סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְאַהְדּוֹרֵי גֵּט אִשָּׁה בְּסִימָנִים אִי אָמְרַתְּ דְּאוֹרָיְיתָא מַהְדְּרִינַן וְאִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן כִּי עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא בְּמָמוֹנָא אֲבָל בְּאִיסּוּרָא לָא עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא
תָּא שְׁמַע אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כׇּל אֵלּוּ וְלָמָּה יָצָאת לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לְךָ מָה שִׂמְלָה מְיוּחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִין וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִין חַיָּיב לְהַכְרִיז אַף כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִין וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִין חַיָּיב לְהַכְרִיז תַּנָּא תּוֹבְעִין אִצְטְרִיכָא לֵיהּ סִימָנִין כְּדִי נַסְבַהּ
תָּא שְׁמַע חֲמוֹר בְּסִימָנֵי אוּכָּף אֵימָא בְּעֵדֵי אוּכָּף
תָּא שְׁמַע וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ קוֹדֶם שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ אֶלָּא דׇּרְשֵׁהוּ אִם רַמַּאי הוּא אוֹ אֵינוֹ רַמַּאי
מַאי לָאו בְּסִימָנִין לֹא בְּעֵדִים
תָּא שְׁמַע אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף הַפָּנִים עִם הַחוֹטֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו
שְׁמַע מִינַּהּ סִימָנִין לָאו דְּאוֹרָיְיתָא אָמְרִי גּוּפוֹ דְּאָרוֹךְ וְגוּץ כֵּלָיו דְּחָיְישִׁינַן לִשְׁאֵלָה
אִי חָיְישִׁינַן לִשְׁאֵלָה חֲמוֹר בְּסִימָנֵי אוּכָּף הֵיכִי מַהְדְּרִינַן אָמְרִי אוּכָּף לָא שָׁאיְלִי אִינָשֵׁי אוּכָּפָא מִשּׁוּם דִּמְסַקֵּב לֵיהּ לַחֲמָרָא
אִיבָּעֵית אֵימָא כֵּלָיו בְּחִיוָּרֵי וּבְסוּמְקִי
אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא מְצָאוֹ קָשׁוּר בְּכִיס אוֹ בְּאַרְנָקִי וּבְטַבַּעַת אוֹ שֶׁמְּצָאוֹ בֵּין כֵּלָיו אֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה כָּשֵׁר וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חָיְישִׁינַן לִשְׁאֵלָה כִּי מְצָאוֹ קָשׁוּר בְּכִיס אַמַּאי כָּשֵׁר נֵיחוּשׁ לִשְׁאֵלָה
אָמְרִי כִּיס וְאַרְנָקִי וְטַבַּעַת לָא מַשְׁאֲלִי אִינָשֵׁי כִּיס וְאַרְנָקִי מִשּׁוּם דִּמְסַמְּנִי וְטַבַּעַת מִשּׁוּם דִּמְזַיֵּיף
לֵימָא כְתַנָּאֵי אֵין מְעִידִין עַל הַשּׁוּמָא וְאֶלְעָזָר בֶּן מַהֲבַאי אוֹמֵר מְעִידִין עַל הַשּׁוּמָא מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר סִימָנִין דְּרַבָּנַן וְאֶלְעָזָר בֶּן מַהֲבַאי סָבַר סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא
אָמַר רָבָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא וְהָכָא בְּשׁוּמָא מְצוּיָה בְּבֶן גִּילוֹ קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר שׁוּמָא מְצוּיָה בְּבֶן גִּילוֹ וּמָר סָבַר שׁוּמָא אֵינָהּ מְצוּיָה בְּבֶן גִּילוֹ
אִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא שׁוּמָא אֵינָהּ מְצוּיָה בְּבֶן גִּילוֹ וְהָכָא בְּסִימָנִין הָעֲשׂוּיִן לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר סִימָנִין עֲשׂוּיִם לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה וּמָר סָבַר סִימָנִין אֵין עֲשׂוּיִם לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה
אִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא שׁוּמָא אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה וְסִימָנִין דְּרַבָּנַן וְהָכָא בְּשׁוּמָא סִימָן מוּבְהָק הוּא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר שׁוּמָא סִימָן מוּבְהָק הוּא וּמָר סָבַר שׁוּמָא לָאו סִימָן מוּבְהָק הוּא
אָמַר רָבָא אִם תִּמְצֵי לוֹמַר סִימָנִין לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הֵיכִי מַהְדְּרִינַן אֲבֵידְתָּא בְּסִימָנִין דְּנִיחָא לֵיהּ לְמוֹצֵא אֲבֵידָה דְּנַהְדַּר בְּסִימָנִין כִּי הֵיכִי דְּכִי אָבְדָה לֵיהּ לְדִידֵהּ נָמֵי נַהְדְּרוּ לֵיהּ בְּסִימָנִין
אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְרָבָא וְכִי אָדָם עוֹשֶׂה טוֹבָה לְעַצְמוֹ בְּמָמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ
אֶלָּא נִיחָא לֵיהּ לְבַעַל אֲבֵידָה לְמֵיהַב סִימָנִין וּלְמִשְׁקְלֵיהּ מִידָּע יָדַע דְּעֵדִים לֵית לֵיהּ וּמֵימָר אָמַר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא יָדְעִי סִימָנִין מוּבְהָקִים דִּידַהּ וַאֲנָא יָהֵיבְנָא סִימָנִין מוּבְהָקִים דִּידַהּ וְשָׁקֵלְנָא לַהּ
אֶלָּא הָא דִּתְנַן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחְזִיר לַלֹּוֶה שְׁלֹשָׁה שֶׁלָּווּ מִן הָאֶחָד יַחְזִיר לַמַּלְוֶה נִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה לְאַהְדּוֹרֵי לֵיהּ לְמַלְוֶה
אֲמַר לֵיהּ הָתָם סְבָרָא הוּא אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחְזִיר לַלֹּוֶה דְּגַבֵּי לֹוֶה שְׁכִיחִי גַּבֵּי מַלְוֶה לָא שְׁכִיחִי שְׁמַע מִינַּהּ מִלֹּוֶה נְפוּל שְׁלֹשָׁה שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד יַחְזִיר לַמַּלְוֶה דְּגַבֵּי מַלְוֶה שְׁכִיחִי גַּבֵּי לֹוֶה לָא שְׁכִיחִי

רש"י

לאהדורי גט. שאבד מן השליח המביאו קודם שנתן לה: תקנתא. לקמן בשמעתין מפרש מאי היא: בממונא. דהפקר ב''ד הפקר: תובעין אצטריכא ליה. קרא לתובעין אתא ולמעוטי מידי דאיאוש ואפקריה: כדי נסבה. בלא מקרא אלא אסמכינהו אקרא בעלמא: ת''ש. דאוקמינן לעיל חמור לסימני אוכף אתא: אימא בעדי אוכף. אם יש עדים המכירין בטביעות עין לאוכף שהוא שלו מחזירין לו את החמור: דרשהו. והכי משמע עד דרוש אחיך אותו עד דרשך את אחיך: בעדים. שיבא עדים שהוא שלו: אין מעידין. על אדם שמת להשיא את אשתו אלא אם כן ראו פרצוף פניו שהוא עם החוטם: דארוך או גוץ. שאין זה סימן שהרבה ארוכין וגוצים יש: כליו. בגדיו: חיישינן. שמא השאילם לאחר ואותו אחר ראו שמת: מסקב. דורוייש''ר בלעז: חיורי או סומקי. אין זה סימן שהרבה כאלה יש: מצאו קשור בכיס שלו או בארנקי כו'. שליח המביא גט ואבד הימנו לאחר זמן מצאו קשור בכיס שלו או בארנקי כו': בין כליו. כלי תשמישו שבביתו: אפילו לזמן מרובה. אע''ג דתנן (גיטין דף כז.) המביא גט ואבד הימנו מצאו לזמן מרובה פסול הכא כשר: ניחוש לשאלה. שמא השאיל כיסו לאחר והוא קשרו בו: דמסמני. מנחשי ואומר סימן לאדם שמשאיל כיסו שמוכר לו מזלו: דמזייף. שהיה לכל איש חותם ניכר בטבעתו וכששולח שום דבר סתום מכסהו וחותמו בטבעתו לפיכך אינו משאיל טבעתו שמא יעשה זה חותם כנגד חותמו ויזייף בו את שליחותיו: אין מעידין על השומא. המעידין על האשה להשיאה ואמרו סימן היה בו שומא באבר פלוני: שומא. וורוא''ה בלעז: סימנין דרבנן. וגבי אשת איש דאיסור דאורייתא הוא לא סמכינן עלייהו: בבן גילו. הנולד בשעתו שנולדו במזל אחד: בסימנין העשויין כו'. אם עשויין להשתנות או אינן עשויין להשתנות אם בחייו היתה שומא שחורה במותו נעשית לבנה או איפוך: מובהק. ואפילו סימנין דרבנן יש לסמוך על זה: היכי מהדרינן. כלומר מה תקנה ראו חכמים בדבר ליכנס בספק להחזיר ממון למי שאינו שלו: אלא ל''ג: וכי אדם עושה. ובניחותא. דמוצא מאי איכפת לן אם מי שאבדה ממנו לא ניחא ליה: אלא. אמר רבא כל אובדי אבידה ניחא להו שתהא דת זו בישראל למיתב סימנין וכל הבא ונותנו יטלנה מאי טעמא מידע ידע דעדים לית ליה פעמים שאין לו עדים עליה ואם יזקיקוהו לעדים לא תבא לעולם לידו ומימר אמר טוב לי שיחזירוה לכל האומר סימניה דלא שכיחא דנימא סימנין דידה אלא אנא דכ''ע לא ידעי כו': אלא הא דתנן כו'. ואמרו להחזיר לו למלוה בלא עדים בסימן זה שאומר שלשה היו ומשלשה לוים ואם מן הלוה נפלו שכבר פרעם מי ניחא ליה בתקנה זו שיתנם המוצאם לכל הבא ונותן סימניהם והלא טוב לו שיהו מונחים ביד המוצאם עולמית דכל זמן שהם בידו ולא יחזירם למלוה הרי הם כשרופים ולא ניחא דליהדר להו בסימנין דלמא מיתרמי דידע מלוה בסימניהן: התם. בסימנין כי האי לא איכפת לן בניחותא דלוה דודאי לאו מיניה נפיל דהנך שטרי אחריני מאי בעו גביה:

תוספות

ת''ש חמור בסימני אוכף. ברייתא היא: דרשהו אם הוא רמאי מאי לאו בסימנין. וא''ת דבמתני' (לקמן כח:) דריש מהאי קרא דלא יחזיר אף בסימנין וי''ל דאסמכתא היא כדקתני עלה בברייתא משרבו הרמאים התקינו אבל הכא משמע ליה שהיא דרשה גמורה מדקאמר וכי תעלה על דעתך לומר כו' ועי''ל דבמתני' מיירי בידוע שהוא רמאי לכך צריך עדים אבל הכא מיירי בסתם בני אדם: מצאו. גט קשור בכיס יחזיר המוצא לשליח או לבעל השואלו בסימני הכיס: (וניחוש לשאלה). וא''ת ולוכח מהכא דסימנין דאורייתא ובפרק בתרא דיבמות (דף קכ. ושם ד''ה מצאו) פריך מהכא דסימנין דאורייתא וי''ל דמצי לאוקמה כגון שאותו שאבדו מצאו ומכיר הכיס בטביעות עין דכיון שבעצמו מצאו נאמן וה''נ הוה מצי למדחי התם: כיס וארנקי משום דמסמני. וא''ת והכתיב לא תנחשו וי''ל בשלהי במה אשה (שבת דף סז.) אמרינן כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי: ואנא יהיבנא סימנים מובהקין דידה. לא מובהקין ממש קאמר אלא מובהקים מסימני חבירו כמו זה אומר מדת ארכו וזה אומר מדת רחבו ולקמן (דף כח:) נמי דקאמר לעולם גלימא מכריז ולא אמר סימנין מובהקין התם נמי לאו מובהקים ממש קאמר אלא שלא אמר סימנים טובים שיש בו כי אם כסימנין דסומקי וחיורי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר