סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁהַבֵּן גּוֹבֶה בֵּין בִּשְׁבוּעָה וּבֵין שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה וְהָאָב אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה הֵיכִי דָּמֵי דְּמֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה
וְקָתָנֵי שֶׁהַבֵּן גּוֹבֶה בֵּין בִּשְׁבוּעָה וּבֵין שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה בִּשְׁבוּעָה שְׁבוּעַת יוֹרְשִׁין שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
אָמַר רַב יוֹסֵף הָא מַנִּי בֵּית שַׁמַּאי הִיא דְּאָמְרִי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי
אִיקְּלַע רַב נַחְמָן לְסוּרָא עוּל לְגַבֵּיהּ רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אֲמַרוּ לֵיהּ לֵיתֵי מָר נֶעְקְרַהּ לְהָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל אֲמַר לְהוּ אִיכַּפְלִי וַאֲתַאי כֹּל הָנֵי פַּרְסֵי לְמֶעְקְרַהּ לְהָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל אֶלָּא הַבוּ דְלָא לוֹסֵיף עֲלַהּ כְּגוֹן מַאי דְּאָמַר רַב פָּפָּא הַפּוֹגֵם אֶת שְׁטָרוֹ וָמֵת יוֹרְשִׁין נִשְׁבָּעִין שְׁבוּעַת יוֹרְשִׁין וְנוֹטְלִין
הָהוּא דִּשְׁכֵיב וּשְׁבַק עָרְבָא סְבַר רַב פָּפָּא לְמֵימָר הָא נָמֵי דְּלָא לוֹסֵיף עֲלַהּ הוּא אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא אַטּוּ עָרְבָא לָאו בָּתַר יַתְמֵי אָזֵיל
הָהוּא דִּשְׁכֵיב וּשְׁבַק אַחָא סָבַר רָמֵי בַּר חָמָא לְמֵימַר הָא נָמֵי דְּלָא לוֹסֵיף עֲלַהּ הוּא אֲמַר לֵיהּ רָבָא מָה לִי שֶׁלֹּא פְּקָדַנִי אַבָּא וּמָה לִי שֶׁלֹּא פְּקָדַנִי אָחִי
אָמַר רַב חָמָא הַשְׁתָּא דְּלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּרַב וּשְׁמוּאֵל וְלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַאי דַּיָּינָא דַּעֲבַד כְּרַב וּשְׁמוּאֵל עֲבַד דַּעֲבַד כְּרַבִּי אֶלְעָזָר עֲבַד
אָמַר רַב פָּפָּא הַאי שְׁטָרָא דְּיַתְמֵי לָא מִקְרָע קָרְעִינַן לֵיהּ וְלָא אַגְבּוֹיֵי מַגְבִּינַן בֵּיהּ אַגְבּוֹיֵי לָא מַגְבִּינַן בֵּיהּ דִּלְמָא סְבִירָא לַן כְּרַב וּשְׁמוּאֵל וּמִקְרָע לָא קָרְעִינַן לֵיהּ דְּהַאי דַּיָּינָא דַּעֲבַד כְּרַבִּי אֶלְעָזָר עֲבַד
הָהוּא דַּיָּינָא דַּעֲבַד כְּרַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן בְּמָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַיְיתִינָא אִיגַּרְתָּא מִמַּעְרְבָא דְּלֵית הִלְכְתָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר לֵיהּ לְכִי תַּיְיתֵי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חָמָא אֲמַר לֵיהּ הַאי דַּיָּינָא דַּעֲבַד כְּרַבִּי אֶלְעָזָר עֲבַד
וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין אַטּוּ בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן הָכִי קָאָמַר וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין שֶׁלֹּא בְּטַעֲנַת בָּרִי אֶלָּא בְּטַעֲנַת שֶׁמָּא הַשּׁוּתָּפִין וְהָאֲרִיסִין
תָּנָא בֶּן בַּיִת שֶׁאָמְרוּ לֹא שֶׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא בְּרַגְלָיו אֶלָּא מַכְנִיס לוֹ פּוֹעֲלִין וּמוֹצִיא לוֹ פּוֹעֲלִין מַכְנִיס לוֹ פֵּירוֹת וּמוֹצִיא לוֹ פֵּירוֹת
וּמַאי שְׁנָא הָנֵי מִשּׁוּם דְּמוֹרוּ בֵּהּ הֶתֵּירָא
אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן וְהוּא שֶׁיֵּשׁ טַעֲנָה בֵּינַיְיהוּ שְׁתֵּי כֶּסֶף
כְּמַאן כִּשְׁמוּאֵל וְהָתָנֵי רַבִּי חִיָּיא לְסַיּוֹעֵיהּ לְרַב אֵימָא כְּפִירַת טַעֲנָה כְּרַב
חָלְקוּ הַשּׁוּתָּפִין וְהָאֲרִיסִין אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ לְגַלְגֵּל בִּדְרַבָּנַן
תָּא שְׁמַע לָוָה הֵימֶנּוּ עֶרֶב שְׁבִיעִית וּלְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית נַעֲשָׂה לוֹ שׁוּתָּף אוֹ אָרִיס אֵין מְגַלְגְּלִין טַעְמָא דְּלָוָה הֵימֶנּוּ עֶרֶב שְׁבִיעִית דַּאֲתַאי שְׁבִיעִית אַפְקַעְתֵּיהּ הָא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ מְגַלְגְּלִין
לָא תֵּימָא הָא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ מְגַלְגְּלִין אֶלָּא אֵימָא נַעֲשָׂה לוֹ שׁוּתָּף אוֹ אָרִיס עֶרֶב שְׁבִיעִית וּלְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לָוָה הֵימֶנּוּ מְגַלְגְּלִין
הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ נַעֲשָׂה לוֹ שׁוּתָּף אוֹ אָרִיס עֶרֶב שְׁבִיעִית וּלְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לָוָה הֵימֶנּוּ מְגַלְגְּלִין שְׁמַע מִינַּהּ מְגַלְגְּלִין בִּדְרַבָּנַן שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר רַב הוּנָא

רש"י

שהבן גובה. בשטר מן היתומין בשבועת יורשין כשאין לו עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע ושלא בשבועה כשיש עדים שאמר האב בשעת מיתתו כו': כרבן שמעון בן גמליאל. דמתניתין והאב אילו היה קיים לא היה נאמן אלא בשבועה ומדקתני והאב אינו גובה אלא בשבועה על כרחך היכי דמי דמית לוה בחיי מלוה וקתני הבן גובה בשבועה אלמא אדם מוריש שבועה: בית שמאי היא. במסכת סוטה פרק ארוסה ושומרת יבם דקתני מת בעלה עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ולא שותה דבעינן והביא האיש את אשתו וגו' וליכא אע''ג דשמא זינתה גובה מספק דקסבר מי שהנכסים משועבדין לו ידו על העליונה והנכסים בחזקת בעל השטר עומדין כאילו הוא גבוי ועומד לפיכך . הוא גובה מספק שאינה באה להוציא מהם שתהא הראיה עליה להביא אלא הם באים להוציא ממנה ודכוותה גבי מת לוה בחיי מלוה נמי ואע''ג דתקון רבנן שלא יפרע אלא בשבועה ממון גמור הוא להוריש לבניו: איכפלי ואתאי כל הני פרסי. טרחתי. ובאתי לבא ממקומי לכאן לעקור לדרב ושמואל: הבו דלא להוסיף עלה. הזמינו עצמכם שלא ללמוד ממנה במקום אחר הם אמרוה בשבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחויב שבועה אחרת ומפרש הש''ס כגון הא דאמר רב פפא הפוגם שטרו שהודה בב''ד שנתקבל קצת ותנן לא יפרע את השאר אלא בשבועה ואם מת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא עבדינן בה כרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו: ההוא דשכיב ושבק ערבא. ראובן הלוה לשמעון על ידי ערב ובשטר ומת לוה בחיי מלוה ונתחייב מלוה שבועה ואחר כך מת מלוה ובאו יתומין ליפרע מן הערב: דלא לוסיף עלה הוא. שהם אמרוה ביתומים הנפרעים מן היתומים וכאן נפרעין מן הערב: בתר יתמי. דלוה אזיל והוה ליה כיתומין מיתומין: ההוא. דמת לוה בחיי מלוה ואח''כ מת מלוה בלא בנים ושבק אחיו ליורשו ואחיו הוציא השטר על יתמי לוה: דלא לוסיף עלה הוא. שאמרוה ביתומין מן היתומין וזה לא יתום הוא: האי שטרא דיתמי. דמת לוה בחיי מלוה: לא מקרע קרעינן ליה. שמא יבאו לפני דיין שידון כר' אלעזר דאמר לעיל יורשין נשבעין ונוטלין: מתני'שלא בטענה. משמע שאין אדם תובעו כלום בגמ' פריך אטו בשופטני עסקינן: השותפין והאריסין. בגמ' מפרש מאי שנא הני: והאפוטרופין. שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן אבל בנכסי יתומין פלוגתא דתנאי היא במסכת גיטין בהניזקין (דף נב.): והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית. שהושיבה בעלה חנוונית או שמינה אפוטרופ' לעסוק בנכסיו ובן הבית. אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהם: חלקו. ולא השביעו בשעת חלוקה: נתגלגלה לו שבועה. עליהן אחרי כן מגלגלין גם את זו עליו: והשביעית משמטת את השבועה. לאו אהך שבועה דשותפות קאי דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה אלא מלוה ושבועתה: גמ' בטענת שמא. שטוענו שמא עכבת משלי: מאי שנא הני. שהטילו עליהם שבועה בטענת שמא: משום דמורו בה התירא. לעצמם לפי שטרחו בנכסים: שיש טענה ביניהם שתי כסף. שזה טענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא: והתני רבי חייא לסיועיה לרב. בפרק שבועת הדיינין (לעיל ד' מ.) דאמר כפירת טענה שתי כסף לבד פרוטה של הודאה: מהו לגלגל. שבועת האריסין שחלקו על ידי שבועה דרבנן כגון שבועת היסת או של נשבעין ונוטלין דתקנתא בעלמא נינהו: ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף. אין מגלגלין עליו שבועת הלואה דערב שביעית אם כפר הכל דשביעית שעברה עליו שמטתה: הא שאר שני שבוע מגלגלין: שבועת הלואה שאין הודאה אטו שבועת השותפין אלמא מגלגלין בדרבנן וכשנשנית זו בימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תיקנוה: לא תימא כו'. דאף בשאר שני שבוע נמי אין מגלגלין על ידי שבועת שותפין דרבנן והאי דנקט שביעית לאו לאפוקי שאר שני שבוע אלא אימא הא נעשה לו שותפות ערב שביעית וחלקו ובמוצאי שביעית לוה הימנו ונתחייב לו עליה שבועה דאורייתא כגון בהודאה במקצת מגלגלין ואשמועינן שאין שביעית משמטת שבועת השותפין ולא שותפות אלא הלואה כדכתיב (דברים טו) שמוט כל בעל משה ידו:

תוספות

שאמר האב כו'. ות''ק סבר דאפי' הכי אין נוטלין אלא בשבועה דשמא להשביע את בניו אמר כן כדי לאחשובינהו: דמורו בה התירא. פסק ר''ת דבמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר עמלו לא מורי התירא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר