סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין הֲוָה קָאֵי
וְהָתַנְיָא אָמַר לוֹ אֵין בִּדְבָרֶיךָ כְּלוּם שֶׁכְּבָר הוֹדִיתָ
מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר שֶׁכְּבָר אֵין לְךָ עֵדִים סָבַר מוֹדֶה בִּקְנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים חַיָּיב וְהַאי תַּנָּא דְּאָמַר שֶׁכְּבָר הוֹדִיתָ סָבַר מוֹדֶה בִּקְנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים פָּטוּר
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מוֹדֶה בִּקְנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים פָּטוּר וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי הַאי תַּנָּא דְּאָמַר שֶׁכְּבָר אֵין לְךָ עֵדִים סָבַר חוּץ לְבֵית דִּין הֲוָה וְהָךְ תַּנָּא דְּאָמַר שֶׁכְּבָר הוֹדִיתָ סָבַר בְּבֵית דִּין הֲוָה
אִיתְּמַר מוֹדֶה בִּקְנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים רַב אָמַר פָּטוּר וּשְׁמוּאֵל אָמַר חַיָּיב
אָמַר רָבָא בַּר אֲהִילַאי מַאי טַעְמָא דְּרַב אִם הִמָּצֵא בְּעֵדִים תִמָּצֵא בְּדַיָּינִין פְּרָט לְמַרְשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ
לְמָה לִי מֵאֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן נָפְקָא אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מוֹדֶה בִּקְנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים פָּטוּר
וּשְׁמוּאֵל אָמַר לָךְ הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ לְגַנָּב עַצְמוֹ כִּדְתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה
אֵיתִיבֵיהּ רַב לִשְׁמוּאֵל רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים וְאָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן אֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁחָזְרוּ עֵדִים לַאֲחוֹרֵיהֶם
וְהָא מִדְּתָנֵי סֵיפָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יָבוֹאוּ עֵדִים וְיָעִידוּ מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר לָא
אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לָאו אִיכָּא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּקָאֵי כְּווֹתִי אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
לִשְׁמוּאֵל וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא לְרַב מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא
אָמַר לְךָ רַב אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָא מוֹדֵי מֵחֲמַת בִּיעֲתוּתָא דְעֵדִים אֲבָל הָכָא דְּמוֹדֶה מֵעַצְמוֹ אֲפִילּוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה
אָמַר רַב הַמְנוּנָא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב בְּאוֹמֵר גָּנַבְתִּי וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב פָּטוּר שֶׁהֲרֵי חִיֵּיב עַצְמוֹ בְּקֶרֶן
אֲבָל אָמַר לֹא גָּנַבְתִּי וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב וְחָזַר וְאָמַר טָבַחְתִּי וּמָכַרְתִּי וּבָאוּ עֵדִים שֶׁטָּבַח וּמָכַר חַיָּיב שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִכְּלוּם
אָמַר רָבָא קַפַּחְתִּינְהוּ לְסָבֵי דְּבֵי רַב דְּהָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר עַצְמוֹ מִכְּלוּם הֲוָה וְקָאָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא וְלָא קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ
אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גָּנַבְתִּי וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב פָּטוּר שֶׁהֲרֵי חִיֵּיב עַצְמוֹ בְּקֶרֶן אֲבָל אָמַר לֹא גָּנַבְ[תִּי] וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב וְחָזַר וְאָמַר טָבַחְתִּי וּמָכַרְתִּי וּבָאוּ עֵדִים שֶׁטָּבַח וּמָכַר חַיָּיב שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִכְּלוּם
אָמַר רַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין וּבָרַיְיתָא נָמֵי דַּיְקָא מַתְנִיתִין דִּתְנַן גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה
לְמָה לִי דְּתָנֵי גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם לִיתְנֵי גָּנַב וְטָבַח [וּמָכַר] עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הַקֶּרֶן

רש"י

שלא בבית דין הוה. לא היו בית דין יושבין ולא מקום ישיבת ב''ד הוה אלא בשוק הודה לו: שכבר הודית. משמע אפילו אתו עדים בתר הכי פטור: תמצא בדיינין פרט למרשיע את עצמו. והאי קרא למ''ל מאשר ירשיעון אלהים נפקא פרט למרשיע את עצמו אלא לאו שמע מינה חד למודה בקנס ולא בעדים וחד למודה בקנס ואחרי כן באו עדים: מיבעי ליה לגנב עצמו. לחייב כפל לגנב עצמו דדרשינן כלל ופרט מהמצא תמצא כדתנא דבי חזקיה: גנבתי. וחייב עצמו בקרן: אבל לא טבחתי ולא מכרתי. רבותא אשמעי' כדאמרינן לקמן דאע''ג דאטביחה לא הודה ונמצא שטבח או מכר דבאו עדים פטור דכיון דמכפל איפטר ליה בהודאה דגנבתי תו לא מחייב ארבעה וחמשה דכיון דמדלית כפל מינייהו הוי ליה תשלומי שלשה וארבעה והני לא כתיבי: ויעידו. לאחר שהודה ויתחייב קנסא: לשמואל ודאי תנאי היא. דהא לא מצי למימר דתנא קמא קאי כוותיה דהשתא ומה הכא דשמע שממשמשין ובאין ומחמת ביעתותייהו אודי פטר ליה ואף ע''ג דהדרו אתו כל שכן מודה מעצמו ואח''כ באו: לרב מי לימא. מי איצטריכא ליה לאוקמי מילתיה כתנאי או דלמא מצי לשנויי לר' אלעזר בר ר' שמעון אליביה ולמימר דשני ליה לר' אלעזר בין ראה עדים שממשמשין ובאין למודה מעצמו בלא פחד עדים: מסתברא מילתיה דרב. דפטר אפילו אם באו עדים: באומר גנבתי. דחייב עצמו לשלם קרן מיהא בהודאה הלכך הודאה גמורה היא ופטור מכפל ומארבעה וחמשה: שהרי פטר עצמו מכלום. בהודאה דטביחה לא היה מחייב עצמו בכלום שהיה יודע שהמודה בקנס פטור הלכך לאו הודאה היא ומשלם אם באו עדים ולא אמרינן מודה בקנס ובאו עדים פטור אלא היכא דאיכא קרן וקנס דאיחייב ליה ממונא בהודאתו ומתכוין להחזיר ממון: אמר רבא. גרסינן ולא גרסינן אמר ליה קפחתינהו לסבי דבי רב רב המנונא קרי סבי דבי רב כדאמר בפ''ק דסנהדרין (דף יז:): [קפחתי]. יש בידי תשובה לקפח דבריו: דהא רבן גמליאל. בהודאה שסימא את עין עבדו פטר עצמו מכלום היה דאין כאן אלא קנס וכי מודה מפטר מאיליו והא חזינן לעיל דאותביה רב חסדא לרב הונא מינה מדוקיא דכבר אין לך עדים הא אתו עדים מחייב: ולא שני ליה. רב הונא למימר דשאני רבן גמליאל דפוטר עצמו מכלום הוה וכי האי גוונא צריכא ליה לאוקמי בחוץ לבית דין הא בבית דין מיפטר ליה בההיא הודאה אליבא דרב: שהרי חייב עצמו בקרן. בהודאה ראשונה הלכך נפטר מן הכפל וכיון דליכא כפל תו לא מחייב בארבעה וחמשה: שהרי פטר עצמו מכלום. כלומר אין זה הודאה שהרי אינו בא להשיב כלום בהודאתו דיודע הוא דמודה בקנס פטור הלכך לפטור עצמו נתכוין: למה לי דקתני. הכי הואיל ואתא לאשמועינן דמודה בקנס פטור לשמעינן בין בכפל ובין בד' וחמשה וניתני גנב וטבח ומכר ע''פ עד אחד או ע''פ עצמו אינו משלם אלא קרן אלא לאו ש''מ להכי לא נקט הודאה גבי קרן וכפל דבעי למיתני ע''פ עצמו דומיא דעד אחד ולמימר דאי הדר אתו עדים חייב ואי הוה תני הודאה גבי גניבה תו לא מיתני ליה ע''פ עצמו דומיא דעד אחד דא''נ אתו עדים פטור אבל השתא דלא אודי בקרן דשני עדים שהעידו על הגניבה חייבוהו מחייב אף בארבעה וחמשה לכי אתו סהדי כר' יוחנן:

תוספות

משום ביעתותא דעדים קא מודה. והא דאמר בפרק שבועת העדות (שבועות ד' לג:) דלרבי אלעזר בר' שמעון לא משכחת לה דמודה מפי עצמו דפטור אלא היכא דליכא עדים כלל היינו אליבא דשמואל: אמר ליה רבא קפחת לסבי דבי רב. פי' בקונטרס ציערת תלמידים שבבית המדרש שאמר דבר שאינו דהא רב הונא דידע מילתיה דרב גדול ממך אין לו זה החילוק וקשה דבכל דוכתי הוי קיפוח לשון ניצוח כמו לקפחני בהלכות הן באין בפ' שני דקדושין (ד' נב:) ודנזיר (ד' מט:) וכמו קפחינהו לתלתא רבנן סמיכי בטעותא גיטין (ד' כט:) ורשב''ם פי' דל''ג אמר ליה רבא אלא אמר רבא קפחתי לסבי דבי רב פירוש נצחתי את רב המנונא שהוא סבי דבי רב והוכחתי לו מכח דברי רב הונא שהיה יודע דברי רב יותר ממנו שאין לחלק כמו שחילק והביא ראיה מפ''ק דסנהדרין (ד' יז: ושם) דאמר התם אמרי בי רב רב הונא ופריך והאמר רב הונא אמרי בי רב ומשני אלא אימא רב המנונא ולהכי קרי ליה סבי דבי רב וקשה חדא שמוחק כאן בספרים אמר ליה ועוד דאין דרך לומר איתמר נמי אחרי שסתר את דבריו ועוד דכוותיה דרב המנונא דייק מתני' וברייתא כדאמר בסמוך ולרב הונא מפקא מתני' מדברי רב ונראה לפרש אמר ליה רבא קפחת לסבי דבי רב כלומר אמר ליה רבא לרב המנונא נצחת את רב הונא שהוא סבי דבי רב שהוא לא ידע לחלק כאשר חלקת ובסנהדרין מפרש ר''ת אימא רב המנונא פירוש לא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב אלא אמר רב המנונא אמרי בי רב וכן משמע דלפי האמת נמי הוי אמרי בי רב רב הונא דבהערל (יבמות ד' פג: ושם) קאמר בי רב מני רב הונא ורב הונא אין הלכה קאמר ובקונט' דחק שם לפרש דהא דאמר בסנהדרין אימא רב המנונא דוקא היכא דמוכח דהיינו היכא דאיכא אמר רב הונא אמרי בי רב התם הוי רב המנונא וקשה דא''כ כי קאמר בסנהדרין שלחו מתם רבי יוסי בר חנינא מחכו עליה במערבא ר' אלעזר ופריך הא שלחו מתם לרבי יוסי בר חנינא מוצא כו' ומשני אלא איפוך ה''ל לשנויי היכא דמוכח שאני ועוד דלא יתכן כלל שיאמר רב הונא משום רב המנונא שהיה תלמיד תלמידו כדמשמע בריש הדר (עירובין ד' סג.) ואין להאריך כאן בזה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר