סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לִקְרוֹבִים
וַהֲלֹא דִּין הוּא אִם מוֹכְרָהּ לִפְסוּלִין לֹא יִמְכְּרֶנָּה לִקְרוֹבִים מָה לְמוֹכְרָהּ לִפְסוּלִין שֶׁאִם רָצָה לְיַיעֵד מְיַיעֵד יִמְכְּרֶנָּה לִקְרוֹבִים שֶׁאִם רָצָה לְיַיעֵד אֵינוֹ מְיַיעֵד אָמַר קְרָא לְאָמָה מְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים
וְרַבִּי מֵאִיר לִפְסוּלִין נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּקְרוֹבִים סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים
תָּנֵי חֲדָא מוֹכְרָהּ לְאָבִיו וְאֵין מוֹכְרָהּ לִבְנוֹ וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵין מוֹכְרָהּ לֹא לְאָבִיו וְלֹא לִבְנוֹ בִּשְׁלָמָא אֵינוֹ מוֹכְרָהּ לֹא לְאָבִיו וְלֹא לִבְנוֹ כְּרַבָּנַן אֶלָּא מוֹכְרָהּ לְאָבִיו וְאֵין מוֹכְרָהּ לִבְנוֹ כְּמַאן
לָא כְּרַבָּנַן וְלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן מוֹדוּ רַבָּנַן הֵיכָא דְּאִיכָּא צַד יִעוּד
תָּנוּ רַבָּנַן אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא בְּגוּפוֹ נִכְנַס בְּגוּפוֹ יֵצֵא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יְחִידִי נִכְנַס יְחִידִי יֵצֵא מַאי בְּגוּפוֹ נִכְנַס בְּגוּפוֹ יֵצֵא אָמַר רָבָא לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּעֶבֶד אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הָהוּא מִלֹּא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים נָפְקָא
אִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא נִיתֵּיב לֵיהּ דְּמֵי עֵינֵיהּ וְנִיפּוֹק קָא מַשְׁמַע לַן
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יְחִידִי נִכְנַס יְחִידִי יֵצֵא מַאי יְחִידִי יֵצֵא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָכִי קָאָמַר יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית
תָּנוּ רַבָּנַן נִמְכַּר בְּמָנֶה וְהִשְׁבִּיחַ וְעָמַד עַל מָאתַיִם מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין לוֹ אֶלָּא מָנֶה שֶׁנֶּאֱמַר מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ
נִמְכַּר בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיף וְעָמַד עַל מָנֶה מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין לוֹ אֶלָּא מָנֶה תַּלְמוּד לוֹמַר כְּפִי שָׁנָיו
אֵין לִי אֶלָּא עֶבֶד הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי הוֹאִיל וְנִגְאָל בִּקְרוֹבִים יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה
נִמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל מְנָלַן תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂכִיר שָׂכִיר לִגְזֵירָה שָׁוָה
אָמַר אַבָּיֵי הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְאַבָּיֵי מִכְּדִי הָנֵי קְרָאֵי אִיכָּא לְמִידְרְשִׁינְהוּ לְקוּלָּא וְאִיכָּא לְמִידְרְשִׁינְהוּ לְחוּמְרָא מַאי חָזֵית (דְּדַרְשִׁינְהוּ) [לְמִידְרְשִׁינְהוּ] לְקוּלָּא נִידְרְשִׁינְהוּ לְחוּמְרָא
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִדְּאַקֵּיל רַחֲמָנָא לְגַבֵּיהּ דְּתַנְיָא כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ עִמְּךָ בַּמַּאֲכָל וְעִמְּךָ בַּמִּשְׁתֶּה
שֶׁלֹּא תְּהֵא אַתָּה אוֹכֵל פַּת נְקִיָּה וְהוּא אוֹכֵל פַּת קִיבָּר אַתָּה שׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן וְהוּא שׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ אַתָּה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מוֹכִים וְהוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הַתֶּבֶן מִכָּאן אָמְרוּ כׇּל הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ
וְאֵימָא הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיצְטַעַר לֵיהּ הָא לְעִנְיַן פִּדְיוֹן נַחְמִיר עֲלֵיהּ מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית
אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית לְסוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וּסְמִיךְ לֵיהּ וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד
לֹא הִרְגִּישׁ לְסוֹף מוֹכֵר אֶת שְׂדוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ לֹא בָּאת לְיָדוֹ עַד שֶׁמּוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה
מַאי שְׁנָא הָתָם דְּאָמַר לֹא הִרְגִּישׁ וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמַר לֹא בָּאת לְיָדוֹ כִּדְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ הוּתְּרָה לוֹ הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר
לֹא בָּאת לְיָדוֹ עַד שֶׁמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה וְאַף עַל גַּב דְּבִתּוֹ לָא כְּתִיבָא בְּהַאי עִנְיָנָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן נִיזַבֵּין אִינָשׁ בְּרַתֵּיה וְלָא נֵיזִיף בְּרִיבִּיתָא מַאי טַעְמָא בְּרַתֵּיה מְגָרְעָא וְנָפְקָא וְהָא מוֹסְפָא וְאָזְלָא
לֹא בָּאת לְיָדוֹ עַד שֶׁלֹּוֶה בְּרִבִּית שֶׁנֶּאֱמַר וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וּסְמִיךְ לֵיהּ אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ וְגוֹ' לֹא בָּאת לְיָדוֹ עַד שֶׁמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְנִמְכַּר לָךְ
לֹא לְךָ אֶלָּא לְגֵר שֶׁנֶּאֱמַר לְגֵר וְלֹא לְגֵר צֶדֶק אֶלָּא לְגֵר תּוֹשָׁב שֶׁנֶּאֱמַר גֵּר תּוֹשָׁב מִשְׁפַּחַת גֵּר זֶה נׇכְרִי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְעֵקֶר

רש"י

לקרובים. אע''ג שאין כאן יעוד שאין קדושין תופסין בה: ורבי מאיר. דדריש להאי לאמה בפוסק ע''מ שלא לייעד: כרבנן. לעיל בשמעתין דקתני אין מוכרה לקרובים: אין מוכרה לאביו. שאסורה לו משום בת בנו: ולא לבנו. דהויא ליה אחותו ואין קידושין תופסין בחייבי כריתות כדלקמן (דף סו:): היכא דאיכא צד יעוד. כשמוכרה לאביו ויש לו בן לייעדה לבנו דהויא ליה בת אחיו אבל כשמוכרה לבנו אין כאן צד יעוד לא לו ולא לבנו דהויא ליה אחות אביו: בגופו יצא. לקמיה מפרש: יחידי יצא. לקמיה מפרש: הוה אמינא. לא תצא בראשי אברים כעבד שיוצא ואין נוטל כלום אבל זו תצא ותטול דמי עינה קמ''ל קרא יתירא דאין דין יציאה בחסרון אברים כלל: יחידי נכנס. לרבי אליעזר נמי משמע ליה בגפו לשון בגופו ומפרש ליה לומר שאם בא בגופו יחידי יצא יחידי: מוסר לו. על כרחו: שאין מחשבין לו. כשבא לגרע ולפדות את עצמו: אלא מנה. כמה מגיע ממנה לכל שנה של שש שנים שתות מנה וכמה מגרע לכל שנה ואם נותרה שנה נותן לו שתות מנה ולא אמרינן הרי השביח שנתייקרה הפעולה או החליף כח ועומד על מאתים תמנה מאתים לפעולת שש שנים ויתן לו שליש מנה: מכסף מקנתו. משעת מקנתו ישיב גאולתו: הכסיף. נתקלקל: שאין מחשבין לו. את השנים שעליו לעבוד אלא במנה כאילו נמכר במנה ולקמיה יליף מאי חזית דדריש להו לקולא וידו של עובד כוכבים על התחתונה כדאמרן: אמר אביי הריני כבן עזאי. כי הוה בדיחא דעתיה הוי רגיל למימר הכי הריני פתוח ומוכן להשיב לשואלי דבר תורה כבן עזאי שהיה דר בטבריא שהיה חריף ודרשן ואמר (בכורות כח.) כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה: נדרשינהו לחומרא. להחמיר על העבד השביח יתן כפי שניו הכסיף ישיב לפי כסף מקנתו: מדרבי יוסי ברבי חנינא. שלא בא לידי עבדות אלא שהיה חשוד על השביעית: אבקה של שביעית. איסור הקל שבה העושה סחורה בפירותיה דהוה ליה לאו הבא מכלל עשה לאכלה (ויקרא כה) ולא לסחורה: בשנת היובל הזאת. וכי תמכרו אם תמכרו ותקנו מה שאסרתי לכם בו סופך למכור ממכריך וכל כלי ביתך: לא הרגיש. לא שם לבו לפורענות הבא עליו לחזור בו מעבירה שבידו גבי לא הרגיש גרסינן לסוף שמוכר את שדותיו וגבי לא באת לידו בכולהו גרסי' בתוספתא עד שמוכר והכי משמע לא תבא בידו הרהור תשובה עד שבא לכל אלו: מ''ש דקתני לא הרגיש. דמשמע אם לא הרגיש סופו לבא לכך ובכולהו תנא לא באת לידו עד שמוכר דמשמע דפשיטא ליה לתנא דדרכו בכך דלא תבא לידו שישוב בתשובה עד שיקבל עוד פורענות: אע''ג דבתו בהאי ענינא לא כתיבא. לדרוש בה סמיכת פרשה מכל מקום הואיל ופרשת רבית סמוכה לפרשת ממכר בית אנן סהדי שכבר מכר את בתו אם יש לו בת קטנה קודם שלוה ברבית דניחא ליה וכו': וכי ימוך אחיך. הכל בסדר סמיכת פרשיות הוא דורשו וכולן זו קשה משלפניה: שנאמר לגר. פרשה אחרת היא הסמוכה לנמכר לך וכי תשיג יד גר ותושב עמך וגו':

תוספות

שאינו יוצא בראשי אברים כעבד. דס''ד דלא גרע מעבד כנעני שאינו יוצא בשש ויובל ובגרעון כסף ועובד את הבת ואפילו הכי יוצא בראשי אברים: אבקה של שביעית. פירוש איסור קל שבה דעיקר איסור שביעית אינו אלא בעבודת קרקע כגון חרישה וזריעה אבל משא ומתן אינו אלא עשה בעלמא לאכלה ולא לסחורה ומסברא שבא לו עונש זה על משא ומתן מדה כנגד מדה: הא קמ''ל ליזבון איניש ברתיה. אף על גב שמפדין אותה בעל כרחו. מכל מקום רבית קשה יותר: לעקר זה עבודת כוכבים. שסופה ליעקר: ד''ז שייך לע''ב עבד ד' ופשו ליה תרתי ניתיב ליה תרתי כפי שניו. פירש בקונטרס לא איירי קרא לא בהשביח ולא בהכסיף וקשה דא''כ אמאי שני קרא בלישניה נכתוב אידי ואידי מכסף מקנתו או כפי שניו ואומר ה''ר ברוך דה''פ אם עוד רבות בשנים דעבד תרתי ופשו ליה ארבע ליתיב ליה ארבע מכסף מקנתו בין הכסיף ובין השביח משום שהוא סמוך לזמן כניסה טפי מזמן יציאה ואם מעט נשאר בשנים דעבד ארבע ופש תרתי ניתיב ליה כפי שניו שהוא שוה עתה והוא סמוך לזמן יציאה בין הכסיף ובין השביח: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. וקשה מאי אדון די לו להיות כאדונו ויש לומר כדאיתא בירושלמי דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו זו מדת סדום נמצא שע''כ צריך למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר