סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל וַיֹּאמֶר לוֹ יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אֵינֶנִּי נֹפֵל אֶל הַכַּשְׂדִּים וְגוֹ' וּכְתִיב וְיִתְפֹּשׂ יִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנוּפָּה מְאוּסָה כְּנִדָּה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה מַאי גַּלְמוּדָה גְּמוּלָה מִבַּעְלָהּ
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנוּפָּה לְסוֹף גּוֹלָה כְּתִיב הָכָא כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וּכְתִיב הָתָם וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְגוֹ'
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אַרְבַּע כִּיתּוֹת אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה כַּת לֵיצִים וְכַת חֲנֵיפִים וְכַת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע
כַּת לֵיצִים דִּכְתִיב מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים כַּת חֲנֵיפִים דִּכְתִיב כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא כַּת שַׁקָּרִים דִּכְתִיב דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי
כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע דִּכְתִיב כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע צַדִּיק אַתָּה ה' לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רָע
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ נֶאֱמָרִין
מַתְנִי' מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה כְּקָרׇבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה וְדִבֶּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ
וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' עַל אוֹיְבֵיכֶם וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן וְלָא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכׇל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכׇל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן וְגוֹ' עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם
אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ' אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם מִפְּנֵי צׇהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי הַגָּפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין אַל תַּחְפְּזוּ מִקּוֹל קְרָנוֹת אַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵי קוֹל צְווֹחוֹת
כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם הֵם בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גׇּלְיָת מָה הָיָה סוֹפוֹ לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ מָה הָיָה סוֹפוֹ לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ' זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן
גְּמָ' מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבֶּר וּלְהַלָּן אוֹמֵר מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ
תָּנוּ רַבָּנַן וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם יָכוֹל כׇּל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה תַּלְמוּד לוֹמַר וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים מָה שׁוֹטְרִים בִּמְמוּנֶּה אַף כֹּהֵן בִּמְמוּנֶּה וְאֵימָא כֹּהֵן גָּדוֹל דֻּומְיָא דְּשׁוֹטֵר מָה שׁוֹטֵר שֶׁיֵּשׁ מְמוּנֶּה עַל גַּבָּיו אַף כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ מְמוּנֶּה עַל גַּבָּיו
כֹּהֵן גָּדוֹל נָמֵי הָאִיכָּא מֶלֶךְ עַל גַּבָּיו בַּעֲבוֹדָתוֹ קָאָמַר וְאֵימָא סְגָן סְגָן לָאו מְמוּנֶּה הוּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים לָמָּה סְגָן מְמוּנֶּה שֶׁאִם אֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו
וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל מַאי שְׁנָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ לֹא קִיַּימְתֶּם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית אִי אַתֶּם נִמְסָרִין בְּיָדָם
אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן פַּעֲמַיִים מְדַבֵּר עִמָּם אַחַת בַּסְּפָר וְאַחַת בַּמִּלְחָמָה בַּסְּפָר מַה הוּא אוֹמֵר

רש"י

גמולה. בדולה כמו ויגמל (בראשית כא): משך ידו. הקב''ה מהיות את לוצצים: לא יגורך רע. לא יגור עמך רע וגבי מספרי לשון הרע כתיב דכתיב בההוא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו' : מתני' משוח מלחמה. כהן שנתרבה לכך שנאמר ונגש הכהן וגו' ובגמרא פריך מאי קאמר: ויקומו האנשים. כתיב גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז בדברי הימים ששבו מבני יהודה הרבה ושם היה נביא עודד שמו והוכיחם לבני ישראל ואמר להם בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם בהם לאין מרפא ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים שמעוני והשיבו את השביה וגו': לכל כושל. כל הכושלים שבהם שאינן יכולין לילך ברגליהם: צהלת סוסים. צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא: קלגסין. חיילות: הגפת תריסין. מגיפין וסוגרין ומדבקין התריסין זה סמוך לזה כדי שינקשו זה על זה והקול נשמע כקול המון לאיים על שכנגדם: שובך. שר צבא הדרעזר: גמ' מאי קאמר. היכי יליף לשון הקודש מהכא: דומיא דשוטר. תירוצא היא השופט ממונה על השוטר ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף: ואימא סגן. מדבר דברים הללו דהא ממונה הוא ויש ממונה על גביו: למה סגן ממונה. לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן: שאם אירע כו'. אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול אין לסגן גדולה של כלום: מאי שנא שמע ישראל. למה מתחיל בלשון זה: פעמיים מדבר עמהם אחת בספר. כשיצאו מארצם:

תוספות

מתני' משוח מלחמה. נראה האי דלא תנא הכי משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם כיצד כדקתני בפרק אלו נאמרין (לעיל דף לב.) מקרא בכורים כיצד משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מיניה ואלו נאמרין בלשון קודש אבל תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן ויש לומר דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מיליה ופסיק ושדי להו וא''ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה יש לומר דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא נתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה: הכי קאמר שנאמר ודבר: ירושלמי למה בגין דכתי' ודבר הרי ק''ש דכתי' בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון אלא בגין דכתיב בה אמירה הרי פרשת ודוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון אמר רבי חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה נגישה שנא' להלן בלשון קודש אף כאן בלשון קודש עד כדון כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן ברם מאי אמר ר' חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן נגישה ונגש משה אל הערפל מה לשם לשון הקודש אף כאן לשון הקודש מסתברא דלא ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחרי כן ונגש הכהן ודבר אל העם בתר דמתקן להון הוא משמע לון: סגן לאו ממונה הוא. ואם תאמר הא אמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול (דף יט.) כשהוא מנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו ותניא כשהוא עומד בשורה לנחם את האחרים סגן ומשוח מלחמה עומד בימינו ואמר רב פפא ש''מ מהא מתניתין תלת שמע מינה היינו סגן היינו ממונה יש לומר ודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו הכהנים כדתנן (יומא דף כח.) אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מינוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר