|
טקסט הדף מנוקד
כְּבִינְתִּי לְבִתִּי וְהִיא בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וּמֵתָה וְקִיְּימוּ חֲכָמִים אֶת דְּבָרֶיהָ אָמַר לָהֶם בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּם
תַּנָּא קַמָּא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי נָתָן וְרַבִּי יַעֲקֹב נָמֵי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר אַף עַל גַּב דְּמִית לָא אָמְרִינַן מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּרַבָּנַן וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר מִיהוּ הֵיכָא דְּמִית אָמְרִינַן מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַחְלוֹקוּ מְסַפְּקָא לְהוּ וְכָאן אָמְרוּ שׁוּדָא עֲדִיף וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַנָּשִׂיא מַעֲשֶׂה אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן אִבַּעְיָא לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא אוֹ מִשְּׁמֵיהּ דְּנָשִׂיא קָאָמַר תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב יוֹסֵף הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הַנָּשִׂיא וַעֲדַיִין תִּיבְּעֵי לָךְ נָשִׂיא הוּא אוֹ דְּקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּנָשִׂיא תֵּיקוּ גּוּפָא אָמַר רַב יוֹסֵף הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הַנָּשִׂיא וְהָא קַיְימָא לַן דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמוּ רַב יוֹסֵף מוֹקֵי לַהּ בְּבָרִיא וְהָא לְיוֹרְשֵׁי מְשַׁלֵּחַ קָאָמַר וְקַיְימָא לַן מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת תְּנִי יַחְזְרוּ לִמְשַׁלֵּחַ הֲדַרַן עֲלָךְ הַמֵּבִיא קַמָּא מַתְנִי' הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתַּם בְּפָנַי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתַּב בְּפָנַי נִכְתַּב כּוּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כּוּלּוֹ פָּסוּל אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתַּם פָּסוּל שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתַּם פָּסוּל וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתַּם כָּשֵׁר גְּמָ' הָא תּוּ לְמָה לִי הָא תְּנָא לֵיהּ חֲדָא זִימְנָא הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא צָרִיךְ וְאִי לָא אָמַר כָּשֵׁר קָא מַשְׁמַע לַן בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כּוּלּוֹ פָּסוּל הֵי חֶצְיוֹ אַלֵּימָא חֶצְיוֹ רִאשׁוֹן וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב בּוֹ אֶלָּא שִׁיטָה אַחַת לִשְׁמָהּ שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי חֶצְיוֹ אַחֲרוֹן בְּפָנַי נִכְתַּב כּוּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ פָּסוּל אָמַר רַב חִסְדָּא וַאֲפִילּוּ שְׁנַיִם מְעִידִים עַל חֲתִימַת יַד שֵׁנִי פָּסוּל מַאי טַעְמָא אוֹ כּוּלּוֹ בְּקִיּוּם הַגֵּט אוֹ כּוּלּוֹ בְּתַקָּנַת חֲכָמִים מַתְקֵיף לַהּ רָבָא מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ אָמַר חַד כָּשֵׁר הַשְׁתָּא דְּאִיכָּא תְּרֵי פָּסוּל אֶלָּא אָמַר רָבָא אֲפִילּוּ רש"יכבינתי. נושק''א בלע''ז: והיא בי''ב מנה. כך היתה שוה: תקברם אמם. קללה היא כלומר לא יעלו על לב ולא יזכרו בבית המדרש לראיה לפי שרשעים היו שהיו מקיימין קוצים בכרם ולר''א כלאים נינהו ולא נלמד מהן ראיה לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה צואה שמתוך שהיו רשעים לא הוזכרו בבהמ''ד: תנא קמא כר''א. דאמר שכיב מרע ובריא שוים הלכך הולך דידיה לאו כזכי דמי: ויש אומרים כרבנן. דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי ואפי' לא מת משלח נמי יתנו ליורשי מקבל כל זמן שלא חזר משלח מדבריו: כר''א. מדתלו טעמא במיתה הא אם לא מת יחזרו לו: מספקא להו. אי כר''א אי כרבנן והיכא דמית נמי מספקא להו אי מצוה לקיים דברי המת או לא: תני. במילתיה דר''ש יחזרו למשלח ולא תתני ליורשי משלח דבלא מת עסקינן: הדרן עלך המביא קמא המביא בפני נחתם חציו. אחד . מן העדים: א' אומר בפני נכתב ואחד אומר כו' פסול. אי כשהגט יוצא מתחת ידי האחד שהוא מביאו ואין חבירו שליח בהבאתו משום הכי פסול דלשליח אצרכוה רבנן למימרינהו לתרוייהו ולמאן דמוקי לה נמי בגמ' בששניהם שלוחים אפ''ה פסול כיון דחד הוא דאיכא אחתימה ואיהו לא מסהיד אכתיבה אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד כדאמרי' בפ''ק (לעיל דף ג.): שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד. שלישי אומר כו' נמי פסול משום האי טעמא: ור' יהודה מכשיר. דכיון דמצרכינן לאסהודי נמי אכתיבה או הוא או אחר תו לא אתי לאיחלופי ובגמ' אמרינן דחלוק היה ר' יהודה אף בראשונה אאחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם: א' אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר. בגמ' מפרש לה: גמ' שיטה אחת. שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן: אמר רב חסדא כו'. לאו לפרושי מתני' אתא ולאוקומי מתני' בהכי אלא סברא דידיה מוסיף ואמר רבותא דאפי' שנים מן השוק מעידין שהן מכירין יד עד חתימת השני שלא העיד השליח עליו פסול: קיום הגט. היינו עדים המעידין על חותם העדים: תקנת חכמים. עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים: מי איכא מידי דאילו אמר חד כשר. אם היה אומר השליח אני מכירם כשר ואפילו לא אמר בפני נחתם דהכי אמרינן בפ''ק (לעיל דף ג.) דכי אמר יודע אני נמי מהימן בשמעתא קמייתא: תוספותורבי יהודה הנשיא כו' כר''א והיכא דמת אמרינן מצוה לקיים כו'. פירוש היכא דמת נותן קודם שמת המקבל אבל דברי שכיב מרע כמסורין דמו אפילו מת מקבל ברישא כדפירשנו לעיל: או דקאמר משמיה דנשיא. לפי שלא מצינו שהיה נשיא קבעי שמא חיסר התנא מדבריו והיה לו לשנות אמר ר''ש הנשיא אומר ופשיט מרב יוסף ודחי עדיין תבעי הנשיא אומר או דקאמר משמיה דנשיא דשמא לישנא דברייתא נקט רב יוסף ומצינו שהתנא שונה כענין זה בב''ק (דף לט:) ר' יעקב משלם חצי נזק ופריך ר' יעקב מאי עבידתיה: הדרן עלך המביא קמא המביא. בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו. בגמ' משמע דגרסי' ברישא בפני נחתם כולו בפני נכתב חציו ותימה למ''ד לפי שאין עדים מצויין לקיימו כיון דתנא בפני נכתב חציו ונחתם כולו פסול כ''ש בפני נחתם חציו ואומר ר''י דאיצטריך דסד''א ליתכשר דחשיב טפי מכתב סופר ועד דאיכא שני עדים חתומין אלא דליכא קיום אלא אכתיבה וחתימת עד אחד ועדיף מבפני נחתם כולו ונכתב חציו דבעינן שיעיד על עיקר כתיבה כדאמרי' בריש מכילתא (דף ג.) דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא: או כולו בקיום הגט כו'. לפי מה דבעי למימר בפ''ק (לעיל דף ו.) גבי רב חסדא מצריך מאקטיספון לארדשיר דקסבר לפי שאין בקיאין לשמה איכא למימר דהכא איירי בשנים מעידים על חתימת השני דנעשה לשמה: או כולו בתקנת חכמים. קסבר דלא דייק השליח כל כך כשאין כל העדות מתקיימת על ידו ורבא סבר דמ''מ דייק שפיר:. מי איכא מידי דאילו מסיק לכוליה דיבורא כשר. מה שפי' בקונטרס דלרבא חד כי אמר ידעתי כשר תימה מה עלה על דעתו של רבא לפסול כשמסייעו אחר כיון דלא חייש לאיחלופי כי ליכא אחר בהדיה כשר לפי שמעיד גם על הכתיבה וכ''ש כי איכא אחר בהדיה לכך נראה כדפירשתי לעיל דידעתי בחד לא מהני אע''ג דמעיד על הכתיבה והשתא אתי שפיר דבעי רבא לפסול בהוא ואחר מעידין שמכירין חתימת השני משום איחלופי כמו שפסול כי ליכא חד בהדיה ורב אשי פריך מי איכא מידי דאילו מסיק איהו לכוליה דיבורא ואומר גם בפני נחתם כשר וכי איכא אחר בהדיה ומעידין שמכירין החתימה נמי אין לפוסלו דלא גרע אותו עדות משאם היה אומר בעצמו בפני נחתם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|