סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בִּכְדֵי חַיָּיו
רָבִינָא אָמַר הָכָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים עָסְקִינַן טַעְמָא מַאי גְּזוּר רַבָּנַן שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו וְכֵיוָן דְּתַלְמִיד חָכָם הוּא לֹא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַב הוּנָא אַהָא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ עַמִּי וְגוֹי עַמִּי קוֹדֵם עָנִי וְעָשִׁיר עָנִי קוֹדֵם עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירֶךָ עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין עֲנִיֵּי עִירֶךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת עֲנִיֵּי עִירֶךָ קוֹדְמִין
אָמַר מָר עַמִּי וְגוֹי עַמִּי קוֹדֵם פְּשִׁיטָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר לִי הוּנָא לָא נִצְרְכָא דַּאֲפִילּוּ לְגוֹי בְּרִבִּית וּלְיִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֹּא וּרְאֵה סַמְיוּת עֵינֵיהֶם שֶׁל מַלְוֵי בְּרִבִּית אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ רָשָׁע יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו וְהֵם מְבִיאִין עֵדִים וְלַבְלָר וְקוּלְמוֹס וּדְיוֹ וְכוֹתְבִין וְחוֹתְמִין פְּלוֹנִי זֶה כָּפַר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְּרִבִּית עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם הָא לָמַדְתָּ שֶׁכׇּל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית נְכָסָיו מִתְמוֹטְטִין וְהָא קָא חָזֵינַן דְּלָא מוֹזְפִי בְּרִבִּית וְקָא מִתְמוֹטְטִין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְעוֹלִין וְהַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְאֵינָן עוֹלִין
לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ כְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ אָמַר רַב הוּנָא צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ
תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר גֵּר צֶדֶק הָאָמוּר לְעִנְיַן מְכִירָה וְגֵר תּוֹשָׁב הָאָמוּר לְעִנְיַן רִבִּית אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא
גֵּר צֶדֶק הָאָמוּר לְעִנְיַן מְכִירָה דִּכְתִיב וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ וְלֹא לְךָ אֶלָּא לְגֵר שֶׁנֶּאֱמַר לְגֵר
וְלֹא לְגֵר צֶדֶק אֶלָּא לְגֵר תּוֹשָׁב שֶׁנֶּאֱמַר לְגֵר תּוֹשָׁב מִשְׁפַּחַת גֵּר זֶה הַגּוֹי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אוֹ לְעֵקֶר זֶה הַנִּמְכָּר לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ
אָמַר מָר וְלֹא לְךָ אֶלָּא לְגֵר שֶׁנֶּאֱמַר לְגֵר לְמֵימְרָא דְּגֵר קָנֵי עֶבֶד עִבְרִי ורְמִינְהִי אֵין הַגֵּר נִקְנֶה בְּעֶבֶד עִבְרִי וְאֵין אִשָּׁה וְגֵר קוֹנִין עֶבֶד עִבְרִי
גֵּר לֹא נִקְנֶה בְּעֶבֶד עִבְרִי וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ בָּעֵינַן וְהָא לֵיכָּא וְאֵין אִשָּׁה וְגֵר קוֹנִין עֶבֶד עִבְרִי אִשָּׁה לָאו אוֹרַח אַרְעָא גֵּר נָמֵי גְּמִירִי דְּמִקְּנֵי קָנֵי דְּלָא מִקְּנֵי לָא קָנֵי
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֵינוֹ קוֹנֶה וְדִינוֹ כְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל קוֹנֶה וְדִינוֹ כְּגוֹי
דְּתַנְיָא הַנִּרְצָע וְהַנִּמְכָּר לְגוֹי אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת
אָמַר מָר וְאֵין אִשָּׁה וְגֵר קוֹנִין עֶבֶד עִבְרִי נֵימָא דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּתַנְיָא אִשָּׁה קוֹנָה אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֵינָהּ קוֹנָה אֶת הָעֲבָדִים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף קוֹנָה אֶת הָעֲבָדִים אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלָא קַשְׁיָא כָּאן בְּעֶבֶד עִבְרִי כָּאן בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי
עֶבֶד עִבְרִי צְנִיעַ לַהּ עֶבֶד כְּנַעֲנִי פְּרִיץ לַהּ
אֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף אַרְמַלְתָּא לָא תְּרַבֵּי כַּלְבָּא וְלָא תַּשְׁרֵי בַּר בֵּי רַב בְּאוּשְׁפִּיזָא בִּשְׁלָמָא בַּר בֵּי רַב צְנִיעַ לַהּ אֶלָּא כַּלְבָּא כֵּיוָן דִּמְסָרֵיךְ בַּהּ מִירַתְּתָא אָמְרִי כֵּיוָן דְּכִי שָׁדְיָא לֵיהּ אוּמְצָא מְסָרֵיךְ בָּתְרַהּ אָמְרִי אִינָשֵׁי מִשּׁוּם אוּמְצָא דְּשָׁדְיָא לֵיהּ הוּא דִּמְסָרֵיךְ
גֵּר תּוֹשָׁב הָאָמוּר לְעִנְיַן רִבִּית מַאי הִיא דִּכְתִיב וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ וּרְמִינְהִי לֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִי כְּתִיב אַל תִּקַּח מֵאִתָּם מֵאִתּוֹ כְּתִיב מִיִּשְׂרָאֵל
תָּנוּ רַבָּנַן אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית אֲבָל אַתָּה נַעֲשֶׂה לוֹ עָרֵב

רש"י

בכדי חייו. התירו לו ויותר מכאן אסור מדרבנן דלמא אתי למיסרך: רבינא אמר. מתניתין דקתני מלוין אותן ברבית בתלמיד חכם עסקינן: טעמא מאי אמרו רבנן. רבית נכרי אסור שמא ירגיל הנכרי אצלו וילמד ממעשיו לא גרסינן דלמא אתי למיסרך: אם כסף תלוה את עמי. עמי ונכרי באין ללוות. עמי קודם: ענייך ועניי עירך. עניים שהם קרובין וממשפחתך: ענייך קודמין. דכתיב עמך. הקרובין לך: עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת. דהנך הוו עמך טפי: יורד עמו לחייו. רגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות (דף נ.) עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנותו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר: פלוני כפר. שהלוה ישראל ברבית: מתמוטטים. דוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט: הללו מתמוטטין ועולין והללו וכו'. והכי משמע קרא כל עושה אלה לא ימוט לעולם כלומר ואם ימוט אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם: צדיק גמור אינו בולע. ואע''פ שמתמוטט. עולה ואינו נבלע לעולם: ולא לך אלא לגר. לעיל קאי ורישא דברייתא במסכת ערכין (דף ל:) בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר מטלטליו כו' עד לא באת לידו עד שמוכר עצמו שנאמר ונמכר לך ולא לך אלא לגר: נמכר לעבודת כוכבים. לחטוב עצים ולשאוב מים: אמר מר. השתא מפרש מאי קשיא ליה דקאמר איני יודע מהו: לאו אורח ארעא. שהוא מתייחד עמה: גמירי דמיקני קני. הנקנה בעבד עברי. קונה בעבד עברי: דתניא. דיש חילוק בין הנמכר לנכרי לנמכר לישראל: הנרצע. בעבד עברי [הנמכר] לישראל ומת האדון קודם היובל: אינו עובד לא את הבן ולא את הבת. שנאמר (שמות כא) ועבדו לעולם ולא לבן: והנמכר לנכרי. ילפינן בקדושין (דף יז:) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו: צניע לה. מוחזק צנוע הוא בעיניה שאם יקלקלו יחד לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסור לקנותו: פריץ לה. ויראה היא להפקיר לו את עצמה: לא תרבי כלבא. לא תגדל כלב שמא תקלקל עמו: צניע לה. ובטוחה שלא יודע: כיון דמסריך סריך מירתתא. להיות נרבעת לו: גר תושב. שקיבל עליו לא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות: אל תקח מאתו כתיב. אאחיך קאי וכי כתיב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו: אבל אתה נעשה לו ערב. ערבו של לוה כנגד המלוה:

תוספות

לנכרי שרי ועי''ל דבני נח לא הוזהרו מן הרבית וההוא גברא דלא קם בבקעת דורא זה לא היה עונש שלא היה שעת תחיית כל המתים ולא נענש זה יותר משאר מתים שלא חיו באותה שעה אלא חביריו זכו בשביל שנזהרו מן הרבית אע''פ שלא נצטוו כמו שקיימו אבותינו את התורה אע''פ שלא ניתן להם: אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו. כתוב בתשובות הגאונים בשם רב צדוק גאון יורד עמו לחייו רשאי לשרוף שליש תבואתו ותימה גדול מנין לו זה: הא חזינן דלא עבדי הכי ומתמוטטים. וא''ת דלמא משום שאר עבירות הכתובים באותו פסוק ושוחד על נקי לא לקח וי''ל דפריך דחזינן צדיקים גמורים נמי מתמוטטין א''נ לר''ע פריך דדריש בסוף מכות (דף כד. ע''ש) עושה אלה עושה אחת מכל אלה לא ימוט: או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה. וא''ת למ''ל למכתב בתר עקר משפחת גר דהיינו נכרי כיון דנמכר לעבודת כוכבים א''כ נמכר לנכרי וי''ל דה''א לעבודת כוכבים של ישראל כגון פסלו של מיכה א''נ אי לאו דכתיב משפחת גר ה''א דעקר היינו נכרי אבל אין לתרץ דאצטריך משום גאולת קרובים דמגר תושב נפיק כ''ש נכרי: אינו עובד לא את הבן ולא את הבת. אגב בן נקט בת דאפילו נמכר לישראל אינו עובד את הבת: לא תרבי כלבא. משום לזות שפתים בעלמא לפי שהולך אחריה שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה וגם אין אסור להתייחד:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר