|
טקסט הדף מנוקד
עַד שֶׁיֹּאמַר לֹוֶה פָּרַעְתִּי וְלֹא פָּרַעְתִּי רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְהָכָא בְּכוֹתְבִין שׁוֹבָר קָמִיפַּלְגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר כּוֹתְבִין שׁוֹבָר וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר רַב אָשֵׁי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְבַעַל חוֹב שֵׁנִי דַּאֲמַר לֵיהּ חֲזִי גַּבְרָא דְּפָרַע אֲנָא
עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כּוּ' בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן הַמּוֹצִיא עוֹר בְּכַמָּה אֲמַר לֵיהּ כְּדִתְנַן עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ [הַמְעַבְּדוֹ בְּכַמָּה אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁנָא] לְעַבְּדוֹ בְּכַמָּה אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁנָא וּמְנָא תֵּימְרָא כְּדִתְנַן הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל אַלְמָא כֵּיוָן דְּלִטְוִיָּיה קָאֵי שִׁיעוּרוֹ כְּטָווּי הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דִּלְעַבְּדוֹ קָאֵי שִׁיעוּרוֹ כִּמְעוּבָּד וְשֶׁלֹּא לְעַבְּדוֹ בְּכַמָּה אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁנָא וְלָא שָׁנֵי בֵּין מְעוּבָּד לְשֶׁאֵינוֹ מְעוּבָּד אֵיתִיבֵיהּ הַמּוֹצִיא סַמָּנִין שְׁרוּיִן כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן דּוּגְמָא לְאִירָא וְאִילּוּ בְּסַמָּנִין שֶׁאֵינָן שְׁרוּיִן תְּנַן קְלִיפֵּי אֱגוֹזִים וּקְלִיפֵּי רִמּוֹנִין סְטֵיס וּפוּאָה כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן [לְפִי] סְבָכָה הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ לִשְׁרוֹת סַמָּנִין לִצְבּוֹעַ בָּהֶן דּוּגְמָא לְאִירָא וַהֲרֵי זֵרְעוֹנֵי גִּינָּה דְּמִקַּמֵּי דְּזַרְעִינְהוּ תְּנַן זֵרְעוֹנֵי גִּינָה פָּחוֹת מִכִּגְרוֹגֶרֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר חֲמִשָּׁה וְאִילּוּ בָּתַר דְּזַרְעִינְהוּ תְּנַן זֶבֶל וְחוֹל הַדַּק כְּדֵי לְזַבֵּל בּוֹ קֶלַח שֶׁל כְּרוּב דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב פָּפָּא הָא דִּזְרִיעַ הָא דְּלָא זְרִיעַ לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ לְהוֹצִיא נִימָא אַחַת לִזְרִיעָה וַהֲרֵי טִיט דְּמִקַּמֵּי דְּלִיגַבְּלֵיהּ תַּנְיָא מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמוֹצִיא שׁוֹפְכִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁשִּׁיעוּרָן בִּרְבִיעִית וְהָוֵינַן [בַּהּ] שׁוֹפְכִין לְמַאי חֲזוּ וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט וְאִילּוּ בָּתַר דְּגַבְּלֵיהּ תַּנְיָא טִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת (בָּהֶן) פִּי כוּר הָתָם נָמֵי כְּדַאֲמַרַן לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ (בָּהֶן) לְגַבֵּל אֶת הַטִּיט לַעֲשׂוֹת בּוֹ פִּי כוּר תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן מַצָּה וְחִיפָּה וְדִיפְתְּרָא מַצָּה כְּמַשְׁמָעוֹ דְּלָא מְלִיחַ וּדְלָא קְמִיחַ וּדְלָא עֲפִיץ וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יְהוּדָה כְּדֵי לָצוּר בּוֹ מִשְׁקוֹלֶת קְטַנָּה וְכַמָּה אָמַר אַבָּיֵי רִיבְעָא דְרִיבְעָא דְפוּמְבְּדִיתָא חִיפָּה דִּמְלִיחַ וְלָא קְמִיחַ וְלָא עֲפִיץ וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ כְּדִתְנַן עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ דִּיפְתְּרָא דִּמְלִיחַ וּקְמִיחַ וְלָא עֲפִיץ וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו אֶת הַגֵּט קָתָנֵי מִיהַת כְּדֵי לָצוּר בּוֹ מִשְׁקוֹלֶת קְטַנָּה וְאָמַר אַבָּיֵי רִיבְעָא דְרִיבְעָא דְּפוּמְבְּדִיתָא הָתָם בְּבִישּׁוּלָא וְהָתְנַן הַבֶּגֶד שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה לַמִּדְרָס הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה מַפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה בֵּין לַמִּדְרָס בֵּין לַמֵּת וְתָאנֵי עֲלַהּ הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק וְהָעוֹר כְּשִׁיעוּר לַטּוּמְאָה כָּךְ שִׁיעוּר לַהוֹצָאָה הָהוּא בְּקוּרְטוּבְלָא רש"יעד שיאמר פרעתי ולא פרעתי. כלומר עד שלא אמר פרעתי חייב משאמר פרעתי פטור דבטל ליה: דכולי עלמא צריך לקיימו. והכא בפרעו ולא פרעו ממש קאמר ובשטר מקויים ודכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע: והכא בכותבין שובר קא מיפלגי. יש גורסין ת''ק סבר אין כותבין שובר על שטר פרוע שאתה מצריכו לשמור שוברו מן העכברים אלא מחזיר לו ושורפו ואסור להשהותו ורבי יהודה סבר כותבין שובר ועל ידי שובר מותר לשהות שטר פרוע לצור ע''פ צלוחיתו ולא היא חדא דכיון דאסור לשהות שטר פרוע אפי' על ידי שובר נמי אסור להשהותו שמא יאבד השובר וזה חוזר וגובה בו ועוד לרבי יהודה אין כותבין שובר שמעינן ליה בבבא בתרא (דף קע:) דתנן מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר וה''ג ת''ק סבר כותבים שובר והכי קאמר משפרעו לוה והוציאו מלוה בשבת פטור שאינו צריך לו ואי אמרת כיון דראוי לצור ע''פ צלוחיתו הוא דבעי אהדורי ללוה לא משהי ליה שמא יבא לידי מלוה ויחזור ויתבענו ואי נמי לא מהדר ליה מלוה לא איכפת ליה ללוה דמלוה כתב ליה ללוה שובר עילויה ורבי יהודה סבר אין כותבין שובר הלכך צריך הוא המלוה דבעי אהדורי ואי לא מהדר ליה חוזר ותובעו לו מה שפרעו דלא סגי ליה בשובר דצריך לשומרו מן העכברים: רב אשי אמר. פלוגתייהו כשהוציאו לוה הוא ומה הוא צריך לו דקאמר ודאי לא לצור דמשום סתימת פי צלוחית לא משהי ליה שמא יבא ליד המלוה אלא משהי ליה להראותו לשאר בעלי חובות ולהתהלל שהוא פורע חובותיו: המוציא עור בכמה. משום דבעי למיבעי מיניה הנך בעיי אחרנייתא בעא מיניה הא ואף על גב דמתני' היא: לעבד. עור העומד לעבדו ועדיין לא עבדו בכמה שיעור הוצאתו: המלבן. צמר: סיט. כדי הפרש אצבע מהאמה: כפול. שני סיטין: אלמא. כיון דמנפץ ומלבן לטווייה קאי שיעוריה כטוויה: שלא לעבדו. אינו עומד לעבד: דוגמא. כלומר מעט כעין שמראין לדוגמא לומר רוצה אתה בזה: לאירא. והוא כשיעור הצריך לאירא של גרדי לסתום פי קנה שפקעית הערב נתונה בו: קליפי אגוזים. קליפה לחה שעל קליפי האגוז: סטיס. וישוד"א: פואה. וורנצ''א: פי סבכה. קופ''א נותנין בגד באמצעיתה והאי שיעורא נפיש: שאין אדם טורח כו'. ואם בא לשרותה שורה כדי פי סבכה אבל עור טורח אדם לעבד כדי קמיע ומעובד נמי פחות מכדי קמיע לא חשיב: חמשה. גרעינין: ואילו בתר דזרעינהו תנן. דקלח אחד חשוב: כרישא. קפלוט: הא איתמר עלה. לקמן בפרק רבי עקיבא מתרץ לה רב פפא הכי: נימא. גרעינין: מצה כמשמעו. שאין לה שום תיקון: קמיח. משהין אותו בקמח ומים: עפיץ. מתקנין אותו בשחיקת עפצים כמו שעושין כאן בשחיקת קליפת ארז שקורין טנ"א: וכמה שיעורו. להוצאת שבת: רבעא דרבעא דפומבדיתא. רובע ליטרא של פומבדיתא דרך הסוחרים לצור משקולת של עופרת כדי שלא תפחת לפי שהמתכת נשחקת תמיד ונפחת מאליו: קמיע. בציר שיעוריה מכדי לצור משקולת: לכתוב גט. ותנן (גיטין דף פה.) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ושמו ושמה והעדים והזמן ושיעור זה קטן מכולן: וקתני מיהת כו'. אלמא שיעור דאין מעובד נפיש: בבישולא. לח כמו שהופשט קרי בשולא לשון בשול שהוא לח דאכתי לא חזי לעיבוד אבל יבש חזי לעיבוד וכיון דחזי לעיבוד הוי כמעובד: שלשה על שלשה לטומאת מדרס. אבל למגע שלש על שלש והן אצבעות: כך שיעור להוצאת שבת. אלמא שאין מעובד חמשה טפחים בעינן ומתניתין מוקי במעובד: בקורטבלא. מבשלו ברותחין ומתקשה לישב עליו ולכסות דלובקאות שקורין פושדטוויי''ל ומטות ולעשותו שולחן: תוספותת''ק סבר כותבין שובר. ומיירי שכבר יש לו שובר ולכך משפרע פטור דאין זקוק להחזיר השטר ומתוך פירוש הקונטרס משמע שעדיין לא נכתב השובר וקשה דהרי צריך להחזירו ללוה שלא יצטרך לכתוב שובר: חזי דגברא דפרע אלא. כרב אשי תניא בתוספתא דמכילתין ר' יהודה אומר אף המוציא שטר פרוע כל שהוא חייב מפני שמשמרו לבעל חוב ולשאר אמוראי קשה לרשב''א: אלמא כיון דלטוויה קאי. הוה ליה למינקט כיון דלאריגה קאי שהוא רחוק יותר אלא שמא לאו כולהו קיימי לאריגה: כדי לכתוב עליו את הגט. סבירא ליה כרבי אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי דלר' מאיר אין כותבין על הדפתרא דתנן בגטין (דף כא:) אין כותבין על נייר מחוק ועל הדפתרא וחכמים מכשירין ואמר בגמ' מאן חכמים ר' אליעזר ובחנם פי' בקונטרס דשיעור גט קטן מכולן דהא אשכחן דקלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין ונייר דגרע טפי שיעורו לכתוב עליו קשר מוכסין וטעמא דקלף שהוא חשוב אין מצניעין אותו לקשר מוכסין וכן יש לפרש כאן: וקתני מיהא כדי לצור ואמר אביי. קשה לר''י דלא הוה ליה לאתויי מילתא דאביי הכא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|