סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה
וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר מָאתַיִם שִׁבְעִים וּשְׁמֹנָה לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבָּנַן
תָּנוּ רַבָּנַן 'וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת' שָׂרֵי אֲלָפִים שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׂרֵי מֵאוֹת שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׂרֵי חֲמִשִּׁים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת שֵׁשֶׁת רִיבּוֹא נִמְצְאוּ דַּיָּינֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת רִיבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת
הֲדַרַן עֲלָךְ דִּינֵי מָמוֹנוֹת
מַתְנִי' כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וּמְיַיבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַיבֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה
מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא
וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים דֶּרֶךְ כׇּל הָעָם עוֹבְרִין בְּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמוּנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים כׇּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אֲנַחְנוּ כַּפָּרָתְךָ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כׇּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַסַּפְסָל
הַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ לֹא מְיַיבֵּם וְלֹא מְיַיבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה לַחֲלוֹץ אוֹ לְיַיבֵּם זָכוּר לַטּוֹב אָמְרוּ לוֹ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ
וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמְנָתוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ
גְּמָ' כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן פְּשִׁיטָא דָּנִין אוֹתוֹ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא אִי לָא דָּיְינִינַן לֵיהּ אִיהוּ הֵיכִי דָּיֵין וְהָכְתִיב הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים
אֶלָּא אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי מֶלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ תְּנָא נָמֵי כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְתַנְיָא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּמֵזִיד נֶהֱרָג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה וְעוֹבֵר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה וַהֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט לְכׇל דְּבָרָיו
בְּמֵזִיד נֶהֱרָג פְּשִׁיטָא בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ
הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֵימָא כֹּל דְּאִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה לִיגְלֵי דְּלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה לָא לִיגְלֵי דִּתְנַן

רש"י

מאתים ושבעים ושבעה. מאתים ושלשים כרבי נחמיה ועוד מ''ז שאם יתחלקו ב''ד י''א מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו מאלו מ''ז עד שבעים כדאמרי' בהיו בודקין (לקמן דף מ.) שמוסיפין שנים על הכ''ג אם יזכוהו שניהם הרי י''ג מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי ואם יחייבוהו חייב דאיכא הטייה לרעה על פי שנים ואם יחלקו צריך עוד להוסיף שנים וכן לעולם עד שיהיו שבעים לרבי יהודה ושבעים ואחד לרבנן: שרי אלפים שש מאות. היו שהרי שש מאות אלף רגלי: מתני' כהן גדול אינו יוצא אחר המטה. דילמא אתא למינגע והיינו דאזהר קרא ומן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא כלומר יתרחק מן הכיעור שלא יבא לידי טומאה והאי קרא בכה''ג אונן כתיב דכתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא: הן נכסין והוא נגלה. כשהן יוצאין ממבוי זה ונכנסין למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון שאינו רואה אותן הוא נגלה ונכנס למבוי הראשון והן נכסין ממבוי השני והוא נגלה ונכנס לתוכו: רבי יהודה. דריש מן המקדש דווקא: וכשהוא מנחם. בשורה כשחוזרין מקבור את המת שאין שלו דרך כל העם עוברין זה אחר זה ומנחמין את האבל שעומד במעמדו: והממונה. סגן הכהנים ממצעו לכהן גדול בינו לבין העם שהממונה בימינו וכל העם בשמאלו והוא באמצע: אנו כפרתך. בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך: וכשמברין אותו. כדקיימא לן (במו''ק דף כז:) אבל סעודה ראשונה אסור לאכול משלו: מסובין על הארץ. הן מצירין ומתאבלין על צערו והוא מיסב בכבוד על הספסל: גמ' דנין אותו איצטריכא ליה. סלקא דעתך אמינא לא ליזלזל למיתי קמי בי דינא: ועובר על עשה. לקמן פריך לא סגי דלא עבר: והרי הוא כהדיוט. לקמיה מיתוקמא שפיר:

תוספות

נמצאו דייני ישראל ז' ריבואות וח' אלפים ושש מאות. תימה הא חסרי להו טובא דכי מפקת מס' ריבואות ששה מאות לשרי אלפים לא משכחת בתר הכי ו' אלפים לשרי מאות וכי הדר מפקת (כל) הני לא משכחת בתר הכי לשרי חמשים י''ב אלף וכ''ש דלא משכחת בתר הכי שרי עשרות שש ריבואות וי''מ דבכל הני שרים אפשר דהוו זקנים יתירים מבני ס' דאמר ביש נוחלין (ב''ב דף קכא:) דלא נמנו פחות מבני עשרים ויתירים מבני ששים ובשרי עשרות לא חיישינן אפילו היו מבני עשרים שהם עצמם היו מן החשבון וכל אחד שר על תשעה והוא עשירי וי''מ דחשבון השררות קחשיב דתחילתן נימנו שרי עשרות ומהחשובין שבהם נתמנו לשרי חמשים והחשובין משרי חמשים נתמנו לשרי מאות ומשרי מאות בירר החשובים לשרי אלפים: מתני' כהן גדול דן פשיטא. כלומר למה לי למיתני דן ומשני דנין איצטריכא ליה דס''ד דמתוך גדולתו אין דנין אותו ודן קתני אגב דנין ופריך הא נמי פשיטא כלומר כיון דפשיטא לן דדן פשיטא נמי דדנין דאי לאו דדנין וכו' ולא משני דסד''א דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אותו הוא אינו דן משום דאכתי הוה פריך ליה ליתני דן לבד ומינה ידעינן דדנין אותו ומיהו קשה גבי. מלך ליתני לא דנין וידעינן שפיר דאינו דן משום התקוששו וי''ל דלא דמי דודאי גבי כהן כיון דתנא דן לא הוה ליה למתני דנין בחנם אבל גבי מלך אין קושיא אמאי קתני לא דן כיון דתנא ליה מקמי לא דנין ועוד אגב דתני כהן גדול דן ודנין תנא גבי מלך תרווייהו לא דן ולא דנין דהכי נמי קתני מעידין אותו גבי כהן גדול ולא מעידין גבי מלך אע''ג דלא צריכי דבכלל דנין אותו אלא משום דתנא גבי דן דנין תנא נמי מעיד ומעידים והא דלא שקיל וטרי בהש''ס הכי משום דהא פשיטא דתני בסיפא אגב רישא כך מצאתי בפרישה הר''ר טרויי''ש בשמו ובחנם דחק לדקדק כך דודאי לעולם בין גבי מלך בין. גבי כהן גדול אי יש חידוש או מדן או מדנין אין להקשות שום דבר דלמה לו למיתני גבי כהן גדול דנין אותו וגבי מלך לא דן דכיון דיש שום חידוש במילתיה תני זה אגב זה ותדע דהכי פשיטא ליה להש''ס דפריך הכא פשיטא כלומר למה לן למתני דן ומשני דנין אותו איצטריכא ליה ואגב דנין אותו תני דן אפ''ה אין להקשות אמאי לא משני דמשום הכי תני דן ודנין אותו משום דאי לא תני שום דבר הוה סלקא דעתך דאין דנין אותו ומתוך כך אינו דן משום התקוששו דאדרבה לאידך גיסא אי לא הוה תני שום דבר בכ''ג הוה אמינא מסברא דדן שפיר דאטו משום חשיבותו מגרע גרע וכיון דדן איהו נמי דיינינן ליה משום התקוששו ולא קשיא מידי: והא דתנן כהן גדול בתר פ''ק משום דאיידי דתניא בפ''ק מילי דכ''ג פסיק ושיירי ליה והדר תני ליה מעלות של מלך דחשיב מיניה ואחר כך חוזר לעניינו להלכות דינין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר