סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תְּהֵא לוּטָא וְלָא תְּהֵא לָאטָא
אַתְיוּהּ לְיוֹאָב דַּיְּינֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לְאַבְנֵר אֲמַר לֵיהּ גּוֹאֵל הַדָּם דַּעֲשָׂאֵל הֲוַאי עֲשָׂאֵל רוֹדֵף הֲוָה אֲמַר לֵיהּ הָיָה לוֹ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו
אֲמַר לֵיהּ לָא יְכֵיל לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית כַּיוֵּן לֵיהּ דִּכְתִיב 'וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ' וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית בְּמָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִין בּוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לָא יְכֵיל לֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ נֵיזִיל אַבְנֵר מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲמָשָׂא אֲמַר לֵיהּ עֲמָשָׂא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲמָשָׂא הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ' וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה וַיּוֹחֶר וְגוֹ'
אֲמַר לֵיהּ עֲמָשָׂא אַכִּין וְרַקִּין דְּרַשׁ
אַשְׁכְּחִינְהוּ דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא אֲמַר כְּתִיב 'כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת' יָכוֹל אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה תַּלְמוּד לוֹמַר 'רַק חֲזַק וֶאֱמָץ'
אֶלָּא הָהוּא גַּבְרָא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה דִּכְתִיב 'וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה'
מַאי לֹא נָטָה אָמַר רַב יְהוּדָה שֶׁבִּיקֵּשׁ לִנְטוֹת וְלֹא נָטָה וּמַאי טַעְמָא לָא נָטָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עֲדַיִין לִיחְלוּחִית שֶׁל דָּוִד קַיֶּימֶת
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר עֲדַיִין אִיצְטַגְנִינֵי שֶׁל דָּוִד קַיָּימִין דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד כּוּלָּן בְּנֵי יְפַת תּוֹאַר הָיוּ וּמְגַדְּלֵי בְלוֹרִית הָיוּ וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי הַגְּיָיסוֹת הָיוּ וְהֵן הֵן בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל דָּוִד
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אִילְמָלֵא דָּוִד לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה וְאִילְמָלֵא יוֹאָב לֹא עָסַק דָּוִד בַּתּוֹרָה דִּכְתִיב וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא מָה טַעַם דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ מִשּׁוּם דְּיוֹאָב עַל הַצָּבָא וּמָה טַעַם יוֹאָב עַל הַצָּבָא מִשּׁוּם דְּדָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה מַאי בּוֹר הַסִּירָה אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא בּוֹר וְסִירָה גָּרְמוּ לוֹ לְאַבְנֵר שֶׁיֵּהָרֵג
וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁדָּנוֹ דִּין סַנְהֶדְרִי אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲשָׂאֵל עֲשָׂאֵל רוֹדֵף הָיָה הָיָה לְךָ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לָא יְכֵילִי לֵיהּ הַשְׁתָּא בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית כַּוֵּונְתְּ לֵיהּ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לָא יְכֵלְתְּ לֵיהּ
לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב עַל עִיסְקֵי שָׁלוּ וַיַּכֵּהוּ שָׁם אֶל הַחֹמֶשׁ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית מָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִין בּוֹ
וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים טוֹבִים מִמֶּנּוּ טוֹבִים שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁין אַכִּין וְרַקִּין וְהוּא לֹא דָּרַשׁ צַדִּיקִים שֶׁהֵן בַּפֶּה וְלֹא עָשׂוּ וְהוּא בְּאִיגֶּרֶת עָשָׂה
וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב אָמַר רַב שֶׁלֹּא חֲשָׁדוֹ
וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר אַטּוּ בֵּיתוֹ מִדְבָּר הוּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כַּמִּדְבָּר מָה מִדְבָּר מוּפְקָר לַכֹּל אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מוּפְקָר לַכֹּל דָּבָר אַחֵר כַּמִּדְבָּר מָה מִדְבָּר מְנוּקֶּה מִגָּזֵל וַעֲרָיוֹת אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מְנוּקֶּה מִגָּזֵל וַעֲרָיוֹת וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר אָמַר רַב יְהוּדָה אֲפִילּוּ מוּנִינֵי וְצַחֲנָתָא טָעֵים פָּרֵיס לְהוּ
הֲדַרַן עֲלָךְ נִגְמַר הַדִּין

רש"י

תהא לוטא ולא לטה. נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל: היה לו. לאבנר להציל את עצמו באחד מאיבריו של עשאל ולא יהרגנו דהכי אמרינן [בבן סורר ומורה] (לקמן דף עד.) רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו נהרג עליו: אמרו ליה לא יכיל ליה. אבנר לכוון באחד משאר איבריו: אמר להו. יואב השתא בדופן חמישית כנגד צלע חמישי: אמר ליה ניזיל לאבנר. דינו של אבנר פטור אתה עליו: אכין ורקין דרש. אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל דאינו מורד במלכות דכתיב רק חזק ואמץ רקין מיעוטין שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו: והשמועה. כשנמשח שלמה באה אל יואב ונתיירא: כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה. כשמרד בדוד אביו: מאי לא נטה. כלומר מה לנו להזכיר כאן וכי מה היה לו לירא שלא נטה אחר אבשלום וכאן נטה אלא מגיד לך הכתוב שבקש לנטות גם אחרי אבשלום אלא שלא גמר מחשבתו כדמפרש מפני שעדיין היה ליחלוחית גבורתו של דוד קיימת אבל עכשיו שהזקין יצא מדרכו ונטה אחרי אדוניה: איצטגניני דוד. בעלי אגרופי' שלו שעל ידם הוא נלחם ויוצא ובא על פיהם איצטגנינות דכל הש''ס לשון מזלות וחוזים בכוכבים והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך עליהם ועושה על פיהם והולך אחר דבריהם: ילדים. בחורים: ומגדלי בלורית. כמשפטי העובדי כוכבים כדי שייראו בעלי אימה ויפחדו מהן ובני יפת תואר נשי עובדי כוכבים שהיו לוקחים בשביה והתירן הכתוב כדכתיב (דברים כב) וראית בשביה וגו': אילמלא דוד. שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד: בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג. בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו (שמיאל א כו) ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו' היה לו לאבנר למחות בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך ולא מיחה אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנם לו: וסירה קוץ. כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה ולא לימד זכות אלא אמר שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו: שדנו דין סנהדרי. כמו (דברים כא) אל זקנו עירו ואל שער מקומו דסתם שער לשון סנהדרי הוא שהיו דנין שם: על עסקי שלו. לשון של נעלך (שמות נ) שאל לו בערמה יבמה גדמת היאך חולצת התחיל שוחה מלפניו ומראהו כך היא חולצת בשיניה והוא שלף חרבו והרגו כדכתיב (מלכים א ב) בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו: שהם דרשו אכין ורקין. שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה עמשא כדאמרן אבנר כשאמר לו שאול לעבדיו (שמואל א כב) סובו והמיתו את כהני ה' וגו' וכתיב (שם) ולא אבו עבדי שאול לשלוח ידם ולפגוע וגו': והוא לא היה דורש. והרג אוריה במצותו של דוד אע''ג שלא צוה דוד אלא באיגרת כדכתיב (שם ב יא) ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה וגו': ויקבר בביתו במדבר. ביואב כתיב: מופקר לכל. לעניים להתפרנס מביתו: אפי' מוניני וצחנתא טעים. אפילו דברים דקים וענוגים: טעים. שהיה טועם: פריס להו. משלח להם למזונות לעניים של עיר: פריס לשון פרס שנוטלין מבית המלך ופסוק זה בדברי הימים כשלכד דוד את מצודת ציון: מוניני. דגים קטנים וצחנתא מין דגים קטנים:

תוספות

מאי טעמא קטלתיה לעמשא. ואם תאמר היאך נתחייב יואב במאי דקטליה לעמשא הא בעי התראה ואפילו למ''ד חבר אינו צריך התראה הכא לא היה חבר בדבר זה שהיה חושבו מורד במלכות וה''ל שוגג וי''ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופיה דהוה מורד במלכות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר