|
טקסט הדף מנוקד
וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה בְּעֵדֵי סְתִירָה מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי וְחַיָּיב וּמָר סָבַר לָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי וּפָטוּר
הַכֹּל מוֹדִים בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד דְּרַבִּי אַבָּא הַכֹּל מוֹדִים בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה דַּחֲשִׁיד מַאן אִילֵימָא דַּחֲשִׁיד לֹוֶה דְּאָמַר לֵיהּ מַלְוֶה אִי אֲתֵית אַסְהֵדְתְּ לִי הֲוָה מִשְׁתְּבַעְנָא וְשָׁקֵילְנָא וְלֵימָא לֵיהּ מִי יֵימַר דְּמִשְׁתְּבַעְתְּ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁשְּׁנֵיהֶן חֲשׁוּדֵין דְּאָמַר מָר חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְחוּיָּב לָהּ וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע מְשַׁלֵּם הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד דְּרַבִּי אַבָּא דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּחֲטַף נְסָכָא מֵחַבְרֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי הֲוָה יָתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ אֲזַל אַיְיתִי חַד סָהֲדָא דְּמִיחְטָף חַטְפַהּ מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִין חֲטַפִי וְדִידִי חֲטַפִי אָמַר רַבִּי אַמֵּי הֵיכִי (לִדַיְּינֵי) [לִידַיְּינוּהּ] דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא לִישַׁלֵּם לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדִי לִיפְטְרֵיהּ הָא אִיכָּא חַד סָהֲדָא דְּמִחְטָף חֲטַף לִישְׁתְּבַע כֵּיוָן דְּאָמַר אֵין חֲטַפִי וְדִידִי חֲטַפִי הָוֵה לֵיהּ כְּגַזְלָן אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא הָוֵה לֵיהּ מְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע וְכׇל הַמְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע מְשַׁלֵּם אָמַר רַב פָּפָּא הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא חַיָּיב וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא פָּטוּר הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא פָּטוּר דַּאֲמַר לַהּ לְדִידַהּ וְלָא אֲמַר לְהוּ לְבֵית דִּין דִּתְנַן הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעְלִי תִּנָּשֵׂא מֵת בַּעְלִי תִּתְיַבֵּם הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא חַיָּיב דְּלָא אָמַר לְדִידַהּ וְלָא אֲמַר לְהוּ לְבֵית דִּין שְׁמַע מִינַּהּ מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע חַיָּיב דִּלְמָא דִּתְפִישָׂא מִטַּלְטְלֵי כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד כּוּ' הַשְׁתָּא בְּזֶה אַחַר זֶה דְּתַרְוַיְיהוּ קָא כָפְרִי אָמְרַתְּ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד מִיבַּעְיָא לָא צְרִיכָא כְּגוֹן שֶׁכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן וְחָזַר אֶחָד מֵהֶן וְהוֹדָה בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי בִּשְׁלָמָא לְרַב חִסְדָּא דְּמוֹקֵי לַהּ לְהָהוּא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי רֵישָׁא אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְסֵיפָא אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן רֵישָׁא תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר סֵיפָא תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר תַּרְתֵּי לְמָה לִי מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי כְּפִירָה וּכְפִירָה אֲבָל כְּפִירָה וְהוֹדָאָה אֵימָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן הָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁלָמָא שְׁנִיָּה תִּתְחַיֵּיב דְּכָפְרָה לַהּ רִאשׁוֹנָה אֶלָּא רִאשׁוֹנָה אַמַּאי רש"י
ומחלוקת בעדי סוטה. אותו מחלוקת שנחלקו חכמים ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע עד אחד של ממון באותו מחלוקת עצמו חלוקים הם במשביע שני עדי סתירת סוטה וכפרו דלרבי אלעזר דמחייב במשביע עד אחד דממון משום דבר הגורם לממון מחייב נמי בהני שאילו העידו שמא היו גורמין לה שתהא מודה מיראת בדיקת מים: הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה. מי שבעל דינו חשוד על השבועה וכופר לו ממון ועד אחד יודע בו והשביעו זה שיעיד וכפר שהוא חייב שזה אחד מן הנשבעין ונוטלין כדאמרינן בפ' כל הנשבעין (לקמן דף מד:) הלכך אילו העיד וחייב את החשוד שבועה היו ב''ד מגלגלין את השבועה על זה לישבע וליטול: והכל מודים בעד דר' אבא. במשביע עד אחד כעין מעשה דר' אבא דאמר לקמן שהוא חייב כדמפרש ואזיל: מי יימר דמשתבעת. ואכתי גורם לממון הוא דהוי ולרבנן פטור: דאמר מר. לקמן בפרק כל הנשבעין היכא דשניהן חשודין חזרה שבועה על המחויב אותה ומתוך שאינו יכול לישבע שהוא חשוד הוא משלם שהרי או שבועה או תשלומין מוטלין עליו הלכך המשביע עד אחד היודע בדבר וכפר חייב העד קרבן שבועה שאם העיד נתחייב הלוה שבועה ואין כאן שבועה מאחר ששניהן חשודין אלא תשלומין: נסכא. חתיכת כסף מותך לשון (ישעיה מ) הפסל נסך חרש: חטפי ודידי חטפי. שלי חטפתי שאתה גזלתו ממני: ליפטריה. מלהחזירו שהרי אין כאן שני עדים ומיגו דאי בעי אמר לא חטפתי כי אמר נמי דידי חטפתי נאמן: איכא חד סהדא. דחטפה מיניה ואי הוה אמר לא חטפתי היה צריך לישבע להכחיש העד: לישלם. שאין כל החוטפין נאמנים לומר שלי גזלתי דא''כ אין לך גזלן שמשלם ואפילו יש עדים: ליכא תרי סהדי. דחטפה ואיכא למימר מיגו: לשתבע. שבועה שהעד מחייבו: כיון דאמר אין חטפי. הוה ליה כגזלן והמתחייב שבועה על פי עד אחד צריך לישבע על מה שהעד מעיד ולהכחיש את העד וזה אינו יכול לישבע על כך שהרי מודה הוא לדברי העד שחטפה והוה האי גברא אצל שבועה זו כגזלן אצל כל שבועות שאינו יכול לישבע עליהן אף זה בשבועה זו אינו יכול לישבע שהרי מודה בה: הוה ליה מחויב שבועה. על כרחו אם בא להחזיק בה הויא עליו לישבע שלא חטף שאין החוטף נאמן לומר שלי חטפתי וזו היא השבועה שהעד מחייבו לישבע על מה שהעד מעיד ואינו יכול לישבע שהרי מודה לדבריו: בעד מיתה. בעד אחד היודע באשה שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מן היורשים: שהוא פטור. ואע''ג שעד אחד נאמן בעדות זו והפסידה ממון בכפירתו: כגון דאמר לה לדידה. חוץ לב''ד מת בעליך ולא אמר עדותו בב''ד כשהשביעתו לפי שהיא יכולה לילך לב''ד ולומר מת בעלי ולא תהא צריכה לשום עד דתנן האשה שאמרה כו' והיא עצמה נאמנת: ש''מ משביע עדי קרקע חייב. לשון שאילה היא מהכא נשמע דסבירא ליה לרב פפא שהמשביע עדים על עדות קרקע וכפרו שחייבים ולקמן (דף לז:) פליגי תנאי ואמוראי ועד אמיתה עד קרקע הוא שהכתובה אינה נגבת אלא מן הקרקע ומשני דלמא הא דרב פפא דהוי תפסה מטלטלי דבעל מחיים ואם העיד זה עדותו היתה תופסתן בכתובתה: השתא בזה אחר זה דתרוייהו כפרי. דמצי למימר ראשון מה מועיל לך אם העדתיך הלא כפר השני אפי' הכי אמרת הראשון חייב הואיל ועדיין לא כפר השני: כפר האחד. והודה אחד מיבעיא. דהכופר חייב: הא קמ''ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי. ויכול לחזור וכי איצטריך מתני' לאו לאשמועינן חיובא דכופר אלא לאשמועינן שהשני פטור: בשלמא לרב חסדא דמוקי לההיא. דכפרו שניהן כאחת במצומצמין וכר' יוסי הגלילי אכתי לא אשמעינן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי איצטריך לאשמועינן הכא פטורא דשני לאגמורי לן דכדיבור דמי: כפירה וכפירה. כפר השני בתוך כדי דיבורו של הראשון אשמועינן רישא דהוי חשיב כאחת לחיוביה לשני ובסיפא אשמועינן כפר וחזר והודה בתוך כדי דיבור דיכול לחזור בו ועדות האחרונה עדות: דכפרה לה ראשונה. ואין לו עדים אלא אלו ונמצא שהפסידוהו בכפירתן:
תוספות
הוה ליה כגזלן. משום דכל דבר מחזיקין ליה בחזקת מי שהיה בידו ואם היו שני עדים לא הוה מהימן למימר דידי חטפי השתא נמי כיון דמודה הוה ליה כגזלן וא''ת וניהמניה בשבועה דדידיה חטף מיגו דאי בעי אמר לא חטפי והוה מהימן בשבועה דכה''ג אמר בסוף המוכר את הבית (ב''ב דף ע:) גבי מפקיד אצל חבירו בשטר דנאמן לומר בשבועה החזרתי לך ולא מ''ל ליה היאך שטרך בידי מאי בעי במיגו דאי בעי אמר נאנסו נאמן בשבועה ויש לומר דירא לשקר בדבר שהעד מכחישו כדאשכחן בחזקת הבתים (שם דף לב: ושם) גבי רבא בר שרשום דקאמר לקוח בידי לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלא דארעא דיתמי היא ואין אדם טוען ברצון דבר שהקול מכחישו מיהו צריכא לטעמא דמחויב שבועה ואינו יכול לישבע דמשלם דבלא שבועה לא היה חושש להכחיש את העד ואיכא מיגו אבל לישבע בדבר שהעד מכחישו זה ודאי קשה לו כמו בדבר שהקול מכחישו: ואמר מר חזרה שבועה למחויב לה. תימה דהוה ליה למימר ואמר יחלוקו דהכי הלכתא דאמר לקמן פרק כל הנשבעין (דף מז. ושם) עבד רב נחמן עובדא יחלוקו ועוד תימה דר' אבא הוא דאומר חזרה שבועה למחויב לה כדמוכח התם מנסכא דהכא וא''כ הוה ליה למימר הכל מודים בעד אחד וכשנגדו חשוד דחייב כר' אבא: שמע מינה משביע עדי קרקע חייב. קאי נמי אהכל מודים בעד סוטה: אבל כפירה והודאה אימא לא. קצת תימה להר''ר יעקב דאורלינ''ש דכפירה והודאה שמעינן נמי מרישא דטעמא כשכפר תוך כדי דיבור אף שני חייב משום דראשון נמי יכול לחזור עדיין ולהודות דאי לאו דיכול לחזור ולהודות שני אמאי חייב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|