|
טקסט הדף מנוקדאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי מְשַׁלְּטִי הַדָּמֵיהּ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי שַׁיִיף מִשְׁחָא וּמְלֵא כּוּחְלָא רְמֵי חוּמְרֵי תְּלֵי פִּיתְקָא וּתְלֵי קְמִיעָא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי תְּלֵי בְּדִיקְלֵי אִי מָטְיָא לֵיהּ חַיָּה יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי אִם לָאו אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי זַרְדְּתָא סְמִיכָא לְמָתָא יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי וְאִם לָאו אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי בֵּי כְנִישְׁתָּא סְמִיכְתָּא לְמָתָא וּשְׁכִיחִי בֵּיהּ רַבִּים אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי וְאִם לָאו יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי אָמַר אַמֵּימָר הַאי פֵּירָא דְסוּפְלֵי יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי חֲרִיפְתָּא דְנַהֲרָא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי פִּשְׁרֵי יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי רְשׁוּת הָרַבִּים יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי אָמַר רָבָא וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי הָא דְּרָבָא אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַרְשׁוּת הָרַבִּים אַיְּידֵי דִּשְׁנֵי רְעָבוֹן קָטְלָא לֵיהּ וְאֶלָּא אַצִּידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים מַאי אִירְיָא שְׁנֵי רְעָבוֹן אֲפִילּוּ בְּלָא שְׁנֵי רְעָבוֹן אֶלָּא כִּי אִתְּמַר דְּרָבָא אַהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי אָמַר רַב כׇּל זְמַן שֶׁבַּשּׁוּק אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים עָלָיו נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק אֵין נֶאֱמָנִים עָלָיו מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו שֵׁם אֲסוּפִי וְאָמַר רָבָא וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים עָלָיו אָמַר רַב חִסְדָּא שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִים לְאַלְתַּר אֵלּוּ הֵן אֲסוּפִי חַיָּה וּפוֹטֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ אֲסוּפִי הָא דַּאֲמַרַן חַיָּה דְּתַנְיָא חַיָּה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר זֶה יָצָא רִאשׁוֹן וְזֶה יָצָא שֵׁנִי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא יָצְתָה וְחָזְרָה אֲבָל יָצְתָה וְחָזְרָה אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הוּחְזְקָה עַל עוֹמְדָּהּ נֶאֱמֶנֶת וְאִם לָאו אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַהְדַּר אַפַּהּ פּוֹטֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ מַאי הִיא דִּתְנַן שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן כּוּלָּן טְמֵאוֹת בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת אָמַר רַב חִסְדָּא שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ כְּשִׁיעוּר וֶוסֶת תָּנוּ רַבָּנַן נֶאֱמֶנֶת חַיָּה לוֹמַר זֶה כֹּהֵן וְזֶה לֵוִי זֶה נָתִין וְזֶה מַמְזֵר בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא קָרָא עָלֶיהָ שֵׁם עַרְעָר אֲבָל קָרָא עָלֶיהָ עַרְעָר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת עַרְעָר דְּמַאי אִילֵּימָא עַרְעָר חַד וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם אֶלָּא עַרְעָר תְּרֵי וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עַרְעָר חַד וְכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתָא חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת חַד נָמֵי מְהֵימַן נֶאֱמָן בַּעַל מִקָּח לוֹמַר לָזֶה מָכַרְתִּי וְלָזֶה אֵין מָכַרְתִּי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁמִּקָּחוֹ בְּיָדוֹ אֲבָל אֵין מִקָּחוֹ בְּיָדוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן רש"יאין בו משום אסופי. דאי לאו דכשר הוא לא הוה טרחא ביה למימהל ליה: משלטי הדמיה. איבריו מתוקנים ומיושרים: אין בו משום אסופי. דאי פסול הוא לא הוה מתקנא ליה הואיל ודעתה להשליכו אלא מחמת רעבון הושלך ל''א משלטי הדמיה איבריו גדולים ומלובן ומזורז אין זה מזנה אלא מבעלה שמתוך תשמיש תדיר הולד מלובן ומזורז כדאמר במסכת נדה (דף לא.) ג' חדשים אחרונים תשמיש יפה לאשה ויפה לולד שמתוך כך הולד מזורז ומלובן: הדמיה. איבריו כמו הדומי ניהדמיה דעירובין (דף ל.) והדמין תתעבדון דדניאל: מלי כוחלא. סביבות עיניו ליפותו: רמי חומרי. קשרים שעושים לרפואה ותולין לתינוק דאמרינן במסכת שבת (דף סו:) הבנים יוצאים בקשרים: תלי פיתקא. קמיע של כתב: תלי קמיע. של עיקרין: אין בו משום אסופי. דהא חסה על חייו והוכיח תחילתה שאוהבתו ולא השליכתו למות: תלי בדיקלא אי מטיא ליה חיה רעה. ויכולה לטורפו משם יש בו משום אסופי כללו של דבר כל מקום שיש להבין דלדעת מיתה השליכתהו ולא חסה עליו יש בו משום אסופי: זרדתא דסמיכא למתא. אי תלי באילן ששמו זרדתא שלרי''ר בלע''ז אי סמיכא למתא אע''ג דלא מטיא ליה חיה יש בו משום אסופי דאמר בערבי פסחים (פסחים דף קיא:) זרדתא דסמיכא למתא לא פחיתא משתין שידי: בי כנישתא. בתי כנסיות שלהם חוץ לעיר הוו ואי לא שכיחי בה רבים כגון אורחים יש לדאג ממזיקים: פירא דסופלי. נמצא בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני תמרים למאכל בהמות יש בו משום אסופי דחוץ לעיר עבדי ליה ושכיחי בהו מזיקין: חריפתא דנהרא. נתנוהו בעריבה והשליכתהו לאמצעית הנהר מקום שהספינות עוברות תמיד אין בו משום אסופי דלכך טרחה להוליכו עד חריפות הנהר שיעברו ספינות שם וימצאוהו: פישרא. מקום שיפוע הנהר ע''י הפשרת שלגים שאין דרך ספינות לעבור שם יש בו משום אסופי: נאמנין עליו. לומר בנינו הוא: בשני רעבון. שהרבה נשלכין לא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת קול: נאמנים לאלתר. ולא לאחר זמן אבל כל שאר הנאמנין נאמנים נמי לאחר זמן: ופוטרת חברותיה. מן הטומאה כדמפרש: זה יצא ראשון. ובכור הוא: אם הוחזקה על עומדה. כדמפרש דלא אהדרא אפה נאמנת: ואם לאו. דאהדרא אפה אינה נאמנת: שהיו ישינות. במסכת נדה (דף סא.) מוקי לה במשולבות ודבוקות זו בזו: כשיעור ווסת. לאחר מציאה מיד ובמסכת נדה (דף יד:) מפרש שיעור ווסת שעומד העד הוא הקינוח בצד המשקוף ואינו מחוסר אלא לקנח מיד: זה כהן וזה לוי. נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי נתין וממזר: שלא קרא עליה ערער. שלא יצא מעורר על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר: היכא דאית ליה חזקה דכשרות. שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר: אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות. שלא נודע לבריות מי הוא הכשר ולא יצא אחד מהם ידי ספק: נאמן בעל המקח. סיפא דברייתא דלעיל: לזה מכרתי כו'. אם שנים מעוררין על המקח זה אומר מכרת לי וזה אומר לי מכרת ושלי המקח לקמן מוקי ליה ששניהם נתנו לו דמים כל אחד ואחד דמים שלמים אחד מדעתו ואחד בעל כרחו: בזמן שמקחו בידו. דרמיא עליה למידק שלא לחזור לו מזה ולהחזיר לו דמיו ויתן המקח למי שלא נמכר לו דקם ליה במי שפרע הילכך מידק דייק: אבל בזמן שאין מקחו בידו. ושניהם אוחזין בו אינו נאמן דכיון דלאו עליה רמיא תו לא דייק לזכור למי הוא: תוספותבד''א בזמן שמקחו בידו. פירש בקונטרס דרמי עליה למידק לפי שהוא במי שפרע אם יחזור במי שנתן המעות ויחזיר לו דמיו אבל בזמן שאין מקחו בידו אלא שניהם אוחזים בו אינו נאמן דכיון דלא עליה רמיא לא דייק לזכור מי הוה ופריך וניחזי זוזי ממאן נקיט אאין מקחו בידו פריך לפירוש הקונטרס דפי' שלא קבל המעות אלא מאחד מהם והא ודאי מידכר דכיר ממאן קביל זוזי ומשני אלא דנקיט זוזי מתרוייהו ולא ידיע כו' ולפי זה אמרינן דאפילו אמר שידע לא להימני משום דלא רמי עליה למידק כך שיטת הקונטרס ומה שפי' דפריך אאין מקחו בידו דקאמר דאינו נאמן ופריך וניחזי זוזי ממאן נקט פירוש ולאותו שנתן לו המעות ודאי נתרצה קשה דמאי יש לנו להאמינו טפי מעד אחד דעלמא דכיון שאין מקחו בידו לא שייך לומר מיגו כדי להאמינו לכן פי' ר''ת בזמן שמקחו בידו ואז הוא נאמן מטעם מיגו דמצי אמר לא מכרתי או חזרתי וקניתיו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן דאז לא שייך מיגו ופריך וליחזי זוזי ממאן נקט נהי נמי דמקחו בידו אמאי נאמן אם יאמר אמי שלא קבל המעות לזה נתרציתי דמשמע דנאמן בכל ענין ואמאי נאמן הוה מיגו במקום עדים דאנן סהדי דלאותו שנתן המעות נתרצה ומשני דנקיט זוזי כו' ולפי זה גרסי' ולא ידיע ולא גר' ולא ידע דמשמע שאין אנו חוששין לידיעתו דודאי חיישינן לידיעתו אי הוה ידע ולפי זה צ''ל שלא ידע שאם ידע הוה אמרי' נתרצה לזה אך בריש בבא מציעא (דף ב:) גבי שנים אוחזים בטלית דמוקי לה בגמרא במקח וממכר ופריך מקח וממכר ניחזי זוזי ממאן נקט ופירש התם רש''י כפי שיטתו דהכא ועוד פירש התם אע''ג דאמר בפ' בתרא דקידושין דבזמן שאין מקחו בידו אינו נאמן והכא הוי כאין מקחו בידו דתרוייהו אדוקין בטלית ואמאי פריך שיהא המוכר נאמן הא מוקמינן התם בדנקט זוזי מתרוייהו והשתא ס''ד דלא נקט זוזי אלא מחד אך לפר''ת קשה דמאי פריך התם וניחזי זוזי ממאן נקיט והא לפירושו אע''ג דלא נקיט זוזי אלא מחד אין לנו להאמינו כדפרישית לכך צ''ל התם וניחזי זוזי ממאן נקט כלומר היכי קתני במתני' זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה כו' נשאל למוכר ממאן קבל המעות וליהוי כעד אחד לפטור את מי שמסייע אפי' משבועת היסת ולחייב את שכנגדו שבועה דאורייתא אבל להוציא ממון מזה ולמסור לזה פשיטא דאינו נאמן רק כדפרישית ומשני דנקיט זוזי מתרוייהו וגם לפירוש זה גרסי' לא ידע אך אם הוא ידע פשיטא שאנו חוששין לידיעתו לחייב לזה שבועה דאורייתא כדפירשתי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|