|
טקסט הדף מנוקד
זֶה הַכְּלָל הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אֲפִילּוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל רוֹאִין אוֹתָם כְּאִילּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק בָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְחִיְּיבוֹ לִיתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז אָמַר לוֹ רַבִּי תֵּן לִי זְמַן וְנָתַן לוֹ זְמַן שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ וְשָׁבַר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ וּבוֹ כְּאִיסָּר שֶׁמֶן גִּילְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז אָמַר לוֹ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ חַיָּיבִים וְהַקּוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר אֲחֵרִים חַיָּיבִין גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ מָנֶה צוֹרִי תְּנַן אוֹ מָנֶה מְדִינָה תְּנַן תָּא שְׁמַע דְּהָהוּא גַּבְרָא דִּתְקַע לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה אֲמַר לֵיהּ הָא אֲנָא הָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַב לֵיהּ מָנֶה צוֹרִי שְׁמַע מִינַּהּ מָנֶה צוֹרִי תְּנַן שְׁמַע מִינַּהּ מַאי הָא אֲנָא הָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אִילֵּימָא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ הָא אֲנָא דַּחֲזֵיתָךְ וְהָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר מָנֶה צוֹרִי זִיל הַב לֵיהּ מָנֶה צוֹרִי לְמֵימְרָא דְּעֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין וְהָתַנְיָא סַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ אֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ מִקְצָתָן נַעֲשׂוּ עֵדִים וּמִקְצָתָן נַעֲשׂוּ דַּיָּינִין דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כּוּלָּם עֵדִים הֵם וְאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי טַרְפוֹן אֶלָּא דְּמִקְצָתָן נַעֲשׂוּ עֵדִים וּמִקְצָתָן נַעֲשׂוּ דַּיָּינִין אֲבָל עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין לָא קָאָמַר כִּי תַּנְיָא הָהִיא כְּגוֹן שֶׁרָאוּ בַּלַּיְלָה דְּלָא (לְמֶעְבַּד) [בְּנֵי מֶעְבַּד] דִּינָא נִינְהוּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ הָא אֲנָא דִּסְבִירָא לִי כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר מָנֶה צוֹרִי וְהָא סָהֲדִי דְּמַסְהֲדִי בָּךְ זִיל הַב לֵיהּ מָנֶה צוֹרִי וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא דְּאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין וְהָתַנְיָא וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר מָה אֶגְרוֹף מְיוּחָד שֶׁמָּסוּר לָעֵדָה וְלָעֵדִים אַף כֹּל שֶׁמָּסוּר לָעֵדָה וְלָעֵדִים פְּרָט לְשֶׁיָּצְתָה מִתַּחַת יַד הָעֵדִים אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְכִי בִּפְנֵי בֵּית דִּין הִכָּהוּ שֶׁיּוֹדְעִין כַּמָּה הִכָּהוּ וְעַל מָה הִכָּהוּ אִם עַל שׁוֹקוֹ אוֹ צִיפַּר נַפְשׁוֹ וְעוֹד הֲרֵי שֶׁדָּחַף אֶת חֲבֵירוֹ מֵרֹאשׁ הַגָּג אוֹ מֵרֹאשׁ הַבִּירָה וָמֵת בֵּית דִּין הוֹלְכִין אֵצֶל בִּירָה אוֹ בִירָה הוֹלֶכֶת אֵצֶל בֵּית דִּין וְעוֹד אִם נָפְלָה חוֹזֵר וּבוֹנֶה אֶלָּא מָה אֶגְרוֹף מְיוּחָד שֶׁהוּא מָסוּר לָעֵדִים אַף כֹּל שֶׁהוּא מָסוּר לָעֵדִים פְּרָט לִכְשֶׁיָּצְתָה אֶבֶן מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל מַכֶּה פָּטוּר קָתָנֵי מִיהַת אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְכִי בִּפְנֵי בֵּית דִּין הִכָּהוּ שֶׁיּוֹדְעִין כַּמָּה הִכָּהוּ הָא הִכָּהוּ בִּפְנֵיהֶם עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין לִדְבָרָיו דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי קָאָמַר וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ תָּנוּ רַבָּנַן שׁוֹר תָּם שֶׁהֵמִית וְהִזִּיק דָּנִין אוֹתוֹ דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְאֵין דָּנִין אוֹתוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת מוּעָד שֶׁהֵמִית וְהִזִּיק דָּנִין אוֹתוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְחוֹזְרִין וְדָנִין אוֹתוֹ דִּינֵי נְפָשׁוֹת קָדְמוּ וְדָנוּהוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֵין חוֹזְרִין וְדָנִין אוֹתוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְכִי קָדְמוּ וְדָנוּהוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַאי הָוֵי לִיהְדַּר וְלִידַיְינֵיהּ (נָמֵי) [דִּינֵי] מָמוֹנוֹת אֲמַר רָבָא אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן דְּבֵי רַב דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי הִיא דְּאָמַר מָה אֶגְרוֹף מְיוּחָד שֶׁמָּסוּר לָעֵדָה וְלָעֵדִים רש"יזה הכלל הכל לפי כבודו. בגמרא מפרש קולא היא או חומרא: שמרה. המתין לה עד שראתה עומדת על פתח חצירה: ובו כאיסר שמן. שמן קנוי באיסר: אע''פ שאינו רשאי. כדמפרש טעמא בגמרא וכן קוצץ בנטיעות אין רשאי דעובר בבל תשחית (דברים כ): חייבין. נטיעה בת שנה שתי כסף כדאמר בהכונס (לעיל נח:): גמ' מנה צורי. כ''ה סלעים ק' זוז: מנה מדינה. שמינית שבמנה צורי סלע של מדינה חצי זוז כדאמר בשור שנגח (לעיל לז.) חנן בישא תקע ליה כו': שראו בלילה. ולמחרת כשבאין לדון אין דנין אלא ע''פ שמועה לפיכך צריך למקצתן להעיד ואם אין שם אלא ג' צריך להושיב אחרים ולהעיד בפניהם אבל ראו ביום עושין ע''פ הראייה לרבי טרפון מיד ורבי יהודה הנשיא כרבי טרפון ס''ל: שמסור לעדה ולעדים. שיכול להביאו לב''ד לאומדו אם ראוי אגרוף זה לעשות חבלה זו ואם אין ראוי לא ישלם שמחמת חלשותו של זה ורכותו נחבל: לשיצתה אבן מתחת ידי עדים. שנאבדה מהן וב''ד לא ראוה אע''פ שראוה עדים פטור דבעינן אומדנא בב''ד: א''ל ר''ע. ונהי נמי דאבן בא בב''ד: וכי בפני ב''ד הכהו שיודעין כמה הכהו. כלומר חשבון המכות שהכהו שיכול לאמוד: או על מה. על איזה מאבריו: ציפר נפשו. תנוך שכנגד הלב ונוח הוא לחבל משם: ב''ד הולכין אצל בירה. בתמיה וכי הטריח הכתוב ב''ד לצאת מלשכה ולראות אותה: או אם נפלה הבירה. קודם שראוה בית דין כלום מצריך הכתוב לחזור ולבנות להראות גבהה לב''ד אלא אעדים סמכינן וכיון דראו עדים סמכינן אעדותייהו שאומרים לנו כך וכך היה ולא בעינן מסור לעדה אלא לעדים: פרט לשיצתה אבן מתחת ידי מכה. כלומר שנאבד מיד ולא ראוה עדים: והוציא הלה את ראשו וקבלה. ל''ג: שהמית אדם. ואחר כך הזיק: ואין דנין אותו דיני ממונות. דתם אין משלם אלא מגופו והרי הוא נסקל: וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות. ומשלם מן העלייה: תוספותכגון שראוה בלילה. אם ראוה ביום דנין ע''פ ראיה דלא תהא . שמיעה גדולה מראייה אבל ראו בלילה אין יכולין לדון ע''פ ראיית לילה דראייה כקבלת עדות וקבלת עדות כתחילת דין כדמוכח בר''ה (ד' כה: ושם ד''ה כגון) ותחילת דין ביום אפי' בדיני ממונות . כדאמר בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' לד:) הלכך צריכין לחזור ולהעיד ביום וכיון שצריכין להעיד אין המעיד נעשה דיין אבל עד הרואה שאין מעיד כגון שיש עדים אחרים מעידין לפניהם נעשה דיין אפי' בדיני נפשות לרבנן ודלא כרשב''ם שפירש ביש נוחלין (ב''ב ד' קיג: ושם) ג' שנכנסו לבקר דוקא לבקר אבל אם נתכוונו . להעיד כותבין ואין עושין דין דהוו ליה עדים ואין עד נעשה דיין ולר''ע אפי' עד הרואה אין נעשה דיין בדיני נפשות כדמשמע הכא וטעמא כדמפרש בפ''ב דמכות (ד' יב.) ר''ע אומר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו מיד עד שיעמוד בב''ד ת''ל עד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בב''ד אחר וא''ת והא בפרק ראוהו (ר''ה ד' כו. ושם) מפרש טעמא משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזו ליה דקטליה לא חזו ליה זכותא וי''ל דההיא דמכות עיקר אבל בר''ה בא לפרש דלא גמרינן מינה דשאני דיני נפשות דבעינן והצילו העדה ובדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין כדמוכח בפ''ק דגיטין (ד' ה:) ובפרק שני דכתובות (ד' כא: ושם) וטעם דאין המעיד נעשה דיין יש מפרשים משום דה''ל עדות שאין אתה יכול להזימה דכיון שהוא עצמו עד ודיין לא יקבל הזמה על עצמו ועל טעם זה קשה להר''י דאורליינש דאלא מעתה עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם דה''ל עדות שאי אתה יכול להזימה אלא ע''כ יכולין להזימם בב''ד אחר ה''נ בני הזמה נינהו בב''ד אחר ורשב''ם מפרש משום דכתיב ועמדו שני האנשים דאמרינן שבועות (ד' ל.) אלו העדים לפני ה' אלו דיינין משמע שיעמדו העדים לפני הדיינין ולא שיהיו עדים בעצמן יושבין ודנין ועוד פי' ר''י טעם אחר דאין עד נעשה דיין משום דנפקא לן מביום הנחילו את בניו דע''פ הנחלת יום ששמעו מבקרי החולה שנתן לכל אחד מבניו יעמידו כל אחד בחלקו אבל ע''פ שמועתו בלילה לא יעמידו כל אחד בחלקו לפי ששמיעתו בלילה אין ראויה לדון על פיהם כדפי' וכיון שאין יכול לדון ע''פ ראיית לילה עד שיעידו עליהם ביום ה''ל עדים ולכך אין יכול לדון דאין עד נעשה דיין אלמא מהכא הוא דשמעינן דאין עד נעשה דיין והיינו דקאמר בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' לד:) ור''מ דנפקא ליה שאין דנין אפי' גמר דין אלא ביום מדאיתקש דינין לנגעים ביום הנחילו מאי עביד ביה ומוקי ליה ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה דבלילה כותבין ואין עושין דין ומסיק ואזיל כולה סוגיא עד ה''ל עדים ואין עד נעשה דיין ולהכי איצטריך לאתויי עלה אמר רב חסדא דכל עיקר לא מייתי דרשה דביום הנחילו אלא משום דבעי לאפוקי מינה דאין עד נעשה דיין כדמפרש רב חסדא דאי לאו דלהכי אתא אמאי איצטריך כלל [ביום הנחילו] לר''מ וא''ש הא דמייתי עלה ואמר רב חסדא ולא קאמר אמר רב חסדא בלא וי''ו: כגון שראוה בלילה. פי' בקונטרס ורבי יהודה נשיאה כרבי טרפון ס''ל ובחנם פירש כן דאפילו כרבי עקיבא ניחא דלא גמר מדיני נפשות כדפירשתי לעיל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|