סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁאִי אִיסְטַטִּית הִיא זוֹ - אֲפִילּוּ כַּת רִאשׁוֹנָה נַמִי לָא! אֲמַר ר' אַבָּהוּ: שֶׁקָּדְמוּ וְהָרְגוּ. מַאי דַּהֲוָה הֲוָה! אֶלָּא אֲמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר: אִם אֵינָהּ אֶלָּא כַּת אַחַת - נֶהֱרֶגֶת, אִי אִיכָּא טְפֵי - אֵין נֶהֱרָגִין. הָא "בִּלְבַד" קָאָמַר! קַשְׁיָא. הַהִיא אִיתְּתָא דַּאֲתַאי סָהֲדֵי, וְאִישְׁתַּקּוּר; אַיְיתֵי סָהֲדֵי, וְאִישְׁתַּקּוּר; אָזְלָה אַיְיתֵי סָהֲדֵי אַחֲרִינֵי, דְּלָא אִישְׁתַּקּוּר. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוּחְזְקָה זוֹ. אֲמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר: אִם הִיא הוּחְזְקָה, כָּל יִשְׂרָאֵל מִי הוּחְזְקוּ?! זִימְנִין הֲווֹ יָתְבֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲתָא כִּי הַאי מַעֲשֶׂה לְקַמַּיְיהוּ. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוּחְזְקָה זוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: אִם הוּחְזְקָה זוֹ, כָּל יִשְׂרָאֵל מִי הוּחְזְקוּ?! הָדָר חַזְיֵהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בִּישׁוּת; אֲמַר לֵיהּ: שָׁמְעַתְּ מִילֵּי מִבַּר נַפְחָא, וְלֹא אָמְרַתְּ לִי מִשְּׁמֵיהּ?! לֵימָא: רֵישׁ לָקִישׁ דַּאֲמַר - כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹחָנָן דַּאֲמַר - כְּרַבָּנָן? אֲמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: אֲנָא דְּאָמְרֵי לָךְ - אֲפִילּוּ לְרַבָּנָן. עַד כָּאן לָא קָא אָמְרֵי רַבָּנָן הָתָם - דְּלֵיכָּא דְּקָא מְהַדַּר; אֲבָל הָכָא - אִיכָּא הָא, דְּקָא מְהַדְּרָא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לָךְ: אֲנָא דְּאָמְרֵי - אֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה. עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הָתָם - דְּאָמְרִינַן: אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא גַּבֵּי הָנֵי הֲווֹ קָיְימֵי?! אֲבָל הָכָא - הָנֵי יָדְעֵי בְּסָהֲדוּתָא, וְהָנֵי לָא יָדְעֵי בְּסָהֲדוּתָא.
מִשְׁנָה אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין. שֶׁהֲרֵי הַצְּדוֹקִין אוֹמְרִים: עַד שֶׁיֵּהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ" (דברים יט). אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים יט) - וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּים! וְאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"? - יָכוֹל, מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרְגוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ". הָא - אֵינָן נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.
גְּמָרָא תָּנָא: בְּרִיבִּי אוֹמֵר: לֹא הָרְגוּ – נֶהֱרָגִין, הָרְגוּ - אֵין נֶהֱרָגִין. אֲמַר אָבִיו: בְּנִי, לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? אָמַר לוֹ: לִימַּדְתַּנוּ רַבֵּינוּ, שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. דְּתַנְיָא: "אִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח [אֶת] אֲחוֹתוֹ, בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ" (ויקרא כ) - אֵין לִי אֶלָּא בַּת אָבִיו שֶׁלֹּא בַּת אִמּוֹ, וּבַת אִמּוֹ שֶׁלֹּא בַּת אָבִיו; בַּת אִמּוֹ וּבַת אָבִיו מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ גִּילָּה". עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בְּדִין: אִם עָנַשׁ עַל בַּת אָבִיו שֶׁלֹּא בַּת אִמּוֹ, וּבַת אִמּוֹ שֶׁלֹּא בַּת אָבִיו - בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. עוֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַּת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ" (ויקרא יח). אֵין לִי אֶלָּא בַּת אָבִיו שֶׁלֹּא בַּת אִמּוֹ, וּבַת אִמּוֹ שֶׁלֹּא בַּת אָבִיו; בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ, אֲחוֹתְךָ הִיא" (ויקרא יח). עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי מִן הַדִּין: מָה אִם הוּזְהַר עַל בַּת אִמּוֹ שֶׁלֹּא בַּת אָבִיו, וּבַת אָבִיו שֶׁלֹּא בַּת אִמּוֹ - בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין. חַיְּיבֵי מַלְקֻיּוֹת מִנַּיִן? - תַּלְמוּד לוֹמַר: "רָשָׁע" (במדבר לה), "רָשָׁע" (דברים כה). חַיְּיבֵי גָּלֻיּוֹת מִנַּיִן? - אָתְיָא: "רוֹצֵחַ" (במדבר לה), "רוֹצֵחַ" (במדבר לה). תַּנְיָא: אֲמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי: אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא הָרַגְתִּי עֵד זוֹמֵם, לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צְדוֹקִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיֵּהָרֵג הַנִּדּוֹן. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח: אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לָא שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי; שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּזּוֹמוּ שְׁנֵיהֶם, וְאֵין לוֹקִין עַד שֶׁיִּזּוֹמוּ שְׁנֵיהֶם! מִיָּד קִבֵּל עָלָיו ר' יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי, שֶׁאֵינוֹ מוֹרֶה הוֹרָאָה אֶלָּא לִפְנֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח. וְכָל יָמָיו שֶׁל ר' יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי, הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָעֵד, וְהָיָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע. וְכִסְבוּרִין הָעָם לוֹמַר: קוֹלוֹ שֶׁל הָרוּג. אָמַר: קוֹלִי שֶׁלִּי הוּא; תֵּדְעוּ - לְמָחָר הוּא מֵת, אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: דִּלְמָא בְּדִינָא קָם בַּהֲדֵיהּ, אִי נַמִי פַּיּוּסֵי פַּיְּיסֵיהּ?
מִשְׁנָה "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת" (דברים יז) - אִם מִתְקַיֶּימֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פֵּרֵט הַכָּתוּב בִּשְׁלֹשָׁה? אֶלָּא לְהַקִּישׁ (שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם): מַה שְׁלֹשָׁה מְזִימִין אֶת הַשְּׁנַיִם, אַף הַשְּׁנַיִם יָזוּמוּ אֶת הַשְּׁלֹשָׁה. וּמִנַּיִן אֲפִילּוּ מֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֵדִים". ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַה שְׁנַיִם - אֵינָן נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין; אַף שְׁלֹשָׁה - אֵינָן נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין. וּמִנַּיִן אֲפִילּוּ מֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֵדִים". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בָּא הַשְּׁלִישִׁי לְהָקֵל, אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו, וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לְנִטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה כְּעוֹבְרֵי עֲבֵירָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לְנִטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה כְּעוֹשֵׂי מִצְוָה. וּמַה שְּׁנַיִם - נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה; אַף שְׁלֹשָׁה - נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. מִנַּיִן אֲפִילּוּ מֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "עֵדִים".

רש"י

שקדמו והרגו. את הכת הראשונה קודם שתבוא כת שניה: מאי דהוה הוה. ולמה לי למיתני אלא כת ראשונה: בלבד. משמע שיש עוד אחרת: אישתקור. הכחישו זה את זה בדרישות בית דין כשבדקום: הוחזקה זו. להביא עדי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת: אם היא הוחזקה. לחזר אחריהם כל ישראל מי הוחזקו לשמוע לה שתחזיק את האחרים כשקרים: זמנין. פעם אחרת: הדר חזייה לר' אלעזר בישות. החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל ברבי אלעזר בפנים זועפות שהבין ריש לקיש ששמע ר' אלעזר דבר זה מפי רבי יוחנן וכשאמרה לו לא אמרה בשמו: דאמר כר' יהודה. במתניתין איסטטית היא זו והוחזקה להזים: דליכא דקא מהדר. שאין אדם מחזר אחריהם לשכרם ולהרגילם תמיד לבוא לבית דין ולהזים את כל הבאים: דקא מהדרא. לבקש ולשכור עדי שקר: הני ידעי בסהדותא. אלו האחרונים ידעי בעדותה של זו: מתני' עד שיגמר הדין. אלא אם כן נגמר תחלה הדין של הנדון ליהרג ואחר כך הוזמו: נפש בנפש. בעדים זוממין כתיב לא תחוס עינך נפש בנפש: לעשות לאחיו. משמע שהרי אחיו עדיין קיים: יכול משקבלו עדותן. ובאה להם הזמה מיד קודם גמר דינו של נדון יהרגו: גמ' בריבי אומר. כך היה שמו: הרגו. שלא הוזמו עד שנהרג הנדון על פיהם: חייבי מלקיות מנלן. אמתניתין קאי דאמר אין עושין דין הזמה עד שיגמר הדין ויליף לה מנפש בנפש דמשתעי בחייבי מיתות חייבי מלקות מנלן העידוהו שחייב מלקות והוזמו מנלן דאין לוקין אלא אם כן נגמר הדין תחלה על פיהם: חייבי גליות מנלן. העידוהו שחייב לגלות והוזמו ותנן במתניתין סופג את הארבעים מנלן עד שיגמר הדין דהני הואיל ולאו מדין כאשר זמם קא מתרבו לא אתי מלקות דידהו מגזירה שוה דרשע רשע דמההוא לא ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות (או למיתה) דהאי רשע רשע בנידונין כתיב: אראה בנחמה. לא אראה בנחמה וגמרא הפכו לברכה פ''א אראה בנחמה נשבע ימותו בניו ואראה בנחמתן: אם לא הרגתי עד זומם . שלא הוזם אלא אחד מהם והרגתיו: שהרי אמרו חכמים כו'. מתניתין היא מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם דכתיב והנה עד שקר העד ואמר מר (סוטה דף ב:) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד: אלא בפני שמעון. שאם יטעה יורהו: כסבורין. הכל בלילה או ביום ואינן רואין אותו: מתני' מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם. כדפרישית לעיל: ר' עקיבא אומר לא בא השלישי כו'. לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן ששנים מזימין את השלשה שהרי השנים כשרים לכל עדיות וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולם שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד ולא בא אלא להחמיר עליו שלא תאמר הואיל ובלאו הוא היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה לימדך הכתוב שאף הוא מן מקיימי דבר: על אחת כמה וכמה כו'. שמצינו מדה הטובה מרובה ממדת פורענות במדה טובה הוא אומר (שמות לד) נוצר חסד לאלפים במדת פורענות הוא אומר (שם) על שלשים ועל רבעים:

תוספות

איסטטית היא. ברב אלפס פי' לשון סטים (שבת דף פט:) חייבי מלקיות מנין פי' מנין דאין לוקין עד שיגמר הדין על . פיהם וא''ת ואמאי לא בעי נמי כן חייבי ממון מנין דאין משלמין ממון עד שיגמר דינו על פיהם וי''ל דכמו דבדיני נפשות דרשינן עד שיגמר דינו מקרא דנפש בנפש דכתיב בעדים זוממין כמו כן כתיב ממון בעדים זוממין דכתיב . יד ליד לא ינקה דמפקי מיניה (כתובות דף לב:) דממונא משלמין ודרשינן מיניה עד שיגמר הדין: חייבי גליות מנין. פירוש מנין דאין לוקין עד שיגמר דינו וקשיא דהא כשהעידו אחייבי גליות הרי הן חייבי מלקות וחייבי מלקות כבר גמרנו מרשע רשע ופ''ה דמההיא לא ילפינן אלא עדים הזוממין שהרשיעו הנדון ללקות או למיתה דהאי קרא דרשע רשע בנידונין כתיב אבל כשהרשיעו הנדון לגלות לא גמרינן: אף השנים מזימין הג' ומנין אפי' הן מאה ת''ל עדים. תימה אימא דעדים אתא אפי' לארבעה ונמצא אחד קרוב או פסול יותר מן הג' דכתיבי בקרא אבל טפי מארבעה לא וי''ל כיון שכת אחת מזמת שתי כתות הוא הדין מאה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר