סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

חָיְישִׁינַן לִשְׁנֵי שְׁוִירֵי אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה פּוֹק עַיֵּין דִּלְאוּרְתָּא בָּעֵי לַהּ רַב הוּנָא מִינָּךְ נְפַק דַּק וְאַשְׁכַּח דִּתְנַן כׇּל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה יַחְזִיר
אֲמַר לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַבָּה הֵיכִי פָּשֵׁיט מָר אִיסּוּרָא מִמָּמוֹנָא אֲמַר לֵיהּ תְּרָדָא שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִין תְּנַן
פְּקַע אַרְזָא דְּבֵי רַב מָר אָמַר מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי פְּקַע וּמָר אָמַר מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי פְּקַע
מָצָא בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלוֹסְקָמָא מַאי חֲפִיסָה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה חֵמֶת קְטַנָּה מַאי דְּלוֹסְקָמָא אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל טְלִיקָא דְסָבֵי
תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן כַּמָּה הוּא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת שְׁלֹשָׁה כְּרוּכִין זֶה בָּזֶה וְכַמָּה הִיא אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת שְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ קֶשֶׁר סִימָן
הָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא שְׁלֹשָׁה כְּרוּכִין זֶה בָּזֶה
אִי הָכִי הַיְינוּ תַּכְרִיךְ תַּכְרִיךְ כֹּל חַד וְחַד בְּרֵאשֵׁהּ דְּחַבְרֵיהּ אֲגוּדָּה דִּרְמוּ אַהֲדָדֵי (וּכְרוּכוֹת) [וּכְרִיכִי]
מַאי מַכְרִיז מִנְיָן
מַאי אִרְיָא תְּלָתָא אֲפִילּוּ תְּרֵין נָמֵי
אֶלָּא כִּדְאָמַר רָבִינָא טִבְעָא מַכְרֵיז הָכָא נָמֵי שְׁטָרֵי מַכְרֵיז
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחְזִיר לַלֹּוֶה וְכוּ' דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּמַלְוִין נִינְהוּ מַאי בָּעוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי
דִּלְמָא לְקַיּוֹמִינְהוּ אָזְלִי דִּמְקַיְּימִי
דִּלְמָא מִידָא דְסָפְרָא נְפֻיל לָא מְשַׁהֵי אִינִישׁ קִיּוּמֵיהּ בִּידָא דְסָפְרָא
שְׁלֹשָׁה שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד יַחְזִיר לַמַּלְוֶה וְכוּ' דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלֹוִין נִינְהוּ מַאי בָּעוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי
דִּלְמָא לְמִכְתְּבִנְהוּ אֲזֻלי דִּכְתִיבִי בִּתְלָת יְדֵי סָפְרֵי
וְדִלְמָא לְקַיּוֹמִינְהוּ אֲזֻלי מַלְוֶה מְקַיֵּים שְׁטָרֵיהּ לֹוֶה לָא מְקַיֵּים שְׁטָרֵיהּ
אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת יַעֲשֶׂה מָה שֶׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב סִמְפּוֹן הַיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי מַלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בִּכְתַב יָדוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשַׂחֵק וּפָסוּל
לָא מִבַּעְיָא כָּתוּב בִּכְתַב יַד סוֹפֵר דְּאִיכָּא לְמֵימַר סָפְרָא אִתְרְמִי לֵיהּ וּכְתַב אֶלָּא אֲפִילּוּ כָּתוּב בִּכְתַב יָדוֹ פָּסוּל סָבַר דִּלְמָא מִתְרְמֵי וְאָתֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְקָא פָרַע לִי דְּאִי לָא יָהֵיבְנָא לֵיהּ לָא יָהֵיב לִי זוּזֵי אֶכְתּוֹב אֲנָא דְּכִי (אַיְיתַי) [מַיְיתֵי] לִי זוּזַי אֶתֵּן לֵיהּ
תְּנַן אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת יַעֲשֶׂה מָה שֶׁבְּסִמְפּוֹנוֹת
כִּדְאָמַר רַב סָפְרָא שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין הָכָא נָמֵי שֶׁמְּצָאוֹ בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין
תָּא שְׁמַע נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶם פְּרוּעִין
כִּדְאָמַר רַב סָפְרָא שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין הָכָא נָמֵי שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין
תָּא שְׁמַע שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְּקָדַנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא מָצָאנוּ בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָּרוּעַ
אָמַר רַב סָפְרָא שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין
תָּא שְׁמַע סִמְפּוֹן שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים יִתְקַיֵּים בְּחוֹתְמָיו אֵימָא יִתְקַיֵּים מֵחוֹתְמָיו

רש"י

חיישינן לשני שוירי. אע''פ שבשוירי הידוע לנו אין בה שני יוסף בן שמעון שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון ושם נכתב ומשליח אחר נפל: הרי זה יחזיר. דכיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לעיר אחרת שאינה ידועה לנו לא חיישינן: תרדא. משועמם: פקע ארזא דבי רב. נשבר העמוד שבית המדרש נשען עליו: מר אמר משום לתאי דידי פקע. בשביל מזלי שקינא על שגדפתני: ומר אמר משום לתאי דידי פקע. שהשבת על דברי לביישני בבית המדרש: חמת. של עור שנותנין בו יין: טליקא דסבי. טסקא שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישן שלא יצטרכו לחפש אחריהם: כרוכין זה בזה. וזהו סימן שהבעלים נותנים בהם זה יכריז מציאה שטרות מצאתי וזה יאמר שלי הם ושלשה הן כרוכין הן זה בזה: ש''מ קשר סימן. שיש קשרים שאינן דומין זה לזה ויאמר כך וכך הוא עשוי דאי לא תימא הכי מאי סימנא איכא הכא ותפשוט מינה בעלמא דקשר סימן ובעיא בעלמא היא ומשני מהכא לא תפשוט דתני רבי חייא ג' כרוכין זה בזה הוא אגודה דכרך הוי סימן דכולי עלמא כרכי שטרא שטרא לעצמו וקושרין אותן יחד וזה כרך שלשתן יחד: דרמו אהדדי. השכיבן זה על זה אורכו על אורכו של חבירו: מאי מכריז. המוצא מאי מכריז: מנין. ג' שטרות וזה בא ונותן סימן שכרוכין היו יחד: אפי' תרי נמי. הואיל ואין צריך לבעלים לתת סימן אלא כריכתן: כדאמר רבינא. באלו מציאות (דף כה.): שטרי מכריז. שטרות מצאתי וזה צריך שיאמר כך וכך היו וכרוכין היו הלכך דוקא תלתא אבל תרי מידע ידיע דמיעוט שטרות שתים ואין מנין סימן: ודלמא לקיומינהו אזלי. אצל סופר הדיינין הכותב הנפק לכל השטרות: דלווין היו. שפרעום והוחזרו להם: למכתבנהו אזלי. ומן הסופר נפל ומעולם לא לוו: סמפון. שובר המבטל שטר וכל דבר המבטל דבר קרי סמפון כדאמר גבי קדושי אשה ומכירת עבד שהמום קרוי סמפון מפני שמבטל את המקח: היוצא מתחת ידי מלוה. שהוא מונח בידו ולא ביד הלוה: ספרא אתרמי ליה. וסבר אם יבא בעל חובי לפרעני ואני אין שטרי עכשיו בידי ואם לא יהא שובר מוכן לי לא יפרע כלום: אפי' כתוב בכתב ידו. שיש לומר אם לא שנפרע למה ליה למהר ולכתוב לפני פרעון הואיל ויודע לכתוב: ואם יש עמהן סמפון. והכא במלוה עסקינן דקתני מצא שטר בין שטרותיו כו': כדאמר רב ספרא. לקמן בשמעתין: שנמצא לו. השטר שהשובר יוצא עליו: בין שטרותיו קרועים. והוא אינו קרוע לפיכך סומכין על השובר שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת שאם לא נפרע לא היה נותן השטר אצל השטרות קרועין כך שמעתי ולי נראה שנמצא השובר בין השטרות קרועין הלכך איכא למימר שנתקבל החוב והשובר הזה אין צריך למלוה הזה אלא ללוה והלוה שכח ביד זה לפיכך נתנו זה עם השטרות שאין צריכין לו דאי ס''ד מלוה כתבו להיות מוכן לו כשירצה לוה לפרעו לא נתנו עם שטרות שאין צריכין לו: נמצא בין שטרותיו. מתני' היא בגט פשוט (ב''ב דף קעב.) שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ונמצא שובר לאדם אחד בין שטרותיו וכתוב בו שטרו של יוסף בן שמעון שבידי פרוע הוא והיה לו שני שטרות על שניהם: שטרות שניהם פרועין. שכל אחד יכול לומר על שלי נכתב שובר ובבבא בתרא פרכינן בלא שובר נמי הא תנן אין אחד יכול להוציא שטר חוב עליהם ומוקמינן ליה במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר והא הכא דיוצא מתחת יד מלוה הוא: שנמצא. השטר בין השטרות פרועין וכל אחד אמר זהו שטר שלי: שבועה שלא פקדנו אבא. משנה היא בשבועות (דף מה.) יתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה ומהו שבועתן שבועה שלא פקדנו אבא בצואת מיתה ושלא אמר לנו קודם לכן ושלא מצינו שובר בין שטרותיו של אבא על שטר זה שיהא פרוע הא אם מצאו סמכינן עליה: יתקיים בחותמיו. קא ס''ד אם אמר מלוה לא נפרעתי ותדע שהרי לא מסרתי לידך יתקיים בחותמיו ע''פ חותמיו יתקיים אם החותמיו מעידין שחתמוהו אין המלוה נאמן אבל כל כמה דלא מקיים מהימן דמאן מפיק ליה מלוה ומלוה הא אמר פסול הוא:

תוספות

איסורא מממונא. וא''ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכים בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קא שחיט וי''ל דמ''מ באשת איש החמירו דמים שאין להם סוף לא תנשא לכתחילה אע''פ שרובם מתים ועוד יש לומר דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז ובממונא לא שייך לעז לכך פריך שפיר היכי פשיט מר איסורא מממונא: מצא בחפיסה או בדלוסקמא. תימה בשלמא חפיסה הוי סימן כדאמר בפרק שני (דף כח.) הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו דמידע ידעה דכל מאי דאית ליה בחפיסה מנח ליה משמע דלאיניש מעלמא הוי סימן אלא דלוסקמא היכי הוי סימן הלא דרך להניח שטרות בדלוסקמא כדתניא בתוספתא דשבועות עשרה דלוסקמאות מלאים שטרות מסרתי לך י''ל דמיירי הכא שנותן בדלוסקמא עצמה סימן שאינו מובהק ולא חיישינן לשאלה לשמא השאיל לאחר ואותו הניח בו שטרות דהכי תקון רבנן דלא חיישינן כמו שתקנו להחזיר אבידה בסימן שאינו מובהק אפילו סימנין לאו דאורייתא: סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו. נראה דמשמע ליה שהוא ביד המלוה מדקרי ליה סמפון דביד הלוה קרי ליה שובר ולשון סמפון לשון ביטול ועוד דביד הלוה פשיטא דכשר ע''י קיום:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר