סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לִישָּׁנֵי בָּתְרָאֵי קָא מַשְׁמַע לַן הָכָא כְּתִיב כִּי יִקַּח וְלֹא שֶׁיַּקַּח אֶת עַצְמוֹ וְהָכָא כְּתִיב וְשִׁלְּחָהּ וְלֹא שֶׁיְּשַׁלַּח אֶת עַצְמוֹ
תָּנוּ רַבָּנַן הֲרֵי אַתְּ אִשְׁתִּי הֲרֵי אַתְּ אֲרוּסָתִי הֲרֵי אַתְּ קְנוּיָה לִי מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי אַתְּ שֶׁלִּי הֲרֵי אַתְּ בִּרְשׁוּתִי הֲרֵי אַתְּ זְקוּקָה לִי מְקוּדֶּשֶׁת וְלִיתְנִינְהוּ כּוּלְּהוּ כַּחֲדָא תַּנָּא תְּלָת תְּלָת שַׁמְעִינְהוּ וְגַרְסִינְהוּ
אִיבַּעְיָא לְהוּ מְיוּחֶדֶת לִי מַהוּ מְיוֹעֶדֶת לִי מַהוּ עֶזְרָתִי מַהוּ נֶגְדָּתִי מַהוּ עֲצוּרָתִי מַהוּ צַלְעָתִי מַהוּ סְגוּרָתִי מַהוּ תַּחְתַּי מַהוּ תְּפוּשָׂתִי מַהוּ לְקוּחָתִי מַהוּ
פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר לְקוּחָתִי הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
אִיבַּעְיָא לְהוּ חֲרוּפָתִי מַהוּ תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר חֲרוּפָתִי מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁכֵּן בִּיהוּדָה קוֹרִין לָאֲרוּסָה חֲרוּפָה וִיהוּדָה הָוְיָא רוּבָּא דְּעָלְמָא
הָכִי קָאָמַר הָאוֹמֵר חֲרוּפָתִי מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁנֶּאֱמַר וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְעוֹד בִּיהוּדָה קוֹרִין לָאֲרוּסָה חֲרוּפָה וִיהוּדָה וְעוֹד לִקְרָא אֶלָּא הָכִי קָאָמַר הָאוֹמֵר חֲרוּפָה בִּיהוּדָה מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁכֵּן בִּיהוּדָה קוֹרִין לָאֲרוּסָה חֲרוּפָה
בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּשֶׁאֵין מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ מְנָא יָדְעָה מַאי קָאָמַר לַהּ וְאֶלָּא בִּמְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ אַף עַל גַּב דְּלָא אָמַר לָהּ נָמֵי
דִּתְנַן הָיָה מְדַבֵּר עִם אִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּיּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְאָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי
אָמְרִי לְעוֹלָם בִּמְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְאִי דְּיָהֵיב לַהּ וְשָׁתֵיק הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דִּיהַב לַהּ וַאֲמַר לַהּ בְּהָנֵי לִישָּׁנֵי
וְהָכִי קָא מִיבְּעֵי לֵיהּ הָנֵי לִישָּׁנֵי לְקִידּוּשֵׁי קָאָמַר לַהּ אוֹ דִילְמָא לִמְלָאכָה קָאָמַר לַהּ תֵּיקוּ
גּוּפָא הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּיּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן
וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן כְּתַנָּאֵי רַבִּי אוֹמֵר וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן
וְאִי לָאו דַּעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מְנָא יָדְעָה מַאי קָאָמַר לַהּ אָמַר אַבָּיֵי מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב גִּיטִּין וְקִידּוּשִׁין לֹא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶם אֲפִילּוּ לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ הָא דְּרַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל אֲמַר לֵיהּ אִין הָכִי נָמֵי
וְכֵן בְּגֵירוּשִׁין נָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְשׁוּלַּחַת הֲרֵי אַתְּ מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם הֲרֵי הִיא מְגוֹרֶשֶׁת פְּשִׁיטָא נָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְאָמַר לָהּ לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין

רש"י

לישני בתראי. דקאמר בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין דגירושין: ליתנינהו כחדא. למה לי למיתני מקודשת מקודשת תרי זימני: מיוחדת. לשון והיו לבשר אחד (בראשית ב): מיועדת. לשון אשר לא יעדה (שמות כא) שהוא לשון קידושין באמה העבריה: עזרתי נגדתי. לשון אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב): סגורתי. לשון ויסגור בשר (שם): עצורתי. לשון עצרת שתהא נאספת עמי לבית ורבותי אמרו לשון כי אשה עצורה לנו (שמואל א כא) ולא נהירא דההיא עצורה ממנו קאמר דהא אחימלך אמר לו לדוד אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו טהורים: ויהודה ועוד לקרא. וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה: שכן ביהודה כו'. אבל מקרא ליכא למילף דההוא יחוד בעלמא הוא שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה ומעיקרא הוה סלקא דעתיה כמ''ד בגיטין (דף מג.) בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד קידושין: במאי עסקינן. בהנך לישני דקא מיבעיא לן אי הוו קידושין או לא ה''ד אי בשאין מדבר עמה קודם לכן על עיסקי קידושין וכן בהנך לישני דגירושין שלא היה מדבר עמה על עסק גיטה: מנא ידעה כו'. כלומר אפילו הוו הנך לישני לשון קידושין היכי מקדשא הא לא ידעה מאי קאמר לה שתתרצה להתקדש לו: ואלא במדבר. מה לי אי לא הוה לשון קידושין אפילו לא אמר לה מידי נמי אלא שנתן לה קי''ל דהוו קידושין כר' יוסי: גיטה וקידושיה. או גיטה או קידושיה: ה''נ. דמקדשא כרבי יוסי דאמרינן מסתמא לשם קידושין נתן והיא קבלתם לכך אבל השתא דפריש הנך לישני אם לשון קידושין הן נתקדשה ואם לשון לבוא לעשות מלאכתו הם הרי גילה בדעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו: והוא שעסוקין כו'. הא דקאמר רבי יוסי דיו והוא שהיו עסוקים בדיבור עיסקי קידושיהן עד שעת נתינה: מנא ידעה. כיון דבשעת נתינה לא עוסקין בדיבור הקידושין מנא ידעה שלשם קידושין הוא נותנם לה שתתרצה ואע''פ שדברו כבר בכך הרי פסקו אותו עסק: מענין לענין. שפסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברים בדברים אחרים ומיהו לדבר צרכי זיווגם היה כמו כמה יש לך נדוניא וכמה שדות יש לך להתפרנס מהם: בטיב גיטין. בהלכותיהן: לא יהא לו עסק עמהן. להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן: אפי' לא שמיע ליה. הא דהלכה כרבי יוסי נימא נמי דלא יהא לו עסק עמהם כלומר מי שכיחא הא או לא שכיחא שיהא אדם נותן גט או קידושין לאשה ואינו מפרש: וכן בגירושין. כמו אמר מר וכן בגירושין כו': פשיטא. בניחותא:

תוספות

ודן די יהוי ליכי מינאי הוא גופו של גט ופליגי רבנן עליה ושמואל סבר כרבנן וי''ל דהרי את מקודשת ולא אמר לי לא משמע כלל דמקודשת לי קאמר דאדם עשוי לקדש אשה לחבירו וידים שאין מוכיחות כלל כי הני ודאי קאמר שמואל לא הויין ידים אבל בהאי דנדרים הוו מוכיחות טפי וכן ההוא דכותב טופסי גיטין הוו מוכיחות דאין אדם מגרש אשת חבירו אך בריש מסכת נזיר (דף ב:) יש ספרים דגרסי האומר אהא ה''ז נזיר אמר שמואל והוא שהיה נזיר עובר לפניו וקא אמר לימא דקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אין מש''ה כי נזיר עובר לפניו הוי ידים מוכיחות ומהני אבל אין נזיר עובר לפניו הוי ידים שאין מוכיחות ולא מהני ואית ספרים דגרסי לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומשני עובר לפניו הויין ידים שאין מוכיחות לכל הפחות אבל אין עובר לפניו אפילו שאין מוכיחות לא הוי: עצורתי מהו. פי' בקונטרס לשון עצרת שתהא נאספת עמי בבית ורבותי מפרשים לשון כי אשה עצורה לנו ולא נהירא דההוא עצורה ממנו קאמר דהא אחימלך אמר לו לדוד אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו טהורים עכ''ל ור''י מיישב לישנא דקרא כפירוש רבותיו דה''פ כי אשה שהיתה אצלנו מתמול שלשום היה זה אבל עכשיו אנחנו טהורים וניחא דכל אלו הלשונות השתא לישנא דקרא: משום שנא' והיא שפחה נחרפת לאיש. וסבר דקרא מיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לע''ע וכמ''ד בהשולח (גיטין דף מג.) דקידושין תופסין בה: שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה. ודוקא ביהודה אבל בעלמא לא דקסבר. דבשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה: לא יהא לו עסק עמהן. פי' בקונטרס לא יהא דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן והר''ר עזריאל פי' שלא ידבר עם הנשים על עסקי קידושין לקדשם שפעמים שתהא מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא יבין וקשה תינח בקידושין בגירושין מה בכך אם יסבור שאינה [מגורשת] ושמא איכא למיחש לכהן מיהו לישנא דעמהן לא משמע הכי דאין אדם יכול ליתן גט אלא לאשתו ועוד דלקמן בפרקין (דף יג.) משמע שיש חשש איסור אשת איש דאמר וקשין לעולם מדור המבול ומיהו יש לומר דאיכא למיחש אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר: אפי' לא שמיע ליה. פירוש אדם שנתמנה אגיטין וקידושין צריכין אנו להודיעו הא דרב יהודה אמר שמואל שלא יכשל בה דשכיחא או דילמא ליכא למיחש להכי דלא שכיחא כולי האי וכן משמע מתוך פירוש הקונטרס:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר