|
טקסט הדף מנוקד
אֶת לָא דָּרֵישׁ כִּדְתַנְיָא שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי וְאָמְרִי לַהּ נְחֶמְיָה הָעַמְסוֹנִי הָיָה דּוֹרֵשׁ כׇּל אֶתִּין שֶׁבַּתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא פֵּירַשׁ
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי כׇּל אֶתִּין שֶׁדָּרַשְׁתָּ מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה כָּךְ קִבַּלְתִּי עַל הַפְּרִישָׁה עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה מְנָלַן אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי כַּפָּרָה כְּתִיב בַּהּ כְּקָדָשִׁים צִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע מְנָלַן דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר מִבִּפְנִים וְנֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר מִבַּחוּץ מָה מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר הָאָמוּר בִּפְנִים עָשָׂה בּוֹ מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר אַף מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר הָאָמוּר בַּחוּץ עָשָׂה בּוֹ מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר אִיתְּמַר צִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע מֵאֵימָתַי אֲסוּרִים רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִשְּׁעַת לְקִיחָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה שְׁחִיטָה הוּא דְּאָסְרָה לַהּ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִשְּׁעַת לְקִיחָה מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה נָפְקָא מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה מֵחַיִּים אַף צִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע מֵחַיִּים וְעֶגְלָה עֲרוּפָה גּוּפַהּ מֵאֵימָתַי אָמַר רַבִּי יַנַּאי גְּבוּל שָׁמַעְתִּי בָּהּ וְשָׁכַחְתִּי וְנָסְבִין חַבְרַיָּא לוֹמַר יְרִידָתָהּ לְנַחַל אֵיתָן הִיא אוֹסַרְתָּהּ אִי מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה מִשְּׁעַת לְקִיחָה לָא מִיתַּסְרָא אַף צִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע נָמֵי מִשְּׁעַת לְקִיחָה לָא מִיתַּסְרִי הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם אִית לֵיהּ גְּבוּל אַחֲרִינָא הָכָא מִי אִית לֵיהּ גְּבוּל אַחֲרִינָא אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ כׇּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמְשׁוּלַּחַת וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחוּטָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחַיִּים אֲסוּרָה לְאַחַר שְׁחִיטָה מִיבַּעְיָא מַהוּ דְּתֵימָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַקֳּדָשִׁים דְּמֵחַיִּים אֲסִירִי וְאָתְיָא שְׁחִיטָה וּמַכְשְׁרָה לְהוּ קָא מַשְׁמַע לַן אֵיתִיבֵיהּ שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה וְהָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת בַּהֲנָאָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחַיִּים אֲסוּרָה הָרִאשׁוֹנָה אַמַּאי מוּתֶּרֶת בַּהֲנָאָה אֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּמְצֵאת טְרֵיפָה בִּבְנֵי מֵעֶיהָ דְּלָא חָל עֲלַהּ קְדוּשָּׁה כְּלָל אֵיתִיבֵיהּ שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא בְּאֵזוֹב וְשֶׁלֹּא בְּעֵץ אֶרֶז וְשֶׁלֹּא בִּשְׁנִי תוֹלַעַת רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוּקְצָה לְמִצְוָתָהּ אֲסוּרָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הוֹאִיל וְנִשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָהּ מוּתֶּרֶת עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא מָר סָבַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה וּמָר סָבַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא מֵחַיִּים לָא מִיתַּסְרָא תַּנָּאֵי הִיא דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר מִבִּפְנִים וְנֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר בַּחוּץ מָה מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר הָאָמוּר בִּפְנִים עָשָׂה בּוֹ מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר אַף מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר הָאָמוּר בַּחוּץ עָשָׂה בּוֹ מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר גּוּפָא כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמְשׁוּלַּחַת וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחוּטָה וְאֵיפוֹךְ אֲנָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי לֹא מָצִינוּ בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֲסוּרִים מַתְקֵיף לַהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק וְלָא הֲרֵי רש"יאת לא דריש. לריבויא: כי האי תנא. שפירש מלדורשן: היה דורש כל אתין שבתורה. לריבויא: פירש. שירא לרבות שום דבר להשוותו למורא המקום: כפרה כתיב בה. כפר לעמך ישראל (דברים כא): כקדשים. וקדשים אסורין בהנאה שהרי מועלין בהן (ולא פרכינן אי מה קדש כו' דאין משיבין על ההיקש): צפורי מצורע. מכשירי בחוץ הן שהרי חוץ לעיר נעשית מצותה ולהכשיר את המצורע לבא במחנה: מכשיר בפנים. אשם מצורע: מכפר בפנים. כל הקרבנות: מכפר בחוץ. עגלה ערופה: מה בפנים עשה מכשיר כמכפר. לא חלק בין אשם מצורע לשאר אשמות: משעת שחיטה. נאסרת השחוטה והמשולחת מותרת כדלקמן: משעת לקיחה. נאסרות שתיהן עד שישלח המשולחת וניתרת בשילוחה: מעגלה ערופה. מה התם מיתסרא מחיים כקדשים אף כאן מחיים: ה''ג ועגלה ערופה מאימתי אמר רבי ינאי כו'. מאימתי נאסרת הואיל ואין דמיה קדושין לא קדושת מזבח ולא קדושת בדק הבית אלא היא עצמה לעריפה: גבול שמעתי בה ושכחתי. מאימת נאסרת: ירידתה לנחל איתן. היא הגורמת לה שם עריפה ואוסרתה: הכא מי אית לה גבול אחרינא. וכיון דילפינן לה איסור מחיים ע''כ קיחה היא דגרמא: כל. רבויא הוא: אשר. רבויא הוא: לאחר שחיטה מיבעיא. ולמה לי קרא למיסרה בשלמא להיתרא דמשולחת איצטריך קרא אלא איסורא דשחוטה למה לי: ואתיא שחיטה ומכשרה לה. עם שאר עבודות והא נמי תתכשר לאחר גמר מצותה: טריפה. פסולה לטהרת מצורע דכתיב חיות (ויקרא יד): ונמצאת טריפה. קס''ד כשבדק בסימנים נמצאת שנטרפה בשחיטתה דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום של מוח או שנחתכו רגליה לא שייך למיתני ונמצאת: יקח זוג לשניה. אין צריך להביא שתים אחרות: והראשונה מותרת בהנאה. דקס''ד שחיטה היא דאסרה לה והא לאו שחיטה היא: אמאי מותרת בהנאה. דילמא בשעת קיחה ראויה היתה והיכן הותר איסורה: שנמצאת טריפה בבני מעים. דבשעת קיחה לא הויא חזיא ולא חל עלה איסור: ר' יעקב סבר שחיטה שאינה ראויה. למצותה שמה שחיטה לאוסרה: מחיים לא מיתסרא. דאי איתסרא במאי פקע איסורה: תנאי היא. הני תנאי סבירא להו כדקאמרת דלא מיתסרא ותנא דבי רבי ישמעאל דיליף מכשיר ממכפר סבירא ליה דמיתסרא מחיים כמכפר: ואיפוך אנא. וזה אשר לא תאכלו לרבות את המשולחת: לא מצינו בעלי חיים שאסורין. איסור עולם: תוספותכפרה כתיב בה כקדשים. דכתיב (דברים כא) כפר לעמך ישראל וקדשים אסורין בהנאה שהרי מועלין בהן תימה דבכריתות (דף ו.) מפיק ליה מוערפו שם שם תהא קבורתה וי''ל דתרוייהו צריכי דאי משום כפרה ה''א דוקא מחיים אסורה בהנאה כמו קדשים אבל לאחר עריפה מותרת כיון שנעשית מצותה להכי אצטריך וערפו שם ואי מוערפו שם לחוד ה''א דוקא לאחר עריפה אסורה בהנאה אבל מחיים לא להכי אצטריך כפרה אי נמי יש לומר דהא דקאמר הכא כפרה כתיב בה לא עיקר דרשא היא דהא איצטריך לדרשה אחריתי כדאמרינן בפ' קמא דחולין (דף יא.) דילמא טריפה היא וכי תימא מאי נפקא לן מינה כפרה כתיב בה כקדשים אלא עיקר דרשה דהכא הוי מוערפו שם.: משעת שחיטה. פי' ומשולחת נמי תיאסר משחיטת חבירתה עד השילוח ואין לפרש משעת שחיטה בשחוטה ובמשולחת ליכא איסור כלל דהא תנא צפורי מצורע דמשמע תרוייהו: מי אית ליה גבול אחרינא. דאין לומר הבאת ציפורים כמו הורדת עגלה ערופה דהא הורדת עגלה ערופה כתיב בפרשה (דברים כא) והורידו זקני העיר את העגלה אבל הבאת ציפורים לא כתיב אבל לקיחה כתיבה דכתיב (ויקרא יד) ולקח למטהר: וזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה. וא''ת להך תנא איסור הנאה מנא ליה אליבא דחזקיה דאמר לא תאכלו לא משמע איסור הנאה וי''ל דגמרי איסור משולחת משחוטה מה שחוטה אסורה אף משולחת אסורה ואיסור דמשולחת הנאה הוא דמחיים לא שייך אכילה: שחטה ונמצאת טריפה. פירש בקונטרס דקס''ד כשבדק בסימנין נמצאת שנטרפה בשחיטה כגון שנקב הוושט דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום או נחתכו רגליה לא שייך למיתני נמצאת והיינו דקאמר גמרא אמאי מותרת בהנאה כלומר איסור שבה היכן הלך ומשני שנמצאת טריפה בבני מעים ולא חל בשעת שחיטה אלא מקודם שחיטה ולהכי מוקי לה בטרפות דבני מעיים דאי הוה מוקי לה בטרפות שבחוץ וקודם שחיטה לא הוה קרי ליה נמצאת אלא השוחט טריפה אבל בטרפות דבני מעיים נקרא שפיר נמצאת שהרי אינו נראה וקשה כי נמי נמצאת טריפה שנקבו הדקין שמא הטרפות בא אחר הלקיחה וא''כ אמאי מותרת תאסר מספק לכנ''ל דמעיקרא ס''ד שוחט ונמצאת טריפה כגון שנקבו הדקין ופריך אמאי מותרת שמא אחר לקיחה היה ומשני שנמצאת טריפה בבני מעיים כגון שניטל הכבד או טרפות אחרת שודאי היה משנולד: תנאי היא נאמר מכשיר כו' אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר. פי' בקונטרס מכשיר היינו ציפורי מצורע ומכפר עגלה ערופה תימה דהכא משמע דילפינן ציפורים דאסורים בהנאה מעגלה ערופה ובכריתות (דף כה.) משמע דילפינן עגלה ערופה מציפורים ויש לומר דמעיקרא צריך למילף ציפורים מעגלה ערופה דמה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור דמשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בה והיינו על כרחך מחיים קודם שנשתלחה וכיון דאשכחן איסור מחיים במשולחת אם כן שפיר יליף התם עגלה ערופה דנאסרת מחיים מציפור המשולחת ואחר כך ילפינן ציפור השחוטה דנאסרה אף מחיים דהיינו משעת לקיחה מעגלה ערופה: הרי הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|