|
טקסט הדף מנוקד
אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא
אָמַר לָךְ רָבָא תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי אֵיזֶהוּ אִיסַּר נֶדֶר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ פְּלוֹנִי וְאָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁנָּדוּר וּבָא מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַנָּדוּר כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו פְּשִׁיטָא כְּיוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּכִי לָא נָדַר נָמֵי אָסוּר כִּי נָדַר נָמֵי לָא הָוְיָא עֲלֵיהּ אִיסּוּר וְהַאי לָאו מִיתְּפֵיס בְּנֶדֶר הוּא קָא מַשְׁמַע לַן וְאַף רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר לַהּ לְהָא דְּרָבָא דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִבְטָא לֹא אוֹכַל לָךְ אִיסָּר לֹא אוֹכַל לָךְ שְׁבוּעָה כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹכַל וְלֹא אוֹכַל שֶׁקֶר וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא לָא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי שָׁוְא וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא קוּנָּמוֹת עוֹבֵר בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ מֵיתִיבִי שָׁוְא וְשֶׁקֶר אֶחָד הֵן מַאי לָאו מִדְּשָׁוְא לְשֶׁעָבַר אַף שֶׁקֶר נָמֵי לְשֶׁעָבַר אַלְמָא אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי שֶׁקֶר הוּא מִידֵּי אִירְיָא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא וּמַאי דָּבָר אֶחָד הֵן דִּבְדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ כִּדְתַנְיָא זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ מַה שֶּׁאֵין יָכוֹל הַפֶּה לְדַבֵּר וּמָה שֶׁאֵין הָאוֹזֶן יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ בִּשְׁלָמָא הָתָם בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ כִּדְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּקִידּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה דְּאָמַר קְרָא זָכוֹר וְשָׁמוֹר כׇּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתַנְהוּ בִּשְׁמִירָה אִיתַנְהוּ נָמֵי בִּזְכִירָה אֶלָּא הָכָא לְמַאי הִלְכְתָא מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקֶה עַל שָׁוְא כָּךְ לוֹקֶה נָמֵי עַל שֶׁקֶר כְּלַפֵּי לְיָיא אֶלָּא אֵימָא כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקֶה עַל שֶׁקֶר כָּךְ לוֹקֶה נָמֵי עַל שָׁוְא פְּשִׁיטָא הַאי לָאו וְהַאי לָאו מַהוּ דְּתֵימָא כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי לֹא יִנָּקֶה כְּלָל רש"יתריץ ואימא כו'. כלומר האי תנא לאו במתפיס בנדר איירי אלא בעיקר נדר איירי ואשמעינן שאינו חייב בנדר אא''כ פירשהו ואח''כ תלאו בדבר הנידר עליו כבר כדיליף לה ואזיל מקרא וה''ק איזהו איסור נדר אבל מיתפיס בנדר לאו נדר הוא וה''ד מיתפיס כגון שלא פירש הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין אלא אמר הרי עלי יום זה כיום שמת בו אביו כיום שראה את ירושלים בחורבנה: פשיטא. כיון דטעמא משום דנדור ובא הוא עליו מיתת אביו מה לי כאן וכי משום דמת בו אביו מיגרע גרע איסורי' הרי נדור ובא עליו: ה''ג סד''א דכיון דכי לא נדר אסור כי נדר נמי לא מיתפיס בנדר הוא קמ''ל ואף רבי יוחנן כו'. ולא גרסינן כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עלי' איסו' בלא יחל לא גרסינן לה להא דהא א''נ מדאורייתא הוא אמרינן (לקמן כה.) הנדרי' חלים על דבר מצו' כדבר הרשות: ואף ר' יוחנן סבר לה להא דרבא. דאיסור שהוציאו בלשון שבועה שבועה: אוכל ולא אוכל. כלומר שבועה להבא קרוי שבועת שקר: ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר. וה''ק לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועתכם לאחר זמן והמתרה בו צריך להתרות בו שהוא עובר באזהרת לא תשבעו בשמי לשקר: אכלתי ולא אכלתי. כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה שבועת שוא דלשון שוא לשון ולא כלום כמו בחבלי השוא (ישעיה ה) לשוא הכיתי את בניכם (ירמיה ב) אף כאן יצאתה מפיו לבטלה ואזהרתיה מלא תשא והמקרא הזה צריך להתרות בו: קונמות ה''ז בלא יחל. כלומר לא יחל דמשמע להבא לאו לאזהרת שבועת להבא אתא דשבועת להבא מלא תשבעו בשמי לשקר נפיק וכי אתא לא יחל לאזהרת נדרים אתא לאפוקי מדרבין דאמר אזהרת שבועת להבא אתא מלא יחל: מה שוא לשעבר. כגון נשבע על דבר שא''א שהכל יודעים שאין שבועה זו כלום: אף שקר לשעבר. כגון אכלתי ולא אכלתי וההיא לא מיקריא שוא לפי שאין הכל מכירים בה אם אמת אם שקר ועל כרחך שבועת להבא מלא יחל דברו אבל לא תשבעו בשמי לשקר שבועה לשעבר היא וה''ק לא תוציאו שבועה לשקר מפיכם: כדרב אדא. כלומר להקיש זכור לשמור בקידוש היום דנפקא לן מזכור את יום השבת זכרהו על היין ואף ע''ג דשאר מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות בזו חייבות דאיתקש לשמור בדיבור אחד כל שישנו בשמירת לאוי שבת ישנו בקידוש והנשים ישנן בשמירה דכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא נשים חייבות: ה''ג אלא כשם שלוקה על שוא כו'. להכי קאמר אחת הן לענין מלקות: כלפי לייא. כלפי היכן אתה פונה זו היפוך היא דאילו שקר אשכחן בה לאו שיש בו מעשה כגון לא אוכל ואכל שעבר על שבועתו ע''י מעשה אבל אכלתי ולא אכלתי לאו שאין בו מעשה הוא: אלא אימא כשם שלוקה על שקר. בלאו שיש בו מעשה כך לוקה על שוא אע''פ שאין בו מעשה דנ''ל מלא ינקה ה' (שמות כ) כדלקמן (דף כא.) ה' הוא דלא ינקה אבל ב''ד של מטה מלקין אותו אם התרו בו ומנקין אותו: פשיטא. דהא כתיב קרא לא ינקה ה': מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי. לקמן בשמעתין אימא לא ינקה כלל: תוספותאלא לרבא קשיא. אע''ג דרבא נמי מודה דמתפיס בנדר נדר דמשנה שלימה היא מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר כ:) וכן בנדרים קאמר דבקרבן הוי נדר מ''מ פריך לרבא אמאי דמפרש איסר דקרא מתפיס ורבא משני דלא קאי אאיסר דקרא: דכי לא נדר. פירש בקונטרס דלא גרסינן כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסור בל יחל דהא א''נ הוי דאורייתא הא אמרינן לקמן (דף כה.) דנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות מיהו נראה לרבי יצחק דגרסי' ליה שפיר אע''ג דאי הוי דאורייתא נמי חייל עליה נדר מ''מ דבר אחר שתולה בו לא איקרי נדר בדבר הנדור כיון דאי לא נדר איכא עליה איסור דאורייתא ועוד דהא דנדרים חלין על דבר מצוה בביטול מצוה איירי . כדתנא בפ''ב דנדרים (דף טז.) כיצד אמר קונם שאיני נוטל לולב שאיני מניח תפילין כדמסקינן התם בגמ' מכי ידור נדר לה' אפי' בדבר של שם חייל עליה אבל אם נדר לקיים מצוה כגון שאמר קונם שלא אוכל ביוה''כ או שלא אוכל נבילות וטריפות לא חייל דאין איסור חל על איסור ולהכי איצטריך טעמא דמדרבנן ומיהו לר' יהודה בן בתירא דאית ליה לקמן בפירקין (דף כז. ושם) דנשבע לקיים את המצוה חייב כ''ש נדרים שחלין לבטל שיחולו לקיים: קונמות עובר משום בל יחל. בשבועה נמי עובר משום בל יחל דהכתיב (במדבר ל) או השבע וגו' ולא יחל דברו ובפ''ב דנדרים (דף טז:) תניא בהדיא דיש בשבועה בלא יחל והכא ה''ק בקונמות ליכא אלא בל יחל גרידא: נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. משמע דקידוש דאורייתא וכן משמע בהדיא בריש מי שמתו (ברכות כ:) ותימה דבריש מסכת נזיר (דף ד.) אמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי נינהו קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא ומפ' ר''ת בתמיה וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למעוטי אלמא דמדרבנן הוא דבניחותא אין לפרש דאדרבה משום דמושבע ועומד מהר סיני הוא איצטריך קרא לאסור כדמשני התם אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה יין ואמר הריני נזיר דאיצטריך קרא דחייל עליה נזירות לפי שהוא מושבע ועומד וי''ל דקידוש ודאי מדאורייתא אבל על היין אינו אלא מדרבנן והדאמר בערבי פסחים (דף קו) זכרהו על היין אסמכתא בעלמא היא אי נמי אפי' הוא דרשה גמורה הא דמברך צריך שיטעום היינו מדרבנן: כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. איפכא ליכא למימר דלחומרא מקשינן (יבמות ח:) ובסוף פ''ק דקדושין (לה: ושם) דרשינן לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה כו' הא דדרשינן לקולא משום דאיפכא לא שייך למידרש דנשי לית להו זקן וכן הדאמר בערכין (דף ג:) גבי הדתניא הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים כו' ומסיק והני כהני הואיל ואישתרי כלאים גבייהו לא ליחייבו התם נמי א''א לומר איפכא אבל בפ' אלו עוברין (פסחים דף מג: ושם) קשה דמשמע דאי לאו דאיתרבו נשים לאכילת חמץ הוה דרשינן לקולא כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ וי''ל דהתם משום דאית למילף חמשה עשר חמשה עשר מחג הסוכות ומסוכה נשים פטורות כדילפינן בפרק הישן (סוכה כח.) מהאזרח א''נ סברא למדרש קרא מסיפיה לרישיה אבל קשה דלמ''ד (מנחות דף מג.) ציצית מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות לשתרו נשים בכלאים דכל שאינן בגדילים אינן בבל תלבש שעטנז דהיינו מסיפיה לרישיה וכ''ת הכי נמי אם כן בספ''ק דביצה (דף יד: ושם) גבי משלחין בגדים בין תפורין בין שאינן תפורין ופריך כלאים למאי חזו לימא מתני' כמ''ד נשים פטורות מן הציצית וחזו לנשים ולמאי דפרישית נמי דלחומרא מקשינן תימה דליחייבו בציצית לכולי עלמא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|