|
טקסט הדף מנוקד
נָפְלוּ וְנִתְפַּצְּעוּ אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד לֹא יַעֲלוּ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים בְּשׁוֹגֵג יַעֲלוּ בְּמֵזִיד לֹא יַעֲלוּ
וְהָא הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא חַד בִּתְרֵי בָּטֵל וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזוּר וְקָא קָנֵיס רַבִּי יְהוּדָה הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְאִיעָרוֹמֵי וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי דִּתְנַן נְטִיעָה שֶׁל עׇרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּנְטִיעוֹת אֲחֵרוֹת הֲרֵי זֶה לֹא יְלַקֵּט וְאִם לִיקֵּט יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לְלַקֵּט רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף הַמִּתְכַּוֵּין לְלַקֵּט יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם הָא אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רָבָא חֲזָקָה אֵין אָדָם אוֹסֵר אֶת כַּרְמוֹ בִּנְטִיעָה אַחַת וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֲזָקָה אֵין אָדָם אוֹסֵר אֶת כַּרְמוֹ בִּנְטִיעָה אַחַת מַתְנִי' הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין חַיָּיבִין גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בִּטְהָרוֹת וְאָמַר לוֹ טְהָרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִטְמְאוּ הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בִּזְבָחִים וְאָמַר לוֹ זְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִתְפַּגְּלוּ נֶאֱמָן אֲבָל אָמַר לוֹ טְהָרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי נִטְמְאוּ וּזְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי נִתְפַּגְּלוּ אֵינוֹ נֶאֱמָן מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא אָמַר אַבָּיֵי כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ נֶאֱמָן רָבָא אָמַר כְּגוֹן דְּאַשְׁכְּחֵיהּ וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי וּלְבָתַר הָכִי אַשְׁכְּחֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ טְהָרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי נִטְמְאוּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לֵיהּ שׁוּרַת הַדִּין אֵינוֹ נֶאֱמָן אָמַר לְפָנָיו רַבִּי אַסִּי רַבִּי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהַתּוֹרָה הֶאֱמִינַתּוּ הֵיכָן הֶאֱמִינַתּוּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ דְּכִי אָמַר פִּגּוּל מְהֵימַן וּמְנָא יָדְעִינַן וְהָכְתִיב וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דִּמְהֵימַן וְדִלְמָא דִּשְׁמַעְנֵיהּ דְּפַגֵּיל אִי לָאו דִּמְהֵימַן אַף עַל גַּב דִּשְׁמַעְנֵיהּ נָמֵי לָא מְהֵימַן דְּדִלְמָא לְבָתַר הָכִי קָאָמַר וְדִלְמָא דַּחֲזֵינֵיהּ בְּפִישְׁפָּשׁ קַשְׁיָא הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לֵיהּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכָּתַבְתִּי לִפְלוֹנִי אַזְכָּרוֹת שֶׁלּוֹ לֹא כְּתַבְתִּים לִשְׁמָן אֲמַר לֵיהּ סֵפֶר תּוֹרָה בְּיַד מִי אֲמַר לֵיהּ בְּיַד לוֹקֵחַ אֲמַר לֵיהּ נֶאֱמָן אַתָּה לְהַפְסִיד שְׂכָרְךָ וְאִי אַתָּה נֶאֱמָן לְהַפְסִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה נְהִי דְּהִפְסִיד שְׂכַר אַזְכָּרוֹת שְׂכַר דְּסֵפֶר תּוֹרָה כּוּלֵּיהּ מִי הִפְסִיד אֲמַר לֵיהּ אִין שֶׁכׇּל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאֵין אַזְכָּרוֹת שֶׁלּוֹ כְּתוּבוֹת לִשְׁמָן אֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם וְלִיעַבַּר עֲלַיְיהוּ קוּלְמוֹס וְלִיקַדְּשֵׁיהּ כְּמַאן נֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה דִּתְנַן הֲרֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם וְנִתְכַּוֵּון לִכְתּוֹב יְהוּדָה וְטָעָה וְלֹא הֵטִיל בּוֹ דָּלֶת מַעֲבִיר עָלָיו קוּלְמוֹס וּמְקַדְּשׁוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַשֵּׁם מִן הַמּוּבְחָר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲדָא אַזְכָּרָה אֲבָל דְּכוּלֵּי סֵפֶר תּוֹרָה לָא מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כִּמְנוּמָּר הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ אֲמַר לֵיהּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכָּתַבְתִּי לִפְלוֹנִי גְּוִילִין שֶׁלּוֹ לֹא עִיבַּדְתִּים לִשְׁמָן אֲמַר לֵיהּ סֵפֶר תּוֹרָה בְּיַד מִי אֲמַר לֵיהּ בְּיַד לוֹקֵחַ אָמַר לוֹ מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה נֶאֱמָן לְהַפְסִיד שְׂכָרְךָ אַתָּה נֶאֱמָן לְהַפְסִיד סֵפֶר תּוֹרָה רש"ינפלו ונתפצעו. אגוזי פרך אין בטלין אפילו באלף מפני חשיבותן נתפצעו האגוזים של ערלה ואח''כ נפלו לתוך של היתר יעלו נפלו תחלה ואח''כ נתפצעו: אחד. שפצען שוגג שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותן באחד ומאתים כדין ערלה בין שפצען מזיד שנתכוין לכך: לא יעלו. אפילו באלף דקניס ר''מ ורבי יהודה שוגג אטו מזיד אע''ג דהך עלייה שהוא מעלה ומבטל אגוזי פרך איסורא דרבנן בעלמא הוא ואפילו שלמים דמדאורייתא אין חילוק בין חשוב לשאינו חשוב דהכל בטל דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות ורבנן הוא דגזור: דאתי לאיערומי. ולהתכוין ויאמר שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן: הרי זה לא ילקט. דכל זמן שהיא במקומה כמחובר חשיבא ולא בטלה וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים הוי מבטל איסור לכתחילה: ואם ליקט. ולא נמלך: יעלו. דה''ל שוגג דלא נתכוון ללקט ע''מ לבטל דסבור שכבר בטלו במחובר: ובלבד שלא יתכוון ללקט. בכוונת ביטול: אף המתכוין כו'. אלמא במזיד נמי בטיל: אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת. אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא אחמור בה רבנן אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא: כל שבידו. לעשות בשעה שמודיעו: נאמן. ורישא כגון שעודן בידו לטמאן ולפגלן וגבי קרבנות בכהן העובד קמיירי כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר פיגלתיה בשחיטה שעדיין בידו לפגלו בשאר עבודות אבל ביום פלוני שכבר יצאו מידו לאו כל כמיניה: רבא אמר. אע''פ שאין בידו נאמן וסיפא כגון דאשכחיה מקמי האידנא ולא אמר ליה והשתא א''ל: שורת הדין. כלומר הדין נותן: אתה אומר כן. שאינו נאמן אבל רבי יוחנן אמר משום רבי יוסי כו': האמינתו. ואפי' לאחר זמן כדמפרש: כהן גדול ביוה''כ. בפר ושעיר שלפני ולפנים שהוא שם יחיד ואין רואהו ואם אמר פגול מהימן דהא כתיב המקריב אותו לא יחשב (ויקרא ז) וקרי לא יחשב מחשבת פיגול ואם חשב פיגול יהיה: ומנא ידעינן. ביוה''כ דפגיל אי לאו דמהימן: ודלמא. כי אמר קרא פיגול יהיה דשמעינן דפגיל בקול רם דאמר הריני מזה על מנת להקטיר אימורין חוץ לזמנן: ומשני אי לאו דמהימן. לומר בשעת עבודה פיגלתי אע''ג דשמעניה דפגיל נמי דלמא לבתר עבודה קאמר: הכי גרסינן דלמא דחזיניה בפישפש. ודלמא בכה''ג מהימן דחזינן בפישפש דבשעת אמירה היה מזה פישפש פתח קטן שהיה בבית החליפות פתוח להיכל ושנים היו אחד בצפון ואחד בדרום כדתניא בזבחים באיזהו מקומן (דף נה:) שני פישפשין היו בבית החליפות אחד בצפון ואחד בדרום כדי להכשיר את כל העזרה לשחיטת קדשים קלים שנהיה קורין בכל הרוחות ושחטו פתח אוהל מועד (ויקרא א) וגם לול קטן היה פתוח לבית הכפורת והאי דמקשי הכא דלמא דחזיניה בפישפש אהזאות דעל הפרוכת בהיכל קאי וגבי עבודות דלפני ולפנים נמי איכא לאקשויי דחזיניה דרך לול: ואין אתה נאמן כו'. הואיל ואין בידך: ולעבר עלייהו קולמוס. לשמן כתב על גבי כתב ולקדשיה: ולא הטיל בו דלת. ונמצא שם כתוב כדרכו אבל שלא לשמו הוא: מעביר עליו קולמוס. לשמו: כוליה ס''ת. כל אזכרות שבו: גוילים. קלפים: תוספותאמר אביי כל שבידו נאמן. הקשה ר''ת דהכא אפי' לרבא לא מהימן אלא משום שהיה בידו תחילה ובפ' האומר (קידושין דף סו.) פליגי אביי ורבא באשתו זינתה בעד אחד והלה שותק ומשמע התם דתרוייהו מודו בא''ל עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן וכן א''ל עד אחד אכלת חלב ואע''ג דאין בידו ואומר ר''ת דהכא במכחישו או אומר איני יודע אבל התם דשותק הוי כהודאה וכן משמע בהאשה רבה (יבמות דף פז:) דבעי למיפשט מיניה דעד אחד נאמן באיסורין ודחי דלמא שאני הכא משום דאשתיק ושתיקה כהודאה דמיא וגבי אשתו זינתה פליגי נמי בשותק ומהני לאביי בעד אחד כשר דלאו גזלנא אף ע''ג דאין דבר שבערוה פחות משנים או בקינוי וסתירה בעד אחד הכא דשותק שאני אי נמי מדרבנן ורבא אפי' שותק לא אסר אלא אם כן מהימן עליה כבי תרי ומתוך כך אומר ר''ת דאדם המטהר יין לחברו אי אשכחיה ואמר ליה בזימנא קמייתא מהימן כרבא ואפילו מכחישו כיון דהיה בידו אבל אחר לא מהימן אי מכחישו או אומר איני יודע ואי שתיק מהימן וכן פסק רבינו משולם בן רבינו קלונימוס ואי מהימן עליה כבי תרי אסור כדאשכחן בהוא סמיא (קדושין דף סו.) לרבא ואפי' היכא דלא מהימן מכל מקום לדידיה אסור דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ונראה דאם שותק מחמת שאינו יודע דלא הויא שתיקה כהודאה וכל הסוגיא דקידושין יש לפרש באומר לו נטמאו טהרותיך בפניך או ידעת תדע דקתני דומיא דאכלת חלב והתם דוקא הויא שתיקה כהודאה: דכי אמר פיגול מהימן. ותימה הא רבי יוסי גופיה בזבחים פרק בית שמאי (דף מד:) אית ליה דאין פיגול בדבר הנעשה בפנים דיליף משלמים וי''ל נהי דפיגול לא הוי פסול מיהא הוי ופיגול דהכא לאו דוקא כדאשכחן בסוף פ''ק דזבחים (דף יד.) לרבי [שמעון] דאמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ואמר רבי יוסי בר' חנינא מודה רבי [שמעון] דפסול מקל וחומר ואין לתמוה מנא ליה דמהימן דפשיטא דבכל הקרבנות שייך פיגול בכל ד' עבודות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|