|
טקסט הדף מנוקד
לַגִּיגִית תִּיקָּצֵץ יָד מְסַמָּא יָד מַחְרֶשֶׁת יָד מַעֲלָה פּוֹלִיפּוּס תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בַּת חוֹרִין הִיא זוֹ וּמַקְפֶּדֶת עַד שֶׁיִּרְחוֹץ יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן פּוּךְ מַעֲבִיר בַּת מֶלֶךְ וּפוֹסֵק אֶת הַדִּמְעָה וּמַרְבֶּה שֵׂיעָר בָּעַפְעַפַּיִים תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פּוּךְ מַעֲבִיר בַּת מֶלֶךְ וּפוֹסֵק אֶת הַדִּמְעָה וּמַרְבֶּה שֵׂיעָר בָּעַפְעַפַּיִם
וְאָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל עָלִין אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם רְפוּאָה אָמַר רַב יוֹסֵף כּוּסְבַּרְתָּא אֵין בָּהּ מִשּׁוּם רְפוּאָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כְּשׁוּת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רְפוּאָה אָמַר רַב יוֹסֵף כּוּסְבַּרְתָּא אֲפִילּוּ לְדִידִי קַשְׁיָא לִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת גַּרְגִּירָא אֲפִילּוּ לְדִידִי מְעַלֵּי [לִי] וְאָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל מִינֵי כְּשׁוּת שְׁרוּ לְבַר מִטָּרוֹזָא אָמַר רַב חִסְדָּא שִׁירְקָא טַוְיָא שְׁרֵי פִּיעְפּוּעֵי בֵיעֵי אָסוּר דְּבֵיתְהוּ דִּזְעֵירִי עֲבַדָא לֵיהּ לְחִיָּיא בַּר אָשֵׁי וְלָא אֲכַל אֲמַרָה לֵיהּ לְרַבָּךְ עֲבַדִי לֵיהּ וַאֲכַל וְאַתְּ לָא אָכְלַתְּ זְעֵירִי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר זְעֵירִי נוֹתֵן אָדָם יַיִן צָלוּל וּמַיִם צְלוּלִין לְתוֹךְ הַמְשַׁמֶּרֶת בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אַלְמָא כֵּיוָן דְּמִשְׁתְּתֵי הָכִי לָאו מִידֵּי קָעָבֵיד הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּמִיתְּכִיל הָכִי לָאו מִידֵּי קָעָבֵיד וְאָמַר מָר עוּקְבָא מִי שֶׁנִּגְּפָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ צוֹמְתָהּ בְּיַיִן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אִיבַּעְיָא לְהוּ חַלָּא מַאי אָמַר רַב הִלֵּל לְרַב אָשֵׁי כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב כָּהֲנָא אָמְרִי חַלָּא לָא אָמַר רָבָא וְהָנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא כֵּיוָן דִּמְפַנְּקִי אֲפִילּוּ חַמְרָא נָמֵי מַסֵּי לְהוּ רָבִינָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אָשֵׁי חַזְיֵיהּ דִּדְרִיכָא לֵיהּ חֲמָרָא אַגַּבָּא דְכַרְעֵיהּ וְיָתֵיב קָא צָמֵית לֵיהּ בְּחַלָּא אֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב הִילֵּל חַלָּא לָא אֲמַר לֵיהּ גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל שָׁאנֵי אִיכָּא דְאָמְרִי חַזְיֵיהּ דְּקָא צָמֵית לֵיהּ בְּחַמְרָא אֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רָבָא הָנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא כֵּיוָן דִּמְפַנְּקִי אֲפִילּוּ חַמְרָא נָמֵי מַסֵּי לְהוּ וּמָר נָמֵי הָא מְפַנַּק אֲמַר לֵיהּ גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל שָׁאנֵי דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה אָמַר רַב גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל הֲרֵי הֵן כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת תָּנוּ רַבָּנַן רוֹחֲצִים בְּמֵי גְרָר בְּמֵי חַמָּתָן בְּמֵי עַסְיָא וּבְמֵי טְבֶרְיָא אֲבָל לֹא בַּיָּם הַגָּדוֹל וְלֹא בְּמֵי מִשְׁרָה וְלֹא בְּיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם וּרְמִינְהוּ רוֹחֲצִים בְּמֵי טְבֶרְיָא וּבַיָּם הַגָּדוֹל אֲבָל לֹא בְּמֵי מִשְׁרָה וְלֹא בְּיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם קַשְׁיָא יָם הַגָּדוֹל אַיָּם הַגָּדוֹל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי מֵאִיר הָא רַבִּי יְהוּדָה דִּתְנַן כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה שֶׁנֶּאֱמַר וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה וְלֹא נֶאֱמַר יַמִּים אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין וּפְסוּלִים לְזָבִים וְלִמְצוֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רש"ילגיגית. שמטילין בה שכר: תיקצץ. דלא תיגע קודם נטילת שחרית: יד. לעין מסמא קודם נטילה: יד. לאזן מחרשת: יד. לפה או לחוטם: מעלה פוליפוס. ריח החוטם והפה ול''נ דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה אלא משום דמביא לידי קרי ובמסכת נדה (דף יג:) אמרינן בה תקצץ משום האי טעמא ומשום דתניא בה נמי לטותא דתיקצץ תנייה נמי גבי הנך וכן יד לפי טבעת למשמש בה תדיר מביאתו לידי תחתוניות: בת חורין היא. הרוח השורה על הידים לפני נטילה: ומקפדת. בנטילתו לנוטלה יפה עד שישפוך מים יפה ג' פעמים על ידיו: פוך. אם נותנו בעיניו: מעביר בת מלך. אם הזיקה לעיניו: עלין. כך שם העשב: אין בהם משום רפואה. באכילתו להאיר העינים דלא מסו: כוסברתא. אלייאנדר''א: אפילו לדידי. דמאור עינים אנא קשה לי לכאב העין אם אוכלנו: גרגירא. אורוג''א: אפילו לדידי. דמאור עינים אנא מעליא לי: כל מיני כשות שרי. למיכל בשבת כדתנן במתני' כל האוכלים אוכל אדם לרפואה דלא מוכחא מילתא: לבר מטרוזא. שאין אדם אוכל אלא לרפואה ומוכחא מלתא: שריקא טויא. לשרוק ולטוח שמן וביצים מגולגלין על הצלי כשהוא חם משחשכה שרי ובלבד שלא יהא רותח כדי לבשל ולא אמרינן דמי למתקן: פיעפועי ביעי. לטרוף ביצים מגולגלין בקערה: אסור. דמתחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדרה: עבדא ליה. שריקא טויא: לרבך. זעירי: משמרת. שמסננין בה שמרים: כיון דמשתתי הכי. שראוי לשתותו כמו שהוא בלא סינון: דמיתכיל הכי. בלא שירקא: שנגפה. שנכשלה ולקתה לשון פן תגוף (תהלים צא) דם מגפתה (מכשירין פ''ו מ''ח): צומתה ביין. לשכך הדם: דמפנקי. מעונגין הן וכל דבר שהוא חזק קצת קשה לבשרן וצומתה: דדריכא ליה חמרא. חמור דרך לו על רגלו: שאני. שמכתו קשה ומסוכן ומחללין עליו את השבת: רוחצין במי גרר. ואע''פ שהן מלוחין קצת דרך לרחוץ בהן בחול ולא מוכחא מילתא דלרפואה היא: אבל לא בים הגדול. לקמן מפרש טעמא: ולא במי משרה. ששורין בו פשתן ואין דרך רחיצה בהן אלא לרפואה דמסו וכן בימה של סדום דמליח טובא ואין רוחצין בה אלא לרפואה ומוכחא מילתא: הא. דקתני רוחצים בים הגדול ר''מ היא דמשוי כל הימים כי הדדי ולא מפליג בין ים הגדול לשאר הימים: והא. דתני אין רוחצין רבי יהודה היא דמפליג בין ים הגדול לשאר ימים: כל הימים כמקוה. לכל תורת מקוה ואין להם תורת מעיין ומה בין מקוה למעיין המעיין כשר לטבילת זב והזאת צפור מצורע דמים חיים הן ולקדש מי חטאת דבכולהו מים חיים כתיב בזב כתיב (ויקרא טו) ורחץ בשרו במים חיים במצורע כתיב (שם יד) אל כלי חרס על מים חיים במי חטאת כתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי ומטהר טמאים הטובלים במימיו כשהן זוחלין ומקלחים שהרי זה דרכו של מעיין כל עצמן זוחלין הן ומקוה שהן מים מכונסין אם הטביל במימיו דרך זחילתן במקום קטפרס אינה טבילה עד שיהא במקום אשבורן שלו קווין ועומדין והכי תניא בתורת כהנים אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת''ל אך מעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן זהו פירוש מטהר בזוחלין בכל מקום ואני לא שמעתיו כן ואין המקוה כשר לטבילת זב ולהזיית מצורע ולקדש מי חטאת וכל הימים כמקוה שהכתוב קראן מקוה: רבי יהודה אומר. לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית: ולא נאמר ימים. בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכים אל הים: רבי יוסי אומר כל הימים. וים הגדול תורת מעיין מים זוחלין עליהן לענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך להיות נחלים זוחלין עליהן וזה דרכן אבל פסולין הן לתורת מים חיים דהכתוב קראן מקוה: תוספותעלין אין בהם משום רפואה. פי' בקונטרס דבאכילה מיירי ואין נראה לר''י אלא איירי להשים על העין דבהכי איירי כולה סוגיא ועוד אי באכילה מיירי היכי אסר רב ששת גרגירא כיון דמאכל בריאין הוא והתנן כל האוכלים אוכל אדם לרפואה: לדידי אפילו כוסברתא קשי לי. קשה לר''י א''כ אמאי איצטריך למימר רב יוסף כוסברתא אין בו משום רפואה כיון דמזקת לעינים כ''ש דלא מרפאה ואומר ר''י דה''ק אין בה משום רפואה כלומר יש שטועין וסבורין שיש בה רפואה ואין בה רפואה אלא מזקת לעינים ויכול להיות שמהנה אותו בשום ענין: שריקא טויא. פירש ר''ח מים שמסננים ממעי אבטיח ושותים כדי לשלשל ור''ל דמותר לסנן מים שבמעיין כדמסיק כיון דמיתכיל הכי לאו מידי קעביד אבל פעפועי ביעי אסור דלא מיתכיל בלא סינון שפיר והשתא אתי שפיר לפי' ר''ח דשייכא הא מלתא להכא דמיירי ברפואה: רוחצין במי גרר במי חמתן במי טבריא. והא דתנן בפ' חבית (לקמן דף קמז.) הרוחץ במי מערה במי טבריא ודייק בגמרא דיעבד אין לכתחילה לא התם מיירי ברוחץ בגומא דדמיא למרחץ אבל בנהר מותר לכתחילה כדפרישית לעיל בפרק כירה (לעיל למ: ד''ת והא) ורבינו נסים כתב במגילת סתרים דהא דקתני הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא משום מי מערה אבל במי טבריא אפילו לכתחילה שרי ולא קתני במי טבריא אלא ללמד על מי מערה שהן חמין דומיא דמי טבריא וטעמא משום דמי טבריא מגולין אבל מערה מכוסה היא כדאמר בשור שנגח את הפרה (ב''ק דף נ:) דמערה עבידא דמטללא ונפיש הבלא וחיישינן שמא יזיע ומש''ה לכתחילה לא: רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין. נראה לריב''א דטעמא משום דכל שעה הולכים ושבים מכאן לכאן והוי כזוחלין הלכך יש להם לטהר בזוחלין כמו שאר נהרות אבל מים חיים אינם שהרי אינם נובעים הלכך מיסתבר טפי מה שהכתוב קראן מקוה היינו לפוסלן ממים חיים: הא ר''מ והא רבי יהודה. תימה היכי מדמי הא פלוגתא לפלוגתא דלעיל דמיירי ברפואה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|