|
טקסט הדף מנוקד
שְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה חַיָּיבִין הוּזְּקוּ זֶה בָּזֶה פְּטוּרִין טַעְמָא דִּשְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אֲבָל אֶחָד בִּרְשׁוּת וְאֶחָד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת דְּבִרְשׁוּת פָּטוּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת חַיָּיב
נָפַל לְבוֹר וְהִבְאִישׁ מֵימָיו חַיָּיב אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהִבְאִישׁ בִּשְׁעַת נְפִילָה אֲבָל לְאַחַר נְפִילָה פָּטוּר מַאי טַעְמָא הָוֵי שׁוֹר בּוֹר וּמַיִם כֵּלִים וְלֹא מָצִינוּ בּוֹר שֶׁחִיֵּיב בּוֹ אֶת הַכֵּלִים הָנִיחָא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כֹּל תַּקָּלָה בּוֹר הוּא אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר עַד דְּמַפְקַר לֵיהּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהִבְאִישׁ מִגּוּפוֹ אֲבָל הִבְאִישׁ מֵרֵיחוֹ פָּטוּר מַאי טַעְמָא גְּרָמָא בְּעָלְמָא הוּא וּגְרָמָא בְּעָלְמָא לָא מִיחַיַּיב הָיָה אָבִיו אוֹ בְּנוֹ לְתוֹכוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר וְאַמַּאי הָא תָּם הוּא אָמַר רַב בְּמוּעָד לִיפּוֹל עַל בְּנֵי אָדָם בְּבוֹרוֹת עָסְקִינַן אִי הָכִי בַּר קְטָלָא הוּא אָמַר רַב יוֹסֵף דַּחֲזָא יְרוֹקָא וּנְפַל שְׁמוּאֵל אָמַר הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי כּוֹפֶר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר כְּרַבִּי טַרְפוֹן דְּאָמַר קֶרֶן בַּחֲצַר הַנִּיזָּק נֶזֶק שָׁלֵם מְשַׁלֵּם הָכִי נָמֵי כּוֹפֶר שָׁלֵם מְשַׁלֵּם בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא הַיְינוּ דְּקָתָנֵי הָיָה אָבִיו אוֹ בְּנוֹ לְתוֹכוֹ אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל מַאי אִירְיָא אָבִיו אוֹ בְּנוֹ אֲפִילּוּ אַחֵר נָמֵי אוֹרְחֵיהּ דְּמִילְּתָא קָתָנֵי וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל חָצֵר חַיָּיב [כּוּ'] אִיתְּמַר רַב אָמַר הִלְכְתָא כְּתַנָּא קַמָּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר הִלְכְתָא כְּרַבִּי תָּנוּ רַבָּנַן כְּנוֹס שׁוֹרְךָ וְשׇׁמְרוֹ הִזִּיק חַיָּיב הוּזַּק פָּטוּר כְּנוֹס שׁוֹרְךָ וַאֲנִי אֶשְׁמְרֶנּוּ הוּזַּק חַיָּיב הִזִּיק פָּטוּר הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ כְּנוֹס שׁוֹרְךָ וְשׇׁמְרוֹ הִזִּיק חַיָּיב הוּזַּק פָּטוּר טַעְמָא דַּאֲמַר לֵיהּ שׇׁמְרוֹ דְּחַיָּיב בַּעַל הַשּׁוֹר וּפָטוּר בַּעַל חָצֵר הָא סְתָמָא חַיָּיב בַּעַל חָצֵר וּפָטוּר בַּעַל הַשּׁוֹר דְּבִסְתָמָא מְקַבֵּל עֲלֵיהּ נְטִירוּתָא אֵימָא סֵיפָא כְּנוֹס שׁוֹרְךָ וַאֲנִי אֶשְׁמְרֶנּוּ הוּזַּק חַיָּיב הִזִּיק פָּטוּר טַעְמָא דַּאֲמַר לֵיהּ וַאֲנִי אֶשְׁמְרֶנּוּ הוּא דִּמְחַיֵּיב בַּעַל הֶחָצֵר וּפָטוּר בַּעַל הַשּׁוֹר הָא סְתָמָא חַיָּיב בַּעַל הַשּׁוֹר וּפָטוּר בַּעַל חָצֵר דְּבִסְתָמָא לָא מְקַבֵּל עֲלֵיהּ נְטִירוּתָא אֲתָאן לְרַבִּי דְּאָמַר עַד שֶׁיְּקַבֵּל עֲלֵיהּ נְטִירוּתָא בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמוֹר רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תַּבְרָא מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ רָבָא אָמַר כּוּלַּהּ רַבָּנַן הִיא אַיְּידֵי דְּנָסֵיב רֵישָׁא שׇׁמְרוֹ תְּנָא סֵיפָא וַאֲנִי אֶשְׁמְרֶנּוּ רַב פָּפָּא אָמַר כּוּלַּהּ רַבִּי הִיא וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי טַרְפוֹן דְּאָמַר קֶרֶן בַּחֲצַר הַנִּיזָּק נֶזֶק שָׁלֵם מְשַׁלֵּם הִלְכָּךְ אֲמַר לֵיהּ שׇׁמְרוֹ לָא מַקְנֵי לֵיהּ מָקוֹם בֶּחָצֵר וְהָוְיָא לַיהּ קֶרֶן בַּחֲצַר הַנִּיזָּק וְקֶרֶן בַּחֲצַר הַנִּיזָּק מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם לָא אֲמַר לֵיהּ שׇׁמְרוֹ אַקְנוֹיֵי אַקְנִי לֵיהּ מָקוֹם בֶּחָצֵר וְהָוְיָא לֵיהּ חֲצַר הַשּׁוּתָּפִין וְקֶרֶן בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק מַתְנִי' שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין לַחֲבֵירוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין לַחֲבֵירוֹ וְהִכָּה הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת שָׁמִין הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלָדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלָדָה אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רש"ישניהם ברשות. כגון ברה''ר או חצר השותפין או שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס: או שניהן שלא ברשות. כגון שניהן רצין ברה''ר: הזיקו. בידים זה את זה ואפי' שלא במתכוין: חייבין. דבנזקין לא שני לן בין מתכוין לשאין מתכוין והא דתנן בהמניח (לעיל דף לב.) שנים שהיו מהלכין ברה''ר והזיקו זה את זה פטורין ההוא הזיקו הוזקו הוא ולא דק בלישניה: דברשות פטור. בין היזק דבידים בין היזק דממילא ובדלא ידע ליה: שהבאיש בשעת נפילה. דהוי מזיק ממש ולא דמי לבור: ומים כלים. כל חפצים ככלים דלא חייב בבור (עלה מיתה אלא על נזקי בהמה) ושאר חפצים הזיקן זו היא מיתתן: מאי איכא למימר. הא לית ליה תורת בור וממונו הוא ומשורו למדנו ולא פטר ביה כלים: מגופו. שהיה מלוכלך בטיט: אבל מריחיה. לאו גופיה הוא דסרחון דנבילה ממילא אתי לה ונבילה גרמא הוא שגורמת לסרחון שיבא: בר קטלא הוא. בנפילה קמייתא והיאך בא לידי מועד בשלמא גבי מועד דנגיחות איכא למימר כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף מא.) דקטל וערק א''נ בשאין מכירין את השור אי נמי שהוזמו זוממי זוממין אבל זה לא עלה מן הבור מאליו וליכא למימר ערק ולא אין מכירין ולא הוזמו דמילתא דאית ליה קלא היא: דחזא ירוקא. עשב על פי הבור ובא לאכול ונפל דאהך נפילה לא איכוין ומיהו כופר שלא בכוונה משלם בנפילה אחרונה ואע''פ שאין השור בסקילה ושמעינן לרב (לעיל דף מד.) דאמר פטור מזה ומזה ה''מ במועד לנגיחות בכוונה וערק לאגמא בראשונה ונגח ד' שלא בכוונה פטר ליה מגזירת הכתוב דכתיב השור יסקל וגם בעליו וגו' כל זמן שאין השור בסקילה אין בעלים משלמין כופר אבל זה שלא היתה בו חיוב סקילה כלל אין העדאתו אלא לכופר של שן ורגל בחצר הניזק דאוקמינן ברגל שדרסה ע''ג תינוק בחצר הניזק דאיכא כופר ברגל ואף על גב דשלא בכוונה הוא ואין השור בסקילה וה''נ דחזא ירוקא ונפל תולדה דשן היא דמתכוין להנאתו וא''ת משונה הוא ואין זו שן כיון דאייעד ליה אורחא הוא ולאוקמי להך נפילה אחרונה במתכוין והשור בסקילה לא מצינן דלגבי כוונה תם הוא וליכא כופר דהא כל כמה דלא חזי ירוקא לא אייעד: ושמואל אמר. לעולם בתם ומתניתין חצי כופר קאמר ור' יוסי היא: עולא. מוקים לה נמי בתם וכופר שלם: היינו דקתני אביו או בנו. דהוי קרן בחצר הניזק דמשלם כופר שלם אלא לשמואל דאמר חצי כופר מאי איריא כו': מי ששנה זו כו'. רישא רבנן וסיפא רבי: כולה רבי היא. וסיפא דוקא ורישא לא תידוק מינה הא סתמא הוזק חייב דודאי סתמא נמי הזיק חייב הוזק פטור והאי דנקט ושמרו לחיוביה נזק שלם קאמר אם הוזק שורו של בעל חצר הא סתמא חצי נזק: מתני' שור שהיה מתכוין לחבירו. הוא הדין למתכוין לאשה נמי פטור כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף מב.) נקי מדמי ולדות ובגמ' מפרש אמאי נקט מתכוין לחבירו: תוספותשניהם ברשות. פ''ה כגון ברה''ר שלא ברשות כגון ששניהם רצים ברה''ר וקשה דהיינו מתניתין בפרק המניח (לעיל דף לב.) ונראה לפרש כגון שנכנס לחצר בע''ה שלא ברשות או ברשות דאית ליה לאסוקי אדעתיה כמו שנתנו לו רשות כמו כן נתנו לאחר רשות או כמו שהוא נכנס שלא ברשות שמא גם אחר נכנס שלא ברשות ולכך חייבין כשהזיקו זה את זה אפי' הזיקו שלא מדעת אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות האי אית ליה לאסוקי אדעתיה בהאי והאי לית ליה לאסוקי אדעתיה בהאי ואם שלא מדעת הזיקו ברשות פטור שלא ברשות חייב: דחזא ירוקא ונפל. רש''י מוקי ההיא דהיה מתחכך בכותל בג' פעמים הראשונים לא היתה כונתו להתחכך אלא בכוונה להפיל על האדם ופטור דקתני התם אהך אחרונה שהיתה להתחכך והראשונות אהנו שנעשה מתוך כך מועד ובהך אחרינא חשיב ליה משונה קצת שהרג בנפילת הכותל ולכך לא נחשב מועד אלא מחמת הראשונות וזהו דוחק דחשיב משונה מה שעושה להנאתו לאכול ירוקא או להתחכך וגם תימה הוא לומר דהוי מועד בהפלת כותל אחרונה שהיתה שלא בכוונה על ידי הראשונות שהיו בכוונה ולפירושו צ''ל דהא דקאמר הכא במועד ליפול על בני אדם בבורות לא הזכיר בני אדם אלא בשביל אחרונה דבג' הראשונות לא חיישינן אלא שיהא מועד ויעשה אורחיה להפיל עצמו בבור לאכול הירק: ושמואל אמר הלכתא כרבי. לכאורה נראה דהלכתא כשמואל בדיני וצ''ע דרבא קאמר לעיל הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות וחפר בו בורות שיחין ומערות בעל השור חייב בנזקי חצר משמע אבל ברשות פטור ואי כרבי אפי' ברשות חייב דלרבי סתמא חייב בעל השור וכולה סוגיא דלעיל מסיק רבא כרבנן ואפי' נשברו ברוח ואפי' חנק עצמו: טעמא דאמר ליה שמרו. כולה הך סוגיא כרבא דלעיל דלר' זירא לא קשה כלל רישא לסיפא וכולה רבי היא והוי סתמא שניהם פטורין בין ברישא בין בסיפא דאין כל אחד מקבל עליו שמירת חבירו ולרבנן הא סתמא שניהם חייבים: אימא סיפא כו'. הכא לא משני נעשה כדמשני בפרק קמא דקדושין (דף ה:) גבי נתן הוא ואמרה היא מקודשת נתנה היא ואמר הוא אין מקודשת משום דהכא אית ליה שנויא אחרינא דקאמר תברא אבל התם ליכא למימר תברא דליכא פלוגתא במילתא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|