סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּלָשׁוֹן עַזָּה דִּכְתִיב וַיְדַבֵּר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם וְגוֹ' מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל הַתּוֹרָה
לְמֵימְרָא דְּכׇל דִּיבּוּר לָשׁוֹן קָשָׁה אִין כְּדִכְתִיב דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וְהָתַנְיָא נִדְבְּרוּ אֵין נִדְבְּרוּ אֶלָּא לְשׁוֹן נַחַת וְכֵן הוּא אוֹמֵר יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ דִּבֶּר לְחוּד יַדְבֵּר לְחוּד
(סִימָנֵי רַבָּנַן מְהֵמְנֵי וְסָפְרֵי)
פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן חַד אוֹמֵר מִפְּנֵי שֶׁשִּׁיהָם וְחַד אוֹמֵר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה
וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אוֹמֵר שְׁמֹנָה פְּסוּקִים וְחַד אוֹמֵר עָרֵי מִקְלָט
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר שְׁמֹנָה פְּסוּקִים הַיְינוּ דִּכְתִיב בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עָרֵי מִקְלָט מַאי בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים הָכִי קָאָמַר וַיִּכְתּוֹב יְהוֹשֻׁעַ בְּסִפְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים
סֵפֶר שֶׁתְּפָרוֹ בְּפִשְׁתָּן פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר חַד אוֹמֵר כָּשֵׁר וְחַד אוֹמֵר פָּסוּל
לְמַאן דְּאָמַר פָּסוּל דִּכְתִיב לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ וְאִיתַּקַּשׁ כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לִתְפִילִּין מָה תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי לְתוֹפְרָן בְּגִידִין אַף כֹּל לְתׇפְרָן בְּגִידִין וְאִידַּךְ כִּי אִיתַּקַּשׁ לַמּוּתָּר בְּפִיךְ לְהִלְכוֹתָיו לָא אִיתַּקַּשׁ
אָמַר רַב חֲזֵינַן לְהוּ לִתְפִילִּין דְּבֵי חֲבִיבִי דִּתְפִירִי בְּכִיתָּנָא וְלֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ
מַתְנִי' אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד הַמְרוּבֶּה בִּבְגָדִים וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ
לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ
גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב כָּהֲנָא דְּאָמַר קְרָא וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וּכְתִיב כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וּכְתִיב וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל
וְרַבִּי יְהוּדָה כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן (וְגוֹ') וְאִידַּךְ מִדְּלָא כְּתִיב הַגָּדוֹל חַד מֵהָנָךְ הוּא
לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים כּוּ' טַעְמָא דְּלָא מְצַלּוּ הָא מְצַלּוּ מָיְיתִי וְהָכְתִיב כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא מִפִּירְקֵיהּ דְּרָבָא שְׁמִיעַ לִי שֶׁהָיָה לָהֶן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָן וְלֹא בִּקְּשׁוּ
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ טַעְמָא דִּמְצַלּוּ הָא לָא מְצַלּוּ מָיְיתִי מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד הָכָא אָמְרִינַן טוֹבִיָּה חֲטָא וְזִיגּוּד מִנַּגַּיד
הָתָם אָמְרִי שְׁכֶם נָסֵיב וּמִבְגַּאי גָּזַיר
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא מִפִּירְקֵיהּ דְּרָבָא שְׁמִיעַ לִי שֶׁהָיָה לָהֶן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָן וְלֹא בִּקְּשׁוּ כִּי הָא דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּאַכְלֵיהּ אַרְיָא בְּרָחוֹק תְּלָתָא פַּרְסֵי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְלָא אִישְׁתַּעִי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב קִלְלַת חָכָם אֲפִילּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה מְנָלַן מֵאֲחִיתוֹפֶל שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין קְפָא תְּהוֹמָא בְּעָא לְמִישְׁטְפָא לְעָלְמָא אֲמַר מַהוּ לִכְתּוֹב שֵׁם אַחַסְפָּא וּמִישְׁדֵּא בִּתְהוֹמָא דְּלֵיקוּ אַדּוּכְתֵּיהּ לֵיכָּא דְּאָמַר לֵיהּ מִידֵּי אֲמַר כׇּל הַיּוֹדֵעַ דָּבָר זֶה וְאֵינוֹ אוֹמְרוֹ יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ
נָשָׂא אֲחִיתוֹפֶל קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ אָמַר וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה הַתּוֹרָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֲמַר לֵיהּ שְׁרֵי כְּתַב שֵׁם אַחַסְפָּא שְׁדָא אַתְּהוֹמָא נְחַת וְקָם אַדּוּכְתֵּיהּ
וַאֲפִילּוּ הָכִי כְּתִיב וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ (וְ)אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וְגוֹ'
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ קִלְלַת חָכָם אֲפִילּוּ עַל תְּנַאי הִיא בָּאָה מְנָלַן מֵעֵלִי דְּקָאָמַר לֵיהּ [עֵלִי] לִשְׁמוּאֵל כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כׇּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ [ וַאֲפִילּוּ הָכִי] כְּתִיב וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וְגוֹ'

רש"י

בלשון עזה. בכל יהושע כתיב ויאמר ה' וכאן נאמר וידבר ה' אל יהושע ודיבור לשון עז הוא: מפני שהן של תורה. אבל שאר אמירות שאמר לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה חוץ מזו: ידבר עמים. ינהל עמים תחתינו: מפני ששיהם. שלא הפרישם לאחר שחלקו מיד עד שנאמר לו מפי הקב''ה: פליגי בה. בפירושא דהאי קרא מה כתב יהושע בס''ת: חד אמר שמנה פסוקים. מוימת שם משה עד סיפא וחד אמר בפרשת ערי מקלט הוא אומר שכתובה בספר יהושע: למען תהיה תורת וגו'. ורישיה דקרא משתעי בתפילין ואיתקש הכא תורה לתפילין: כי איתקש למותר בפיך. דכתיב בהאי קרא בפיך מן המותר בפיך שאין נכתבין על עור בהמה טמאה: להלכותיהן. לדבר שאינו כתוב בתורה ובתפילין גופייהו לא גמרינן ליה אלא מהלכה למשה מסיני לא ילפי' בהיקשא: דבי חביבי. דודי אחי אבא והוא רבי חייא: מתני' אחד כהן משוח בשמן המשחה. הם כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו: ואחד המרובה בבגדים. הם ששימשו מיאשיהו ואילך שנגנז שמן המשחה כדאמרינן בהוריות (דף יב.) ושוב לא נמשחו כהנים ולא היתה ניכרת כהונה גדולה בהם אלא בריבוי בגדים שמשמש בח' בגדים: ואחד שעבר ממשיחותו. שאירע פסול בכ''ג ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא כהן חזר לעבודתו ועבר זה ממשיחותו: מחזירין את הרוצח. במיתתן כמו שנאמר ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח: משוח מלחמה. כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה אל ירך לבבכם וכל הענין (דברים כ): גמ' וישב בה עד מות הכהן הגדול. הא חד כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול הא תרי ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח הא תלתא: שהיה להן לבקש רחמים על דורן. הלכך לאו קללת חנם היא: הכא אמרי. בבבל אומרין משל זה על אדם שלוקה בשביל סרחון של אחרים: טוביה חטא וזיגוד מנגיד. משום ההיא דאמרי' בערבי פסחים טוביה חטא וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר ונגדי' רב פפא לזיגוד א''ל טוביה חטא וזיגוד מנגיד ומאז היתה למשל: התם אמרי'. בא''י אומרין משל זה: שכם נסיב מבגאי גזר. שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב וההנאה שלו ושאר בני העיר שלא נהנו מלו עצמן ונצטערו. מבגאי שם איש מבני העיר: שכרה דוד שיתין. יסודות של בית המקדש ובגמרת ירושלמי (סנהדרין פ''י) מצינו תימוליוס של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני: קפא תהומא. צף התהום בגמרת ירושלמי (שם) שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו: מי שרי למכתב שם. פן ימחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם (דברים יב) ולא תעשון כן וגו' (שם): נשא אחיתופל כו'. יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל ג' שנים ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע''פ שלא קנה הגורן יודע היה מנעוריו מיום [שנמשח] וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש כדכתיב עד אמצא מקום וגו' וכדדרשינן ליה בזבחים באיזהו מקומן (דף נד:) וחפר היסודות ברשותו: ימחה על המים. דכתיב בסוטה (במדבר ה) ומחה אל מי המרים והרבה הזכרות בפרשה ואפ''ה כתיב ומחה כו'. וקללה זו בחנם היתה שלא היה מקללו אלא אם אינו אומר: אפי' על תנאי. ולא נתקיים התנאי אעפ''כ היא באה דהא קללה על תנאי היתה אם תכחד ממני ולא נתקיים שלא כיחד ואעפ''כ נתקיימה הקללה דכתיב ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' וזו קללה קללו עלי כה יעשה לך כמו שנעשה לי שאין בני מהוגנין:

תוספות

אין תוס' על עמוד זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר