה אלא טח על הכותל: ביני אורבי. בין לבינה ללבינה מכניסו והוה ליה בגופה: מי לא עסקינן. כלומר מתניתין סייד וכייד סתמא קתני ומי לא משתמע נמי דאי הוה בית שיע מתחלה קודם איסור והדר האי ושייעיה לשם עבודת כוכבים וקתני נוטל דלא סגי בלא נטילת חידוש: לענין ביטול אתמר. ולא לענין תחלת איסור למימרא דלא ניתסר אלא אם כן סייד בגופיה אלא ודאי בלא גופיה נמי אסירא ור' אמי אביטול קאי וה''ק אפי' סייד בגופיה סגי לה בהא ביטולא דמתני' ולא בעי ביטול דעובד כוכבים: ותיתסר כולה. ותיבעי עובד כוכבים לבטלה או אם היתה של ישראל תאסר עולמית קמ''ל דלא חייל שם עבודת כוכבים אלא אחידוש: תוספותאבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ. ואפי' למ''ד (לעיל מא:) אין עובדין לשברים הב''ע כגון שהיתה עבודת כוכבים של ישראל או של עובד כוכבים והשתחוה לה ישראל ובירושלמי מוקי כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן וכן פ''ה: בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים. פרש''י שתחילת בניינו לעבודת כוכבים והיו עובדין את הבית עצמו וכן בסמוך גבי אבן שחצבה מתחלה לבימוס מקום מושב של עבודת כוכבים ועובדים את הבימוס כעבודת כוכבים עצמה ויפה כוון בזה דודאי צ''ל שהבית והאבן נעשו ליעבד דאי להיות משמשי עבודת כוכבים הא אמרינן (לעיל יט:) משמשי עבודת כוכבים אינן אסורים עד שיעבדו ואילו בגמרא קאמר גבי בית בנה אע''פ שלא השתחוה וגבי אבן נמי מדקתני חצבה מתחלה משמע דלא עבד בה כבר דאי עבד בה ל''ל חציבה מתחלה לכך הא גבי תפילין (ברכות דף כג:) אמרינן צר ביה ולא אזמניה וכן זו נמי לא ליבעי חציבה מתחלה אי עבד בה מיהו מתוך לשונו משמע שהבית והאבן נעשו להניח עבודת כוכבים ואגב עבודת כוכבים עובדים הבית והאבן וק''ק דגבי אשירה בסמוך אין לפרש כן שיהא נטוע לשום תחתיו עבודת כוכבים ואגב עבודת כוכבים עובדין [את] האילן דהא אמרינן בגמרא רישא ד''ה ואילו ר''ש אומר הואיל ולצורה הם עובדין נתיר להם את האילן ולא קאמר דאגב עבודת כוכבים עובדין את האילן לכן נראה לפרש בכל שלשתן שבנה וחצב ונטע להיות עבודת כוכבים עצמה והא דנקט גבי אבן לבימוס אע''ג דסתם בימוס רגילות הוא להיות משמש עבודת כוכבים כמו בימוס של מלכים מ''מ נקט בימוס שלא היתה חשובה בעיניהם לעבדה אלא אותם שדומה לבימוס לפי שבימה נותנין עליה עבודת כוכבים: אבן שחצבה מתחלה. ה''ה דהוה . מצי למנקט זקפה להשתחוות לה כדא''ר יהודה (לעיל דף מו.) גבי לבנה ונ''ל דלא דמי דהא דא''ר יהודה דזקיפתה אוסרתה היינו בהשתחוה לה עובד כוכבים דאמר שליחותיה דישראל עביד כיון דגלי דעתיה דלעבודת כוכבים נתכוין אבל הכא בחציבה לבד נאסרה משום דהוי מעשה חשוב וה''נ אמר בגמרא בנה אע''פ שלא השתחוה וה''נ נימא חצבה אע''פ שלא השתחוה ומיהו לפי מה שפ''ה בגמרא דמתני' אתיא כמ''ד אסורה מיד ודאי הוי רבותא טפי בזקפה אע''ג דלא חצבה דמתסר אליביה כדמשמע לעיל אלא נקט חצבה כמו בבית בנאו ובאילן נטעו כו': גדעו ופסלו לעבודת כוכבים. פ''ה לעבוד בגידולין שיגדלו מעתה ושאינו עושה עבודת כוכבים רק החידוש ויפה כוון שאם נתכוין העובד כוכבים לעקרו לעשותו לעבודת כוכבים ודאי הכל אסור אע''פ שאילן מחובר כיון שעשה מעשה בגוף האילן דומיא דעפר דחפר בה בורות שיחין ומערות שנאסר גם שאר הקרקע לפי שעשה בה מעשה: ה''ג העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה הרי זו מותרת. ואע''ג דכי לא בטלה נמי לא הוי משמשין דהא אליבא דרבנן קא מוקמינא לה בגמ' דאמרינן אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר והכא מסתמא לא נטע מתחלה לכך מדלא מפרש עלה שנטעו מתחלה לכך מ''מ כל זמן שלא בטלה איסורא דרבנן איכא שבשעה שעבודת כוכבים נראית תחתיה נראה כאילו נטועה מתחילה לכך: והאנן בנה תנן. הוה מצי למימר וליטעמיך בימוס דתלוש הוא נמי תנא חצבה אלא חצבה וה''ה השתחוה וה''נ בנה וה''ה השתחוה: אי הכי ג' ארבעה הוו. גבי בימוס נמי איכא למיפרך הכי דהא השתחוה לבימוס אסור ובחד שינויא מתרצי: והוא שסייד וכייד בגופה של אבן. אור''י כי לאו דוקא נוטל מה שחידש ותו לא דא''כ אפילו לא סייד בגופה של אבן נמי נוטל מה שחידש אלא נוקב כל האבן מעבר לעבר כנגד החידוש ונוטל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|