|
טקסט הדף מנוקד
הָא יֵשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה נָפֵיק בְּהֵי מִינַּיְיהוּ נָפֵיק אָמַר רַב הוּנָא בְּאוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַכָּה אַלְמָא קָסָבַר סַנְדָּל לְשׁוּם צַעַר עֲבִיד וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר בְּאוֹתָהּ שֶׁאֵין בָּהּ מַכָּה אַלְמָא קָסָבַר לְשׁוּם תַּעֲנוּג עֲבִיד וְזוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַכָּה מַכָּתָהּ מוֹכַחַת עָלֶיהָ
וְאַף רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר לַהּ לְהָא דְּרַב הוּנָא דַּאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא הַב לִי מְסָנַאי יְהַב לֵיהּ דְּיָמִין אֲמַר לֵיהּ עֲשִׂיתוֹ מַכָּה וְדִילְמָא כְּחִיָּיא בַּר רַב סְבִירָא לֵיהּ וְהָכִי קָאָמַר עָשִׂיתָ שֶׁל שְׂמֹאל מַכָּה וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן כִּתְפִילִּין כָּךְ מִנְעָלִין מַה תְּפִילִּין בִּשְׂמֹאל אַף מִנְעָלִין בִּשְׂמֹאל מֵיתִיבִי כְּשֶׁהוּא נוֹעֵל נוֹעֵל שֶׁל יָמִין וְאַחַר כָּךְ נוֹעֵל שֶׁל שְׂמֹאל אָמַר רַב יוֹסֵף הַשְׁתָּא דְּתַנְיָא הָכִי וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי דַּעֲבַד הָכִי עֲבַד וְדַעֲבַד הָכִי עֲבַד אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי דִּילְמָא רַבִּי יוֹחָנָן הָא מַתְנִיתִין לָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ וְאִי הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ הֲוָה הָדַר בֵּיהּ וְאִי נָמֵי שְׁמִיעַ לֵיהּ וְקָסָבַר אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתָהּ מִשְׁנָה אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק יְרֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן וּמַנּוּ מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא הֵיכִי עָבֵיד סָיֵים דְּיַמִּינֵיהּ וְלָא קָטַר וְסָיֵים דִּשְׂמָאלֵיהּ וְקָטַר וַהֲדַר קָטַר דְּיַמִּינֵיהּ אָמַר רַב אָשֵׁי חֲזֵינָא לְרַב כָּהֲנָא דְּלָא קָפֵיד תָּנוּ רַבָּנַן כְּשֶׁהוּא נוֹעֵל נוֹעֵל שֶׁל יָמִין וְאַחַר כָּךְ נוֹעֵל שֶׁל שְׂמֹאל כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁל יָמִין כְּשֶׁהוּא רוֹחֵץ רוֹחֵץ שֶׁל יָמִין וְאַחַר כָּךְ רוֹחֵץ שֶׁל שְׂמֹאל כְּשֶׁהוּא סָךְ סָךְ שֶׁל יָמִין וְאַחַר כָּךְ שֶׁל שְׂמֹאל וְהָרוֹצֶה לָסוּךְ כׇּל גּוּפוֹ סָךְ רֹאשׁוֹ תְּחִילָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֶלֶךְ עַל כׇּל אֵיבָרָיו וְלֹא בִּתְפִילִּין אָמַר רַב סָפְרָא לָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא לֹא יָצָא דִּילְמָא אָתֵי לְאֵיתוּיֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא וְאִם יָצָא אֵינוֹ חַיָּיב חַטָּאת אָמַר רַב סָפְרָא לָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא אֵינוֹ חַיָּיב חַטָּאת מַאי טַעְמָא דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ עֲבִידָא וְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה אָמַר רַב פָּפָּא לָא תֵּימָא עַד דְּמוּמְחֶה גַּבְרָא וּמוּמְחֶה קָמֵיעַ אֶלָּא כֵּיוָן דְּמוּמְחֶה גַּבְרָא אַף עַל גַּב דְּלָא מוּמְחֶה קָמֵיעַ דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי וְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה וְלָא קָתָנֵי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה שְׁמַע מִינַּהּ תָּנוּ רַבָּנַן אֵיזֶהוּ קָמֵיעַ מוּמְחֶה כֹּל שֶׁרִיפֵּא וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ אֶחָד קָמֵיעַ שֶׁל כְּתָב וְאֶחָד קָמֵיעַ שֶׁל עִיקָּרִין אֶחָד חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְאֶחָד חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה לֹא שֶׁנִּכְפָּה אֶלָּא שֶׁלֹּא יִכָּפֶה וְקוֹשֵׁר וּמַתִּיר אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשְׁרֶנּוּ רש"יהא יש ברגלו מכה. איכא למידק דנפיק ביחיד והשתא בעי תלמודא בהי מרגליו נפיק: סנדל לשם צער עביד. שלא ינגף ביתדות הדרכים ויצטער הילכך כשרואין אותו צולע ויודעין שיש ברגליו מכה אין חושדין אותו שטוען את השני בידו אלא מכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות הדרכים ולא נועלו אלא משום מכה ודיו בזה לבדו וללשון רבותי אי נמי מחכו עלה דלא חזו למכה לא שליף לה דמצטער ביתדות הדרכים מחמת המכה: לשום תענוג עביד. אדם איסטניס ורך ומכירין מתוך מעשיו שנעל נעלו אחת שהוא איסטניס וזו מכתה מוכחת עלה ומבינין שהמכה מונעתו מלנעול ולא חשדי ליה ולענין אחוכי נמי לא מחייכי עליה: עשיתו מכה. ורבי יוחנן סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של שמאל תחילה ואח''כ של ימין וקס''ד דהכי קאמר ליה א''כ שאנעול זה שוב לא אנעול של שמאל אחריו והנני יוצא ביחיד ועשית את זו של ימין כאילו היתה בה מכה אלמא קסבר באותה שיש בה מכה נועל: ודילמא כר' חייא סבירא ליה. דאמר באותה שאין בה מכה נועל והכי קאמר ליה א''כ הריני יוצא ביחיד בזו של ימין ועשית את רגלי של שמאל כאילו יש בה מכה דאצא ביחיד באותה שאין בה מכה: ואזדא ר' יוחנן. דאמר עשית מכה דשמעינן מינה דאי הוה נעיל דימין ברישא תו לא הוה נעיל דשמאל בתריה לטעמיה דאמר דשמאל חשיבא: תפילין בשמאל. כדילפינן במנחות (דף לז.) מעל ידכה מלא יד כהה דהיינו שמאל שהיא כהה לענין תשמיש: הוה הדר ביה. ולא עבדינן כר' יוחנן: אין הלכה. וכרבי יוחנן בעינן למעבד: יוצא ידי שניהם. עביד כתרוייהו: וסיים דשמאליה וקטר. נמצא נעילת ימין קודמת לשמאל כי מתניתא וקשירת שמאל לשל ימין כר' יוחנן: חולץ של שמאל. דזהו כבודו של ימין בכולהו גרסינן של ימין ברישא חוץ מחולץ: לא תימא כו'. בפרק בתרא דעירובין (ד' צה:) מייתינן פלוגתייהו בגמרא: דילמא. שקיל להו מרישא אם בא לפנות וממטי להו ד' אמות: דמומחה גברא ומומחה קמיע. שעשה אדם זה קמיע זו לג' אנשים דנעשה אדם זה מומחה שריפא ג' אנשים והקמיע מומחה שריפא כתב זה ג' אנשים א''נ שכתב אדם זה ג' מיני קמיעים של ג' מיני חלאים לג' אנשים היינו איתמחי גברא בכל קמיעים שיעשה לעולם ומומחה קמיעה שנעשית [קמיע זו] לג' אנשים מחולי זה בין שכתבה רופא זה בין שכתבה רופא אחר נעשה הקמיע מומחה: אלא כיון דאיתמחי גברא. בג' מיני קמיעות לג' בני אדם אע''ג דלא איתמחי קמיע שלא ריפא קמיע זה אדם מעולם: מן המומחה. משמע מאדם מומחה: ולא קתני בזמן שאינו מומחה. דליהוו משמע דקפיד אמומחה קמיע עצמו קמיע אינו אלא לשון קשר ודעיקרין של שרשי סממנין נמי קרויין קמיע: ולא שנכפה. כלומר לא תימא דלא יצא אלא מי שבא עליו החולי כבר פעם אחת: נכפה. היינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ ומכהו בראשו במוחו ומפילו: אלא שלא יכפה. שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה: תוספותדעבד הכי עבד. פירוש דברייתא לא פליגא ארבי יוחנן ולא ר' יוחנן אברייתא וה''פ כתפילין אע''ג דימין חשובה לענין בהן יד ובהן רגל וכן לענין חליצה יכול לנעול של שמאל תחילה ברייתא נמי קמ''ל דאע''ג דשמאל חשובה לתפילין יכול לנעול של ימין תחילה וא''ת א''כ אמאי הקפיד רבי יוחנן על רב שמן שנתן לו של ימין כיון דיכול לנעול איזה שירצה תחילה ונראה לר''י דה''פ דעבד הכי עבד מי שרוצה לחבב של שמאל משום מצות תפילין הרשות בידו ומי שרוצה לחבב של ימין יותר משום חשיבות של ימין הרשות בידו ורבי יוחנן היה דרכו לחבב כל שעה של שמאל יותר ורב שמן בר אבא (לא) היה יודע מנהגו: וסיים דשמאליה וקטר. אומר ריב''א דדוקא לענין קשירה הוא דחשיבא של שמאל טפי משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה אבל איפכא לא ולהאי טעמא יש לנעול של ימין תחלה במנעלים שאין בהן קשירה: דילמא מיפסקי ואתי לאתויינהו ד' אמות ברה''ר. קשה לר''י דאפילו לא חיישינן דילמא מיפסקו אסור משום דזימנין דאיצטריך לבה''כ ואתי לאתויינהו ד''א ברה''ר דהכי אמר לקמן גבי קמיע ומתוך פי' הקונטרס משמע דלא גרס דילמא מיפסקו ופי' דילמא שקיל להו מראשו אם בא ליפנות והקדוש מקורבי''ל אומר דגרסינן לה שפיר ואיצטריך טעמא דמיפסקו לתפילין של יד דאין צריך לחלוץ כשצריך לבה''כ אלא של ראש משום שי''ן: עד דמימחי גברא ומימחי קמיע. נראה לר''י שאם כתב לחש אחד בשלש איגרות וריפאו שלשתן ג' בני אדם כל אחד אדם אחד היינו מומחי גברי וכאשר רפאו שלשתן אדם אחד בעיא היא בסמוך אי מימחי גברא או לא ודוקא לאותו לחש הוא מומחה אבל לשאר לחשים לא ודוקא שכתבם הוא אבל אחר לא ואם כל אחת מאיגרות ריפא שלש פעמים אפילו אדם אחד מומחות שלשתן ואין הלחש מומחה כל מקום שהוא אלא דווקא איגרת לבדה שהומחת והיינו מומחה גברא ומומחה קמיע שקמיע זה הומחה שריפא שלש פעמים וכתבו אדם מומחה שכתב שלשה קמיעין והועילו שלשתן: אע''ג דלא מימחי קמיע. נראה דכל שכן מימחי קמיע ולא גברא שהמחאת קמיע עדיפא מהמחאת הרופא כדמוכח לקמן דבהמחאת קמיע פשיטא ליה דאיתמחי אפילו בחד גברא ובאיתמחי גברא מספקא ליה אי איתמחי בתלת קמיע לחד גברא אי לא: אע''ג דלא מימחי קמיע. קשה לרשב''א היכי משכחת לה דאתמחי גברא ולא קמיע כיון שהאיש מומחה לכתוב לחש זה א''כ אגרת זו שכתב ודאי תועיל ואומר ר''י דנ''מ שאם אבדה מחאתו שכתב ג' קמיעים ולא הועילו אם הומחה הקמיע מועיל אפילו אבד אדם מחאתו: ולא קתני בזמן שאינו מומחה. קשה לרשב''א דילמא לעולם בעינן תרוייהו ואי הוה תני הכי הוה משמע מומחה קמיע ולא גברא וי''ל דאינו מומחה משמע שפיר בין אגברא בין אקמיע דהא לקמן תניא איזהו קמיע מומחה כו' ומוקמינן לה לאמחויי גברא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|