סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא לָא קָרִינַן בֵּיהּ "לֹא יִגּוֹשׂ" (דברים טו), סוֹף אָתֵי לִידֵי "לֹא יִגּוֹשׂ". מְתִיב רַב כָּהֲנָא: "אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן, וְיִהְיוּ אֶלֶף זוּז בְּיָדוֹ, בֵּין לִיתֵּן מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבֵין לִיתֵּן מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים"; וְאִי אָמְרַתְּ: "שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ" - כּוּלְּהוּ נַמִי בָּעֵי שַׁלּוּמֵי לֵיהּ! אֲמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? - בְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וּבְמוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לבֵית דִּין. דִּתְנַן: "הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין - אֵין מַשְׁמִיטִין". אִיכָּא דְּאָמְרֵי: אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לְעֶשֶׂר שָׁנִים - אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּאָתֵי לִידֵי "לֹא יִגּוֹשׂ", הַשְׁתָּא מִיהָא לָא קָרִינַן בֵּיהּ "לֹא יִגּוֹשׂ". אֲמַר רַב כָּהֲנָא: אַף אֲנַן נַמִי תְּנֵינָא: "אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן, וְיִהְיוּ אֶלֶף זוּז בְּיָדוֹ, בֵּין לִיתֵּן מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבֵין לִיתֵּן מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים"; וְאִי אָמְרַתְּ: "שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ" - כּוּלְּהוּ נַמִי בָּעוּ שַׁלּוּמֵי לֵיהּ! אֲמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? - בְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וּבְמוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין. דִּתְנַן: "הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין - אֵין מַשְׁמִיטִין". וְאָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: 'עַל מְנָת שֶׁלֹּא תְּשַׁמְּטֵנִי שְׁבִיעִית' - שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת. לֵימָא, קָסָבַר שְׁמוּאֵל: מַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הוּא, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָּטֵל? וְהָא אִיתְּמַר: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: 'עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָאָה' - רַב אוֹמֵר: יֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה; וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר: אֵין לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה! הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ: אֲמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לֵיהּ מִינֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל: 'עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָאָה' - אֵין לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה; 'עַל מְנָת שֶׁאֵין בּוֹ אוֹנָאָה' - הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ אוֹנָאָה. הָכִי נַמִי: 'עַל מְנָת שֶׁלֹּא תְּשַׁמְּטֵנִי בַּשְּׁבִיעִית' - אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ; תָּנָא: "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם - אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתָבְעוֹ פָּחוֹת מִשְׁלֹשִׁים יוֹם". סָבַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה קַמֵּיהּ דְּרַב לְמֵימַר: הָנֵי מִילֵּי בְּמַלְוֶה בִּשְׁטָר, דְּלָא עֲבַד אִינִישׁ דְּטָרַח דְּכָתַב שְׁטָר בָּצִיר מִתְּלָתִין יוֹמִין; אֲבָל מַלְוֶה עַל פֶּה - לָא. אֲמַר לֵיהּ רַב: הָכִי אֲמַר חֲבִיבִי: אֶחָד הַמַּלְוֶה בִּשְׁטָר וְאֶחָד הַמַּלְוֶה עַל פֶּה. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם - אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, אֶחָד הַמַּלְוֶה בִּשְׁטָר וְאֶחָד הַמַּלְוֶה עַל פֶּה". אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב מַתָּנָה: לָא תֵּיתִיב אַכַּרְעָיךְ, עַד דִּמְפָרְשַׁת לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא: מְנָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנָן: "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם - אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, אֶחָד הַמַּלְוֶה בִּשְׁטָר וְאֶחָד הַמַּלְוֶה עַל פֶּה"? אֲמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע, שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה" (דברים טו) - מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שְׁנַת שְׁמִטָּה?! אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה"? לוֹמַר לָךְ: [יֵשׁ] שְׁמִטָּה אַחֶרֶת שֶׁהִיא כָּזוֹ; וְאֵיזוֹ זוֹ? - הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם, שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם; דַּאֲמַר מָר: "שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה". וַאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: הַפּוֹתֵחַ בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטַּאת. מַתְקִיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: וְכִי מַה בֵּין זֶה לִמְגוּפַת חָבִית?! אֲמַר לֵיהּ: זֶה חִבּוּר, וְזֶה אֵינוֹ חִבּוּר. וַאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם, שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן קוּרְטוֹב שֶׁל יַיִן וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה יַיִן, וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה - לֹא פְּסָלוּהוּ. מַתְקִיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: וְכִי מַה בֵּין זֶה לְמֵי צֶבַע?! דִּתְנַן: "ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי צֶבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין"! אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָתָם - מַיָּא דְּצִבְעָא מִקְרֵי; הָכָא - חַמְרָא מְזִיגָא מִקְרֵי. וְהָתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: "הוֹרִידוּ אֶת הַמִּקְוֶה"! אֲמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא: הָא - רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, הָא - רַבָּנָן. דִּתְנַן:"שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם

רש"י

ואע''ג דהשתא. בשביעית לא קרינא ביה לא יגוש שהרי אם בא לנגשו בלא שביעית נמי אינו יכול לא אמרי' כיון דלא קרינן ביה לא יגוש לא קרינן ביה שמוט דסוף אתי לידי לא יגוש והכי משתמע ביה קרא לא יגוש בזמנו את רעהו כי קרא שמטה קודם לכן: מוסר שטרותיו לב''ד. הוא פרוזבול שהתקין הלל שכתוב בו מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה: אין משמיטין. דלא קרינן ביה לא יגוש שהרי אינו תובע כלום: לדידי מיפרשא לי כו' אין לו עליו אונאה. שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים ואם אמר לו ע''מ שאין בו אונאה אין זה מתנה שימחול לו אונאתו אלא הוא התנה עמו שאינו אונהו במכר זה והרי אנו רואים שיש בו אונאה ובהאי מודה שמואל דיש לו עליו אונאה ה''נ אם אמר לו. לוה הלוני על מנת שלא תשמטני אתה בשביעית תנאי הוא זה ואע''פ שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים אבל אם אמר לו על מנת שלא תשמטני שביעית השביעית אינה מסורה בידו להתנות שלא תהא השביעית משמטת לפיכך אין כאן תנאי: חביבי. תרגום של דודי רבי חייא אחי אביו היה: שהוא כזו. שקרויה שנה: הפותח בית הצואר. שעשה פה לחלוק חדש: חייב. שתיקן כלי האי דנקט לה הכא משום דאמר רב יהודה לעיל המלוה את חברו לעשר שנים כו' ואותביה רב כהנא נקט נמי לכולהו הנך מילי דשמעתין דאמרינהו רב יהודה ואותביה רב כהנא: וכי מה בין זה למגופת החבית. דאמרינן בפרק חבית שנשברה (שבת דף קמו.) דמתיז ראשה בשבת בסייף לפתוח את החבית: זה. דבית הצואר היה חיבור הלכך פתח תיקון חדש הוא זה אבל המגופה אע''פ שהיא טוחה על פי החבית בטיט אין זה חיבור והוה לה כפתוחה ועומדת: חסר קורטוב לא גרסינן ברב יהודה: לא פסלוהו. זיל בתר חזותא ויין אינו פוסל את המקוה ופסול מקוה במים שאובין . מדרבנן הוא: והתני ר' חייא. שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה: הורידו את המקוה. מהכשרו לפסול: הא ר' יוחנן בן נורי. רב כרבי יוחנן בן נורי דאזיל בתר חזותא:

תוספות

איכא דאמרי המלוה חבירו (בשטר) לעשר שנים אין שביעית משמטתו. אומר ר''ת דהלכה כלישנא בתרא דה''נ מתני' מסייע ליה וקשיא ללישנא קמא ובאזהרות הגיה ר''ת. זמן עשר (כסף) כי ילונו ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו: המוסר שטרותיו לב''ד. פירש הקונט' דהיינו פרוזבול ולא נראה דהא במסכת שביעית (פ''י מ''ב) תני המוסר שטרותיו לב''ד והדר קתני פרוזבול אינו משמט אלמא תרי מילי נינהו לכך נראה דתרי מילי נינהו ומוסר שטרותיו לב''ד מדאורייתא אינו משמט: ושמואל אומר אין לו עליו אונאה. וא''ת מי דמי הכא השביעית ודאי עקר אבל התם מי יימר דעקר כדאמרי' בהזהב (ב''מ דף נא:) [שמא לא יהא בו אונאה] וי''ל דה''נ מי יימר דעקר שמא יפרע לו קודם: על מנת שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה. פי' הקונטרס על מנת כו' כלומר אני מבטיחך מאונאה שאין בו והרי יש בו אונאה דהויא מקח טעות שכחש ולא נראה דהיכי מדמה ה''נ על מנת שלא תשמטני שביעית שביעית משמטת והתם לא שייך טעמא דמקח טעות ולכך פי' רשב''ם ע''מ שאין בו אונאה משמע שלא יחול איסור לאו דלא תונו על המקח וע''כ הוא חל שאין יכול לבטל מאותה אונאה ע''מ שאין לך עלי אונאה כלומר שלא תתבע לי האונאה אלא תמחול לי תנאו קיים וה''נ על מנת שלא תשמט שביעית כלומר שלא יחול איסור שביעית אם אקח ממך אחר השמטה שביעית משמטתו והשתא ניחא שהן שוין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר