סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שִׁית מֵאָה וְחַד סְרֵי הָוֵי; "אָנֹכִי" (שמות כ) וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ" - מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם. (סימן דמשמ"ק ס"ק) בָּא דָּוִד, וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה. דִּכְתִיב: "מִזְמוֹר לְדָוִד, [ה',] מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכּוֹן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה, וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרוֹבוֹ. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס, וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד, נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִיר. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ, וְשׁוֹחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח, עוֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" (תהילים טו) - "הוֹלֵךְ תָּמִים" - זֶה אַבְרָהָם; דִּכְתִיב: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז). "פּוֹעֵל צֶדֶק" - כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּהוּ. "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" - כְּגוֹן רַב סָפְרָא. "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ" - זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ; דִּכְתִיב: "אוּלַי יְמוּשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ" (בראשית כז). "לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה" - שֶׁלֹא יָרַד לְאוּמָּנוּת חֲבֵירוֹ. "וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ" - זֶה הַמְּקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו. "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס" - זֶה חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁגִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו בְּמִטָּה שֶׁל חֲבָלִים. "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד" - זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה; שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד חָכָם, הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְּאוֹ, וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ, וְקוֹרֵא לוֹ: (אָבִי אָבִי) רַבִּי רַבִּי, מָרִי מָרִי. "נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִיר" - כְּר' יוֹחָנָן; דַּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: 'אֱהֵא בְּתַעֲנִית, עַד שֶׁאָבֹא לְבֵיתִי'. "כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ" - אֲפִילּוּ בְּרִבִּית עוֹבֵד כּוֹכָבִים. "וְשׁוֹחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח" - כְּגוֹן ר' יִשְׁמָעֵאל בְּר' יוֹסֵי. כְּתִיב "עוֹשֶׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" - כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לַמִּקְרָא הַזֶּה, הָיָה בּוֹכֶה; אֲמַר: מַאן דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ הוּא דְּלֹא יִמּוֹט, הָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ - יִמּוֹט! אָמְרוּ לֵיהּ: מִי כְּתִיב: 'עוֹשֶׂה כָּל אֵלֶּה'?! "עוֹשֶׂה אֵלֶּה" כְּתִיב - אֲפִילּוּ בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי - כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה" (ויקרא יח); הָתָם נַמִי - הַנּוֹגֵעַ בְּכָל אֵלֶּה הוּא דְּמִטַּמֵּא, בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ לָא?! אֶלָּא לָאו - בְּאַחַת מִכָּל אֵלֶּה; הָכָא נַמִי - בְּאַחַת מִכָּל אֵלּוּ. בָּא יְשַׁעְיָהוּ, וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ. דִּכְתִיב: "הוֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדוֹבֵר מֵישָׁרִים, מוֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נוֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמוֹךְ בַּשּׁוֹחַד, אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים, וְעוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיהו לג) - "הוֹלֵךְ צְדָקוֹת" - זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ; דִּכְתִיב: "כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וְגוֹ' (בראשית יח). "וְדוֹבֵר מֵישָׁרִים" - זֶה שֶׁאֵינוֹ מַקְנִיט פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים. "מוֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת" - כְּגוֹן ר' יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע. "נוֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמוֹךְ בַּשּׁוֹחַד" - כְּגוֹן ר' יִשְׁמָעֵאל בְּר' יוֹסֵי. "אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים" - דְּלָא שָׁמַע בְּזִילוּתָא דְּצוּרְבָא מֵרַבָּנָן, וּשְׁתֵיק; כְּגוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. "וְעוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" - כִּדְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא; דַּאֲמַר ר' חִיָּיא בַּר אַבָּא: זֶה שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. וּכְתִיב: "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכּוֹן" [וְגוֹ'] (ישעיהו לג). בָּא מִיכָה, וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ. דִּכְתִיב: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם (ה') אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו). "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" - זֶה הַדִּין. "אַהֲבַת חֶסֶד" - זֶה גְּמִילוּת חֲסָדִים. "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת" - זֶה הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמַה דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא - אָמְרָה תּוֹרָה: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת"; דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! חָזַר יְשַׁעְיָהוּ, וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם. שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה', שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה" (ישעיהו נו). בָּא עָמוֹס, וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל, דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (עמוס ה). מַתְקִיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵימָא: "דִּרְשׁוּנִי" - בְּכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ! אֶלָּא, בָּא חֲבַקּוּק, וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב). אָמַר ר' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אַרְבַּע גְּזֵירוֹת גָּזַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עַל יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וּבִיטְּלוּם: מֹשֶׁה אָמַר: "וַיִּשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד עֵין יַעֲקֹב"; בָּא עָמוֹס וּבִיטְּלָהּ, [שֶׁנֶּאֱמַר:] "חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב" וְגוֹ' (עמוס ז), וּכְתִיב: "נִיחַם ה' עַל זֹאת" [וְגוֹ'] (עמוס ז). מֹשֶׁה אָמַר: "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ" (דברים כח); בָּא יִרְמְיָה וְאָמַר: "הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא). מֹשֶׁה אָמַר: "פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים" (שמות לד); בָּא יְחֶזְקֵאל וּבִיטְּלָהּ: "הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָמוּת" (יחזקאל יח). מֹשֶׁה אָמַר: "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם" (ויקרא כו); בָּא יְשַׁעְיָהוּ וְאָמַר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל" וְגוֹ' (ישעיהו כז). אֲמַר רַב: מִסְתְּפֵינָא מֵהַאי קְרָא: "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם"! מַתְקִיף לַהּ רַב פַּפָּא: דִּלְמָא כַּאֲבֵידָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת, דִּכְתִיב "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" (תהילים קיט)? אֶלָּא, מִסֵּיפָא [דִּקְרָא]: "וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו)! מַתְקִיף לַהּ מָר זוּטְרָא: דִּלְמָא כַּאֲכִילַת קִישּׁוּאִין וְדִילּוּעִין? וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי מִפַּלְטָה, [בְּרִחוּק] מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל; וְהִתְחִילוּ בּוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם: וְאַתֶּם, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ כּוּשִׁיִּים, שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַעֲצַבִּים וּמְקַטְּרִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים - יוֹשְׁבִין בֶּטַח וְהַשְׁקֵט; וְאָנוּ - בֵּית הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף

ריב"ן/רבינו גרשום

שית מאה וחד סרי. והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה ושתים מפי הגבורה הרי שית מאה ותליסרי: מפי הגבורה שמענום. דכתיב אחת דבר אלהים ושתים זו. שמענו במכילתא: והעמידן על אחת עשרה. שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן כו' כדי שיזכו אם יקיימו י''א מצות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין וממעטין אותו: רב ספרא. בשאלתות דרב אחא. (שאילתא לו) והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק''ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורא ק''ש כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר לאחר שסיים ק''ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך: (אף) לא רגל על לשונו [כו']. לא רצה לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני [אבי] אלא שאמו הכריחתו ועל פי הדבור דכתיב עלי קללתך בני ומתרגמינן אלי אתאמר בנבואה [דלא ייתון לווטיא עלך ברי]: וחרפה לא נשא על קרובו. לא סבל חרפת קרובו: נבזה בעיניו נמאס. הנמאס להקב''ה נבזה הוא בעיניו של אדם זה חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו שנמאס בעבודת כוכבים: שגיררו במטה של חבלים. גמרא היא. ולא קרא: (וקורא לו רבי רבי): ואפילו לעובד כוכבים. כדי שלא ימשוך ויבוא להלוות לישראל ברבית: שוחד על נקי לא לקח. אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח: כגון ישמעאל ברבי יוסי. שהיה אריסו מביא לו משלו [קודם זמנו] ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין: בבצע מעשקות. שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו אע''ג דהוה כהן רבי ישמעאל בן אלישע משום דדמי כאילו עושקו לכהן שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו: אוטם אזנו משמוע דמים. אזנו . חתומה וסתומה בדבר זה שלא ישמע בה דבר גנאי ושותק והיינו דמים לשון שתיקה: כגון רבי אלעזר ברבי שמעון. בהשוכר את הפועלים (ב''מ דף פד:) דנפק ריחשא מאודניה ואיתחזי לאיתתיה בחלמא ואמר לה האי דשמעית בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדמבעי לי אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך ולפיכך הקפיד הקב''ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה: זו הוצאת המת והכנסת הכלה. דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת וגו': בא ישעיה בן אמוץ. כל שעה דורות של מטה היו מתמעטין: חדל נא. אותה ברכה שאמר משה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב כלומר אימתי ישכון ישראל בטח כשיהיו צדיקים כעין יעקב: מי יקום יעקב. מי יוכל להיות חסיד כיעקב כי קטן הוא קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב: [מכאן ואילך מפרש רבינו גרשום]: החל להרגיעו ישראל. שיהא להם מנוחה בגלותן: בשופר גדול וגו'. ובאו האובדים בארץ מלמד שלא יהו אבודים בין העובדי כוכבים: כאבידה המתבקשת. ונמצאת לאחר זמן: כאכילת קשואין ודלועין. שאוכלים מקצתם ומקצתם אין אוכלין: מפלטירו. בית של רומי: . ומה לעוברי רצונו כך. שמשתחוים לעבודת כוכבים שלהם יושבים בהשקט ושלוה ישראל שעושין רצונו על אחת כמה וכמה שישלם להם שכר טוב: קרעו בגדיהם. דדינו ליעבד הכי: והלא אוריה במקדש ראשון היה. ככתוב בספר מלכים: זכריה מנביאים אחרונים היה. שהיה במקדש שני: תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. כלומר שפורענות שניבא אוריה שאמר ירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער נתקיים כמו כן עתיד להתקיים דברי ניחומים של זכריה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן סלה:

תוספות

אין פירוש לקטע זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר