סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן
וְאִם נִישֵּׂאת לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה וְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מוּמָתִין עַל יָדָהּ וְהִיא פְּטוּרָה וְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה
קָתָנֵי בִּיאָה וְקָתָנֵי נִישֵּׂאת הָכִי קָאָמַר אִי הָנֵי נִשּׂוּאִין דְּכֹהֵן נִינְהוּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה
תָּא שְׁמַע וּכְבָר שָׁלַח יוֹחָנָן בֶּן בַּג בַּג אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה לִנְצִיבִין שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה שָׁלַח לוֹ וְאַתָּה אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן מוּחְזְקַנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה בָּקִי בְּחַדְרֵי תוֹרָה לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ
וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה כַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה זוֹ שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה
הֵיכִי דָמֵי אִי בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה בְּתַרְוַיְיהוּ מֵיכָל אָכְלָה
וְאֶלָּא בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה הָכָא תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא אֶלָּא לָאו בְּבִיאָה שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה מִשּׁוּם הָכִי פְּשִׁיטָא לֵיהּ דַּאֲלִימָא לַהּ בִּיאָה מִכֶּסֶף אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ קִדּוּשִׁין עוֹשָׂה מַאי שְׁנָא הָכָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ וּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה וּדְקָאָמְרַתְּ הָכָא תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא קַל וָחוֹמֶר מִיהָא אִיתֵיהּ
וְהָכִי שְׁלַח לֵיהּ וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֲפִילּוּ עַל יְדֵי חוּפָּה כַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בְּלֹא חוּפָּה זוֹ שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה עַל יְדֵי חוּפָּה אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה בְּלֹא חוּפָּה
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה מִשּׁוּם דְּעוּלָּא
וּבֶן בַּג בַּג גַּבֵּי שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית לָא שַׁיַּיר בְּקִנְיָנַהּ הָכָא שַׁיֵּיר בְּקִנְיָנַהּ
רָבִינָא אָמַר מִדְּאוֹרָיְיתָא מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּאָכְלָה וּמִדְּרַבָּנַן הוּא דִּשְׁלַח לֵיהּ
וְהָכִי שְׁלַח לֵיהּ שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה וְלָא חָיְישַׁתְּ לְסִימְפּוֹן שְׁלַח לֵיהּ וְאַתָּה אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן מוּחְזְקַנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה בָּקִי בְּחַדְרֵי תוֹרָה לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ
וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה כַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה וְלָא חָיְישִׁינַן לְסִימְפּוֹן זוֹ שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה וְלֹא נֵיחוּשׁ לְסִימְפּוֹן אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה

רש"י

לטמא משכב תחתון כעליון. שעושה בועלה מושב ומשכב אפי' עשר מצעות אבל לא להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמשכבה של נדה עצמה אלא לטמא אוכלין ומשקין כעליונו של זב וכן מפרש לה במס' נדה (דף לב:) אבל פחותה מבת שלש שנים אינה מטמאה את בועלה אלא טומאת ערב כנוגע בעלמא: נישאת לכהן. קס''ד שנכנסה לחופה לנישואין אוכלת בתרומה אבל פחותה מבת ג' שנים אין חופתה מאכילתה הואיל ואין ביאתה ביאה: והיא פטורה. לפי שאינה בת עונשין: אי הני נישואין. האי מתקדשת בביאה דתנא ברישא אי לכהן הוי אוכלת בתרומה: שאין ביאתה מאכילתה. אם בא עליה כהן ולא קנאה בכסף אינה אוכלת דבעינן קנין כספו וקדושין נמי לא תפסי בה שתהא מקודשת לו בביאתה שהרי היא כחמור עם הדומה לחמור: כספה מאכילתה. דכתיב (ויקרא כב) קנין כספו הוא יאכל בו: זו שביאתה מאכילתה. קס''ד השתא דביאה עושה נישואין כדמפרש ואזיל ונישאת פשיטא ליה דאכלה דנפקא ליה בספרי מכל טהור בביתך יאכל אותו והך דבן בג בג התם תני לה: היכי דמי. דיליף כסף מביאה אי נימא ביאה שלאחר חופה ויליף מיניה כסף שהכניסה אחר כך לחופה: בתרוייהו אכלה. ומאי אבל מה אעשה דקאמר: אלא בביאה שע''י חופה. וקא יליף מיניה כסף שלא על ידי חופה היכי יליף לה מיניה הכא תרתי והכא חדא: מאי שנא. ביאה דפשיטא ליה: ומאי שנא. כסף דמספקא ליה: ואפילו ע''י חופה. דהא לאו בת נישואין היא: משום דעולא. דאמרי' בריש פירקין (דף ה.) שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה: לא שייר בקנינה. אחר שנתן הכסף אין הקנין חסר כלום: הכא שייר בקנינה. דאכתי מיחסרה מסירה לחופה לענין ליורשה וליטמא לה: רבינא אמר. מהכא ליכא למיפשט דנישואין עושה דהא אפילו אירוסין עושה אכלה מדאורייתא וכסף נמי מדאורייתא אכלה: ומדרבנן הוא דשלח ליה. הא דשלח ליה לאוסרה בתרומה מדרבנן הוא דאסר לה: משום סימפון. שמא ימצא בה מום ונמצאו קידושי טעות: סימפון. כל דבר המבטל דבר קרוי סימפון שלו כגון שובר הוי סימפון של שטר בשנים אוחזין (ב''מ כ.) וכאן קורא סימפון דבר המבטל את הקידושין או את המקח של עבד: אי אתה יודע. בתמיה: זו שביאתה מאכילתה. דבנישאת מודה דלא חיישינן לסימפון דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וידע וקבל עליו: אבל מה אעשה כו'. ולקמיה פריך מאי בינייהו הואיל וסוף סוף לא אכלה:

תוספות

ומה שפחה כנענית וכו' זו שביאתה מאכילתה בתרומה אינו דין שכספה מאכילתה. וא''ת ונימא יבמה תוכיח שביאתה מאכילתה ואין כספה מאכילתה אף אני אביא ארוסה ויש לומר דהאי ק''ו אינו כ''א גלוי מלתא בעלמא דארוסה מקרי קנין כספו כמו שפחה הלכך לא שייך למיפרך יוכיח עי''ל דליכא למימר יבמה תוכיח דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן אינה נקנית בכסף תאמר באשה שנקנית בכסף דין הוא שתאכל בתרומה על ידי כסף: מה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה. מהאי ק''ו ליכא למילף שתהא אשה נקנית בכסף ובשטר דאיכא למיפרך מה לשפחה כנענית שכן יוצאה בכסף כדפריך לעיל גבי אמה העבריה אבל לענין אכילת תרומה לא שייך למיפרך הכי: זו שביאתה מאכילתה אינו דין שכספה מאכילתה. וא''ת ונימא דיו אסוף דינא כלומר מאיזה כח אתה בא ללמוד כסף מכח ביאה דיו כביאה ולא יאכיל אלא אחר חופה ודוגמתה בפ''ב דב''ק (דף כה.) וי''ל הכא סברי כרבי טרפון דאמר לא אמרינן דיו היכא דמיפרך ק''ו ואי אמרת הכא דיו מיפרך ק''ו ורבינו שמשון מקוצי תירץ דלא אמרינן דיו אלא היכא דבעי למימר דין חדש כגון התם דאמר קרן בר''ה חצי נזק ואתה בא ללמוד נ''ש מק''ו דשן ורגל אבל הכא דרחמנא אמר קנין כסף אוכל ואין אנו באין ללמוד מן הק''ו אלא מהו קנין כסף: רבינא אמר מדאורייתא מיפשט פשיטא דאכלה. פי' ורבינא בא לקיים לעולם אימא לך דביאה אירוסין עושה ודקאמרת מאי שנא הכא דפשיטא ליה ומאי שנא הכא דמספקא ליה בדאורייתא פשיטא דאכלה בין בביאה בין בכסף והא דשלח ליה לאוסרה בתרומה מדרבנן ומדרבנן היה ריב''ב דן ק''ו דבביאה פשיטא ליה דאכלה אפילו מדרבנן דלא שייך בה חשש סימפון משום דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו ומק''ו רוצה לדון דבכסף נמי ליכא למיחש לסימפון כדמפרש בגמרא: זו שביאתה מאכילתה בתרומה. פ''ה דבנישאת פשיטא דכ''ע מודו דלא חיישינן לסימפון דאין אדם שותה בכוס אלא א''כ בודקו וידע וקבל עליו וקשה מה שפירש בקונט' דאיירי בנישאת דהא לא בא רבינא ליישב אלא דאירוסין עושה ויש ליישב דה''ק כי היכי דבנישואין פשיטא ליה דאכלה דכ''ע מודו דאין אדם שותה בכוס אלא א''כ בודקו ה''נ אינו בא עליה אלא א''כ בודקה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרר''ם פירש דה''ק מה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה אפילו מן התורה כספה מאכילתה אפילו מדרבנן זו שביאתה מאכילתה מן התורה אינו דין שכספה מאכילתה אפילו מדרבנן ומיירי שפיר בביאה שלא ע''י חופה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר