סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ הָכָא נָמֵי נֵימָא תְּנוּ לִי שׁוֹשְׁבִינִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ
אָמַר רַב יוֹסֵף הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁשָּׂמַח עִמּוֹ שִׁבְעָה יְמֵי מִשְׁתֶּה וְלֹא הִסְפִּיק לְפוֹרְעוֹ עַד שֶׁמֵּת
לֵימָא תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא הַמְאָרֵס אֶת הָאִשָּׁה בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר קִדּוּשִׁין מַחְזִירִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַחְזִיר קִדּוּשִׁין אֵין מַחְזִירִין דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר בֶּאֱמֶת אָמְרוּ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר מַחְזִירִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַחְזִיר אֵין מַחְזִירִין
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אֶלָּא לָאו תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ
וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי הַמְאָרֵס אֶת הָאִשָּׁה בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דַּהֲדַר בֵּיהּ אִיהוּ אֲבָל מֵתָה מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר מַחְזִירִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַחְזִיר אֵין מַחְזִירִין וְדַוְקָא שֶׁמֵּתָה הִיא אֲבָל מֵת הוּא אֵין מַחְזִירִין מַאי טַעְמָא יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ
וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא לְמֵימַר בֶּאֱמֶת אָמְרוּ בֵּין מֵת הוּא וּבֵין מֵתָה הִיא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר מַחְזִירִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַחְזִיר אֵין מַחְזִירִין וְלָא מָצְיָא אָמְרָה תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא יְכוֹלָה שֶׁתֹּאמַר תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ וּדְמִית הוּא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְּלִיגִי שֶׁמֵּתָה הִיא וְהָכָא בְּקִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ קָא מִיפַּלְגִי רַבִּי נָתָן סָבַר קִדּוּשִׁין לָאו לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא סָבַר קִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ
וְהָא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר מַחְזִירִין קָתָנֵי הָכִי קָאָמַר וְסִבְלוֹנוֹת וַדַּאי מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר מַחֲזִירִין
וְהָנֵי תַּנָּאֵי כְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא קִדְּשָׁהּ בְּכִכָּר בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה וּמַחְזֶרֶת לוֹ אֶת הַשְּׁאָר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר קִדְּשָׁהּ בְּעֶשְׂרִים נוֹתֵן לָהּ שְׁלֹשִׁים חֲצָאִין קִדְּשָׁהּ בִּשְׁלֹשִׁים נוֹתֵן לָהּ עֶשְׂרִים חֲצָאִין
בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא שֶׁמֵּתָה מִי אִית לַהּ כְּתוּבָּה וְאֶלָּא שֶׁמֵּת הוּא אַמַּאי מַחְזֶרֶת לוֹ אֶת הַשְּׁאָר וְנֵימָא תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ וְאֶלָּא בְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁזִּינְּתָה וּבְמַאי אִי בְּרָצוֹן מִי אִית לַהּ כְּתוּבָּה וְאֶלָּא בְּאוֹנֶס מִישְׁרֵא שַׁרְיָא לֵיהּ
וְאֶלָּא בְּאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה וּבְקִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ קָמִיפַּלְגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר קִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לָאו לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ וְרַבִּי יוֹסֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ אִי לָא
וְהַלָּכֵךְ קִדְּשָׁהּ בְּעֶשְׂרִים נוֹתֵן לָהּ שְׁלֹשִׁים חֲצָאִין קִדְּשָׁהּ בִּשְׁלֹשִׁים נוֹתֵן לָהּ עֶשְׂרִים חֲצָאִין
אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן בְּכׇל מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר מַחְזִירִין וְתַרְגּוּמָא נְהַרְדְּעָא שְׁאָר בָּבֶל מַאי רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מוּהְרֵי הָדְרִי קִדּוּשֵׁי לָא הָדְרִי אָמַר רַב פָּפָּא הִלְכְתָא בֵּין שֶׁמֵּת הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא וַהֲדַר בֵּיהּ הוּא מוּהְרֵי הָדְרִי קִדּוּשֵׁי לָא הָדְרִי הֲדַרָא בָּהּ אִיהִי אֲפִילּוּ קִדּוּשֵׁי נָמֵי הָדְרִי
אַמֵּימָר אָמַר קִדּוּשֵׁי לָא הָדְרִי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתָהּ רַב אָשֵׁי אָמַר גִּיטָּהּ מוֹכִיחַ עָלֶיהָ וְהָא דְּרַב אָשֵׁי בְּדוּתָא הִיא דְּאִיכָּא דְּשָׁמַע בְּהָא וְלָא שָׁמַע בְּהָא
שֶׁהַשּׁוֹשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין תָּנוּ רַבָּנַן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשׁוֹשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין וְחוֹזֶרֶת בְּעוֹנָתָהּ וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם רִבִּית

רשב"ם

תנו לי בעלי. כלומר אני מזומנת להשלים תנאי קדושי דהיינו נשואין ואין העיכוב תלוי בי: אמר רב יוסף. בעלמא אמרי' תנו לי שושביני ואשמח עמו כדקאמרת אבל הכא במאי עסקינן כגון ששמח ואכל עם המת בחופתו אותו שחייב לו השושבינות ונתחייב השושבין מיד לפרעו אחרי ששמח עמו אלא שמת וייבם אחיו את אשתו ושושבינות זו ראויה היא ותחזור לאמצע דרך שושבינות אוכל עמו ואח''כ מביא הדורון: לימא תנו לי בעלי ואשמח עמו תנאי היא. למר מחזירין קדושין אם מת הארוס ולמר אין מחזירין: בתולה גובה מאתים. אם מת או גירשה ובדכתב לה מן האירוסין דהיכא דלא כתב לה בעיא היא בכתובות (דף פט:) ולא איפשיטא: מקום שנהגו להחזיר קדושין מחזירין. לקמיה מפרש לה ואזיל: ר' יהודה הנשיא אומר כו'. לקמן פריך עלה: דהדר ביה איהו. חוזר בה ורוצה לגרשה הלכך תטול כתובתה מלבד קדושין והוא הדין אם מת הוא כדמפרש ואזיל ומשום דמיבעי ליה לפרושי באנפי נפשיה טעמא דמת הוא משום תנו לי בעלי ואשמח עמו נקט הכא לישנא דהדר ביה איהו: דמית הוא כולי עלמא לא פליגי. דאינה מחזרת קדושין דמציא אמרה תנו לי בעלי ואשמח עמו כדאוקמה רב יוסף בר אבא לברייתא דלעיל: לטיבועין ניתנו. שאם תמות ולא יזכה לישאנה יהיו אבודין ולא יחזרו לו: ופרכינן והא מקום שנהגו להחזיר מחזירין קתני. במילתיה דר' הודה הנשיא והיכי מוקמת לה לדידיה דלטיבועין ניתנו: הכי קאמר. רבי יהודה: סבלונות ודאי. בההוא מודינא לך דבמנהגא תליא מילתא והוא תכשיטים ששולח לארוסתו לאחר שקדשה אבל קדושין ודאי לטיבועין ניתנו: והני תנאי. דלקמן כי הני תנאי דלעיל דפליגי בקדושין לטיבועין ניתנו: בככר. כסף היינו כ''ה מנה: בתולה גובה כו'. לקמן מיפרשא כולה: בתולה גובה מאתים זוז. דהיינו שני מנין והיינו חמשים שקל כמוהר הבתולות מלבד קדושין תטול כתובתה: ככר. כ''ה מנים מנה כ''ה שקלים שקל ד' דינר דהיינו ד' זוזים: ר' יהודה אומר בתולה גובה מאתים. מן הככר של קדושין ומחזרת השאר לארוסה: רבי יוסי אומר. לקמיה מפרש לה: אילימא שמתה. היא ומשום הכי קאמר ר' יהודה מחזרת לו את השאר דקדושין לאו לטיבועין ניתנו: אלא בשמת הוא. והלכך גובה כתובתה כדין אלמנה ואמאי קמחזרת לר' יהודה את השאר והא אוקימנא לעיל יכולה היא שתאמר תנו לי בעלי ואשמח עמו: שזינתה. תחת ארוס [שלה] ובאה לגבות כתובתה כשיגרשנה בעלה: מישרא שריא ליה. כדנפקא לן בסוטה (דף ב:) מוהיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ואם בא לגרשה שלא כדין למה תחזיר את השאר: שנאנסה. ואסורה לו כדנפקא לן (כתובות דף נא:) מוהיא לא נתפשה הא יש לך אחרת אע''פ שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן וכיון דלא פשעה לא הפסידה כתובתה לד''ה אבל בקידושיה פליגי: ר' יוסי מספקא ליה. והוו קדושין ממון המוטל בספק וחולקין ומחזרת לו את החצי או חושבת בכתובתה ותטרוף ממנו מותר כתובתה הלכך קידשה לאלמנה בכ' שקלים דהיינו שמונים זוזים המ' זוזים צריכה להחזיר לו וחושבת בכתובתה והוא נותן לה ל' חצאי שקלים דהיינו ס' זוז הרי נתקבלה האלמנה ק' זוז דהיינו מנה בכתובתה: קדשה בל' שקלים. דהיינו מאה ועשרים זוז חציים תחשוב בכתובתה דהיינו ס' זוז וארבעים החסרים לה הוא יתן עשרים חצאי שקל דהיינו מ' זוז: נראה בעיני דה''ג אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן בכל מקום שנהגו להחזיר מחזירין. היכא דמתה אשה: מוהרי הדרי. ששולח אחר קדושין והן סבלונות הדרי במיתת האשה ונראה בעיני דתרי גווני נינהו מוהרי וסבלונות דהא גבי סבלונות נמי הכי פסקינן לה לקמן גבי מתני' דסבלונות ותרי זימני למה לי וי''ל דמוהר הוא ממון שמקדים לה עתה בימי אירוסין שיהא כותב בכתובתה כשתנשא לו ולהכי מיקרי מוהר: גזירה שמא יאמרו. קדושי טעות היו ולכך חזרו ונמצאו קדושין תופסין באחותה ומותרת לו: איכא דשמע. בהחזרת קדושין: ולא שמע בהא. בגט הלכך קדושין לא הדרי: וחוזרת בעונתה. כשישא זה אשה יחזיר לו שושבינותו ולא קודם: ואין בה משום רבית. אם הרבה לו בדורון יותר:

תוספות

ורבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו מקום שנהגו להחזיר קדושין כו'. ל''ג הכא קדושין דלקמן מוקי לה בסבלונות: ורבי יהודה סבר באמת אמרו כו'. ואין לומר דלמא ר' יהודה סבר (דבמת) היא יכולה לומר כו' דתנא בתרא לטפויי קא אתי: נותן לה שלשים חצאים. שכך היו רגילין לעשות חשבון מחצאי סלעים כדקאמר לקמן בפ' גט פשוט (דף קסו:) ספ''ל מלמעלה וקפ''ל מלמטה כו' ומפרש רבינו יעקב ספ''ל ס' פלגי קפ''ל ק' פלגי: ורבי יוסי מספקא ליה קדושין אי לטיבועין נתנו אי לאו לטיבועין נתנו. וא''ת ולמה חולקין הוה ליה למימר המוציא מחבירו עליו הראיה כדין כל ממון המוטל בספק כרבנן דסומכוס ולעיל בהמוכר את הבית (דף סב: ד''ה איתמר) פירשתי לה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר