סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מֵ"אֲחוֹתוֹ" דְּרֵישָׁא. וְאִידָךְ? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ, לְחַלֵּק כָּרֵת לִמְפַטֵּם וּלְסָךְ. וְאִידָךְ? סָבַר כְּר' אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא; דַּאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֵת אֶחָד - חֲלוּקִין הֵן לְקָרְבָּן. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לָא סָבַר לַהּ כְּר' אֶלְעָזָר; וְנָפְקָא לֵיהּ מִ"וְּאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה" (ויקרא כ). וְאִידָךְ? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן; דַּאֲמַר ר' יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִנַּיִן שֶׁאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה, עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוֶה דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ? שֶׁנֶּאֱמַר "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה, וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ" וְגוֹ' - מְלַמֵּד שֶׁאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה, עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוֶה דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ. "וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ" בִּשְׁלָמָא הַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא - כְּתִיב עוֹנֶשׁ וּכְתִיב אַזְהָרָה: עוֹנֶשׁ - דִּכְתִיב: "אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה" (במדבר יט); אַזְהָרָה - "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (במדבר ה). אֶלָּא טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ - בִּשְׁלָמָא עוֹנֶשׁ - כְּתִיב: "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה', וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו, וְנִכְרְתָה" (ויקרא ז); אֶלָּא אַזְהָרָה - מִנַּיִן? רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע" (ויקרא יב). רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: תָּנֵי בַּרְדְּלָא: אָתְיָא: 'טוּמְאָתוֹ', 'טוּמְאָתוֹ' - כְּתִיב הָכָא: "וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו, וְנִכְרְתָה" (ויקרא ז), וּכְתִיב הָתָם: "טָמֵא יִהְיֶה, עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ" (במדבר יט); מַה לְּהַלָּן - עוֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה, אַף כָּאן - עוֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה. בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ לָא אֲמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן - גְּזֵירָה שָׁוֶה לָא גָּמִיר. אֶלָּא ר' יוֹחָנָן - מַאי טַעְמָא לָא אֲמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ? אֲמַר לָךְ: הַהוּא - אַזְהָרָה לִתְרוּמָה. וְרֵישׁ לָקִישׁ, אַזְהָרָה לִתְרוּמָה מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ"אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב" (ויקרא כב) - אֵי זֶהוּ דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן? הָוֵי אוֹמֵר, זוֹ תְּרוּמָה. וְאִידָךְ? הַהוּא - לַאֲכִילָה, וְהָא - לִנְגִיעָה. וְרֵישׁ לָקִישׁ - הַאי "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע" לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ, לְטָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ! דְּאִיתְּמַר: טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ - רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה; רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵינוֹ לוֹקֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה - "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע"; רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵין לוֹקֶה - הַהוּא - אַזְהָרָה לִתְרוּמָה הוּא דַּאֲתָא! טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ - מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה; אַזְהָרָה לְאוֹכֵל - אִתַּקּוּשׁ קֹדֶשׁ לְמִקְדָּשׁ. וְאַכַּתִּי, לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ, לְטָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים! דְּאִיתְּמַר: טָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים - רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה; רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵינוֹ לוֹקֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה - "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע" - לָא שְׁנָא לִפְנֵי זְרִיקָה וְלֹא שְׁנָא לְאַחַר זְרִיקָה. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵינוֹ לוֹקֶה - רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר קְרָא: 'טוּמְאָתוֹ' 'טוּמְאָתוֹ', וְכִי כְּתִיב "טוּמְאָתוֹ" - לְאַחַר זְרִיקָה הוּא דִּכְתִיב. הַהִיא - מִ"בְּכָל קֹדֶשׁ" נָפְקָא. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: ""בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע" - אַזְהָרָה לָאוֹכֵל. אַתָּה אוֹמֵר אַזְהָרָה לָאוֹכֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַזְהָרָה לַנּוֹגֵעַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע, וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ" וְגוֹ' - מַקִּישׁ קֹדֶשׁ לְמִקְדָּשׁ: מַה מִּקְדָּשׁ - דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה, אַף כֹּל - דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה; וְאִי בִּנְגִיעָה - מִי אִיכָּא נְטִילַת נְשָׁמָה?! אֶלָּא בַּאֲכִילָה." אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁקְּדָמוֹ עֲשֵׂה - לוֹקִין עָלָיו.

רש"י

מאחותו דרישא. דמצי למכתב כי יקח את בת אביו או בת אמו:.. למפטם וסך. דהוו נמי שני לאוין וכרת אחד והוצרך לנו לחלק ביניהם כמו שהוצרך חילוק בעריות אם אינו ענין כאן תנהו ענין להו: ה''ג לה להך שיטתא ההוא מיבעי ליה לחלק כרת למפטם וסך ואידך סבר לה כר''א א''ר הושעיא כו' ואיבעית אימא נפקא ליה מואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' ואידך ההוא מיבעי ליה כו'. והכי פירושא ואידך ס''ל כר''א דאמר עלה שהלאוין מחלקין לחטאות ועל מפטם וסך אמרי' במס' כריתות (דף נ.) שהן שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו וכרת אחת איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו וגו' חילוק חטאו' ביניהם שהלאוין מחלקין לחטאות וכיון דאתו להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא מצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ואייתר ליה עיקר קרא דכרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ואחותו דרישא לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין ואיבעית אימא אי נמי לא סבר לה לדר' אלעזר נפקא ליה חילוק בעריות מן ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' דכתיב ביה כרת יתירא לומר שחייבין עליה לעצמה וממנה תלמד כל הכלל ואם אינו ענין לגופה דהא נפקא לן מואל אשה לחלק על כל אשה תנהו ענין לשאר שני לאוין וכרת אחת כגון מפטם וסך: שיצא מדוה דרך ערותה. לאפוקי דרך דופן דלא: אלא אזהרה מנלן. ליכא למימר מבקדשים לא יאכל וגו' דלא מיירי בקדשים אלא בתרומה דכתיב ביה איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן ומוקמינן ליה בתרומה שהיא שוה באנשים ובנשים ואף החוזרת שאינה חוזרת לחזה ושוק חוזרת לתרומה: מבכל קדש לא תגע. ודרשינן ליה לקמן אזהרה לאוכל: תני ברדלא. שם חכם: כתיב וטומאתו עליו. בטמא שאכל את הקדש וכתיב עוד טומאתו בו בבא אל המקדש טמא: גזירה שוה לא גמר. ולא למדה מרבו: ששוה בזרעו של אהרן. באנשים ובנשים אבל קדשים אינן נאכלין אלא לזכרים וכי תימא איכא חזה ושוק ליתא בחוזרת כגון אלמנה וגרושה וזרע אין לה דאמר מר חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק והכי מפרשינן לה ביבמות (דף פז.): ההוא אזהרה לתרומה. לנגיעת תרומה: טמא שנגע בקדש כו'. תירוצא הוא דמתרץ ר''ל: מדאיתקש קדש למקדש. בהאי קרא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא ודרשינן לקמן מה מקדש יש באזהרתו נטילת נשמה שהבא אל המקדש טמא בכרת אף אזהרת קדש דבר שיש בו נטילת נשמה והיינו אכילה שענוש עליה כרת דאילו בנגיעה ליכא כרת: ר' יוחנן לטעמיה. דאמר אזהרה לאוכל קדש בטומאתו נפקא מטומאתו טומאתו וההוא וטומאתו עליו דכתיב בעונש דקדש לאחר זריקה הוא דתניא בתורת כהנים ומייתינן לה במנחות בפ' שלישי (דף כה:) יכול יהו חייבין עליו משום טומאה קודם זריקה תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה: ההוא מבכל. מרבויא דבכל דריש ריש לקיש אף לפני זריקה: תניא כריש לקיש. דיליף אזהרה לטמא שאכל את הקדש מבכל קדש לא תגע: כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו. הא אתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כדתניא. לא תותירו והנותר תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר ואשמעינן רבי יוחנן הני מילי בעשה הבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתוק הלאו ואפילו תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מן המלקות:

תוספות

ההוא לתרומה הוא דאתא. ותימה דהיכן מצינו חומר בתרומה מבקדשים דבכל קדש לא תגע מוקי לה רבי יוחנן לנגיעת תרומה אלמא לקי ובנגיעה דקדש לא לקי ותירץ הר''ר שלמה מדרויי''ש נ''ע דהכי קאמר ההוא לנגיעת תרומה הוא דאתאי לאשמועינן דפוסל תרומה עד מלאת ימי טהרה שהיא כטבול יום ולא קאמר דאיכא מלקות בנגיעת תרומה אבל מכל מקום קשה דאיך קאמר רבי יוחנן דקרא דכתיב ביה קדש דמיירי לתרומה וי''ל משום דגבי האי קרא כתיב עד מלאת ימי טהרה ובקדשים עד לאחר כפרה אי נמי על כרחך צריך לאוקמה בתרומה דלקדשים נפקא לן מגזירה שוה דטומאתו טומאתו גמיר ליה: כל לא תעשה שקדמו . עשה לוקין עליו. תימה דהא לאו דגזילה שקדמו עשה דוהשיב הגזלה אשר גזל ואפ''ה אין לוקין עליו וי''ל דשאני גבי לאו דגזילה שאין לקיים העשה אלא לאחר שגזלה והלכך לאו שניתק מעליו הוא אבל קדמו דקאמר הכא לאו דוקא קדמו אלא היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר