|
טקסט הדף מנוקד
מֵהִיפַּרְכְיָא לְהִיפַּרְכְיָא
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מִשְׂתַּכְּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ כְּגוֹן יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁהָיָה מִשְׂתַּכֵּר בְּיַיִן וָשֶׁמֶן בְּיַיִן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּשֶׁמֶן בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שְׁכִיחַ מִישְׁחָא תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מִשְׂתַּכְּרִין פַּעֲמַיִם בְּבֵיצִים אָמַר מָרִי בַּר מָרִי פְּלִיגִי בַּהּ רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר עַל חַד תְּרֵי וְחַד אָמַר תַּגָּר לְתַגָּרָא תָּנוּ רַבָּנַן מַתְרִיעִין עַל פְּרַקְמַטְיָא וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּגוֹן כְּלֵי פִשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וָשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר רַב יוֹסֵף וְהוּא דְּזָל וְקָם עַשְׂרָה בְּשִׁיתָּא תָּנוּ רַבָּנַן אֵין יוֹצְאִין מֵאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן עָמְדוּ סָאתַיִם בְּסֶלַע אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִיקַּח אֲבָל בִּזְמַן שֶׁמּוֹצֵא לִיקַּח אֲפִילּוּ עָמְדָה סְאָה בְּסֶלַע לֹא יֵצֵא וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר אֱלִימֶלֶךְ מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר הָיוּ וּמִפְּנֵי מָה נֶעְנְשׁוּ מִפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר וַתֵּהֹם כׇּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נׇעֳמִי מַאי הֲזֹאת נָעֳמִי אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ חֲזִיתֶם נָעֳמִי שֶׁיָּצָאת מֵאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ מָה עָלְתָה לָהּ וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבָּאת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי עַד דְּלָא שָׁכֵיב שִׁיכְבָא קָיְימָא מְנוּ בַיְיתֵיהּ אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב אִבְצָן זֶה בֹּעַז מַאי קָא מַשְׁמַע לַן כִּי אִידַּךְ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁתָּאוֹת עָשָׂה בֹּעַז לְבָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים וּבְכׇל אַחַת וְאַחַת עָשָׂה שְׁנֵי מִשְׁתָּאוֹת אֶחָד בְּבֵית אָבִיו וְאֶחָד בְּבֵית חָמִיו וּבְכוּלָּן לֹא זִימֵּן אֶת מָנוֹחַ אָמַר כּוּדָנָא עֲקָרָה בְּמַאי פָּרְעָא לִי תָּאנָא וְכוּלָּן מֵתוּ בְּחַיָּיו וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי בְּחַיִּיךְ דִּילַדְתְּ שִׁיתִּין שִׁיתִּין לְמָה לִיךְ אִיכְּפַל וְאוֹלִיד חַד דְּמִשִּׁיתִּין זָרִיז (סִימָן מָלַךְ אַבְרָהָם עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁנִּפְטַר נִתְנַשֵּׂא לְבַדּוֹ) אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב אֱלִימֶלֶךְ וְשַׂלְמוֹן וּפְלוֹנִי אַלְמוֹנִי וַאֲבִי נָעֳמִי כּוּלָּן בְּנֵי נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב הֵן מַאי קָא מַשְׁמַע לַן שֶׁאֲפִילּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ וְאָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב אִמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם אֲמַּתְלַאי בַּת כַּרְנְבוֹ אִמֵּיהּ דְּהָמָן אֲמַּתְלַאי בַּת עוֹרֶבְתִּי וְסִימָנָיךְ טָמֵא טָמֵא טָהוֹר טָהוֹר אִמֵּיהּ דְּדָוִד נִצֶּבֶת בַּת עַדְאֵל שְׁמָהּ אִמֵּיהּ דְּשִׁמְשׁוֹן צְלֶלְפּוֹנִית וַאֲחָתֵיהּ נַשְׁיָין לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לִתְשׁוּבַת הַמִּינִים וְאָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב עֶשֶׂר שָׁנִים נֶחְבַּשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁלֹשׁ בְּכוּתָא וְשֶׁבַע בְּקַרְדּוּ וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא מַתְנִי אִיפְּכָא אָמַר רַב חִסְדָּא עִיבְרָא זְעֵירָא דְּכוּתָא זֶהוּ אוּר כַּשְׂדִּים וְאָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם עָמְדוּ כׇּל גְּדוֹלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּשׁוּרָה וְאָמְרוּ אוֹי לוֹ לָעוֹלָם שֶׁאָבַד רשב"םמהיפרכיא. אחרונה של א''י להיפרכיא ראשונה של סוריא דכיון דסמוכים כל כך מותרין: אין משתכרין. לקנות יין ושמן וסלתות מבעה''ב למכור בשוק אלא בעה''ב עצמו ימכור לצריכין כמו שימכור לחנוני ומיהו לקנות חטין ולעשות פת מותר דכיון דאיכא טירחא שרי אבל למכור הדבר בעין כמו שקונה אותה מבעה''ב אסור דהא בעה''ב נמי מצי מזבין ליה בלא טורח: סבר ליה כר''י בן בתירא. הלואי שיוקיר ולא יקנו ממנו: פעמים. לקמיה מפרש: בביצים. נ''ל משום דביצים אין בהם חיי נפש כל כך וגם טורח מרובה וריוח מועט הוא לעני המחזר בעיירות לקנות ביצים ולכך התירו לו להשתכר יותר משתות: על חד תרי. מה שלקח בדינר לא ימכור בשני דינרים: תגר לתגרא. אלא תגר ראשון ימכור לצריכין אבל לא לתגר אחר דיש כאן ריוח שתי פעמים לתגר ראשון ולתגר שני ומוקירן יותר מדאי אבל בשאר דברים מותר שאם יוקיר זה ימצא אחרים שימכרו בזול: מתריעין. בתפלה: על פרקמטיא שהוזלה. הבגדים טובים שהוזלו דאין כאן הפסד לעניים אם יוקירו: והוא דזל. כל כך דקים עשרה בגדים בדמי שיתא שהוזלו קרוב למחצה: אין יוצאין כו'. שמפקיע עצמו מן המצות: מתה אשתו של בועז. ולאשמועינן אתא שהקב''ה מקדים רפואה למכה ויש לו לאדם לבטוח בהקב''ה: עד דלא שכיב שיכבא. קודם שימות המת: קיימא מנו בייתיה. עומד ומזומן כבר הממונה על ביתו ועומד במקומו: אבצן. מן השופטים הוא בספר שופטים: מאי קמ''ל. מה ריוח יש בדבר ומה אנו למידין שום מצוה מכאן: כדרבה בר רב הונא כו'. דקאמר שכל בניו [של אבצן] מתו בחייו ומדקאמר אבצן זה בועז וכתב בבועז שנשא רות ואע''פ שהיו לו עדיין בנים הרבה אשמעינן (יבמות סב:) שאם נשא אדם אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו כמו שעשה אבצן דהיינו בועז לפי שהיה ירא שמא ימותו בניו מאשתו ראשונה בחייו ולא יהיה לו זכר וכתיב בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא) דמהכא נמי דרשי' ליה וכדמפרש קרא טעמא כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה וגו' אבל אי לא אמר לן אבצן זה בועז הוה אמרי' אבצן לא נשא אשה אחרת ובועז נמי מעולם לא היו לו אשה ובנים עד שלקח רות: מאה ועשרים משתאות. לששים בנים ובנות: לכל אחד ב' סעודות. סעודת אירוסין שהיא מצוה כדאיתא בפסחים (דף מט.) וסעודת נשואין כל שבעת ימי המשתה קרי סעודה אחת יש לשונות אחרים ואין בהן ממש: כודנא עקרה. פרדה עקרה: במאי פרעא לי. אין לו בנים שיזמין לי לסעודתן: וכולן מתו. ולא גרס תנא ומסקנא דמלתא דרבה בר רב הונא היא והכי הוה קים להו: בחייך דילדת שיתין. שסופן למות: למה ליך. מה בצע בלידתן: איכפל. ונסיב אשה אחרת: ואוליד חד דמשיתין זריז. והיינו עובד שהוליד בועז מרות ויצא ממנו דוד מלך ישראל ואיכא דפתרי ליה בשמשון דזריז משיתין דאבצן ולא נהירא כלל: ושלמון. אבי בועז כדכתיב ושלמון הוליד את בועז: ופלוני אלמוני. משמע ליה שם הגואל כדכתיב סורה שבה פה פלוני אלמוני: בני נחשון. כדכתיב ונחשון הוליד את שלמון ושלמון הוליד וגו': זכות אבות. אלימלך בן נחשון שהיה נשיא וחסיד: אימיה דאברהם כו'. לפי שאמותן של יצחק ויעקב הוזכרו צריכין אנו לידע שם אם אברהם ואגב גררא נקט אימיה דהמן לפי ששמותיהן שוין: כרנבו. כרים מצאן טהורין הן ואברהם טהור עורב טמא הוא והמן נמי טמא היה: אימיה דדוד. לפי שכל אמהות של מלכים כתובות בנביאים הוצרך לפרש גם אם דוד: אימיה דשמשון. משום דאיירי בה קרא טובא וכתיב נמי לאביו ולאמו לא הגיד הוצרך לפרש שכל הדברים האלו שואלין המינים מה טעם אין אנו יודעין שמותן: ואחתיה נשיין. כך שמה ואגב גררא דאימיה נסבה: לתשובת המינים. ששואלין לנו יותר באלו מנשים אחרות כדפרישית טעמא ואנו משיבין להן שמסרו לנו הנביאים בעל פה: נחבש. שחבשו נמרוד ובאגדה ראיתי דתרח אביו חבשו בשביל שהיה מאבד צלמיו: כותא וקרדו. מקומות הן וכל זה להודיע חיבתו של אברהם אבינו: עיברא זעירא. כך שמו וזהו אור כשדים שהושלך שם אברהם אבינו והרואה צריך לברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה כדתנן בהרואה (ברכות דף נד.): תוספותחד אמר על חד תרי. וא''ת מאי איריא ביצים אפי' שאר דברים נמי כדאמרי' (לעיל דף צ.) המשתכר אל ישתכר יותר משתות ותירץ ריב''ם דמיירי אפי' טרח דהיכא דאיכא טירחא יכול להשתכר יותר משתות כדאמרי' בהמפקיד (ב''מ דף מ:) איכא טירחא ודמי ברזנייתא ולרשב''א נראה דהכא מיירי אפי' בביצים שאינו לוקח מן השוק אלא מתרנגולת שבביתו דכי האי גוונא בשאר דברים שרי: אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח כו'. תימה אם אינו מוצא ליקח אפי' אלף סאה בסלע מה יעשה כיון שאינו מוצא ליקח: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|