|
טקסט הדף מנוקד
קְפִיזֵי שַׁמְכֵי פָרְסָאֵי וְנִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְנַשְׁקְיַיהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לוֹתְבַהּ אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים וְלַנְקְטַהּ כָּסָא דְחַמְרָא בִּידַהּ וְלַיְתֵי אִינִישׁ מֵאֲחוֹרַהּ וְלִיבַעֲתַהּ וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי בּוּנָא דְכַמּוֹנָא וּבוּנָא דְמוֹרִיקָא וּבוּנָא דְשַׁבְּלִילְתָּא וְנִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְנַשְׁקְיַיהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי שִׁיתִּין שִׁיעֵי דְּדַנָּא וְלַשְׁפְּיַהּ וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי פְּשִׁיטְנָא וְלִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְלִשְׁפְּיַהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי חַרְנוּגָא דְּהִיגְתָּא רוֹמִיתָא וְלִיקְלֵי וְלִיסְּבַהּ בְּשַׁחֲקֵי דְכִיתָּנָא בְּקַיְיטָא וּבְשַׁחֲקֵי דַּעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָא וְאִי לָא לִיכְרֵי שְׁבַע בֵּירֵי וְלִיקְלֵי בְּהוּ שְׁבִישָׁתָא (יַלְדָּה) דְעׇרְלָה וְלַינְקְטַהּ כָּסָא דְחַמְרָא בִּידַהּ וְלוֹקְמַהּ מֵהָא וְלוֹתְבַהּ אַהָא וְלוֹקְמַהּ מֵהָא וְלוֹתְבַהּ אַהָא וְאַכֹּל חֲדָא וַחֲדָא לֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְיתֵי סְמִידָא וְלֵיסְכַהּ מִפַּלְגָא לְתַתַּאי וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי בֵּיעֲתָא דְנַעָמִיתָא וְלִיקְלֵי וְלִיסְּבַהּ בְּשַׁחֲקֵי דְכִיתָּנָא בְּקַיְיטָא וּבְשַׁחֲקֵי דַעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָא וְאִי לָא לִיפְתַּח לַהּ חָבִיתָא דְחַמְרָא לִשְׁמַהּ וְאִי לָא לִנְקִיט שְׂעָרְתָּא דְּמִשְׁתַּכְחָא בִּכְפוּתָא דְּכוּדַנְיָא חִיוָּרְתָּא אִי נָקְטָה חַד יוֹמָא פָּסְקָה תְּרֵי יוֹמֵי וְאִי נָקְטָה תְּרֵי יוֹמֵי פָּסְקָה תְּלָתָא יוֹמֵי וְאִי נָקְטָה תְּלָתָא יוֹמֵי פָּסְקָה לְעוֹלָם
לְיַרְקוֹנָא תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא וּמִיעֲקַר וְאִי לָא לַיְיתֵי רֵישָׁא דְשִׁיבּוּטָא דְּמִילְחָא וְלִישְׁלוֹק בְּשִׁיכְרָא וְלִישְׁתֵּי וְאִי לָא לַיְיתֵי מוֹנִינֵי דְקַמְצֵי וְאִי לֵיכָּא מוֹנִינֵי דְקַמְצֵי לַיְיתֵי מוֹנִינֵי דִּנְקִירֵי וְלִיעַיְילֵיהּ לְבֵי בָנֵי וְלִישְׁפְּיֵיהּ וְאִי לֵיכָּא בֵּי בָנֵי לוֹקְמֵיהּ בֵּין תַּנּוּרָא לְגוּדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרוֹצֶה שֶׁיְּחַמְּמֶנּוּ יְקַנְּחֶנּוּ בִּסְדִינוֹ רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף חַשׁ בֵּיהּ עֲבַד לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְאִיתַּסִּי וְאִי לָא לַיְתֵי תְּלָתָא קְפִיזִי תַּמְרֵי פָּרְסְיָיתָא וּתְלָתָא קְפִיזֵי דְקִירָא דְּנִישְׁתְּרוּפֵי וּתְלָתָא קְפִיזֵי אַהֲלָא תּוֹלְעָנָא וְלִישְׁלוֹקִינְהוּ בְּשִׁיכְרָא וְלִישְׁתֵּי וְאִי לָא לַיְתֵי עִילָא בַּר חֲמָרָא וְלִיגַלַּח מְצִיעֲתָא דְרֵישָׁא וְלִישְׁבּוֹק לֵיהּ דְּמָא מֵאַפּוּתֵיהּ וְלוֹתְבֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ וְלִיזְדְּהַר מֵעֵינֵיהּ דְּלָא לִיסַּמֵּי לְהוּ וְאִי לָא לַיְתֵי רֵישָׁא דְּבַרְחָא דְּמַנַּח בְּכִיבְשָׁא וְלִישְׁלוֹק בְּשִׁיכְרָא וְלִישְׁתֵּי וְאִי לָא לַיְתֵי דָּבָר אַחֵר חוּטְרָנָא וְלִיקְרְעֵיהּ וְלוֹתְבֵיהּ אַלִּיבֵּיהּ וְאִי לָא לַיְתֵי כַּרָּתֵי מִכַּבְתְּוָתָא דְּמֵישָׁרֵי הָהוּא טַיָּיעָא דְּחַשׁ בֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לְגִינַּאי שְׁקוֹל גְּלִימַאי וְהַב לִי מֵישָׁרָא דְכַרָּתֵי יְהַב לֵיהּ וְאַכְלַהּ אֲמַר לֵיהּ אוֹשְׁלַן גְּלִימָיךְ וְאֶיגְנֵי בֵּיהּ קַלִּי אִיכְּרַךְ גְּנָא בֵּיהּ כַּד אִיחַמַּם וְקָם נְפַל פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא מִינֵּיהּ לְיַרְקוֹנָא תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא וּמִיעֲקַר וּמִי שְׁרֵי וְהָתַנְיָא מִנַּיִין לַסֵּירוּס בָּאָדָם שֶׁהוּא אָסוּר תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ בָּכֶם לֹא תַעֲשׂוּ דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מִיכַּוֵּין הָכָא מֵעַצְמוֹ הוּא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרוֹצֶה שֶׁיְּסָרֵס תַּרְנְגוֹל יִטּוֹל כַּרְבׇּלְתּוֹ וּמִסְתָּרֵס מֵאֵלָיו וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי רָמוּת רוּחָא הוּא דִּנְקִיטָא לֵיהּ אֶלָּא בְּסָרִיס וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רש"יקפיזי. כלי מחזיק ג' לוגין: שמכי. בצלים: פרסאי. גדולים הם: קום מזוביך. חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד): וליבעתה. יבעתנה בלי ידיעתה פתאום: בונא. מלא אגרוף: מוריקא. כרכום: שבליתא. תלתן פנגרי''ג: שיעי דדנא. מגופת חבית: ולשייפיה. לכשישורו במים: פשטינא. עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך ופשט על גבי קרקע: חרנוגא. מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים: היגתא רומיתא. מין הגא הוא שנקראת רומי''ת: וליסבה בשחקי דכיתנא. יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן בקיץ: דעמר גופנא. קוטו''ן: ליכרי שב בירי. שבעה גומות: שבישתא דערלה. זמורות של כרם ילדה: ולינקטה כסא דחמרא. יאחוז כוס של יין בידה ותשב על הגומא: ולוקמה מהא. מעל גומא זו יושיבוה על זו ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך: קמחא דסמידא. קמח סולת: וליסכה. יסוכו אותה ממנו: דנעמיתא. בת היענה: ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה. כלומר יין הרבה תשתה תמיד: שערתא דמשתכח בכפותא דכודנא חיורתי. שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה: אי נקטא. לה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומא אית דגרס נקטה חדא נימא גרעין אחד: לירקונא. דאמרן לעיל קומא וגביא גילא וכורכמא תרי בשיכרא ומיעקר: ואי לא. דלית ליה אי נמי עביד ולא אהני: רישא דשיבוטא. ראש דג ששמו שיבוטא: דמילחא. שהוא מלוח: מוניני דקמצי. ציר חגבים: דנקירי. מין עופות קטנים: ולישייפיה. ישפשפוהו בו: בין תנור לגודא. בין תנור לכותל במקום חם שיזיע ויצא החולי: הרוצה שיחממנו. לזה: יקנחנו בסדינו. יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של חולה אחר של חולי זה: עבד ליה רב כהנא. רפואה זו של סדין: קירא דנישתרופי. שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת: אהלא. אלויי"ן: תולענא. אדום: עילא בר חמרא. עייר בן אתונות: וליגלח. החולה: מציעתא דרישיה. אמצעית ראשו: ולישבוק ליה דמא מאפותיה. יקיז לעייר ממצחו: ולותביה ארישיה. ישפך הדם על התגלחת: ולזדהר מעיניה. שלא יכנס מדם זה בעיניו: רישא דברחא. של איל: דמנח בכבשא. כבוש בחומץ או בציר: דבר אחר חוטרנא. חזיר טלוא בחברבורות מנומר: מכבתותא דמישרי. מאמצע הערוגה שהם חריפים: אושלן גלימיך. השאילני הטלית: ואיגני בה. ואישן בה: קלי. מעט: איכריך גנא. נכרך בה וישן בה: נפל פורתא פורתא. קדחה הטלית מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה ונפלה חתיכות דקות: ומי שרי. לשתות כוס עיקרין: לא תעשו. קרי ביה לא תיעשו: ומסתרס מאליו. ואע''ג דסירוס אסור בידים: והא אמר רב אשי. דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור: אלא בסריס. הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן: תוספותוהתניא מניין לסירוס שהוא אסור. וא''ת אפילו לא אסור סירוס תיקשי ליה דליתסר משום פריה ורביה וכ''ת משום דהוי מצי לשנויי ביש לו בנים הא משמע בסוף הבא על יבמתו (יבמות דף סה:) גבי דביתהו דר' חייא דאי הוה מיפקדה אפריה ורביה לא הוה שתיא סמא דעקרתא אע''ג דהוי לה שתי נקבות ושני זכרים משום בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא) ובאשה לא שייך סירוס אוקי במסקנא לרבי יוחנן בן ברוקה דמחייב בפריה ורביה בעקרה וזקנה ולא מוקי ביש לה בנים ויש לומר דמסירוס ניחא ליה למפרך משום דאיכא למ''ד בפרק הבא על יבמתו (שם דף סא:) כיון דקיימא פריה ורביה תו לא צריך: תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו. מכם קא דריש והא דאמר בחגיגה (דף יד:) שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו בארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו התם נפקא לן מארץ כדמפרש בשאלתות דרב אחאי דהא חובת הגוף הוא מה לי בארץ מה לי בחו''ל אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתא והכא מכם דריש כדפי' ומה שמפרש בשאלתות דהא דאסר לשתות סמא דעקרתא היינו כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ואע''ג דקי''ל כר''ש דשרי היינו דוקא בשבת משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בכל התורה כולה סבירא לן כרבי יהודה ואין נראה לר''י דבכל התורה כולה קי''ל כר''ש דשרי כדמשמע לעיל בפ' המוציא (פא:) דאמרי' דרבי יוחנן סבר כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס וכו' והיינו כרבי שמעון דשרי דבר שאינו מתכוין וכן משמע בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד.) דשמואל סבר כר''ש בכל התורה כולה דדבר שאין מתכוין שרי גבי המקיז דם בבכור דפסק שמואל התם כר''ש דשרי להקיז ופריך עד השתא לא אשמועינן שמואל דדבר שאין מתכוין מותר דאמר רב חייא בר אשי כו' ואי יש חילוק בין שבת לדעלמא איצטריך התם שפיר לפסוק כר''ש אע''ג דכבר אשמעינן דבשבת הלכה כר''ש והכא אתיא אפילו לר' שמעון דפסיק רישיה הוא דודאי יסתרס בשתיי' כוס עיקרין: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|