סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַתְנִי' הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת לֹא יִזְרָעֶנָּה פִּשְׁתָּן וְאֵין לוֹ בְּקוֹרוֹת שִׁקְמָה קִיבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִּשְׁתָּן וְיֵשׁ לוֹ בְּקוֹרוֹת שִׁקְמָה
גְּמָ' אָמַר אַבָּיֵי בְּקוֹרוֹת שִׁקְמָה אֵין לוֹ בִּשְׁבַח שִׁקְמָה יֵשׁ לוֹ וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ בִּשְׁבַח שִׁקְמָה נָמֵי אֵין לוֹ
מֵיתִיבִי הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת שָׁמִין לוֹ מַאי לָאו שָׁמִין לוֹ בִּשְׁבַח שִׁקְמָה לָא שָׁמִין לוֹ יַרְקָא וְסִילְקָא
יַרְקָא וְסִילְקָא נַעֲקוֹר וְנִשְׁקוֹל בִּדְלָא מְטָא יוֹמָא דְשׁוּקָא
תָּא שְׁמַע הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְהִגִּיעַ שְׁבִיעִית שָׁמִין לוֹ שְׁבִיעִית מִי קָא מַפְקְעָא אַרְעָא אֶלָּא אֵימָא הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְהִגִּיעַ יוֹבֵל שָׁמִין לוֹ
וְאַכַּתִּי יוֹבֵל מִי מַפְקְעָא קַבְּלָנוּת לִצְמִיתֻת אָמַר רַחֲמָנָא אֶלָּא אֵימָא הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְהִגִּיעַ יוֹבֵל שָׁמִין לוֹ
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי שָׁמִין לוֹ בְּיַרְקָא וְסִילְקָא סִילְקָא וְיַרְקָא בְּיוֹבֵל הֶפְקֵירָא הוּא אֶלָּא לָאו שְׁבַח שִׁקְמָה
תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת מִמְכָּר חוֹזֵר שֶׁבַח אֵינוֹ חוֹזֵר וְנִגְמַר מִינֵּיהּ הָתָם זְבִינֵי מְעַלְּיָא הוּא וְיוֹבֵל אַפְקַעְתָּא דְּמַלְכָּא הִיא
רַב פָּפָּא קַבֵּיל אַרְעָא לְאַסְפַּסְתָּא קְדַחוּ בַּהּ תָּאלֵי כִּי קָא מִסְתַּלַּק אֲמַר לְהוּ הַבוּ לִי שְׁבָחָא אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לְרַב פָּפָּא אֶלָּא מֵעַתָּה דִּיקְלָא וַאֲלֵים הָכִי נָמֵי דְּבָעֵי מָר שְׁבָחֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הָתָם לָאו אַדַּעְתָּא דְּהָכִי נָחֵית אֲנָא הָכָא אַדַּעְתָּא דְּהָכִי נְחֵיתְנָא
כְּמַאן כְּאַבַּיֵּי דְּאָמַר בִּשְׁבַח שִׁקְמָה יֵשׁ לוֹ אֲפִילּוּ תֵּימָא כְּרָבָא הָתָם לֵית לֵיהּ פְּסֵידָא הָכָא אִיכָּא פְּסֵידָא
אָמַר לֵיהּ מַאי פְּסֵדָיךְ יְדָא דְּאַסְפַּסְתָּא שְׁקוֹל יְדָא דְאַסְפַּסְתָּא וְזִיל אָמַר לֵיהּ אֲנָא כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא רַבַּאי אָמַר לֵיהּ גַּלֵּית אַדַּעְתָּךְ דִּלְמִשְׁקַל וְאִסְתַּלּוֹקֵי עֲבַדְתְּ שְׁקֹל כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא וְזִיל אֵין לְךָ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד
רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי קַבֵּיל אַרְעָא וְאַהְדַּר לֵיהּ מְשׁוּנִּיתָא קְדַחוּ בֵּיהּ זַרְדָּתָא כִּי קָא מִיסְתַּלַּק אֲמַר לְהוּ הַבוּ לִי שְׁבָחַאי אָמַר רַב פַּפֵּי מִשּׁוּם דְּאָתֵיתוּ מִמּוּלָאֵי אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיתָא אֲפִילּוּ רַב פָּפָּא לָא אֲמַר אֶלָּא דְּאִית לֵיהּ פְּסֵידָא הָכָא מַאי פְּסֵידָא אִית לָךְ
רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ הָהוּא שַׁתָּלָא שְׁכֵיב וּשְׁבַק חַמְשָׁה חַתְנָווֹתָא אֲמַר עַד הָאִידָּנָא חַד הַשְׁתָּא חַמְשָׁה עַד הָאִידָּנָא לָא הֲווֹ סָמְכוּ אַהֲדָדֵי וְלָא מַפְסְדוּ לִי הַשְׁתָּא חַמְשָׁה סָמְכוּ אַהֲדָדֵי וּמַפְסְדוּ לִי אֲמַר לְהוּ אִי שָׁקְלִיתוּ שְׁבָחַיְיכוּ וּמִסְתַּלְּקִיתוּ מוּטָב וְאִי לָא מְסַלֵּיקְנָא לְכוּ בְּלָא שְׁבָחָא
דְּאָמַר רַב יְהוּדָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן הַאי שַׁתָּלָא דִּשְׁכֵיב יוֹרְשִׁין דִּילֵיהּ (מִסְתַּלְּקִין) [מְסַלְּקִינַן] לְהוּ בְּלָא שְׁבָחָא וְלָאו מִילְּתָא הִיא
הָהוּא שַׁתָּלָא דַּאֲמַר לְהוּ אִי מַפְסֵדְינָא מִסְתַּלַּקְנָא אַפְסֵיד אָמַר רַב יְהוּדָה מִסְתַּלַּק בְּלָא שְׁבָחָא רַב כָּהֲנָא אָמַר מִסְתַּלַּק וְשָׁקֵיל שְׁבָחָא וּמוֹדֶה רַב כָּהֲנָא דְּאִי אָמַר אִי [מַ]פְסֵידְנָא מִסְתַּלַּקְנָא בְּלָא שְׁבָחָא מִסְתַּלַּק בְּלָא שְׁבָחָא רָבָא אָמַר אַסְמַכְתָּא הִיא וְאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא
וּלְרָבָא מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן אִם אוֹבִיר וְלָא אַעֲבֵיד אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא הָתָם מַאי דְּאַפְסֵיד מְשַׁלֵּם הָכָא מַאי דְּאַפְסֵיד מְנַכֵּינַן לֵיהּ וְאִידַּךְ יָהֲבִינַן לֵיהּ
רוּנְיָא שַׁתָּלָא דְרָבִינָא הֲוָה אַפְסֵיד סַלְּקֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ חֲזִי מָר מַאי קָא עָבֵיד לִי אֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר עֲבַיד אֲמַר לֵיהּ הָא לֹא הִתְרָה בִּי אֲמַר לֵיהּ לָא (צְרִיכָא לְהַתְרוֹת) [צְרִיכַתְּ לְאַתְרוֹיֵי] רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא מַקְרֵי דַרְדְּקֵי שַׁתָּלָא טַבָּחָא וְאוּמָּנָא

רש"י

מתני' לשנים מועטות. פחות משבע שנים: לא יזרענה פשתן. שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים והא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקין בו: ואין לו בקורות שקמה. עץ סרק הוא וקוצצין ענפיו לקורות הבנין והן חוזרין וגדילין ופחות מז' שנים אין נעשות קורות הלכך קיבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה דלאו אדעתא דקורות נחית דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות אבל קיבלה לז' שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שנה ראשונה שקמה שבה: גמ' שבח שקמה יש לו. עשו והשביחו שמין לו שבחם לכשיסתלק: לצמיתות אמר רחמנא. מי שאילולי יובל היתה נצמתת דכתיב (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות: וניגמר מיניה. דמקבל: התם זביני מעליא הוא. וכל כמה דאשבחא ארעא ברשותיה אשבחא וארעא דהדרא משום דיובל אפקעתא דמלכא הוא ומאי דלא פקע מלכא לא מפקע ממכר אפקע שבחא לא פקע: קדחי בה תאלי. צמחו בה אילנות: דיקלא ואלים. קיבל הימנו אילן לפירותיו כך וכך שנים ונתעבה והגבירו עיקרו ה''נ וכו': לאו אדעתא דהכי נחת. אלא לאכילת פירות הכא אדעתא דהכי נחת לכל אשר יצמח בה: התם לית ליה פסידא. כל מה שהשביח שקמה לא מנע ממנו חרישה וזריעה: ידא דאספסתא. מקום הדקלין היה זורע אספסתא ידא כמו (במדבר ב) איש על ידו: אנא כורכמא רישקא רבאי. אני הייתי מגדל במקומן כרכום שדמיו יקרין: א''ל. מדקאמרת כורכמא רישקא רבאי שהוא דבר הנקצר בכל שנה ולא אמרת אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו גלית אדעתך דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל כי מסתלקת שקול כורכמך רישקך אותו כורכמא רישקא דהיינו תאלי שקיימו בה עקור אותו ולך וכשתבא לעקור אינו אלא עצים וזה יתן לך דמי עצים: אהדר ליה משוניתא. הגביהו סביב גבוליה כעין שן הר: קדחי ביה זרדתא. בההיא משוניתא צמחו בה אילנות של עוזרדין קורמיי''ר בלעז: ממולאי. מבית עלי שהיה ממשפחה רעועה: אמריתו מילי מולייתא. דברים גבנונים לשון מוליא במוליא במו''ק (דף י:) גבשושית: אפילו רב פפא. דבעי שכר שבחא דתאלי: דאית ליה פסידא. שצמחו במקום הראוי לזריעה: הכא מאי פסידא איכא. במשוניתא אין דרך לזרוע: שתלא. נוטע כרם בקרקע בעל הבית ועליו להיות אריס כל הימים ונוטל מחצה בפירות: אפסיד. מאי דאשבח כבר מיהו אכתי הוה שבחא ומיסתלקנא דקאמר. בלא שבחא קאמר: ורב כהנא אמר וכו'. דה''ק אי מפסידנא מסתליקנא על כרחי ושקילנא מאי דאשבחי: לא קניא. ואפילו אמרת הכי. לא מסלקינן ליה בלא שבחא: מאי דאפסיד מנכינן ליה. שיימינן מאי דמטי לבעל הבית בהפסד ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבח: אומנא. מוהל תינוקות: כמותרין ועומדין דמי. לסלקינהו: מקרי דרדקי. פסידא דלא הדר הוא דשבשתא כיון דעל על:

תוספות

אלא מעתה דיקלא ואלים ה''נ. דבעי מר שבחא באלימות הדקל הא ודאי אפילו לאביי לית ליה דדוקא בשבח שקמה דליכא פרי אלא שבח דגידול ענפים קאמר אביי דיש לו דאדעתייהו נחת אבל אדעתא דאלימות הדקל לא נחת ה''נ מר לא נחת אדעתא דתאלי אלא אדעתא דאספסתא א''ל התם ודאי לאו אדעתא דהכי נחת כדקאמרת אבל אנא נחתינא למה שיצמיח הקרקע דהיינו אספסתא ואלו צמחו במקומה: כמאן כאביי. דאילו לרבא דאמר בשבח שקמה אין לו אע''ג דאיכא למימר דאדעתא דהכי נחית ומשני דאפילו תימא כרבא דהתם כו': אין לך אלא דמי עצים בלבד. ואע''ג דבסוף פרק השואל (לעיל דף קא. ושם) אמר דמצי למימר זיתי אני נוטל אי לאו משום ישוב א''י הכא לא מצי אמר ליה דמיירי דהני תאלי לא היו ראוים לנוטעם במקום אחר ואם היה נוטלם היו מתים ולא היו שוים אלא לעצים א''נ מדלא א''ל תאלי הוה נטענא אלא כורכמא דרישקא שמשעוקרין אותן אין נוטעין אותן במקום אחר גלית אדעתיך שלא היית חושש בדבר שראוי לנוטען ולכך אין לך אלא דמי עצים וכגון שהתאלי לא היו מכחישין אותו יותר מאספסתא וכורכמא דרישקא שאם לא כן לא יכול לומר תאלי הוה נטענא שהרי לאספסתא קבלה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר