|
טקסט הדף מנוקד
וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר יֵשׁ הַעֲדָאָה וּמַר סָבַר אֵין הַעֲדָאָה
לָא בְּחַד זִמְנָא וּבִפְלוּגְתָּא דְּסוֹמְכוֹס וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי וְהָא מְשׁוּנֶּה הוּא דְּאִית בֵּיהּ בִּזְרָנֵי בָּעֵי רַב אָשֵׁי יֵשׁ שִׁנּוּי לִצְרוֹרוֹת לִרְבִיעַ נֶזֶק אוֹ אֵין שִׁנּוּי לִצְרוֹרוֹת לִרְבִיעַ נֶזֶק תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרָבָא דְּבָעֵי רָבָא יֵשׁ הַעֲדָאָה לִצְרוֹרוֹת אוֹ אֵין הַעֲדָאָה לִצְרוֹרוֹת מִכְּלָל דְּאֵין שִׁנּוּי דִּלְמָא רָבָא אִם תִּמְצֵי לוֹמַר קָאָמַר אִם תִּמְצֵי לוֹמַר אֵין שִׁנּוּי יֵשׁ הַעֲדָאָה אוֹ אֵין הַעֲדָאָה תֵּיקוּ בָּעֵי רַב אָשֵׁי כֹּחַ כֹּחוֹ לְסוֹמְכוֹס כְּכֹחוֹ דָּמֵי אוֹ לָא מִי גְּמִיר הֲלָכָה וּמוֹקֵי לַהּ בְּכֹחַ כֹּחוֹ אוֹ דִלְמָא לָא גְּמִיר הֲלָכָה כְּלָל תֵּיקוּ הָיְתָה מְבַעֶטֶת אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשָׁבְרָה אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק אִיבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָאָמַר הָיְתָה מְבַעֶטֶת וְהִזִּיקָה בְּבִיעוּטָהּ אוֹ צְרוֹרוֹת כְּאוֹרְחַיְיהוּ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וְרַבָּנַן הִיא אוֹ דִלְמָא הָיְתָה מְבַעֶטֶת וְהִזִּיקָה בְּבִיעוּטָהּ אוֹ צְרוֹרוֹת מֵחֲמַת בִּיעוּט מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק הָא כִּי אוֹרְחֵיהּ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וּמַנִּי סוֹמְכוֹס הִיא תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ וְנָפַל הַשֶּׁבֶר עַל כְּלִי אַחֵר וּשְׁבָרוֹ עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הָאַחֲרוֹן חֲצִי נֶזֶק וְאִי סוֹמְכוֹס מִי אִית לֵיהּ חֲצִי נֶזֶק וְכִי תֵּימָא רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן לְהַתָּזָה וְשֵׁנִי שֵׁנִי לְהַתָּזָה וְשָׁאנֵי לֵיהּ לְסוֹמְכוֹס בֵּין כֹּחוֹ לְכֹחַ כֹּחוֹ אֶלָּא הָא דְּבָעֵי רַב אָשֵׁי כֹּחַ כֹּחוֹ לְסוֹמְכוֹס כְּכֹחוֹ דָּמֵי אוֹ לָאו כְּכֹחוֹ דָּמֵי תִּפְשׁוֹט לֵיהּ דְּלָאו כְּכֹחוֹ דָּמֵי רַב אָשֵׁי כְּרַבָּנַן מוֹקֵי לַהּ וּבָעֵי לַהּ הָכִי הָיְתָה מְבַעֶטֶת וְהִזִּיקָה בְּבִיעוּטָהּ אוֹ צְרוֹרוֹת כְּאוֹרְחַיְיהוּ חֲצִי נֶזֶק הָא מֵחֲמַת בִּיעוּט רְבִיעַ נֶזֶק וְיֵשׁ שִׁנּוּי אוֹ דִלְמָא הָיְתָה מְבַעֶטֶת וְהִזִּיקָה בְּבִיעוּטָהּ אוֹ צְרוֹרוֹת מֵחֲמַת בִּיעוּט חֲצִי נֶזֶק וְאֵין שִׁנּוּי תֵּיקוּ בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מֵרַבִּי אַמֵּי וְאָמְרִי לַהּ מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ אֶלָּא אִם כֵּן מְנַתֶּזֶת וּבִעֲטָה וְהִתִּיזָה וְהִזִּיקָה מַהוּ כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר לַהּ אוֹרְחַיהּ הוּא אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא מֵחֲמַת בִּיעוּט קָמְנַתְּזָה צְרוֹרוֹת תֵּיקוּ בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִעֲטָה וְהִתִּיזָה וְהִזִּיקָה מַהוּ לְקֶרֶן מְדַמֵּינַן לֵיהּ וְחַיֶּיבֶת אוֹ דִלְמָא תּוֹלָדָה דְרֶגֶל הוּא וּפְטוּרָה אֲמַר לֵיהּ מִסְתַּבְּרָא תּוֹלָדָה דְרֶגֶל הוּא הִתִּיזָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מַהוּ אֲמַר לֵיהּ עֲקִירָה אֵין כָּאן הַנָּחָה יֵשׁ כָּאן אֵיתִיבֵיהּ הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בַּדֶּרֶךְ וְהִתִּיזָה בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּיב מַאי לָאו הִתִּיזָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לָא הִתִּיזָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהָאָמְרַתְּ עֲקִירָה אֵין כָּאן הַנָּחָה יֵשׁ כָּאן אֲמַר לֵיהּ הֲדַרִי בִּי אֵיתִיבֵיהּ דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ וְנָפַל הַשֶּׁבֶר עַל כְּלִי אַחֵר וּשְׁבָרוֹ עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וְתָנֵי עֲלַהּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עַל הָרִאשׁוֹן פְּטוּרָה וְעַל הָאַחֲרוֹן חַיֶּיבֶת מַאי לָאו הִתִּיזָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לֹא הִתִּיזָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהָאָמְרַתְּ עֲקִירָה אֵין כָּאן הַנָּחָה יֵשׁ כָּאן אֲמַר לֵיהּ הֲדַרִי בִּי אִינִי רש"י
משונה הוא. התרנגול שאין דרכו לתקוע בכלי: דשדו ביה בזרני. שיש זרעים בכלי דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק: יש שנוי לצרורות לרביע נזק. לרבנן דפליגי אסומכוס ואמרי צרורות כי אורחיה חצי נזק היכא דשינה בהן כגון בעטה ברגלה ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה כלים מי חשיב שנוי והוי כתם ומשלם רביע נזק דהא אהעדאתן חצי נזק הלכך תמותן רביע נזק: או אין שנוי. לשלם רביע דלעולם חצי נזק שאין תמות והעדאה בהם דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא: מכלל דאין שנוי. דאי יש שנוי לרביע הוי ח''נ להעדאתן ואמאי אצטריכא לרבא למיבעי ודאי אין העדאה לשלם נזק שלם דהא תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק: ומשני רב אשי דלמא רבא אם תמצי לומר קאמר ותרוייהו מספקי ליה והכי קא מבעיא ליה יש שנוי או אין שנוי ואם תמצי לומר אין שנוי וזו היא צד תמותו יש העדאה לתמות זו או אין העדאה: מי גמיר הלכה. למשה מסיני דחצי נזק צרורות ומוקים לה בכח כחו או לא גמיר: והזיקה בבעיטה. בלא צרורות ותולדה דקרן היא: ת''ש. דקתני סיפא דמתני': דרסה על הכלים כו'. מדחייב לצרורות חצי נזק ש''מ מתני' לאו סומכוס היא: ראשון להתזה. אותו כלי שנשבר מחמת התזת שברי כלים שדרסה עליו קרי ראשון ואע''ג דצרורות נינהו משלם נזק שלם דסומכוס היא: אחרון אחרון להתזה. כגון שמאותו כלי שנשבר ע''י צרורות התיזו שברים ושברו כלי שלישי דהוי כח כחו ומשו''ה משלם חצי נזק: תפשוט. בעיא דרב אשי: רב אשי כרבנן מוקי לה. והך בעיא דבעי רב אשי לעיל יש שנוי לצרורות או אין שנוי אהא מתניתין בעי לה והכי קבעי היתה מבעטת כו': היתה מהלכת. בחצר הניזק מלאה צרורות וא''א שלא תהא מנתזת כו': אורחיה הוא. וכצרורות דעלמא הוא ומשלם ח''נ: או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט הוא. וא''ת יש שנוי לצרורות לרביע נזק הא רביע נזק משלמת: לישנא אחרינא אורחיה הוא וצרורות נינהו ותולדה דרגל אפילו אייעד בביעוט והתיזה הא לא משלם אלא חצי נזק דהא בלאו הכי הואי מנתזה או דלמא מחמת ביעוט אתי ואם הועדה בכך משלמת נזק שלם דכיון דמשונה הוא הוי תולדה דקרן מפי המור''ה אבל הראשון עיקר: לקרן מדמינן ליה. הואיל (ובעיטה) וחייבת ח''נ כי קרן: או דלמא. כל צרורות כי אורחייהו תולדה דרגל נינהו ופטור ברה''ר: התיזה ברה''ר. כי אורחיה והלכו צרורות ברשות הניזק ושברו כלים: הנחה יש כאן. בתמיה כלומר פטור הואיל ועקירה הואי במקום פטור: והזיקה ברה''ר. חייבת אי אמרת בשלמא צרורות כי אורחייהו לקרן מדמינן להו לחייב ברה''ר כי קרן דהא דמי לקרן דמשלמת חצי נזק כי קרן ואע''ג דקרן משונה הוא וצרורות אורחה הוא הלכך ברשות הרבים חייבת חצי נזק אלא לדידך דאמרת כל צרורות כי אורחיה לרגל מדמינן להו משום דהוי תולדה דרגל ואע''ג דהתם נזק שלם וצרורות חצי נזק אמאי תני ברה''ר חייב: על הראשון פטור. דרגל הוי ועל האחרון חייב מאי לאו כו':
תוספות
ובהא קמיפלגי. תימה מנליה דפליגי דלמא רמי בר יחזקאל בדאייעד ואמרי בי רב בדלא אייעד וי''ל דא''כ מאי קמ''ל אמרי בי רב ואין לתמוה היכי פליג אברייתא דסתם אמרי בי רב משמיה דרב ורב תנא ופליג א''נ משום דלא מיתני בי ר' חייא ור' אושעיא לא מותבינן מיניה תיובתא.: וכי תימא ראשון להתזה. ואע''ג דלא שייך לפרש הכי ברייתא דלקמן דתני עלה בד''א ברשות הניזק אבל ברה''ר על הראשון פטור ועל האחרון חייב ואי ראשון להתזה כך יכול להיות ראשון להתזה או ברשות הניזק או ברה''ר כמו שני להתזה מכל מקום מתניתין מצי שפיר מיפרשא הכי: רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה הכי. הוה מצי למימר דאת''ל קאמר את''ל לאו ככחו דמי מתניתין רבנן היא או סומכוס היא אלא עדיפא ליה למיבעי ביש שנוי ואין שנוי ונראה דבעיא דלעיל לא היתה אלא אי מתניתין איירי בצרורות כי אורחיה או ע''י שנוי ותו לא והש''ס הוסיף מדעתו רבנן היא או סומכוס היא ורב אשי מפרש דאיבעיא להו אי יש שנוי לרביע או אין שנוי וכה''ג איכא פ' המקבל (ב''מ דף קיב. ושם ד''ה אומן) גבי בעיא דרב ששת דקבלן עובר בבל תלין או אין עובר שהוסיף הש''ס לומר אומן קונה בשבח כלי כו' ורב ששת שאלו סתם ובהגוזל קמא (לקמן דף צט. ושם ד''ה בשליחא) מוכח דמיירי בשליחא דאגרתא.: במקום שאי אפשר לה אלא א''כ וכו'. אין לפרש דאיירי ברה''ר ומיבעיא ליה דאם אורחיה פטור מידי דהוה ארגל מדלא קאמר היתה מהלכת ברשות הרבים כמו בבעיא דבסמוך ופ''ה עיקר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|