סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רַב פָּפָּא אָמַר בִּמְפוּתָּה וְדִבְרֵי הַכֹּל
אַבָּיֵי אָמַר בְּיָכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אוֹמֵר רוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ וְיָכוֹל לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְלֹא הִצִּיל נֶהֱרָג עָלָיו
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל דִּכְתִיב וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים (יַחְדָּו) וְגוֹ' וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּמַצּוּת שֶׁבְּמִיתָה הַכָּתוּב מְדַבַּר דִּכְתִיב וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ וַאֲפִילּוּ הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא יָכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לֹא נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּיֵעָנֵשׁ כְּגוֹן שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ יָכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו נָמֵי נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּיֵעָנֵשׁ
דִּילְמָא שָׁאנֵי הָכָא דְּמִיתָה לָזֶה וְתַשְׁלוּמִין לָזֶה
לָא שְׁנָא דְּאָמַר רָבָא רוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ וְשִׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים בֵּין שֶׁל נִרְדׇּף וּבֵין שֶׁל כׇּל אָדָם פָּטוּר מַאי טַעְמָא מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ הוּא
וְנִרְדׇּף שֶׁשִּׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים שֶׁל רוֹדֵף פָּטוּר שֶׁל כׇּל אָדָם חַיָּיב שֶׁל רוֹדֵף פָּטוּר שֶׁלֹּא יְהֵא מָמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ שֶׁל כׇּל אָדָם חַיָּיב שֶׁמַּצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵירוֹ
וְרוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר רוֹדֵף לְהַצִּילוֹ וְשִׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים בֵּין שֶׁל רוֹדֵף בֵּין שֶׁל נִרְדׇּף בֵּין שֶׁל כׇּל אָדָם פָּטוּר וְלֹא מִן הַדִּין שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצָא אֵין לָךְ כׇּל אָדָם שֶׁמַּצִּיל אֶת חֲבֵירוֹ מִיַּד הָרוֹדֵף
אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר בְּהֵמָה תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה פְּגַם הֶדְיוֹט נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ פְּגַם גָּבוֹהַּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְכִי עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין קָא סָבַר עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין
תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ דְּאָמַר עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין וְאָתְיָא שַׁבָּת בְּחִילּוּל חִילּוּל מֵעֲבוֹדָה זָרָה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק נִימְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית נַתְּזָה בְּלוֹד כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אִם אוֹמְרִין לָאָדָם עֲבוֹר וְאַל תֵּהָרֵג יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים
וַעֲבוֹדָה זָרָה לָא וְהָא תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִנַּיִן שֶׁאִם אָמְרוּ לוֹ לָאָדָם 'עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תֵּהָרֵג' מִנַּיִן שֶׁיַּעֲבוֹד וְאַל יֵהָרֵג תַּלְמוּד לוֹמַר 'וָחַי בָּהֶם' וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם
יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּפַרְהֶסְיָא תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי'
אִינְהוּ דַּאֲמוּר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ' אִם נֶאֱמַר 'בְּכׇל נַפְשְׁךָ' לָמָּה נֶאֱמַר 'בְּכׇל מְאֹדֶךָ' וְאִם נֶאֱמַר 'בְּכׇל מְאֹדֶךָ' לָמָּה נֶאֱמַר 'בְּכׇל נַפְשְׁךָ'
אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר 'בְּכׇל נַפְשְׁךָ' וְאִם יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר 'בְּכׇל מְאֹדֶךָ'
גִּילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים כִּדְרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר 'כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה' וְכִי מָה לָמַדְנוּ מֵרוֹצֵחַ
מֵעַתָּה הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד מַקִּישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה מָה נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ אַף רוֹצֵחַ נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ
וּמַקִּישׁ נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה לְרוֹצֵחַ מָה רוֹצֵחַ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר אַף נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה תֵּהָרֵג וְאַל תַּעֲבוֹר
רוֹצֵחַ גּוּפֵיהּ מְנָא לַן סְבָרָא הוּא דְּהָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה וַאֲמַר לֵיהּ אֲמַר לִי מָרֵי דּוּרַאי 'זִיל קַטְלֵיהּ לִפְלָנְיָא וְאִי לָא קָטֵילְנָא לָךְ' אֲמַר לֵיהּ לִקְטְלוּךָ וְלָא תִּיקְטוֹל מִי יֵימַר דִּדְמָא דִּידָךְ סוּמָּק טְפֵי דִּילְמָא דְּמָא דְּהוּא גַּבְרָא סוּמָּק טְפֵי
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אֲבָל בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אֲפִילּוּ מִצְוָה קַלָּה יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּצִינְעָא אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא אֲפִילּוּ מִצְוָה קַלָּה יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר
מַאי מִצְוָה קַלָּה אָמַר רָבָא בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב

רש"י

רב פפא אמר. הא דקתני אחותו יש לה קנס במפותה קאמר דבת קנסא נמי היא ולהצילה לא ניתן דהא אינה מקפדת: אביי אמר. לעולם באנוסה וכגון דיכול המציל להציל באחד מאבריו של זה שלא ניתן להורגו מעתה ור' יונתן בן שאול היא: ויכול. הנרדף או הרואהו להציל באחד מאבריו ולא הציל אלא בנפשו נהרג עליו: במצות שבמיתה. שהוא מתכוין להרוג את חבירו והכה את האשה הכתוב מדבר: דכתיב ואם אסון יהיה. ואי לא מתכוין להרוג דשוגג הוא אמאי מקטיל אלא לאו ש''מ במתכוין וסתם רוצח ניתן להצילו בנפשו כדאמרינן לעיל וזה רודף היה שהיה מתכוין ואפ''ה כתיב דאם לא יהיה אסון שאין כאן חיוב מיתה ענוש יענש דמי ולדות. אי אמרת בשלמא וכו'. כגון שיכול הרואה להציל באחד מאבריו דהוא לא ניתן להורגו הלכך אין כאן מיתה ויענש: אלא אי אמרת וכו'. אמאי יענש הא רודף הוא וניתן להציל בנפשו: דילמא שאני הכא. להכי משלם ואע''ג (דליכא) צד מיתה משום דמיתה לזה ותשלומין לזה המיתה והתשלומין אינן באין לו ע''י אדם אחד שהמיתה באה עליו בשביל חבירו שהיה מריב עמו והתשלומין דבעל האשה הן דאיניש דעלמא הוא הלכך לא מיפטר מתשלומין דהאי משום חיוב מיתה דמיחייב אאידך: לא שנא. אם היה כאן חיוב מיתה אין חילוק להתחייב תשלומין בין שהמיתה באה עליו בשביל בעל התשלומין בין שבאה עליו בשביל אחר פטור: מתחייב בנפשו הוא. ברדיפה זו שהרי ניתן להציל בנפשו ואע''ג דכלים הללו של שאר כל אדם הן דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור: ורודף שהיה רודף. אחר חבירו להורגו וזה רודף אחריו להצילו ושיבר את הכלים וכו': סבר לה כאבוה. בעבודת כוכבים דעונשים מן הדין והדר יליף שבת בחלול חלול מעבודת כוכבים מחלליה מות יומת (שמ ת לא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולא תחלל (ויקרא יח): נתזה. שם האיש: יעבור ואל יהרג. וחי בהם ולא שימות בהם: חוץ מעבודת כוכבים וכו'. לקמן יליף לה: בפרהסיא. לקמן מפרש כמה פרהסיא: לא תחללו. בפרהסיא איכא חלול השם וצריך לקדש את השם וזהו ונקדשתי שמוסר נפשו על אהבת יוצרו: ואהבת את ה' אלהיך. משמע שלא תמירנו בעבודת כוכבים: לכך נאמר וכו'. כלומר תהא אהבתו חביבה לך יותר מכל החביב לך: מה רוצח יהרג ואל יעבור. ואם אמר לו הוי רוצח והרוג את הנפש ואם לאו הריני הורגך יהרג ואל יעבור: סברא הוא. שלא תדחה נפש חבירו דאיכא תרתי אבוד נשמה ועבירה מפני נפשו דליכא אלא חדא אבוד נשמה והוא לא יעבור דכי אמר רחמנא לעבור על המצות משום וחי בהם משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל והכא גבי רוצח כיון דסוף סוף איכא איבוד נשמה למה יהא מותר לעבור מי יודע שנפשו חביבה ליוצרו יותר מנפש חבירו הלכך דבר המקום לא ניתן לדחות: מרי דוראי. אדון עירי ונכרי הוה: מאי חזית דדמא דידך סומק טפי. מי יודע שיהא דמך חביב ונאה ליוצרך יותר מדם חבירך הלכך אין כאן לומר וחי בהם ולא שימות בהם שלא התיר הכתוב אלא משום חביבות נפשם של ישראל להקב''ה וכאן שיש אבוד נפש חבירו לא ניתן דבר המלך לדחות שצוה על הרציחה: ואפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור. שלא ירגילו העובדי כוכבים להמריך את הלבבות לכך:

תוספות

שלא יהא ממונו חביב עליו. דמדניתן להצילו בנפשו כל שכן דניתן בממונו: קסבר עונשין מן הדין. לא דמי לעונשין מן הדין דאפליגו בה אביי ורבא לקמן בפ' הנשרפין (ד' עו.) כדפרישית בפרק ד' מיתות (ד' נג: ד''ה השתא) והא דאיצטריכא לעיל חד למעוטי עבודת כוכבים היינו נמי למאן דאמר עונשין ומ''ד אין עונשין הוה משני חד למעוטי בהמה דדמי לעריות ואידך איידי דכתיב נער כתיב נמי נערה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר