סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵירוֹ 'גָּמָל שֶׁמְהַלֶּכֶת לְפָנֵינוּ סוֹמָא בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ וּטְעוּנָה שְׁתֵּי נוֹדוֹת אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד גּוֹי' אָמַר לָהֶן [שַׁבַּאי] 'עַם קְשֵׁה עוֹרֶף מֵאֵין אַתֶּם יוֹדְעִין'
אָמְרוּ לוֹ 'גָּמָל מֵעֲשָׂבִים שֶׁלְּפָנֶיהָ מִצַּד שֶׁרוֹאָה אוֹכֶלֶת מִצַּד שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת וּטְעוּנָה שְׁתֵּי נוֹדוֹת אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ וְשֶׁל שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ אֶחָד גּוֹי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל גּוֹי נִפְנֶה לַדֶּרֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נִפְנֶה לִצְדָדִין'
רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּמָצָא כְּדִבְרֵיהֶם בָּא וּנְשָׁקָן עַל רֹאשָׁן וֶהֱבִיאָן לְבֵיתוֹ וְעָשָׂה לָהֶן סְעוּדָה גְּדוֹלָה וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם וְאָמַר 'בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָתַן לָהֶם מֵחׇכְמָתוֹ וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהֵן הוֹלְכִין נַעֲשִׂין שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם' וּפְטָרָן [וְהָלְכוּ] לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם
בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶחָד עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְאֶחָד עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי בַּלַּיְלָה עַל עִסְקֵי לַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא
אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתוֹ הַיּוֹם לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת
דָּבָר אַחֵר בַּלַּיְלָה שֶׁכׇּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע דָּבָר אַחֵר בַּלַּיְלָה שֶׁכׇּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בּוֹכִין עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר בַּלַּיְלָה שֶׁכׇּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ בּוֹכֶה כְּנֶגְדּוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שְׁכֶנְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁמֵּת בְּנָהּ וְהָיְתָה בּוֹכָה עָלָיו בַּלַּיְלָה שָׁמַע רַבָּן גַּמְלִיאֵל קוֹלָהּ וּבָכָה כְּנֶגְדָּהּ עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו לְמָחָר הִכִּירוּ בּוֹ תַּלְמִידָיו וְהוֹצִיאוּהָ מִשְּׁכוּנָתוֹ
וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּאִשָּׁה שֶׁבּוֹכָה עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמֵּיצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה רֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמֵּצִיק לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עָיֵף
לֹא אֲלֵיכֶם כׇּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִכָּאן לְקוּבְלָנָא מִן הַתּוֹרָה כׇּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב עֲשָׂאוּנִי כְּעוֹבְרֵי עַל דָּת דְּאִילּוּ בִּסְדוֹם כְּתִיב וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְאִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּתִיב מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה וְגוֹ' וּכְתִיב וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם
וְכִי מַשּׂוֹא פָּנִים יֵשׁ בַּדָּבָר אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִדָּה יְתֵירָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּסְדוֹם דְּאִילּוּ בִּסְדוֹם כְּתִיב הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה וְגוֹ' וְאִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּתִיב יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן
סִלָּה כׇל אַבִּירַי ה' בְּקִרְבִּי כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ נִפְסְלָה מַטְבֵּעַ זוֹ
פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁבִיל מָה הִקְדִּים פֵּא לְעַיִן בִּשְׁבִיל מְרַגְּלִים שֶׁאָמְרוּ בְּפִיהֶם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם
אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם ה' לֹא קָרָאוּ אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הָאוֹכֵל מִלַּחְמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל טוֹעֵם טַעַם לֶחֶם וְשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִלַּחְמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ טוֹעֵם טַעַם לֶחֶם ה' לֹא קָרָאוּ רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּינִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת
מִי מְנָאָן אָמַר רַב אָשֵׁי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה מְנָאוּם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בִּקְּשׁוּ עוֹד לִמְנוֹת אֶחָד בָּאָה דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִשְׁ[תַּ]טְּחָה לִפְנֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ בָּאָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְלִחֲכָה (אֵשׁ) בְּסַפְסְלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים מִי שֶׁהִקְדִּים בֵּיתִי לְבֵיתוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבֵּיתִי בָּנָה בְּשֶׁבַע שָׁנִים וּבֵיתוֹ בָּנָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב [בַּל יִתְיַצֵּב] לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אֲנִי וְגוֹ'
דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים כּוּלָּן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי לִי גִלְעָד (וְלִי מְנַשֶּׁה) זֶה אַחְאָב שֶׁנָּפַל בְּרָמוֹת גִּלְעָד מְנַשֶּׁה כְּמַשְׁמָעוֹ אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי זֶה יָרׇבְעָם דְּקָאָתֵי מֵאֶפְרַיִם יְהוּדָה מְחֹקְקִי זֶה אֲחִיתוֹפֶל

רש"י

אחד. מן הנשבים לחברו: גמל. זו שמהלכת לפנינו סומא וכו': [מצד שרואה. שאינה אוכלת פעמים מצד ימין ופעמים מצד שמאל כבהמה הרואה שאוכלת מכאן ומכאן אלא מצד שרואה אוכלת]: יין מטפטף ושוקע. בקרקע ורואין אנו בין רגלינו הטיפין שנפלו כשעברה הגמל במקום זה מצד אחד שקועין ומצד אחר הטיפין של שמן שצפים: נפנה לצדדין. שכן דרך ישראל להיותו צנוע: רדף. השבאי דרך הגמל והמנהיג ומצא כדבריהם ואמרו אותם יהודים על אותו שבאי אדוניהם שהוא בן קלסתר מלך אשקנ''ק בלע''ז שהיה דיוקנו דומה למגמת פניו של אותו קלסתר של מלך שבזנות הולידו: על עסקי לילה. לפי שבכו אותו לילה בכיית חנם: קולו נשמע יותר מביום. כדאמרינן בעלמא (יומא דף כ.) מפני מה אין הקול נשמע ביום כבליל''ה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע והיינו דכתיב בכה תבכה בלילה כדי שיהא קולה נשמע וירחמו עליה ואף על פי כן אין מנחם לה: כוכבים ומזלות בוכים. שנכמרו רחמים עליו: בוכה כנגדו. מתוך שנשמע בהדיא מרכך לבו של אדם השומע קולו לבכות עמו: ריסי עיניו. שער שבבבת העין היה נופל ונכפל על העין מרוב דמעות: אלי. קוננו קינה מתרגמינן איליא: על בעל נעוריה. שבוכה תמיד ומצויה דמעות: על לחיה. לשון לחות ונערות כגון לח ויבש: מכאן לקובלנא מן התורה. כשאדם מודיע צערו לאחר צריך שיאמר לו לא תבא זאת לך כמו שבאה אלי כי קשה הוא לשמוע שפעמים חוזרת עליו והמקפיד על כך אין בו משום ניחוש. ל''א לקובלנא כשיש לו צרה יודיענה לרבים קובלנא צעקה ל''א נגד דמתרגמינן קבל כאדם שאומר לחברו לא כנגדך אני אומר: וירדנה. ושרף אותה והיינו עשאוני כעוברי דת שדנני באש כסדום: לא עליכם. נביא היה מתנודד על החורבן כאילו באה עליו צרה ומהפכה לאחרים ואומר להם לישראל לא תהא לכם צרה כזו כמדומה לי נביא היה מדבר כנגד בני משה או כנגד י' השבטים שלא הגלה נבוכדנצר: וירדנה. לשון שבירה כמו (במדבר כד) וירד מיעקב כאדם המושל בחברו להלקותו ולשברו: הכי גרסינן ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכי משוא פנים יש בדבר והואיל וישראל רעים יותר מסדום למה לא נהפכו כסדום לשון אחר וכי משוא פנים יש בדבר דהתם כתיב וה' המטיר הוא בעצמו והכא כתיב שלח על ידי שליח: מדה יתירה לטובה. דבירושלים כתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו שהיתה מזמנת חברתה ואוכלת בנה אלמא רחמניות היו ואילו בסדום כתיב יד עני ואביון לא החזיקה ומדה זו כפרה עליהם שלא נהפכו לשון אחר מדה יתירה פורענות גדולה היתה בירושלים שילדיהם היו אוכלות זו עם זו דכתיב היו לברות למו ואילו בסדום כתיב גאון שבעת לחם שלא טעמו טעם עוני הא למדת גדול פורענות ירושלים מפורענות סדום ולא היה משוא פנים בדבר: סלה. לשון מסלה כלומר כל האבירים פסלם הקב''ה ועשאם פסולים וכבושים כמסלה זו והיינו דמיא למטבע שנפסל ואין לו תקנה: מפני מה הקדים פ''א לעי''ן. ברוב האלפא ביתא שבאיכה: מפני מרגלים. שהקדימו מאמר פיהם עד שלא ראו בעין: טועם טעם לחם. שהכותים מוצאים טעמם בלחמם של ישראל שהנאה הוא להם כשגוזלין אותן: אלו הדיינין. מטה משפט בשביל עונותיהם היו לחם עמי למאכל אויביו: מלמדי תינוקות. שעושין מלאכתן רמיה: מי מנאן. להנך מלכים והדיוטות דקתני במתני' אין להם חלק: עוד אחד. שלמה: דיוקנו. של דוד אביו נשתטח לפניהם שלא למנותו עמהם: בל יתיצב לפני חשוכים. בגיהנם: לפני מלכים יתיצב. בגן עדן ולא לפני חשוכים: המעמך ישלמנה. וכי עליכם לשלם תשלומי עונשו לאדם שאתם נמאסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעולם הבא: כי אתה תבחר ולא אני. וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי לומר מי שיש לו חלק ומי אין לו חלק הלא בי הדבר תלוי: דורשי רשומות. דורשי פסוקים כדכתיב (דניאל י) את הרשום בכתב אמת היו אומרים שלכולם יש להם חלק אפילו למנשה וירבעם ולאחאב: לי גלעד ולי מנשה. עלי לסבול עונם כדי שיהו הם זוכים: מנשה כמשמעו. מנשה בן חזקיהו:

תוספות

אין פירוש לקטע זה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר