|
טקסט הדף מנוקד
וּמִן הַתְּפִילִּין וְחַיָּיבִין בִּתְפִילָּה וּבִמְזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן
גְּמָ' קְרִיאַת שְׁמַע פְּשִׁיטָא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת מַהוּ דְתֵימָא הוֹאִיל וְאִית בַּהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם קָמַשְׁמַע לַן וּמִן הַתְּפִלִּין פְּשִׁיטָא מַהוּ דְתֵימָא הוֹאִיל וְאִתַּקַּשׁ לִמְזוּזָה קָמַשְׁמַע לַן וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה דְּרַחֲמֵי נִינְהוּ מַהוּ דְתֵימָא הוֹאִיל וּכְתִיב בַּהּ עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי קָמַשְׁמַע לַן וּבִמְזוּזָה פְּשִׁיטָא מַהוּ דְתֵימָא הוֹאִיל וְאִתַּקַּשׁ לְתַלְמוּד תּוֹרָה קָמַשְׁמַע לַן וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן פְּשִׁיטָא מַהוּ דְתֵימָא הוֹאִיל וּכְתִיב בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי קָמַשְׁמַע לַן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה אַמַּאי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת אָמַר אַבָּיֵי מִדְּרַבָּנַן אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא דְּבַר תּוֹרָה קָאָמַר וְעוֹד כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה נְחַיְּיבִינְהוּ מִדְּרַבָּנַן אֶלָּא אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא זָכוֹר וְשָׁמוֹר כׇּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתַנְהוּ בִּשְׁמִירָה אִיתַנְהוּ בִּזְכִירָה אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא נָשִׁים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן דְאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְאַפּוֹקֵי רַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְאוֹרָיְיתָא אָתֵי דְּאוֹרָיְיתָא וּמַפֵּיק דְּאוֹרָיְיתָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן הָוֵי שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב בַּדָּבָר וְכׇל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרֻבִּים יְדֵי חוֹבָתָן מַאי תָּא שְׁמַע בֶּאֱמֶת אָמְרוּ בֵּן מְבָרֵךְ לְאָבִיו וְעֶבֶד מְבָרֵךְ לְרַבּוֹ וְאִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעֲלָהּ אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים תָּבֹא מְאֵרָה לְאָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו מְבָרְכִין לוֹ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאוֹרָיְיתָא אָתֵי דְּאוֹרָיְיתָא וּמַפֵּיק דְּאוֹרָיְיתָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן אָתֵי דְּרַבָּנַן וּמַפֵּיק דְּאוֹרָיְיתָא וּלְטַעְמָיךְ קָטָן בַּר חִיּוּבָא הוּא אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאָכַל שִׁיעוּרָא דְרַבָּנַן דְּאָתֵי דְּרַבָּנַן וּמַפֵּיק דְּרַבָּנַן דָּרֵשׁ רַב עַוִּירָא זִמְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וְזִמְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד וַהֲלֹא אַתָּה נוֹשֵׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ אָמַר לָהֶם וְכִי לֹא אֶשָּׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתַבְתִּי לָהֶם בַּתּוֹרָה וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהֵם מְדַקְדְּקִים [עַל] עַצְמָם עַד כְּזַיִת וְעַד כְּבֵיצָה מַתְנִי' בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלָא לְאַחֲרֶיהָ וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם גְּמָ' אָמַר רָבִינָא זֹאת אוֹמֶרֶת הִרְהוּר כְּדִבּוּר דָּמֵי דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָאו כְּדִבּוּר דָּמֵי לָמָּה מְהַרְהֵר אֶלָּא מַאי הִרְהוּר כְּדִבּוּר דָּמֵי יוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּסִינַי וְרַב חִסְדָּא אָמַר הִרְהוּר לָאו כְּדִבּוּר דָּמֵי דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הִרְהוּר כְּדִבּוּר דָּמֵי יוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו אֶלָּא מַאי הִרְהוּר לָאו כְּדִבּוּר דָּמֵי לָמָּה מְהַרְהֵר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּדַי שֶׁלֹּא יְהוּ כׇּל הָעוֹלָם עוֹסְקִין בּוֹ וְהוּא יוֹשֵׁב וּבָטֵל וְנִגְרוֹס בְּפִרְקָא אַחֲרִינָא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בְּדָבָר שֶׁהַצִּבּוּר עוֹסְקִין בּוֹ רש"יומן התפילין. משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן: וחייבין בתפלה. דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים: ובמזוזה ובברכת המזון. מזוזה מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא פריך פשיטא: ברכת המזון. בגמרא בעי לה דאורייתא או דרבנן: גמ' מהו דתימא נקיש תפלין למזוזה. דכתיב וקשרתם וכתבתם מה מזוזה נשים חייבות אף תפילין נשים חייבות קמשמע לן: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו. ולא גרס פשיטא דהא לאו דאורייתא היא: נקיש מזוזה לתלמוד תורה. דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם וסמיך ליה וכתבתם מה תלמוד תורה נשים פטורות ואע''ג דאין הזמן גרמא רחמנא פטרינהו דכתיב את בניכם ולא בנותיכם אף מזוזה נשים פטורות קמ''ל דנשים חייבות דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי לא בעי חיי בתמיה: קדוש היום מ''ע שהזמן גרמא הוא. זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ). זכרהו על היין: בשמירה. דלא תעשה מלאכה: והני נשי איתנהו בשמירה. דתנן (קדושין דף כט.) כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא נשים חייבות דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה: נשים בברכת המזון דאורייתא. דכתיב ואכלת ושבעת (דברים ח) והוה ליה מצות עשה שאין הזמן גרמא: או דרבנן. דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק ואי משום בנות צלפחד חלק אביהם הם דנטלו שהיה מיוצאי מצרים: בן. קטן: מברך. ברכת המזון לאביו אם אין אביו יודע לברך: שיעורא דרבנן. כגון כזית לר''מ וכביצה לרבי יהודה דמדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת כתיב אבל בשיעור כי האי לא מחייב אלא מדרבנן והלכך אתי קטן דרבנן ומפיק גדול: עד כזית עד כביצה. עד כזית לר''מ עד כביצה לר' יהודה דתנן (לקמן דף מה.) עד כמה מזמנין ר''מ אומר עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה: מתני' בעל קרי. מתקנת עזרא ואילך שתקן טבילה לבעלי קריין לעסוק בתורה כדאמרינן בב''ק בפרק מרובה (דף פב:): מהרהר. ק''ש בלבו כשמגיע זמן המקרא: ואינו מברך. אפילו בהרהור: לא לפניה ולא לאחריה. כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב לא אצרכוהו רבנן: ועל המזון מברך לאחריו. דחיובא דאורייתא הוא: ואינו מברך לפניו. דלאו דאורייתא הוא: רבי יהודה אומר וכו'. בגמרא מפרש לה: גמ' כדבור דמי. וכל אדם נמי יוצא ידי חובתו בהרהור: למה מהרהר. מה מועיל: כדאשכחן בסיני. שהפרישן מאשה דכתיב אל תגשו אל אשה (שמות יט) ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה דכתיב (דברים ד) והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב כדאמרינן לקמן בפרקין (דף כא:): תוספותבתפילה פשיטא כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה כמצות עשה שהזמן גרמא הוי קמ''ל דרחמי נינהו. ורש''י לא גריס ליה שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ''ע שייכי ביה. ומ''מ יש ליישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא כדאמרינן בסוכה (דף לח.) מי שהיה עבד ואשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהם אומרים דאין השומע פטור מקריאתן כיון שהם פטורים: אית דגרסי בברכת המזון פשיטא. ומשני כיון דכתיב בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע כמ''ע שהזמן גרמא הוא קמ''ל: נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן. פי' הקונטרס דסלקא דעתך דלא מחייבי מדאורייתא משום דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ ומה שנטלו בנות צלפחד חלק אביהם נטלו. ותימה כהנים ולוים נמי תבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ וא''כ לא יוציאו אחרים ידי חובתן בברכת המזון אלא י''ל דטעמא משום דכתיב על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ונשים ליתנהו לא בברית ולא בתורה ואמרינן לקמן (דף מט.) מי שלא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו והשתא קא מבעיא ליה כיון דלא מצו למימר ברית ותורה לא הוו אלא מדרבנן או דלמא כיון דלא שייך בהו הוי שפיר דאורייתא והא דלקמן מיירי באנשים דשייכי בברית ותורה: בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. פי' אפילו בהרהור כדמשמע בגמ' והיינו טעמא דשרינא טפי בק''ש מברכות משום דק''ש דאורייתא וברכות דרבנן ואפי' למ''ד ק''ש דרבנן היינו היכא דהזכיר יציאת מצרים אבל מתניתין שלא הזכיר יציאת מצרים שלא התירו לו לומר אמת ויציב והוי ק''ש דאורייתא ואמת ויציב דרבנן שהרי הזכיר יציאת מצרים בק''ש ואין להקשות נתקן דלימא אמת ויציב ולא לימא ק''ש דהא עדיף דלימא ק''ש דאית ביה נמי מלכות שמים: יוציא בשפתיו. כיון דשרית ליה הרהור אע''פ שהוא כדבור לענין לצאת ידי ק''ש כמו כן מקרי דבור לענין דמקרי עוסק בתורה ומדשרית ליה להרהר אע''פ שהוא בעל קרי תתיר לו גם דבור: כדאשכחן בסיני. פירוש אף ע''ג דכדבור דמי לענין שיצא מ''מ לאו כדבור דמי לענין שיהא בעל קרי אסור להרהר כדאשכחן בסיני דהיה שם דבור והיו צריכין לטבול ואע''פ שהיו שותקין שומע כעונה [סוכה לח:]: ורב חסדא אמר לאו כדבור דמי. ר''ח פירש דהלכה כרב חסדא מדתרצי רב אדא ורבי אלעזר למלתיה שמע מיניה כותיה קיימי ולא יצא בקריאת שמע בהרהור: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|