|
טקסט הדף מנוקד
בְּרוֹפֵא מוּמְחֶה דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם הָיָה מוּמְחֶה לְרַבִּים מוּתָּר
וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה כּוּתִי שַׁפִּיר דָּמֵי וְהָתַנְיָא יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי וְכוּתִי לֹא יָמוּל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁמָּל לְשֵׁם הַר גְּרִזִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ מִילָה מִן הַתּוֹרָה לְשָׁמָּה אֶלָּא מָל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ אֶלָּא לְעוֹלָם אֵיפוֹךְ כִּדְאָפְכִינַן מֵעִיקָּרָא וּדְקָא קַשְׁיָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה הָהִיא דְּרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁהִיא פְּסוּלָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב לַה' הִמּוֹל וְרַבִּי יוֹסֵי הִמּוֹל יִמּוֹל וְאִידָּךְ הָכְתִיב לַה' הִמּוֹל הָהוּא בְּפֶסַח כְּתִיב וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב הִמּוֹל יִמּוֹל דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם אִיתְּמַר מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁהִיא פְּסוּלָה דָּרוּ בַּר פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר וְרַבִּי יוֹחָנָן הִמּוֹל יִמּוֹל מַאי בֵּינַיְיהוּ עַרְבִי מָהוּל וְגַבְנוּנִי מָהוּל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַאן דְּאָמַר הִמּוֹל יִמּוֹל אִיכָּא וּמַאן דְּאָמַר אֶת בְּרִיתִי תִּשְׁמֹר לֵיכָּא וּלְמַאן דְּאָמַר הִמּוֹל יִמּוֹל אִיכָּא וְהָתְנַן קוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִן הָעֲרֵלִים מוּתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם אַלְמָא אַף עַל גַּב דִּמְהִילִי כְּמַאן דְּלָא מְהִילִי דָּמוּ אֶלָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה וְלֹא מָלוּהוּ לְמַאן דְּאָמַר וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר הִמּוֹל יִמּוֹל לֵיכָּא וּלְמַאן דְּאָמַר הִמּוֹל יִמּוֹל לֵיכָּא וְהָתְנַן קוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִמּוּלִים אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם אַלְמָא אַף עַל גַּב דְּלָא מְהִילִי כְּמַאן דִּמְהִילִי דָּמוּ אֶלָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אִשָּׁה לְמַאן דְּאָמַר וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר לֵיכָּא דְּאִשָּׁה לָאו בַּת מִילָה הִיא וּלְמַאן דְּאָמַר הִמּוֹל יִמּוֹל אִיכָּא דְּאִשָּׁה כְּמַאן דִּמְהִילָא דָּמְיָא וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אִשָּׁה לָא וְהָכְתִיב וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר קְרִי בֵּיהּ וַתַּקַּח וְהָכְתִיב וַתִּכְרֹת קְרִי בֵּיהּ וַתַּכְרֵת דְּאָמְרָה לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וַעֲבַד וְאִיבָּעֵית אֵימָא אֲתַיא[י] אִיהִי וְאַתְחִלָה וַאֲתָא מֹשֶׁה וְאַגְמְרַהּ מַתְנִי' מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִיפּוּי מָמוֹן אֲבָל לֹא רִיפּוּי נְפָשׁוֹת וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכׇל מָקוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מוּתָּר אֲבָל לֹא בֵּינוֹ לְבֵינוֹ גְּמָ' מַאי רִיפּוּי מָמוֹן וּמַאי רִיפּוּי נְפָשׁוֹת אִילֵּימָא רִיפּוּי מָמוֹן בְּשָׂכָר רִיפּוּי נְפָשׁוֹת בְּחִנָּם לִיתְנֵי מִתְרַפְּאִין מֵהֶן בְּשָׂכָר אֲבָל לֹא בְּחִנָּם אֶלָּא רִיפּוּי מָמוֹן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה רִיפּוּי נְפָשׁוֹת דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אֲפִילּוּ רִיבְדָּא דְּכוּסִילְתָּא לָא מִתַּסֵּינַן מִינַּיְיהוּ אֶלָּא רִיפּוּי מָמוֹן בְּהֶמְתּוֹ רִיפּוּי נְפָשׁוֹת גּוּפֵיהּ וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אֲפִילּוּ רִיבְדָּא דְּכוּסִילְתָּא לָא מִתַּסֵּינַן מִינַּיְיהוּ אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא אֲבָל אִם אָמַר לוֹ סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לוֹ סַם פְּלוֹנִי רַע לוֹ מוּתָּר רש"ירופא מומחה. לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה: אלא לעולם איפוך כדאפכינן מעיקרא. דלרבי יהודה כותי אסור ועובד כוכבים מותר דעובד כוכבים אין דרכו למול בניו לשם עבודת כוכבים ולשפיכת דמים לא חייש הואיל ואחרים על גביו: ודקשיא לך דרבי יהודה אדרבי יהודה. דפסיל מילת עובד כוכבים מגזירת הכתוב ההיא ר' יהודה הנשיא היא: מ''ט דרבי יהודה. בר פלוגתא דרבי יוסי דפסיל כותי: לה' המול. ועשה פסח לה' המול וגו' ודריש ביה מילה לשמה הלכך כותי פסול דמל שלא לשמה אבל עובד כוכבים לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר לו מהול והיינו לשמה: המול ימול. רבויא הוא: בפסח כתיב. לה' דקרא אפסח קאי שתהא עשייתו לשמה: ואתה את בריתי תשמור. וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים: המול ימול. קרי ביה המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרים: גבנוני. אומה מהולה: קונם שאני נהנה לערלים. מה שאני נהנה מן הערלים אסור עלי בקונם וקונם הוא לשון הקדש: שמתו אחיו מחמת מילה. ולא מהלוהו לזה שלא ימות: ותקח. ע''י שליח: ותכרת. אמרה לאחר וכרת: מתני' מתרפאין מהן. מקבלין מהן רפואה: ממון ונפשות. בגמרא מפרש: ואין מסתפרין מהן בכל מקום. אפילו בשבילי רה''ר שעוברין שם תדיר שמא יחתוך צוארו בתער: גמ' רפוי נפשות בחנם. כלומר מעצמו ומנפשו הוא עושה כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג) בדעתכם: בשכר. לא קטיל דחייש להפסדא דאגריה: ריפוי ממון. מכה שאין בה סכנה שיכול העובד כוכבים לקלקלו שתכאב לו יותר ויוציא ממון לרפאות: ריבדא דכוסילתא. כלי אומן המקיז בכתפים ריבדא מכת הכלי ובלעז פיינדר''א כלומר אי כבדא לי ריבדא דכוסילתא שהקיז לי אומן ישראל לא אמינא לעובד כוכבים לאסוייה להעביר הכאב דאסור למסור גופו ביד עובד כוכבים: ריפוי נפשות גופו. ואפי' אין סכנה בדבר: תוספותברופא מומחה. ואפילו אינו מומחה למילה לא מרע נפשיה בכל דבר שיתעסק בו: וכי היכן מצינו מילה לשמה. הכא משמע דלרבי יהודה אע''ג דבעי מילה לשמה מסקינן דמכשר לה בעובד כוכבים ותימה מ''ש מגט דבעינן לשמה ופסלינן כתיבת עובד כוכבים בגט פ' [המביא] (גיטין דף כג. ושם ד''ה עובד כוכבים) משום דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה קעביד וי''ל דלא דמי דלעולם עובד כוכבים סתמא קא עביד גבי מילה דסתמא לשמה קאי כל זמן שאינו עושה לשם הר גרזים אם כן בעובד כוכבים דסתמא קעביד כשרה אבל גט אשה סתמא לאו לשמה דסתם אשה לאו לגירושין עומדת הלכך גט בעובד כוכבים פסול והלכך צריך שיפרש כותב הגט בתחלת הכתיבה אני כותב לשם פלונית והוא הדין בס''ת צריך שיאמר בפירוש בתחלת הכתיבה אני כותב לשם תורת ישראל והאזכרות לשם קדושה דסתמא לאו לשמו קאי וכן משמע פרק הניזקין (גיטין דף נד:) אזכרות שלו לא כתבתי לשמן משמע לא פירשתי לשמן דאי סתמא כשר עד שיפרש שלא לשמן היה לו לומר כתבתים שלא לשמן וכן משמע נמי בפרק השולח (שם דף מה:) גבי רשב''ג שהתיר בציידן ליקח ספרים מעובד כוכבים ומקשה ורשב''ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמן לא בעי ומדפסיל כתיבה בעובד כוכבים ש''מ דסתמא לאו לשמן דאי סתמא לשמן ליתכשר כמו במילה וא''ת כיון דסתמא לאו לשמן א''כ פרק השולח (שם דף מה:) גבי ס''ת תפילין ומזוזות שכתבן מין מסור עובד כוכבים ועבד אשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולים שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה למה לי קרא תיפוק ליה דעובד כוכבים סתמא עביד וסתמא פסול י''ל דתני עובד כוכבים אגב אשה וקטן דה''נ תנא מין דבלאו קרא פסול משום דסתמא לעבודת כוכבים: דברה תורה כלשון בני אדם. אומר ר''י דמאן דאית ליה הכא דברה תורה כלשון בני אדם יכול להיות שאינו חולק על השב תשיב ועל הוכח תוכיח וכיוצא בהן דדרשינן להו (ב''מ דף לא.) דלא אשכחנא תנא דפליג וראיה דר''ש אמר פרק מציאת האשה (כתובות דף סז:) על העבט תעביטנו דברה תורה כלשון בני אדם ור' שמעון גופיה דריש בפ''ק דר''ה (דף ח.) עשר תעשר וצריך עיון בדבר דמאיזה טעם אומר התלמוד פעמים כך ופעמים כך: ה''ג קונם שאני נהנה. ולא גרס ביו''ד דא''כ הוי דברים שאין בהם ממש ואין חל כדאמרינן בנדרים (דף טו.) גבי שאני ישן: אלמא אע''ג (דלא מהילי כמאן דמהילי) דמו. תימה מאי קפריך מנדרים למ''ד המול ימול דלמא שאני נדרים דהלך בהן אחר לשון בני אדם והתם נמי דקפשיט מקרא קרא ל''ל הא אמר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם י''ל דהתם מפיק ליה מקרא כי לא נתברר לנו לשון בני אדם אם לא מן הפסוק וכיוצא בזה איכא בפ''ק דפסחים (דף ב.) והא קמ''ל דאור כוכבים אור הוא ונפקא מינה לנודר. אי נמי שפיר פריך קראי אהדדי דהתם נפיק מקרא דכל העובדי כוכבים ערלים ואין מילתם חשובה לקרותה מילה וקשה למאן דסבר למימר דהוי ערבי וגבנוני בכלל מהולים: איכא בינייהו אשה. תימה אמאי לא אמר איכא בינייהו מומר לערלות דלמ''ד ואתה את בריתי ליכא שאינו בכלל לשמור כדאמרינן פרק השולח (גיטין דף מה.) דישראל מומר לאו בר קשירה כאותה שהבאתי לעיל מפני שאינו חפץ לקשור ה''נ נימא שאינו בר מילה כיון שאינו חפץ לימול ולמ''ד המול ימול איכא דאמרי לעיל אע''ג דלא מהילי כמאן דמהילי דמו ואור''י דמומר לערלות מיהו בר שמירת ברית הוא אלא שאינו חפץ אבל מיהו בר שמירת ברית הוא אם יחפוץ ובגיטין גבי קשירה הכי קאמר כל שאינו בקשירה כלומר שאינו מקיים מצות וקשרתם אינו בכלל וכתבתם וזה מבטל מצות קשירה מעליו: אשה לאו בת מילה היא. יש לפסוק כרב ואין אשה כשרה למול דאף על גב דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן בהא הלכה כרב דברייתא דרבי יהודה הנשיא קיימא כוותיה אבל בה''ג פסק דאשה כשרה למול ולרב דאמר אינה כשירה למול צריך לפרש בפרק קמא דקדושין (דף כט.) דמצריך אותו ולא אותה למדרש שאינה חייבת למול בנה היינו לבקש למהלו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|