|
טקסט הדף מנוקד
דַּהֲוָה שְׁקִיל שְׁמָא דְּלָא מְקַבֵּל שׁוּחְדָּא בְּעוֹ לְאַחוֹכֵי בֵּיהּ עַיַּילָא לֵיהּ שְׁרָגָא דְּדַהֲבָא וַאֲזוּל לְקַמֵּיהּ אֲמַרָה לֵיהּ בָּעֵינָא דְּנִיפְלְגוּ לִי בְּנִכְסֵי דְּבֵי נָשַׁי אֲמַר לְהוּ פְּלוּגוּ אֲמַר לֵיהּ כְּתִיב לַן בִּמְקוֹם בְּרָא בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת אֲמַר לֵיהּ מִן יוֹמָא דִּגְלִיתוּן מֵאַרְעֲכוֹן אִיתְנְטִילַת אוֹרָיְיתָא דְּמֹשֶׁה וְאִיתִיְהִיבַת עֲווֹן גִּלְיוֹן וּכְתִיב בֵּיהּ בְּרָא וּבְרַתָּא כַּחֲדָא יִרְתוּן לְמָחָר הֲדַר עַיֵּיל לֵיהּ אִיהוּ חֲמָרָא לוּבָא אֲמַר לְהוּ שְׁפִילִית לְסֵיפֵיהּ דַּעֲווֹן גִּלְיוֹן וּכְתִיב בֵּיהּ אֲנָא לָא לְמִיפְחַת מִן אוֹרָיְיתָא דְּמֹשֶׁה אֲתֵיתִי [וְלָא] לְאוֹסֹפֵי עַל אוֹרָיְיתָא דְמֹשֶׁה אֲתֵיתִי וּכְתִיב בֵּיהּ בִּמְקוֹם בְּרָא בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת אֲמַרָה לֵיהּ נְהוֹר נְהוֹרָיךְ כִּשְׁרָגָא אֲמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֲתָא חַמְרָא וּבְטַשׁ לִשְׁרָגָא
וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין כּוּ' אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל שֶׁלֹּא בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ קוֹרִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֵין קוֹרִין אִינִי וְהָא נְהַרְדְּעָא אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הֲוָה וּבִנְהַרְדְּעָא פָּסְקִי סִידְרָא בִּכְתוּבִים בְּמִנְחֲתָא דְשַׁבְּתָא אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּדְרָשׁ קוֹרִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר בֵּין בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּדְרָשׁ בֵּין שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּדְרָשׁ בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֵין קוֹרִין שֶׁלֹּא בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ קוֹרִין וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּבִנְהַרְדְּעָא פָּסְקִי סִידְרָא דִכְתוּבִים בְּמִנְחֲתָא דְשַׁבְּתָא רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא וּשְׁמוּאֵל כְּרַבִּי נְחֶמְיָה דְּתַנְיָא אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵין קוֹרִין בָּהֶן אֲבָל שׁוֹנִין בָּהֶן וְדוֹרְשִׁין בָּהֶן נִצְרַךְ לְפָסוּק מֵבִיא וְרוֹאֶה בּוֹ אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵין קוֹרִין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵין קוֹרִין וְכׇל שֶׁכֵּן בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת מַתְנִי' מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אַף לִמְפוּלָּשׁ גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְשִׁיטִין אֶת הַפֶּסַח עַד הֶחָזֶה דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַפְשִׁיטִין אֶת כּוּלּוֹ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דְּהָא אִיתְעֲבִיד לֵיהּ צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי טַעְמָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְהָכָא מַאי לְמַעֲנֵהוּ אִיכָּא רַב יוֹסֵף אָמַר שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ רָבָא אָמַר שֶׁלֹּא יְהוּ קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם מוּטָלִין כִּנְבֵלָה מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּמַנַּח אַפָּתוּרָא דְּדַהֲבָא אִי נָמֵי יוֹמָא דְּאִסְתָּנָא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הַאי פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ מַאי עָבֵיד לֵיהּ שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֶת הָאֵימוּרִין קוֹדֶם הַפְשָׁטַת הָעוֹר מַאי טַעְמָא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מִשּׁוּם נִימִין אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא מַאי אַהְדַּרוּ לֵיהּ חַבְרַיָּיא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר לֹא נַפְשִׁיט אֶת הַפֶּסַח מֵעוֹרוֹ מִי דָּמֵי הָתָם טִלְטוּל הָכָא מְלָאכָה אָמַר רַב אָשֵׁי בְּתַרְתֵּי פְּלִיגִי פְּלִיגִי בְּטִלְטוּל וּפְלִיגִי בִּמְלָאכָה וְהָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר לֹא נְטַלְטֵל עוֹר אַגַּב בָּשָׂר רש"ידהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא. היה מוציא עליו שם שאינו מקבל שוחד מבעלי דינין הבאין לפניו והיה מקבלו בסתר: א''ל. פילוסופא לר''ג מיומא דגליתון כו': שפילית. כל סוף הדבר הוא תחתית שלו ושייך למימר שפילית לסיפיה: נהור נהורך כשרגא. הנהר אורך כשרגא רמזה שנתנה לו מנורה בשוחד: אמר לו ר''ג אתא חמרא ובטשא. דחפתו לארץ כלומר אני נצחתי בשוחד [והכל כדי שישמעו המתאספים שם נבלותו ומי הוא]: בזמן בית המדרש. קודם אכילה היו דורשים: שלא בזמן בית המדרש. לאחר אכילה לא דרשו משום שכרות: פסקי סדרא בכתובים. [היו רגילים לקרא בבהמ''ד פרשה בכתובים]: במקום בבהמ''ד. שהחכם דורש דהיינו בבהמ''ד אבל בעלמא קורין: בין במקום בהמ''ד כו' בזמן בהמ''ד אין קורין. לפי שמבטלו מלילך אצל הדורש אבל שלא בזמן בהמ''ד כגון לאחר אכילה קורין: ושמואל. דאמר לעיל אפילו לאחר אכילה אין קורין: כר' נחמיה. אמרה למילתיה דלית ליה טעמא דאין קורין משום בטול אלא כדי שיאמרו קל וחומר לשטרי הדיוטות ומיהו שמואל הנהיג במקומו כדברי חכמים דמתני' דאמרי טעמא (דמתני') משום ביטול תורה הלכך לאחר אכילה דליכא דרשה קורין: שונין בהן. כגון מדרש שה''ש וקהלת: שטר הדיוטות. כגון של חשבונות או איגרות השלוחות למצא חפץ: גמ' עד החזה. מתחיל מרגליו האחרונים עד החזה שיוכל להוציא אימורים שהקטר חלביו דוחין שבת ותו לא מפשיט מידי עד אורתא דצורך הדיוט הוא: למענהו. לכבודו: שלא יסריח. שהעור מחממו ומסריחו ואין זה כבודו להיות פרס אוכלי שולחנו מגואל: אפתורי דדהבא. שאינו מוטל בבזיון אבל לשמא יסריח חייש רב יוסף ורבא לא חייש עד אורתא: יומא דאסתנא. רוח צפונית שהיא בינונית לא חמה ולא צנה כדאמרינן ביבמות בפרק הערל (דף עב.) ואיזו רוח המסרחת רוח מזרחית בשעת החום כדאמרינן בגיטין (דף לא:) אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו דכתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה וגו' יש מפרשין יומא דאסתנא רוח דרומית שהיא צוננת אמת שרוח דרומית צוננת אבל אסתנא על כרחיך צפונית היא ונוחה כדאמר בעלמא (עירוביץ ד' סה.) צריכא שמעתא צילותא כיומא דאסתנא ורוח דרומית היא בלשון ארמי יומא דשותא: קודם הפשטת העור. עד החזה: מ''ט. עור לאימורין מאי קא עביד: משום נימין. של צמר הנדבקין באימורין: חברייא. בני מחלוקתו: אם מצילין. בשבת: תיק עם הספר. ואע''פ שיש בתוכו מעות ומשום כבוד הספר שהוא צורך גבוה עבדינן בהדיה הצלת מעות שהן צורך הדיוט: לא נפשיט את הפסח. בתמיה משום צורך גבוה לא שרי צורך הדיוט בהדיה: התם. תיק ומעות דקמייתי ראיה מיניה . טלטול בעלמא הוא: הכא. גבי פלוגתייהו דפסח דאיירי בה השתא מלאכה גמורה דהפשטה מאבות מלאכות היא: בתרתי פליגי. גבי פסח פליגי בטלטולו דאסר רבי ישמעאל לטלטל [הפסח] אחר שהוציא אימוריו אפי' מחמה לצל משום עור דלאו בר טלטול הוא ולא דמי לשלחין דאמרן בבמה טומנין (לעיל מט.) שמטלטלין אותן דהתם עור בהמה גסה דחזי למישטחיה ולמיזגא עליה: והכי קאמרי ליה. תשובה לענין טלטול: לא נטלטל עור אגב בשר. דהוי נמי כבוד שמים דבשר דומיא דספר ומותר לטלטלו מחמה לצל ואגב בשר יטלטלו עור המחובר בו: תוספותושמואל דאמר כר' נחמיה. ולא פליג אדרב דשפיר מודה דלמתני' דמפרש טעמא מפני ביטול בית המדרש קורין שלא בזמן בית המדרש אלא בא לומר דר' נחמיה פליג עלה דמתני': וכ''ש בשטרי הדיוטות. פירש בקונטרס איגרות ותימה דנהגו העולם לקרות בכתב ואיגרות השלוחים ממקום למקום ולטלטלן ודאי שרי דהא ראויין לצור ע''פ צלוחית ונראה לר''י דלא קרי שטרי הדיוטות אלא שטרי חובות וכיוצא בהן אבל איגרות שרי דפעמים שיש בהן פקוח נפש ואפי' יודע שאין בו פקוח נפש מתיר ר''ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון שאין צריך למה שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרות ואם אינו יודע שמא יש בו צורך גדול או פקוח נפש ושרי וכ''מ בירושלמי דקאמר מפני מה אין קורין בכתבי הקדש מפני שטרי הדיוטות שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר מה בכך אם אתעסק בשטרותי משמע דווקא כעין חובות ושטרות קאמר וכן פי' רש''י לקמן גבי גזירה שלא יקרא בשטרי הדיוטות דבשטרי מקח וממכר קאמר וכן הגיה בפי' כתב ידו ומיהו אותן מלחמות הכתובין בלע''ז נראה לרבינו יהודה דאסור לעיין בהן דלא גרע מהא דתניא בפ' שואל (לקמץ קמט.) כתב שתחת הצורה והדיוקנאות אסור לקרות בהן בשבת ואפי' בחול לא ידע ר''י מי התיר דהו''ל כמושב לצים: פליגי בטלטול כו'. פי' אחר שנפשט כל העור פליגי דרבנן שרו לטלטל שעדיין צריך לבשר שלא יתלכלך ור' ישמעאל אסר אבל כשאינו מופשט אלא עד החזה שרי לכ''ע לטלטל כדמוכח בסמוך ואע''ג דר' ישמעאל לא שרי להפשיט אלא עד החזה מ''מ פליגי במופשט כולו כגון שעבר והפשיט אי נמי בתמידים ומוספים דמותר להפשיטן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|