|
טקסט הדף מנוקד
כׇּל מָקוֹם דְּסֵיפָא לְאֵתוֹיֵי גֵּר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבִּי יוֹסֵי הִיא כׇּל מָקוֹם דְּרֵישָׁא כְּדַאֲמַרַן אֵיזוֹ זוֹ כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא כׇּל מָקוֹם דְּסֵיפָא לְאֵתוֹיֵי מַאי
וּלְטַעְמָיךְ לְרַבִּי יְהוּדָה אֵיזוֹ זוֹ דְּסֵיפָא לְמָה לִי אֶלָּא אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא אֵיזוֹ זוֹ תְּנָא סֵיפָא אֵיזוֹ זוֹ הָכִי נָמֵי אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא כׇּל מָקוֹם תְּנָא נָמֵי סֵיפָא כׇּל מָקוֹם גּוּפָא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּאוּמּוֹת הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר נִתְגַּיְּירוּ הַלֵּךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם מַאי בָּאוּמּוֹת הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר כִּדְתַנְיָא מִנַּיִן לְאֶחָד מִן הָאוּמּוֹת שֶׁבָּא עַל הַכְּנַעֲנִית וְהוֹלִיד בֵּן שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד תַּלְמוּד לוֹמַר וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ יָכוֹל אַף עֶבֶד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה מִן הָאוּמּוֹת וְהוֹלִיד בֵּן שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם מִן הַנּוֹלָדִין בְּאַרְצְכֶם וְלֹא מִן הַגָּרִים בְּאַרְצְכֶם נִתְגַּיְּירוּ הַלֵּךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם בְּמַאי אִילֵימָא בְּמִצְרִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית מַאי פָּגוּם אִיכָּא עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית אֶלָּא בְּעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית וְאִי זָכָר הָוֵי הַאי שִׁדְיֵהּ אַבָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ וְאִם נְקֵבָה הָוְיָא שִׁדְיַהּ אַבָּתְרַהּ דִּידַהּ כֹּל שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִידּוּשִׁין מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמָטוּ בָּהּ מִשּׁוּם דְּרַבִּי יַנַּאי וְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא וּמָטוּ בָּהּ מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר קְרָא וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר לַאֲחֵרִים וְלֹא לִקְרוֹבִים מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא וְאֵימָא לְאַחֵר וְלֹא לְבֵן בֵּן בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו אַחֵר לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ לַאֲחֵרִים וְלֹא לִקְרוֹבִים וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי לְבֵן הָא לְכַתְּחִילָּה וְהָא דִּיעֲבַד לְכַתְּחִילָּה מֵאֲחוֹת אִשָּׁה נָפְקָא וּמָה אֲחוֹת אִשָּׁה בְּכָרֵת לָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בַּאֲחוֹת אִשָּׁה הָא לְכַתְּחִילָּה הָא דִיעֲבַד אִין הָכִי נָמֵי אַשְׁכְּחַן אֲחוֹת אִשָּׁה שְׁאָר עֲרָיוֹת מְנָלַן יָלְפִינַן מֵאֲחוֹת אִשָּׁה מָה אֲחוֹת אִשָּׁה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא עֶרְוָה וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת וְלָא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין אַף כֹּל שֶׁהִיא עֶרְוָה וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת לָא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ אָתְיָין אֶלָּא אֵשֶׁת אִישׁ וְאֵשֶׁת אָח אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לַאֲחוֹת אִשָּׁה שֶׁכֵּן אֵין לָהּ הֶיתֵּר בִּמְקוֹם מִצְוָה תֹּאמַר בְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר בִּמְקוֹם מִצְוָה אֵשֶׁת אִישׁ נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין לָהּ הֶיתֵּר בְּחַיֵּי אוֹסְרָן תֹּאמַר בְּאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר בְּחַיֵּי אוֹסְרָן אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹנָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר קְרָא כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הוּקְשׁוּ כׇּל הָעֲרָיוֹת כּוּלָּם לַאֲחוֹת אִשָּׁה מָה אֲחוֹת אִשָּׁה לֹא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין אַף כׇּל עֲרָיוֹת כּוּלָּם לֹא תָּפְסִי בָּהּ קִידּוּשִׁין אִי הָכִי רש"יכל מקום דסיפא. דיש קידושין ויש עבירה: לאתויי גר שנשא ממזרת. לרבי יהודה דיש עבירה דהולד הולך אחר הפגום דהוי ממזר: כדאמרן. לאתויי ישראל שנשא חללה: ואיזו זו דרישא כדאמרן. למעוטי דרבין או דרב דימי וגר שנשא ממזרת: כל מקום דסיפא לאתויי מאי. היכא אשכחן תו יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום בר מהני דקתני במתני': מאי באומות הלך אחר הזכר. למאי הילכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן שלא נתגיירו ומנ''ל דבתר זכר אזלינן: מנין לאחד מכל האומות. שבעולם שאינן מן אומות של ארץ ישראל שאמר הכתוב עליהם (דברים כ) לא תחיה כל נשמה: שבא על הכנענית. שיהא בכלל לא תחיה וה''ה לחוית וליבוסית אלא שכולם נקראין על שם כנעני דכתיב (בראשית יז) ארץ כנען: שאתה רשאי לקנותו בעבד. דשדינן ליה בתר זכר ומותר לחיותם: ת''ל וגם מבני התושבים וגו'. ולעיל מיניה כתיב ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם שאינן מז' אומות מהם תקנו עבד ואמה וסמיך ליה וגם מבני התושבים כלומר ולא משאר אומות לבדם שאין בהם מערבוב שבע אומות אלא אף מבניהם שמולידים אותם תושבין הבאים לגור עמכם ומולידין מן הכנעניות מהם תקנו: מן הנולדים בארצכם. אשר הולידו בני שאר אומות מבנות ארצכם שלידתן בארצכם דהיינו אימותיהם: ולא מן הגרים בארצכם. שהולידו בני ארצכם במקומות אחרים מבנות שאר אומות ובאו הבנים לגור כאן אצל אבותם ובתורת כהנים גרסינן ולא מן הכנענים שבארצכם כלומר שנולדו מן הכנענים: נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם מאי היא. לענין עבדות ליכא למימר נתגיירו אלא לענין יוחסין ולא מצינו חילוק בין אומה לאומה משנתגיירו אלא בעמוני ומצרי שזה אסור לעולם וזה עד דור שלישי ופגום משני צדדים במאי משכחת לה דקאמר הפגום שבשניהם: אילימא במצרי שנשא עמונית. וקאמר הולד הולך אחר המצרי ואסור עד דור שלישי דאילו עמונית שריא לאלתר: מאי פגום איכא. בצד האם דקאמר נתגיירו אתרוייהו קאי לשון רבים ומשמע דבמידי דמשכחת ביה פגם לגבי תרוייהו קאמר והכא גבי אם ליכא פגם: מצרי ואדומי. עשה בהם נקבות כזכרים כדאמר ביבמות (דף עז:): אי זכר. הולד שדיא בתר עמוני ואיסור זכרים שבו לעולם ולא אמרי' שדיא בתר מצרית ויהא דור שלישי מותר ואי נקבה היא שדייה בתר מצרית ולא בתר עמוני למשרייה לדידה משום ולא עמונית אלא בנה יהא מותר שהוא שלישי דאמר קרא (דברים כג) להם הלך אחר פסולן: מנה''מ. דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות אבל הולד ממזר נפקא לן מלא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומוקמינן לה ביבמות (דף מט.) בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת ומהכא ילפינן לה ביבמות בפרק החולץ (דף מה:) דכל שאין לה עליו קידושין הולד ממזר: ומטו בה. יש מטים בדבר זה לומר שבשם ר' ינאי נאמר ורב אחא בריה דרבא אמר לאו משום רבי ינאי מטו בה אלא משום רבי יוסי הגלילי: לאיש אחר. שהוא אחר אצלה ולא שהוא קרובה והיתה לשון קידושין הוא שהיתה לו בהן לאשה: לבן. בן בעלה אבל שאר קרובות לא: לא יקח. לא יהא לך בה ליקוחין שאין קידושין תופסין: ודילמא הא לכתחילה הא דיעבד. כלומר לא יקח לאו שלא יהיו לו בהן קידושין דיעבד קאמר אלא אזהרה שלא יקדשנה ומיהו אי קדיש ניהוו קידושין ואתא האי קרא אחרינא לומר דאין בה הויה כלל ולעולם לבן קאמר דכיון דאמר ולא פירש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור שבכולן שקרוב מן הכל: מאחות אשה נפקא. דכתיב בה לא תקח לא תקדשנה: חייבי מיתות. אשת אביו בסקילה: אידי ואידי. לא תקח והיתה לאיש אחר אימא אידי ואידי באחות אשה דכיון דאשכחן בה דאזהר עלה לכתחילה איכא למימר דהדר כתב והיתה לאיש אחר למעוטי בעל אחותה שאין לו בה הויה אבל שאר קרובים דלא אשכחן בהו אזהרת קיחה לכתחילה לא קאמר דיעבד לא נתפסו: אין הכי נמי. דאחות אשה לחודה איכא למיגמר: דילפינן מאחות אשה. בבנין אב במה מצינו: ה''ג מה לאחות אשה שכן אין לה היתר במקום מצוה. כשאין לו בנים מאחיו המת דילפינן בפ''ק דיבמות (דף ג:) נאמר כאן עליה בחייה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח: מה להנך. לאחות אשה קאמר שכן אין לה היתר בחיי אחותה האוסרת שאפילו גירש אשתו אחותה אסורה: אשת איש יש לה היתר בחיי אוסרה. שבעלה מתירה בגט: מכל התועבות האלה. בפרשת עריות כתיב: תוספותמנא הני מילי. נראה דלא בעי מה''מ דהולד ממזר דהא ביבמות (דף מט.) מוכח ליה מלא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומוקמי לה ביבמות (שם) בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת אלא בעי מנא לן דאין קידושין תופסין בהן וקשה דמאי בעי הלא הדבר פשוט בכל הגמרא דקידושין לא תפסי דהא בהא תליא דכיון דהוי ממזר מחייבי כריתות לא תפסי קידושין דהא ר''ע הוא דאמר (שם) דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולא ידעינן אלא משום דשמעינן ליה לר''ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין וכיון דיש ממזר דין הוא דלא תפסי בה קידושין והכי נמי אמרינן בשמעתין הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין אלמא דהא בהא תליא ואור''י דאין ה''נ דכלל זה אמת אליבא דר''ע והכא בעי אליבא דרבי יהושע דאמר (שם) אין ממזר מחייבי לאוין [וכריתות] אלא מחייבי מיתות ב''ד ואפ''ה מודה דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות כדאמר. (הכל מודים) שאין קידושין תופסין באחותו אלמא דדבר פשוט הוא לכ''ע ואליבא דרבי יהושע בעי גמרא מנלן דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|