סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כִּי אָמְרָה לָא נָמֵי הָווּ קִידּוּשִׁין אַמַּאי וְהָא קָאָמְרָה לָא אֶלָּא לָאו רָצְתָה דְּאָמְרָה אִין לֹא רָצְתָה דְּאִישְׁתִּיקָה מִשְׁתָּקה וּשְׁמַע מִינַּהּ שְׁתִיקָה דִּלְאַחַר מַתַּן מָעוֹת וְלֹא כְּלוּם הִיא
קָשׁוּ בָּהּ בְּפוּם נַהֲרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִי דָּמֵי הָתָם בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן יַהֲבִינְהוּ נִיהֲלַהּ סָבְרָה אִי שָׁדֵינָא לְהוּ וּמִיתַּבְרִי מְחַיַּיבְנָא בְּהוּ הָכָא בְּתוֹרַת קִדּוּשִׁין יַהֲבִינְהוּ נִיהֲלַהּ וְאִי אִיתָא דְּלָא נִיחָא לַהּ (לִישְׁדִּינְהוּ) [תִּשְׁדִּינְהוּ]
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי אַטּוּ כּוּלְּהוּ נְשֵׁי דִּינָא גְּמִירִי הָכִי נָמֵי סַבְרַהּ אִי שָׁדֵינָא לְהוּ וּמִיתַּבְרִי מִיתְחַיַּיבְנָא בְּאַחְרָיוּתַיְיהוּ שְׁלַחָה רַב אַחָא בַּר רַב לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא כְּהַאי גַּוְונָא מַאי שְׁלַח לֵיהּ אֲנַן לָא שְׁמִיעַ לַן הָא דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אַתּוּן דִּשְׁמִיעַ לְכוּ חוּשׁוּ לַהּ
הָהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָה קָא מְזַבְּנָה וַורְשְׁכֵי אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא חֲטַף וַורְשְׁכָא מִינַּהּ אֲמַרָה לֵיהּ הַבֵהּ נִיהֲלִי אֲמַר לַהּ אִי יָהֵיבְנָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי שְׁקַלְתֵּיהּ וְאִישְׁתִּיקָה וְאָמַר רַב נַחְמָן יְכֵולָה לְמֵימַר אִין שְׁקַלִי וְדִידִי שְׁקַלִי
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן קִידְּשָׁה בְּגָזֵל וּבְחָמָס וּבִגְנֵיבָה אוֹ שֶׁחָטַף סֶלַע מִיָּדָהּ וְקִדְּשָׁהּ מְקוּדֶּשֶׁת הָתָם בִּדְשַׁדֵּיךְ
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין שַׁדֵּיךְ וּדְלָא שַׁדֵּיךְ דְּתַנְיָא אָמַר לָהּ כִּנְסִי סֶלַע זוֹ שֶׁאֲנִי חַיָּיב לִיכִי וְחָזַר וְאָמַר לָהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בּוֹ בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת רָצְתָה מְקוּדֶּשֶׁת לֹא רָצְתָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת לְאַחַר מַתַּן מָעוֹת אֲפִילּוּ רָצְתָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת
מַאי רָצְתָה וּמַאי לֹא רָצְתָה אִילֵימָא רָצְתָה דְּאָמְרָה אִין לֹא רָצְתָה דְּאָמְרָה לָא הָא אִישְׁתִּיקָה הָווּ קִידּוּשִׁין וְנִתְנֵי מְקוּדֶּשֶׁת סְתָם כִּי הָתָם
אֶלָּא רָצְתָה דְּאָמְרָה אִין לֹא רָצְתָה דְּאִישְׁתִּיקָה וְקָא תָנֵי דְּאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת מַאי טַעְמָא יְכֵולָה לְמֵימַר אִין שְׁקַלִי וְדִידִי שְׁקַלִי
וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ דְּקִדְּשָׁהּ בְּגָזֵל וּבְחָמָס וּבִגְנֵיבָה אוֹ שֶׁחָטַף סֶלַע מִיָּדָהּ וְקִדְּשָׁהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הָא דְּשַׁדֵּיךְ הָא דְּלָא שַׁדֵּיךְ
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַסִּי עֲיַילוּ רַבָּנַן לְנַקּוֹטִינְהוּ לִשְׁמַעְתָּתֵיהּ אֲמַר לְהוּ הַהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי מָנִי כְּשֵׁם שֶׁאֵין אִשָּׁה נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה כָּךְ אֵין קַרְקַע נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה אֲמַרוּ לֵיהּ וְהָתַנְיָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשָּׁה נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה קַרְקַע נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה
אֲמַר לְהוּ כִּי תַּנְיָא הָהִיא בַּחֲלִיפִין דְּתַנְיָא קוֹנִין בִּכְלִי וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה
הֲדַר יָתְבִי וְקָאָמְרִי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב גִּיטִּין וְקִדּוּשִׁין לֹא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶן אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְקָשִׁין לְעוֹלָם יוֹתֵר מִדּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁנֶּאֱמַר אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ
מַאי מַשְׁמַע כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף מוֹלְדִין בְּנִין מִנְּשֵׁי חַבְרֵיהוֹן חוֹבִין עַל חוֹבִין מוֹסִיפִין
וּכְתִיב עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כׇּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ וְגוֹ' וְאִילּוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִגְזְרָה גְּזֵירָה עַל דָּגִים שֶׁבַּיָּם שֶׁנֶּאֱמַר מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם וְאִילּוּ הָכָא אֲפִילּוּ דָּגִים שֶׁבַּיָּם
וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְכוּלְּהוּ לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ
וְאֵימָא אָלָה לְחוּד וְהָנָךְ לְחוּדֵיהוֹן

רש"י

כי אמרה לא נמי הוו קידושין. בתמיה: דשתקה מישתקה. ולא רצתה דקאמר ה''ק לא אמרה רוצה אני: לא כלום היא. דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה הוא: מי דמי. שתיקה דהכא לשתיקה דהתם: התם. גבי כנסי בפקדון מעיקרא בתורה שמירה קבילתיה כי הדר אמר התקדשי לי בו סברה אי שדינא ליה כו' הילכך לא שדתינהו והאי דלא מחאי משום דלא איכפת לה אבל גבי ציפתא מעיקרא בתורת קידושין קבלתיה ונהי דציפתא לית בה שוה פרוטה כי הדר ואמר תקדוש בזוזי דאית בה אי לא ניחא לה תשדינהו דהא לא נתחייבה בשמירתה ומדלא שדתינהו ש''מ נתרצית בקידושין: דינא גמירי. וידעה כיון דלא קבלה נטירותא עלה אי שדיא להו לא תחייב: לא שמיע לן. לא הוא אמר לנו ולא אחר משמו: חושו לה. ואצרכוה גיטא: וורשכי. בינדלו''ש : גזל. דלא יהיב דמי: חמסן. דיהיב דמי אבל לא נתרצו בעלים מעולם למכור: בדשדיך. שדבר בה קודם לכן ונתרצית להתקדש לו דהתם כי שתקה משום דניחא לה הוא: נימא מקודשת סתם. ולא איצטריך לפלוגי ולמימר דכי אמרה לא אינה מקודשת שאף הקטנים יודעים בו: כי התם. כדתנא בההיא דלעיל בשעת מתן מעות מקודשת: לא רצתה דאישתיקה. וקבילתיה ואפ''ה אינה מקודשת דדידה שקלה ולאחר מתן מעות אפילו רצתה דאמרה אין לא מקדשה דמעיקרא קבלתיה בחובה וכי הדר אמרה אין לא קיהיב לה מידי: ואלא קשיא הך כו'. מסקנא דמנא תימרא היא: לנקוטינהו לשמעתתיה. נתקבצו לבהמ''ד ואמרו כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חביריו כדי לצרפם שלא ישתכחו: קונין. בחליפין שלף איש נעלו (רות ד): הדר יתבי וקאמרי. בשמעתיה דר' אסי הא דאמר רב יהודה כו' א''ר אסי עלה קשים לעולם דיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאין יותר מדור המבול: מאי משמע. מהכא קשים לעולם דקאי על כן תאבל אאשת איש: כדמתרגם רב יוסף. דהוה בקי בתרגום נביאים שתרגם יונתן בן עוזיאל דהאי פרצו דמים בדמים נגעו באשת איש קאי: פרצו. כמו וכן יפרוץ (שמות א) מולדין בנין: כי מפני אלה אבלה הארץ. בעלמא כתיב מיהא שמעינן מינה דאכל חדא קאמר על כן תאבל דהא אלה חדא מהנך דקרא קמא היא:

תוספות

כשם שאין האשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך אין הקרקע נקנית כו'. תימה דה''ל למידק איפכא דהא קניני אשה לא ידעינן אלא משדה ושמא י''ל דלית ליה ג''ש דקיחה קיחה אלא נפקא ליה מויצאה חנם א''נ י''ל דאורחיה דגמ' למינקט הפשוט תחילה כדאי' בנדרים (דף כה:) כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות ואע''ג דנדר לא ידעינן אלא משבועות דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס (שבועות דף כו:): . האשה שהביאה חטאתה ומתה. משנה היא במס' קנים (פ''ב משנה ה) וקתני סיפא הביאה עולתה ומתה לא יביאו יורשיה חטאתה פירוש משום דהוי חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא משמע דוקא יורשיה לא יביאו חטאתה אחר עולתה אבל היא עצמה אם היתה חיה מביאה חטאתה אחר עולתה ופטורה ותימה דבריש תמיד נשחט (פסחים נט.) אמרינן דכל חטאות קודמות לעולות שבאות עמהם אפילו חטאת העוף לעולת בהמה וא''כ איך אפשר שהביאה עולתה קודם חטאתה וליכא למימר דלכתחילה קאמר דמצוה להיות החטאות קודמות לעולות אבל בדיעבד אם הקדימה העולה קריבה החטאת אחריה דהא פריך בפרק תמיד נשחט (שם) ומי קריבה והתניא והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת''ל כו' ומסיק זה בנה אב שכל החטאות קודמות לעולות הבאות עמהן אלמא משמע דאפילו בדיעבד לא קרבה וי''ל דהתם מיירי במצורע ודוקא במצורע הוא דאמר אפילו בדיעבד לא קריבה משום דכתיב ביה הויה (ויקרא יד) זאת תהיה דהוי עיכובא כדמוכח בפ''ק דמנחות (דף ה.) אבל בעלמא אמרינן בדיעבד קרבה שפיר א''נ י''ל דלפי המסקנא דהתם (פסחים נט:) ניחא דקאמר ובדיעבד נמי כשר משום דכתיב והעלה דמשמע שהעלה כבר ומעתה ילפינן בעלמא מיניה מבנין אב דמאחר דגלי לן במצורע דבדיעבד קרבה הוא הדין בעלמא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר