סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וַהֲרֵי תְּפִלָּה דְּדָבָר שֶׁהַצִּבּוּר עֲסוּקִין בּוֹ וּתְנַן הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי לֹא יַפְסִיק אֶלָּא יְקַצֵּר טַעְמָא דְּאַתְחֵיל הָא לָא אַתְחֵיל לֹא יַתְחִיל שָׁאנֵי תְּפִלָּה דְּלֵית בַּהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם וַהֲרֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְאַחֲרָיו דְּלֵית בַּהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם וּתְנַן עַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן דְּאוֹרָיְיתָא וּתְפִלָּה דְּרַבָּנַן
אָמַר רַב יְהוּדָה מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְאַחֲרֶיהָ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה לְפָנֶיהָ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמַדְנוּ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה לְאַחֲרֶיהָ מִן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מִקַּל וָחוֹמֶר וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְפָנֶיהָ מִן בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִקַּל וָחוֹמֶר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה לְאַחֲרֶיהָ מִן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה מָזוֹן שֶׁאֵין טָעוּן לְפָנָיו טָעוּן לְאַחֲרָיו תּוֹרָה שֶׁטְּעוּנָה לְפָנֶיהָ אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה לְאַחֲרֶיהָ וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְפָנֶיהָ מִן בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה תּוֹרָה שֶׁאֵין טְעוּנָה לְאַחֲרֶיהָ טְעוּנָה לְפָנֶיהָ מָזוֹן שֶׁהוּא טָעוּן לְאַחֲרָיו אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָעוּן לְפָנָיו אִיכָּא לְמִפְרַךְ מָה לְמָזוֹן שֶׁכֵּן נֶהֱנֶה וּמָה לְתוֹרָה שֶׁכֵּן חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹד תְּנַן עַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו תְּיוּבְתָּא
אָמַר רַב יְהוּדָה סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא אֵינוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵא סָפֵק אָמַר אֱמֶת וְיַצִּיב סָפֵק לֹא אָמַר חוֹזֵר וְאוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִּיב מַאי טַעְמָא קְרִיאַת שְׁמַע דְּרַבָּנַן אֱמֶת וְיַצִּיב דְּאוֹרָיְיתָא מֵתִיב רַב יוֹסֵף וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הָהוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב תְּנַן בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֱמֶת וְיַצִּיב דְּאוֹרָיְיתָא לִבְרוֹךְ לְאַחֲרֶיהָ מַאי טַעְמָא מְבָרֵךְ אִי מִשּׁוּם יְצִיאַת מִצְרַיִם הָא אַדְכַּר לֵיהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וְנֵימָא הָא וְלָא לִבְעֵי הָא קְרִיאַת שְׁמַע עֲדִיפָא דְּאִית בַּהּ תַּרְתֵּי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא חוֹזֵר וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁהִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק וַאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה אִינִי וְהָאָמַר רַב נַחְמָן כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בְּעַן מִינֵּיהּ הָנֵי בְּנֵי בֵּי רַב דְּטָעוּ וּמַדְכְּרִי דְּחוֹל בְּשַׁבָּת מַהוּ שֶׁיִּגְמְרוּ וַאֲמַר לַן גּוֹמְרִין כׇּל אוֹתָהּ בְּרָכָה הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם גַּבְרָא בַּר חִיּוּבָא הוּא וְרַבָּנַן הוּא דְּלָא אַטְרְחוּהוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת אֲבָל הָכָא הָא צַלִּי לֵיהּ
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין אִם יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו אַל יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא הָנֵי מִילֵּי יָחִיד וְיָחִיד

רש"י

אלא יקצר. כל ברכה וברכה: דלית בה מלכות שמים. אין מלך העולם בברכות של י''ח: ה''ג והרי ברכת המזון לפניה דאית בה מלכות שמים כו' לישנא אחרינא שאני תפלה דלית בה מלכות שמים. קבלת מלכות שמים כדאיתא בק''ש שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך מיוחד ולהאי לישנא גרסינן והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים ולשון זה נראה שהוא עיקר מדמשני ליה אלא ק''ש וברכת המזון דאורייתא והאי בלאחריו עסקינן ואי ללישנא קמא הא לא איירי בברכת המזון לאחריו בדאתקפתיה דלהדרי תלמודא עילויה אלא ק''ש וברכת המזון דאורייתא כו'. ואית דגרסי הכא בלשון קושיא ק''ש דרבנן היא אלא ק''ש דאית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא לאפוקי תפלה דרבנן ואין בה מלכות שמים למאן דגרס הכי מפרשינן לקמן בשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב: כי שם ה' אקרא. כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא בברכה אתם הבו גודל לאלהינו באמן הכי מפרשי לה במסכת יומא (דף לז.): שאינו טעון לפניו. כלומר שלא מצינו לו מקרא מפורש לברך לפניו: טעון לאחריו. כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת: תורה שטעונה לפניה. כדאמרן: איכא למפרך. בתרוייהו כשאתה בא ללמוד תורה מן המזון איכא למפרך מה למזון שכן נהנה וכשאתה בא ללמוד מזון מן התורה איכא למפרך מה לתורה שכן חיי העולם הבא: ק''ש דרבנן. לקמן פריך לה: אמת ויציב דאורייתא היא. שמזכיר בה יציאת מצרים דחיובא דאורייתא היא דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (דברים טז): דאית בה תרתי. יציאת מצרים ומלכות שמים: חוזר וקורא ק''ש. קסבר ק''ש דאורייתא היא: ולואי שיתפלל אדם כל היום. בהלכות גדולות פסק הלכה כרבי יוחנן בספק והלכה כשמואל בודאי התפלל: מהו שיגמרו. את הברכה אם נזכר באמצע הברכה באחת מן הברכות שטעה: יחיד ויחיד. כשהתפלל תחלה היה יחיד וכששכח שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד:

תוספות

והרי תפלה דדבר שהצבור כו'. וא''ת אמאי שבק בבא דק''ש דקאי בגווה דדבר שהצבור עסוקין בו וקתני אינו מברך לפניה כו'. וי''ל משום רבותא דתפלה פריך מיניה אע''ג דתפלה מעומד ונראה לכל שאין זה עומד כמותם אפילו הכי אמרינן אם לא התחיל לא יתחיל. וא''ת כיון דלא ידע טעמא דבסמוך יקשה גם לרבינא מה לי ק''ש וברכת המזון יותר מתפלה וי''ל דלרבינא ניחא כיון דהרהור כדבור דמי יש להצריכו בק''ש ובברכת המזון שהם מדאורייתא יותר מתפלה דרבנן אבל לרב חסדא כיון דהרהור אינו כלום רק שלא יהא יושב ובטל מה לי ק''ש מה לי תפלה: הא אי לא אתחיל לא יתחיל. וא''ת אימא דבדבור קאמר הא בהרהור שפיר דמי וי''ל דמשמע דלא יתחיל אפי' בהרהור מדלא קאמר יקצר בדבור או יהרהר באריכות: הכי גרסי' אלא ק''ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן ולא גרסינן מידי בתר הכי עד אמר רב יהודה אמר רב. ופי' הקונטרס ק''ש דאורייתא כיון שאינו אומר אמת ויציב כדפי' במתניתין ויש ספרים גורסים ק''ש דרבנן הוא. ומשני אלא ק''ש אית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן וכן הגירסא בפ''ה וקשה דבמתניתין פי' דק''ש דאורייתא לכולי עלמא כיון שלא אמר אמת ויציב דבהכי מיירי מתניתין וגם יש ספרים גורסים שאני תפלה דלית בה מלכות שמים והרי ברכת המזון דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו וכו' אלא היינו טעמא דק''ש אית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן וגם על גירסא זו קשה כדפירש': ספק לא אמר אמת ויציב חוזר. ותימה הא ע''כ צריך לומר שהוא מסופק גם מק''ש שאם היה ברור לו מק''ש וספק מאמת ויציב לא יהיה מן התורה כיון שהזכיר יציאת מצרים בק''ש ואם כן הואיל ומסופק משניהם יחזור לק''ש דאית בה תרתי מלכות שמים ויציאת מצרים דהכי עדיף מלומר אמת ויציב דליכא אלא חדא כדאמר בסמוך גבי מתני'. ואומר ר''י דודאי מתני' גבי בעל קרי שידענו בו שלא אמר ק''ש ולא אמת ויציב כלל ואנו רוצים להתיר לו הלכך טוב הוא יותר שיאמר ק''ש דאיכא תרתי אבל הכא שהוא ספק אם אמר אמת ויציב ומספקא ליה אם אמר שניהם כדפרישית טוב הוא יותר שיאמר אמת ויציב מלומר ק''ש דכשיאמר אמת ויציב שמא יש לתלות שתקן הכל דאם קרא כבר אמת ויציב גם קרא ק''ש כבר דמסתמא התפלל כדרך תפלה ק''ש ואח''כ אמת ויציב ויצא ידי שתיהן וכי נמי תימא דלא אמר כבר שתיהן מ''מ שמא אמר ק''ש ולא אמר אמת ויציב שזה יכול להיות ועתה כשיאמר אמת ויציב נמצא שהשלים הכל וכי תימא שמא לא קרא לא זה ולא זה כיון דספיקא הוא כולי האי לא אטרחוהו רבנן לחזור שניהם אבל אם יאמר ק''ש אין זו תקנה גמורה כל כך דשמא קרא ק''ש אחרת ולא יצא כלל במה שעושה עתה ואם ברור שלא אמר כבר ק''ש אם כן לא אמר נמי אמת ויציב שאין רגילות לומר אמת ויציב בלא ק''ש ואם כן כשיאמר מעתה ק''ש לא תקן כלל ולא יצא מדי ספקו עוד אמר הר''ר שמעון דמיירי שפיר שאינו מסופק אלא מאמת ויציב אבל ברור הוא שקרא ק''ש ואפילו הכי הוי אמת ויציב דאורייתא שר''ל ספק לא אמר אמת ויציב עם פרשת ציצית שמסופק אי לא אמר לא פרשת ציצית ולא אמת ויציב ואם כן לא הזכיר כלל יציאת מצרים וכולה מילתא דיציאת מצרים קרי ליה אמת ויציב לפי דטעם אמת ויציב הוי משום יציאת מצרים והלכך הוי פרשת ציצית בכלל אמת ויציב: ההוא בדברי תורה כתיב. והא דאמרינן לעיל בפרק קמא (דף ב.) בערב משום דכתיב ובשכבך אסמכתא בעלמא הוא: ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום. אומר ר''י דהלכה כרבי יוחנן ודוקא בספק התפלל אבל ודאי התפלל לא תדע דהא מסתמא לא פליג אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל בסמוך ונזכר שהתפלל פוסק וכו' וכן אם יכול לחדש דבר בתפלתו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר